בזמן הגמרא היה דין של "מאכלים מגולים" – מאכלים שהיו ללא כיסוי זמן מה והיה חשש שנחש או בעל חיים אחר הטיל בהם ארס – שנאסר לאוכלם • האם היום בדורינו, שתנאי המגורים השתנו עדיין חוששים לזה?

כ"א חשוון תשע"ו, 03/11/2015 | 15:01 | הרב יעקב ועקנין

הגמרא (מה המקור?) מביאה כל מיני מקרים על אנשים שאכלו ממאכל ומשקה מורעלים וניזוקו. אמנם בדורינו בעיה זו כמעט ואינה מצויה, מחמת תנאי המגורים הטובים, 

אך כשאדם נמצא בשטח פתוח, במקום בו כן נמצאים נחשים ושאר מרעין בישין – שם צריך להקפיד מאוד לכסות כל מאכל וכל משקה לבל יאכלו וישתו מהם בעלי חיים ויסכנו את האנשים.

כבר כתבנו שראשי התיבות של "סיר" – "סביב רשעים יתהלכון", ולא אחת הסיר נשאר על הגז מגולה, וזבוב או יתוש או נמלים וכדו' נופלים לתוך המאכל ע"י האדים היוצאים מן הסיר. 

מלבד האיסור של אכילת תולעים, עלולים להסתכן באוכל מורעל ולכן צריכים להקפיד שלא להשאיר סיר ללא כיסוי.

מעשה שאירע באחד הגנים בארץ: גננת הכינה שוקו לילדי הגן, ומיד לאחר ששתו הם חשו ברע ופונו לביה"ח בחשש להרעלה. לצערנו הרב, המקרה הסתיים במותם של כמה מילדי הגן, ולאחר בדיקה מעמיקה התברר שלתוך המיחם ממנו הכינה הגננת את השוקו נפלה לטאה שגרמה להרעלה ולמוות.

על כן "חמירא סכנתא מאיסורא" (חמורה הסכנה מהאיסור), "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" חייב לדאוג תמיד לכיסוי המאכלים.

דין יין מגולה

: מלבד חשש הסכנה ביין מגולה (גם נחשים אוהבים לשתות יין), במידה ונשאר יין מגולה ללא כיסוי, גם אם לא התקרב לזה שום רחש – אסור לעשות עליו קידוש.

» בפעם הקודמת למדנו על 'כשרות וניקוי דגים'