שאלה:

האם מותר לתלות בבית הכנסת תמונות צדיקים, והאם מותר לאדם להתפלל כאשר מולו תמונת אדם (כגון שאנוס להתפלל יחיד בביתו או המתפללים בסוכה ושאר מקומות כינוס שתלויות שם תמונות צדיקים)?

תשובה:

אין לתלות תמונות אדם בבית כנסת ואפילו בעזרת נשים או שאר מקומות שרגילים להתפלל בהם.

הבא להתפלל במקום שיש בו תמונת אדם (כגון שאנוס להתפלל יחיד בבית או המתפללים בסוכה וכדומה), לא יתפלל כנגד התמונה אלא ילך למקום אחר, או יכסה את התמונה, מפני החשש שנראה כמשתחווה לתמונת אדם, (שחשש זה חמור יותר בתמונת אדם משאר תמונות וציורים), ודווקא בתמונה הנמצאת בכיוון התפילה, אבל תמונות הנמצאות מהצדדים או מאחריו אין לחוש כלל.

המתפלל במקום שיש תמונות של שאר חיות או צורות וכדומה, לכתחילה ימצא מקום לתפילה שלא יהיו מול עיניו דברים המסיחים את הדעת, אולם אם קרה שצריך להתפלל כנגדם יכול לעצום עיניו ולהתפלל.

ביאור:

הנה באור זרוע הביא שנשאל רבינו אליקים אם מותר לצור צורת אריות ונחשים בחלונות בית הכנסת, והשיב לאסור מד' טעמים:

• יש בזה איסור עשיית פסל וכל תמונה.

• בגמ' מבואר שאסור שיהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר

• כשמשתחווה נראה כמשתחווה לאותם תמונות

• מסיח כוונתו כשמסתכל בצורות.

א"כ יש לדון מצד כל אחד מד' הטעמים הנ"ל, האם אכן נפסק כך להלכה:

• חשש עשיית פסל ותמונה:

התוס (יומא נד.) כתבו שאין איסור עשיית פסל – בתמונה וציור שאין בהם ממשות (בולטת), וכ"כ הרב"ם בהלכות עבודה זרה, ובבית יוסף (יו"ד סימן קמא') האריך בזה וכך דעת רוב הפוסקים, וכך המנהג בימינו להתיר תליית תמונות אדם שאינם בולטות, בבתים פרטיים, ואכמ"ל.

• חשש מאמר הגמרא שאסור שיהא דבר החוצץ בינן המתפלל ובין הקיר:

בתשובת הרמב"ם שהובאה בבית יוסף (או"ח צ') משמע שבדבר כזה התלוי על הקיר אין חשש משום חוצץ בינו לבין הקיר, ובראשונים הובאה שיטה שאין איסור זה אלא בדבר גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים, וכך פסק הרמ"א בשו"ע (או"ח צ' סעיף כא'), אמנם בדעת השו"ע נחלקו האחרונים, אולם בספר הלכה ברורה האריך בזה שנראה יותר שאין בזה חשש חציצה, ע"ש.

• חשש שנראה כמשתחווה לאותם תמונות:

מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל  סימן סו' כתב שאין לחשוש לזה (בפרוכת ועליה צורת אדם), שרבינו אליקים יחיד בזה נגד כל הפוסקים שלא חששו לזה, ובפרט בתשובת הרמב"ם הנ"ל מבואר שאין בזה חשש כלל ואף בצורת אדם, שמאחר ואין רגילים אפילו הגויים לעבוד לתמונות אלו אין חשש מראית העין בזה, עכת"ד, וגם מהתוס' (יומא נד.) נראה שלא חששו לזה.

אולם בשו"ת אבקת רוכל בסימן סג' כתב מרן להיפך, והאריך לאסור תליית תמונות אדם בבית הכנסת, ולאסור להתפלל כנגדם, שיש בזה חשד שנראה כמשתחווה לתמונה, ואפילו אם נאמר שאין בזה איסור ממש, מכל מקום מכוער הדבר, ע"ש.

