כתוב במשנה במסכת אבות (פרק ד משנה א) בן זומא אומר: איזהו עשיר השמח בחלקו – לכאורה נאמרו הדברים דווקא על עניינים גשמיים שבהם האדם צריך להיות שמח במה שנפל בחלקו, ולא יתקנא במה שהשיגו אנשים אחרים.
אולם ברוחניות ההיפך הוא הנכון, שתמיד צריך להסתכל על אנשים שהשיגו יותר ממנו בתורה, במצוות ובמעשים טובים – ולשאוף להיות כמותם, וכפי שמופיע בתנא דבי אליהו (פרק כה) "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב".
וכן הובא בשם האדמו"ר בעל התניא זצ"ל, שרוחניות וגשמיות הם הפכים בעצם מהותם. מה שמעלה בגשמיות, הוא חיסרון ברוחניות. בגשמיות, השמח בחלקו הוא בעל המעלה הגדול ביותר, ועל ידי עבודה יגיע אחד כזה למדרגות הגבוהות ביותר. אבל ברוחניות השמח בחלקו החיסרון הגדול ביותר, והוא, רחמנא ליצלן, יורד ונופל (הריי"צ זצ"ל בהיום יום, ל' סיון, וכן באגרות קודש חלק ד' עמוד קכא).
והגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו נפש חיים (מערכת ב, אות סב) הביא בשם הקדמונים ז"ל בדרך רמז על הפסוק (דברים ד לט) "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" – "בשמים" היינו בעניין יראת שמים ובתורתו ובמצוותיו צריך שיראה האדם וילמד מאדם שהוא למעלה ממנו. אבל בדבר הגשמי "ועל הארץ מתחת" שיראה ללמוד ממי שהוא פחות ממנו ולא ירדוף אחר תענוגי העולם הזה. וכן כתב ה"קדושת לוי" (פרשת אמור ד"ה והשיאו).
אמנם לפעמים גם ברוחניות צריך להיות שמח בחלקו, כגון שעדיין אינו ראוי לעסוק בחוכמת הקבלה, משום שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים, שעליו להיות שמח בחלקו, ולא
לצאת חוץ לגדרו ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו (ראה בפירוש הגר"א על משלי כא יז. וכן ראה בספר פרי הארץ בחלק מכתבי קודש מכתב כב, הובא בשו"ת רב פעלים חלק ג' חלק סוד ישרים סימן יג ד"ה ואת, ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן מז ד"ה ובאמת).
כמו כן, אם מסיבות שונות אין באפשרותו לעסוק בתורה יותר מאיזה זמן כל יום, עליו לשמוח בחלקו (ראה תפארת שלמה פרשת כי תבא ד"ה ושמחת בכל הטוב), וכתוב במסכת ברכות (דף ה: ורש"י שם): "שרבי יוחנן ראה את רבי אליעזר בוכה, אמר לו, למה אתה בוכה, אם בגלל לימוד התורה שלא למדת הרבה כרצונך, שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים".
מוהרא"ש הצדיק מיבנאל, כתב שמונה פירושים שונים על פרקי אבות, וכתב במפורש שצריך להיות שמח בחלקו גם ברוחניות.
פעם אחת בפירושו "ברית אבות" על פרקי אבות (ד, א) כתב וזה לשונו:
"שהוא שמח עם החלק שיש לו, עם כל נקודה ונקודה טובה בקיום המצוות המעשיות ובלימוד התורה הקדושה, שזה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. שהוא היחוד בין קודש בריך הוא" (ועיין עוד חובת הלבבות בשער הרביעי, שער הביטחון בהקדמה).
פעם שנייה בפרושו "תורת אבות" על פרקי אבות (ד, א) כתב וזה לשונו:
"צריך שתדע, אהובי בני, אשר עיקר העשירות של האדם בין בגשמיות ובין ברוחניות, אם הוא שמח בחלקו, ואינו מקנא שום בן אדם.
כי אדם שיגע וטורח בעצמו, ובא לו קשה כל דבר שעושה בין בגשמי ובין ברוחני, וזה מאוד חשוב אצלו, אדם כזה הוא הכי מאושר בעולם הזה ובעולם הבא".
דן כהן
0548471400
