בכל מוצאי שבת לאחר ההבדלה אני יושב וכותב את כל החידושים והסיפורים ששמעתי במהלך השבת.

משתדל לא להשתהות יתר על המידה בבית הכנסת ומיד להתחיל במלאכת הכתיבה, כדי שחלילה לא אשכח איזו עובדה או סיפור מעניין… כך נוהג אני כבר מספר שנים.

אלא שבמוצאי שבת האחרונה, ארע דבר שבגללו התעכבתי שלא כהרגלי, ומעשה שהיה כך היה.

נכנסתי לבית הכנסת  השכונתי "היכל אברהם צבי". בהגיע זמן התפילה הכריז הגבאי:

"נו, מי ניגש להיות חזן?"

חלפו  מספר רגעים ומאחר ולא נענה  ניגש אלי הגבאי ואמר:

"כהן, אולי תיגש לעמוד?…"

הנחתי את הספר "אשר בנחל" בו למדתי בצד, על אחד השולחנות, וללא אומר ודברים ניגשתי לפני העמוד, כיון שהיה חשוב לי להגיע הביתה בזריזות. בסיום התפילה, בבואי לקחת את הספר ולשוב לביתי, הבחנתי בשאול, ממתפללי בית הכנסת, מחזיק בספרי וקורא בו בשקיקה עצומה.

חיכיתי וחיכיתי… אולי יפסיק את קריאתו ויניח מידיו את הספר, אך שאול המשיך לקרוא ולקרוא… וכלל לא הרים את עיניו מהספר.

הדקות חלפו, אחרוני מתפללי בית הכנסת עזבו את המקום ונותרנו שנינו, שאול ואני, במקום…

לא יכולתי עוד לחכות… סבלנותי פקעה,  נגשתי אליו ואמרתי:

"שאול, ידידי – מחילה, זה ספר שאני לומד בו, מחילה, אני ממהר לחזור הביתה… אנא, השב לי את ספרי"

שאול הביט בי במבוכה, כאומר, דן – רחם נא עלי…

ובאומרו כן, השפיל מבטו: "היודע אתה מה עבר עלי?… היודע אתה מה עבר עלי בסעודה שלישית? עם האישה והילדים?…

יצאתי מהבית מושפל ומדוכא… הגעתי לכאן לתפילת ערבית ומצאתי את הספר מונח על השולחן, כאילו עבורי… התחלתי לקרוא בו ולא יכולתי להפסיק. אילו מילים מעודדות מחזקות. אני מרגיש שקיבלתי כוחות נפש חזקים להתמודד עם הקשיים שלי…

"טוב…טוב… שאול" – אמרתי לו – "אומנם, אני ממהר… אבל… אמתין עד שתסיים לקרוא בו.

כעבור מספר דקות, סגר שאול את הספר ואמר:

"הספר הזה ממש החייה אותי. דן, אולי תוכל לומר לי היכן ניתן לרכוש את הספר? אני מעוניין לרכוש את כל סדרת "של אשר בנחל".

"בעזרת ה' "– אמרתי לו –  "אשמח לסייע לך".

מיהרתי לביתי לערוך הבדלה ולהמשיך בכתיבת סיפורים, ביניהם כאלו ששמעתי במהלך השבת,  ואף את הסיפור הזה שאני חלק ממנו…

אשרינו שזכינו