והאחרונים האריכו לנסות ליישב הסתירה שבתשובות בשו"ת אבקת רוכל, יש שכתבו להסתמך על ההיתר למעשה, אולם רבים מאוד כתבו לחוש לתשובה האוסרת, ומה שהתיר מרן דווקא בצורות חיות וכדומה, אבל צורת אדם אין להתיר, לכן למעשה אין להתפלל מול צורת אדם, אולם אם הצורה נמצאת בצדדים אחרים שלא לכיוון התפילה אין לחוש לכך, וכ"פ בהלכה ברורה (סימן צ סעיף נד') ובפסקי תשובות (סימן צ' סעיף כט').

ובבית הכנסת ואפילו בעזרת נשים או כל מקום שהרגילות להתפלל שם, הסכמת כל האחרונים שיש לאסור תליית תמונת אדם, עיין שו"ת דברי מלכיאל (ח"ו סימן ב'), וציץ אליעזר (חלק יט' סימן ח'), וכ"פ בהלכה ברורה (סימן צ' סעיף נד') ובפסקי תשובות.

• חשש הסחת הדעת והכוונה:

התוס' (יומא נד.) כתבו שאין לצייר ציורים בסידורים, וכן הרמב"ם בתשובה כתב שאין להתפלל כנגד בגדים מצוירים מפני שמסיח דעתו מהתפילה, אולם כתב הרמב"ם שאם הזדמן לו באקראי להתפלל כנגדם היה עוצם עיניו ומתפלל, וכ"פ מרן בשו"ע (או"ח סימן צ' סעיף כג'): הבגדים המצויירים, אף על פי שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו. והוסיף הרמ"א בהגה: ולכן אסור ג"כ לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהן, שלא תתבטל הכוונה.

והאחרונים הביאו שאם ציורים אלו נמצאים למעלה מקומת אדם אין בזה חשש היסח הדעת (הלכה ברורה ופסקי תשובות), וכן כתבו האחרונים שבדברים שרגילים בהם כבר (כגון פרוכת ההיכל, או שאר הקדשות שבבית הכנסת) אין לחוש (שו"ת אבקת רוכל הנ"ל, פסקי תשובות).

מה שיש שחששו משום כבוד החכם, שאם מכסים או מזיזים התמונה יש בזה משום זלזול בכבוד החכם, הנה כבר אמרו חז"ל (תלמוד בבלי ברכות יט:): אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' – כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב, וכמו שלמדו מכך חז"ל (שבועות ל:) שאף ת"ח שאין מכבודו לבוא לפני בית דין הקטן ממנו, מכל מקום אם יש דבר איסור שנצרך, עליו לבוא לפני בית הדין. 

ולכן במקום שיש צורך הלכתי בדבר אין כאן משום פחיתות כבוד, ובפרט שאף הרב וחכם עצמו כך היה מורה לנהוג על פי ההלכה.

בנוסף נפסק להלכה שתמונות צדיקים אין בהם קדושה ואינם חייבים גניזה (גנזי הקודש פרק כ סעיף ז והערה יא בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל), אלא שאין לנהוג בהם מנהג בזיון שלא יראה כפגיעה בכבוד הצדיק (ציץ אליעזר חלק טז' סימן כז'), וכמו שנוהגים בשאר חפצי מצווה כגון ד' מינים וכדומה, ובכיסוי תמונה אין משום בזיון, בפרט שאדרבה מצאנו שמכסים חפצי מצווה וקדושה כגון ספר תורה שמצווה לכסותו, לכן כשעושים זאת בצורה מכובדת ולצורך מצווה אין כאן משום בזיון.

התשובה נכתבה על ידי הרה"ג הרב אברהם נאור שליט"א 

מו"ץ דקהילת קודש "היכל הקודש" יבנאל