אי אפשר להיות יהודי בלי מסירת נפש, יהודי צריך ללכת תמיד עם מסירת נפש, כל דבר ביהדות עולה מחיר של מסירת נפש.
(אשר בנחל, כרך קנד, מכתב ב' תקסה תשס"ו)
שמור על נקיות גופך הגשמי ואז גם נשמתך תהיה נקיה.
(אשר בנחל, כרך קנג, מכתב ב' קפא תשס"ו)
צריך שתדע, אשר רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נד) שהקדוש ברוך הוא מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, לרמז לאדם רמזים.
בכל יום ויום שולח לו משא ומתן השייך לשורש נשמתן, שהוא צריך לעסוק בזה. וכן שולח לכל אחד בכל יום מחשבה, דיבור ומעשה אחר.
וצריכים להטות אוזן קשבת אל המחשבה, אל הדיבור ואל המעשה של היום הזה, ולקשר את זאת אליו יתברך, ואז יתגלו לפניו אורות צחצחות וכו' שזו מדרגת הצדיקים הקדושים, הדבוקים בו יתברך, שמוצאים רמזים ורזין וסתרי תורה וכו'.
(אשר בנחל, כרך כה, מכתב ד' סח, תשמא)
אם יש בריאות – יש הכול, אם אין בריאות – אין כלום. יכול להיות לאדם עסק והון רב, והוא אינו בריא, ומה שווה כל עסקו?! לכן מתחילה התורה "בראשית ברא", ופרשו הצדיקים 'ברא' הוא לשון בריאות. הדבר הראשון שצריך – בריאות.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' קנג, תשמא)
מה נשאר לאדם כאשר מ"ת? רק משניות תהילים שחטף בזה העולם. רבנו אמר (שיחות הר"ן, סוף סימן כג): 'אשרי מי שאוכל בכל יום כמה פרקי משניות, ושותה אחר כך כמה מזמורי תהילים. ומה טוב שיזכה לסיים פעמים אין ספור משניות תהילים, שזוהי טובה גדולה לנשמתו כשיהיה מ"ת.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' קצז, תשמא)
כלל זה תנקוט בידך, כי "אסור לבנות שום בניין על חורבן חברו", זאת אומרת בזה שאראה להשפיל ולבזות ולהקטין את חברי, אדמה בדעתי שאני אתגדל ואצמח… זו טעות גדולה. אשר רבים טועים בזה, שחושבים שבזה שישפילו וידברו על האחר, על ידי זה יאחזו מהם.
ובאמת כתיב, (תהילים ז, טז): "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, ישוב עמלו בראשו ועל קודקודו חמס ירד". וראו דבר זה בחוש, מי שרוצה להיבנות על מפלתו של חברו, לבסוף נופל בבור ההוא שחפר בשביל חברו…
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רנ, תשמב)
סגולה להצלחה בעסקיך הקדושים היא, שכל מה שאומרים אלו המדברים עלי, תעשה בדיוק ההיפוך, ואז תצליח את דרכך, ותכוון אל האמת.
(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד' רסז, תשמב)
רבנו אמר: כשאתם מזכירים את עצמכם בי, תהיו בעינכם כקטן שנולד.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תשסד, תשמב)
כי השכחה תלויה בזיכרון, והזיכרון תלוי בשכחה. רצה לומר, כשזוכים לזכור תמיד בעלמא דאתי, ויודעים אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכול לכול – דומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלוקותו יתברך, על ידי זה ממילא שוכחים את כל המרירות וייסורי העולם הזה.
מאחר שממשיך הארת הדעת של עלמא דאתי בתוך זה העולם, ואז נעשה אור הלבנה כאור החמה. ולהיפך – כשהאדם זוכר בכל פעם מה שעבר עליו, כמו כן שוכח ממנו יתברך, ואז ממשיך על עצמו הגיהינום ממש, ומר לו מאוד.
(אשר בנחל, כרך יא, מכתב א' שכח, שנת תשלד)
חמדת לבבי! אל יפתך יצרך כי יש עצה אחרת, כי הכול הבל וימינו כצל עובר, ואי אפשר לאחוז את היום, כי אם על ידי מעט שיחה ותפילה לשיח ולספר לפניו יתברך את כל לבו.
וכשאחד נותן לך איזו עצה או הנהגה, צריך שתדע עם התבודדות – יש בה ממש, אבל בלא התבודדות – אין בו ממש. כי עיקר החיים האמתיים והנצחיים הוא רק להתדבק עמו יתברך, ולהמשיך על עצמו נועם ערבות זיו שכינתו יתברך עליו, ולהתענג בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ובהיכלו כולו אומר כבוד, מלוא כל הארץ כבודו.
(אשר בנחל כרך יג מכתב א' תרפט, חנוכה תשלה)
אני רגיל לומר: מי שהוא בטלן בגשמיות, יהיה בטלן גם ברוחניות. ומי שזריז בגשמיות, יהיה זריז גם ברוחניות, וזה ברור כשמש.
(אשר בנחל, כרך יד, מכתב א תתעב, תשל"ה)
העולם מתוק וטוב למי שבורח ממנו, והעולם מר וחשוך למי שרץ אחריו.
(אשר בנחל כרך יד, מכתב א' תתקיח, תשלה)
איך שהקדוש ברוך הוא ירצה – כך יהיה.
(אשר בנחל כרך יד, מכתב א' תתפז, תשלה)
צריך שתדע, כי מוח האדם הוא כמו מעיין, כל מה ששואבים ממנו יותר, כמו כן נובע ממנו יותר, ואם מפסיקים לשאוב מהמעיין, אז המעיין מתייבש, כמו כן הוא מוח האדם, כל מה שמרגילים לחדש איזה דבר, אפילו חידוש של מה בכך, כמו כן יהיה נובע מוחו עוד חידושים רבים, עד שיכול לזכות שיתגלו על ידו חידושי תורה נפלאים פלאי פלאות.
(אשר בנחל, כרך יח, מכתב ב' תרנז, תשלח)
