שמעתי מאחד מאנשי שלומנו שאמר: "שמה שרבנו אמר 'שאם מנענעים עם הפאה, גורמים שעשוע גדול בעולם הבא אצלו יתברך', שאפילו אדם הנמצא בפאה האחרונה, היינו בקצה העולם. אם מנענעים אותו ומחזקים אותו, גורמים שעשועים אצל הקדוש ברוך הוא.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' קכו, תשמא)
כשהאדם חולה, צריך לברך את דוקטור פלדמן (לצאת אל השדה), או את דוקטור פרייליך (להיות בשמחה), ה' יזכנו להתרפא ברפואת הנפש והגוף.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' קצב, תשמא)
על כן, אהובי, אחי! אל תבלבל את עצמך כלל מכל אשר נעשה, כי באמת לי עצמי זה לא נוגע, כי אני מוסתר במקום בטוח מאוד, היינו אצלו יתברך.
לי בעצמי לא יכולים לגעת ולעשות איזה רע, כי אם לאלו הנפשות אשר רוצות להחיות את עצמם בספרים, עליהם הניסיון גדול, ועל כן מי שחפץ באמת – נותנים לו מלאך של אמת, ומסתכל בעין האמת.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' קצה, תשמא)
זה שאמר רבנו, על מה שקראתי את עצמי יצחק, בזה הצלחתי יותר מהכול. כי כל העניין של רבנו הוא ראש השנה, שהוא על השם אילו של יצחק. רבנו הוא בן השמחה, הנכלל במקור השמחה, ועוסק לקשרנו בשורש השמחה.
לכן אבקש אותך מאוד מאוד, שתיקח את עצמך בידיך ותהיה רק שמח, ותצחק מכל העולם, וככל שתצחק יותר תהיה יותר בריא, כי הצחוק והשמחה מרחיבים את הדעת.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רא, תשמא)
בחיים יש הרבה מה ללמוד, וכל יום ויום יש בו לימודים חדשים. הכלל הוא: "החיים הם מורה הכי טוב שמלמד את האדם לקח".
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רה, תשמא)
העיקר ראה להיות חזק בעצמך, ותאמין בכוחך הגדול, כי כלל זה ראוי לך לידע: "אשר כל אחד מישראל יש בו כוחות עצומים להחזיר את כל העולם כולו למוטב, אך עיקר החיסרון כי אינם יודעים מכוחם".
כי באמת אם היה האדם חזק אמיץ ותקיף בדעתו, שיכול לקרב את כל העולם כולו אליו יתברך, אז היה עושה נוראות נפלאות, ומאחר שאינו יודע, על כן הוא מתרשל בזה.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רנו, תשמב)
העיקר הוא ההתחברות וההתקשרות עם אנשי שלומנו האמתיים, ואצלם לעולם לא תשמע שום התנגדות ושום ביקורת על שום ספר ושום בן אדם. כי רבנו מאיר ממקורביו את נקודתו הפרטי פרטית. מה עליו לעשות בזה העולם, ותיכף ומיד כשהאדם יודע מה עליו לעשות ולתקן בזה העולם, כבר אינו מדבר מאחרים, רק עובד את ה' יתברך כפי בחינתו וכפי שורש נשמתו ופי התשוקה והכיסופים שלו, שנתעורר על ידי רבנו, שהיא הנקודה הכללית של כלל ישראל. (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לד).
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רסה, תשמב)
