דיני המטבח היהודי: 'נאפה לאחר הפסח' – חובה או רשות?

ז' באייר תשע"ה, 26/04/2015 | 20:24 | הרב יעקב ועקנין

תשובה: ראשית, נדגיש כי מכירת החמץ הינה מכירה גמורה וזה רכושו של הגוי אף על פי שזה נמצא ברשות ישראל, ולמכירה זו יש תוקף הלכתי וחוקי, ואין היא דומה לפירות וירקות על פי היתר מכירה, ששם רבים המפקפקים בתוקף המכירה.

שאלה: אז מדוע יש העומדים על הדרישה "נאפה לאחר הפסח"? האם אין בכך הוצאת לעז על מי שסומך על המכירה?

משיב: ובכן, אחת הבעיות העיקריות שיש בשיווק מוצרי חמץ לאחר הפסח נעוצה בשאלה האם המוצרים אכן נמכרו לגוי. ומדוע? כיוון שאחת הבעיות הקשות טמונה בשיטת השיווק כיום, ובפרט בעסקים קטנים – שהרי את מוצרי המזון החנויות לא מקבלות ישירות מהמפעל, אלא השיווק הוא מתבצע בעל ידי מחסני מזון, ואם המפעל מכר את החמץ שברשותו, מי אמר שגם במחסני המזון מכרו את החמץ?

ועוד, שהרי ישנם ספקים שקנו את מוצרי החמץ ממחסני המזון, וזה יושב אצלם במשאית או במחסן פרטי, ומי אמר שהם מכרו את החמץ? הרי ייתכן מאוד שישנו משווק שלא מבין במכירה ולא מכר את החמץ שברשותו! ומסיבה זו ראוי שכל בעל חנות או עסק ידרוש מספקי המזון תעודת מכירה שגם החמץ שלהם נמכר, שהרי זה לא היה קשור למפעל הראשי אף על פי שבמפעל ודאי מכרו את החמץ.

לסיכום: גם חנות המציגה תעודה על מכירת החמץ, אין בכך ראיה שכל מה שנמכר בחנות זאת עבר מכירה כדת וכדין כי אולי זה ישב למשווק במשאית ללא מכירה כדין, אך מפעלים שנושאים תווית כשרות גבוהה, כגון בדצי"ם, הם דואגים גם למכירת מחסני המזון וגם לכל המשווקים.

ולכן מי שמקפיד על "נאפה לאחר הפסח" נמלט מהרבה חששות כיוון שעל קמח אין בעיה של חמץ שהרי אנו מכינים מצות רגילות מקמח רגיל, ואם זה נאפה לאחר הפסח הרע שהמוצר הזה לא היה בגדר חמץ בשעת המכירה.

מכל מקום נכתוב להלם את הקודים העוזרים לזהות מתי מוצר זה נאפה, כיוון שהרבה פעמים תפסו את הרמאים מדביקים מדבקות – "נאפה לאחר הפסח" וזה היה מוכן לפני הפסח, ואם תתבע אותם לדין הם יטענו שזה נאפה אחר פסח תשפ"ב שזה לפני הפסח שלנו, אך כיוון שהחוק מחייב לציין תאריך יצור זה עוזר לנו לדעת אם אכן זה נאפה לאחר הפסח, אלא שהמפעלים מקשים ורושמים זאת בצורה מסובכת כמו כתב לטינית.

להלן פענוח קוד תאריכי ייצור המוטבעים על האריזות בספרות ובקודים הנהוגים במרבית המוצרים בארץ:

את תאריך הייצור ניתן לזהות בשלושה אופנים:

1. סימון מפורש – כמעט כל היצרנים מקפידים לציין על גבי מוצר שיוצר לאחר הפסח 'נאפה לאחר הפסח' או 'נטחן לאחר הפסח' (במוצרים בעלי תקופת אחסון ארוכה יש לשים לב שהסימון אינו מתייחס לפסח של השנה שעברה).
2. תאריך ייצור – על מוצרים רבים מצוין תאריך הייצור בהזרקת דיו על גבי המוצר.
3. קוד המוצר – כאשר לא מסומן תאריך הייצור, ניתן לזהות אותו בקוד המוצר (לא הברקוד, אלא הקוד המודפס בהזרקת דיו על גבי מוצרים רבים). הקוד בנוי משני חלקים: הראשון מסמן את שנת הייצור, והשני – את מספר הימים שעברו מתחילת השנה הלועזית.

בשנה זו (תשפ"ג), מוצרים שמסומן עליהם מספר גבוה יותר מ-103 או מ-23103 יוצרו לאחר הפסח (לעיתים בסוף הקוד ישנו מספר נוסף המייצג את מספר המשמרת שבה יוצר המוצר). ייצור המוצר לאחר הפסח אינו מבטיח שלא החלו לייצרו לפני פסח או שלא עירבו בו  מרכיבי חמץ שיוצרו לפני הפסח. לכן במוצרים שתהליך הכנתם ארוך, כגון בירה שתהליך הכנתה כחודשיים, או משקאות חריפים אחרים – לא מספיק לוודא שתאריך הייצור הוא לאחר הפסח, ובחודשים הסמוכים לפסח יש לרכוש מוצרים אלו רק במקומות בעלי אישור על מכירת החמץ. אף שחשש זה קיים גם במוצרים בעלי תאריך ייצור מאוחר, למשל: מוצרים שבהם מעורבים חומרי עזר מחמץ – ניתן לסמוך על תאריך הייצור, משום שאיסורו של חמץ לאחר הפסח הוא מדרבנן, ו'ספק דרבנן לקולא'.

» בפעם הקודמת למדנו על ט"ו בשבט – פירות יבשים