הכול מושגח בהשגחה פרטי פרטית, כמו שהוא יתברך רוצה שיהיה כמו כן יהיה, ועל כן אין עליך להתבלבל משום בריה שבעולם, רק חזק ואמץ מאוד להיות שמח במיוחד, ושחק מכל העולם.
(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רכח, תשלו)
חזק ואמץ מאוד מאוד, ואל תחלש דעתך, כי לא יעזוב אותך ה' יתברך. כאשר ראית כבר עד עכשיו נסים ונפלאות ושידוד הטבע שעשה עמך ה' יתברך, כמו כן עוד תזכה לראות נסים ונפלאות עד אין חקר. העיקר שלבל תפחד כלל, כי מה יעשה לך אדם, הכול מושגח בהשגחתו יתברך הפרטי פרטית והכול בחשבון צדק, עצתנו היא רק לתלות עינינו אליו יתברך.
(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רפד, תשלו)
אמרו החכמים הקדושים (הובא בילקוט תהילים, רמז תשיט): "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים,לב, י) – אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו. כי בני אדם טועים בדבר הזה, כי חושבים מאחר שחטא כבר, אי אפשר לו לבטוח בו יתברך.
ובאמת היא טעות גמורה, כי ה' יתברך הוא אב הרחמן המרחם על כל בריותיו, ויכולים לפעול אצלו יתברך כל מה שמבקשים. אפילו שאין בו שום זכויות, רחמיו הם על כל מעשיו.
(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' שטו, תשלו)
צריך שתחקוק היטב היטב בדעתך, כי אין מי שיעזור לך או מי שירע לך, כי אם ה' יתברך, כי אתה רק בידו יתברך, וכפי שתכניס בדעתך ידיעה זו, כמו כן תזכה להיגאל.
(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' שלא, תשלו)
עיקר שלמות האמת הוא כשאין אדם נצרך לבריות לשום דבר שבעולם – הן לפרנסה והן לכבוד, לא אכפת לו אם אוחזים ממנו או מזלזלים בו, זהו עיקר שלמות האמת, אינו צריך את שום בריה רק אותו יתברך, ואז לבו לב אחד לאביו שבשמים.
(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רפד, תשלו)
למען ה', אל תפחד ואל תירא משום בריה שבעולם יהיה איך שיהיה, כי ישועתך תלויה רק בידו יתברך ולא ביד בשר ודם.
(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' שה, תשלו)
בכל פעם כשאחד מבזה אותך, תדבר לפניו יתברך בקול רם, ותיתן לו תודה והודאה שזיכה אותך בביזיון כזה.
בזכות זה יתמרקו חטאיך הרבים, כי מה שביזיונות פועלים, אין כל התעניות והסיגופים בעולם יכולים לפעול.
(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קסא, תשלו)
אחי היקר, שבהכרח שיעבור מה שעובר על כל הבא להיכנס לפנים הקדושה, ואפילו על גדולי הצדיקים, מובחרי הדורות. עובר מה שעובר כמובא שם:
"שמענו מצדיק אמיתי שאמר, שאילו היה לו אחד יהיה מי שיהיה שיאמר לו: ,אחי, חזק, ואחוז עצמך!'
הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך וכו', עיין שם.
וידוע ומקובל בין אנשי שלומנו, שהצדיק הזה הוא רבנו בעצמו, וכן עוד מובחרי הדורות. ועיין בספר 'מגיד מישרים' לבית יוסף, ותראה ותבין אשר גם על גדולי הצדיקים עובר מה שעובר, עיין שם ודו"ק.
(אשר בנחל, כרך ג, מכתב תמח, שנת תש"ל)
רק בזה האדם נבחן – איך שיכול לחזק את עצמו, ויש מאמר החכם:
"כלי חרס בכבשן יבחן, והאדם ביצר לבבו יבחן".
ועיקר היצר הרע הוא רק להחליש לב האדם, ולהכניס בו קטנות ומרירות עד שנשבר לגמרי, ונדמה לו כאילו אבד מנוס ותקווה ממנו, ועל כן העיקר לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות אך ורק בשמחה עצומה.
(אשר בנחל, כרך ג, מכתב תעא, שנת תש"ל)
כשאחד נופל ויורד בעמקי עמקים בשאול תחתיות, רחמנא ליצלן, אשר שם נסתר אורו יתברך לגמרי, שאז הוא מקור הדינים והצמצומים, מאחר שהכול גנוז וסתום וכו'.
אסור לו לפול בדעתו כלל, וצריך להחיות את עצמו, כי בוודאי יש כוונה עמוקה למה ירד עכשיו מהמלוכה ונסתר ממנו הכול וכו'.
ועיקר הכוונה הוא כי יש נשמות שנפלו זה אלפי שנים, והתגלגלו בגלגולים וכו', ואי אפשר להם להתעלות, ובזה שאתה נופל ואחר כך מתעורר מהמקום ההוא לשוב אליו יתברך, בזה אתה ממשיך עמך בלי שיעור וערך של נשמות פגומות.
(אשר בנחל, כרך ג, מכתב תמא, שנת תש"ל)
שמחתי כעל כל הון לראות ולשמוע את תשוקת לבך אל האמת, חזק, חזק!
כי בזה העולם צריכים חיזוק בכל יום ויום מחדש, בפרט אנשי רבנו, שהם בחינת שבט לוי, הם צריכים להתחזקות עצומה מרוב הרפתקאות והייסורים והבלבולים וכו', העוברים על כל אחד הרוצה לאחוז את עצמו ברבנו.
בפרטי פרטיות אותם שרוצים גם לשמש את רבנו ואת עבודת הקודש, בכתף יישאו, בחינת (במדבר יח, ב) "וילוו אליך וישרתוך", לגלות ולפרסם דעתו בעולם, עליהם מתפשטת ומתגברת הליצנות והמרירות יותר ויותר. על כן עליהם להתחיל בכל פעם התחלה חדשה, ולשיר לפניו יתברך שירות ותשבחות כמו הלוויים, שהייתה עבודתם בשיר והלל.
(אשר בנחל, כרך יט, מכתב ב' תש', תשלח)
צריך לידע היטב ולחקוק בדעתו, אשר בזה שזכה להתקרב אל צדיק האמת, אינו עושה טובה לשום בריה, כי אם לעצמו.
(אשר בנחל, כרך יט, מכתב ב' תשנז', תשלח)
תמיד תכניס בדעתך – "מה דהוה הוה, על כל פנים מעשיו אתחיל לברוח אליו יתברך".
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תרעא, תשלח)
צריך שתדע, שכל זמן שלא נסכם בדעת האדם: "בזה שאני מקורב אל רבנו, איני עושה שום טובה כי אם לעצמי". עדיין הוא בחזקת סכנה שיתרחק מרבנו. אבל תיכף ומיד כשנסכם בדעתו, שרבנו הוא חיותו, הוא התחזקותו, הוא תקוותו הנצחית. אדם כזה כבר לא יוכלו לרחקו ולהזיזו מרבנו אפילו כי הוא זה, יהיה איך שיהיה, אפילו שיעברו עליו כל המים הזדונים, חס ושלום.
(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תרלא', תשלח)
