לרפא מחלה שעדיין לא אובחנה הוא עניין קל הרבה יותר מאשר לרפא אדם שסומן על ידי טובי הרופאים כחולה. לרפא ולאחות תוך יום שברים בעצמות מהסוג שהרופאים מעידים עליהם שאין מנוס אלא לנתח, הוא עניין של גדולי מובחרי הצדיקים בלבד וכפי שמתואר בסיפור שלפנינו
ט' אייר תשע"ו, 17/05/2016 | 13:30 | מתוך ספר "אש קודש"
"לאחר מספר בדיקות וצילומי רנטגן קבע הרופא כי הנזק גדול"
שעות הלילה המוקדמות של ליל רביעי. בחור צעיר העונה לשם ניסים
החזיק בידו חבילה של ספרי הצדיק והלך לקיים בעצמו את הציווי החשוב "יפוצו
מעיינותיך חוצה". הגם שלילה מושלג היה הלילה והקור האמריקאי העז היכה ללא רחם
בעוברי האורח שמיהרו לעשות את דרכם לעבר מבנה חם וסגור בכדי לחמם את אפם, עדיין לא
היו באלו סיבה מספקת בכדי לעצור את ניסים ממלאכת הקודש. "צריך להפיץ במסירות
נפש!" הרהר לעצמו תוך כדי שצירוף המילים "מסירות נפש" מקבל משמעות
חדשה עבורו, משמעות שחש היטב על בשרו.
ובכל זאת, היה דבר אחד שכן גרם לו לעצור – לפתע מצא את עצמו
מחליק על השלג! אמנם תגובתו המהירה שנועדה להגן על ראשו בעזרת היד אכן מנעה ממנו
ספיגת חבטה קשה בפלג גופו העליון, אך למצער נחבטה ידו והכאבים היו עזים. חבר טוב
שהיה שם יחד איתו דאג להשיבו אל בניין הישיבה "היכל הקודש" שם קיבל
טיפול ראשוני הכולל את שטיפת היד שהחלה לנטוף דם.
מוהרא"ש הקדוש מיהר להגיע ולראות מה מצבו של הבחור וגילה כי
ידו הספיקה להתנפח והכאבים גוברים. הצדיק, כדרכו בקודש, החל להרגיע. "אל
תדאג! אתה תבריא מהר מאד, אין לך שום דבר! לך שים קרח". בנוסף, הטיל הצדיק על
כמה בחורים לשבת ליד מטתו של הפצוע במהלך הלילה בכדי לוודא שמצבו לא מחמיר וכן
לדאוג לו לשתיה ולעזרה בעת הצורך.
מוהרא"ש הקדוש עצמו היה נכנס מפעם לפעם
לחדר, מתעניין ומלטף את מצחו (אגב, כל תלמיד שזכה לבלות את שנות בחרותו בישיבתו
של הצדיק יודע לספר כי מוהרא"ש הקדוש היה לו ליותר מאב. בלילות היה עובר
בחדרי השינה של הבחורים והיה מוודא שהם מכוסים היטב. והיה כי נפלה השמיכה לאחד מהם
תוך כדי השינה, היה הצדיק מרימה ומכסה בה את הבחור. פעמים רבות היה הצדיק מוזג
לבחורים את האוכל ומבקשם שיאכלו בכדי שיהיו חזקים לעבודת הבורא. למי אשר חסרו
גרביים היה הצדיק מוזיל מכיסו ומשלחו לקנות זוג חדש. ועוד כהנה וכהנה הנהגות של
גמילות חסדים אשר בחורים רבים לא טעמו מהן אפילו בבית הוריהם).
למחרת, שלח הצדיק את הבחור לאחד הרופאים הגדולים אשר מוכתר
כמומחה לבעיות שכאלו בלוויתו של אחד מאנשי שלומנו ואשתו, אשר השתדלו לעזור ולהקל
בכל מה שאפשר.
לאחר מספר בדיקות וצילומי רנטגן קבע הרופא כי הנזק גדול. חמישה
שברים בעצמות כף היד והאצבעות של הבחור הופיעו בצילומים בצורה הברורה ביותר. אלא
שרופא טוב היה ולא ביקש להבהיל את הבחור יתר על המידה. אי לכך השתדל לרכך ולעטוף
את הידיעה הקשה ולקצר ככל האפשר : "ישנם מספר תרגילים ותנועות שכדאי לך ללמוד
לעשות בכף ידך על מנת להקל על הכאב. יתכן שיש גם שבר או שניים אך אין מקום לדאגה".
פרט חשוב נוסף שלא גילה לניסים הוא שכפי הנראה לא יהיה מנוס
מניתוח די מסובך בכף היד. ניתוח שבאמצעותו יהיה ניתן בעזרת ה' להציל את היד מנזק
נוסף שעלול להיגרם וחשוב לערוך אותו בהקדם. את הפרטים הללו סיפר הרופא למלוויו של
הבחור.
יום חמישי עבר בסדרת בדיקות וטיפולים.
בערב, לאחר שהבחור כבר חזר לישיבה, לקח מוהרא"ש הקדוש מטפחת
מהסוג הדומה למטפחות של ספרי תורה ועם הרבה חום ואהבה עטף בה את היד הפצועה. ניסים
הלך לישון כשהוא מאמין באמונה שלמה בברכותיו של הצדיק ובעצותיו המאירות. כעת נוספה
לתקוותיו גם המטפחת…
גם בלילה הזה כקודמו נדדה שנתו מכאבים ותחושות קשות והוא התהפך
מצד לצד. למרות שבעתות צרה ומכאוב, רבים הם האנשים שמשתדלים לנחם ולחזק, אך תמיד
ישנם הרגעים בהם מוצא האדם את עצמו לבד, מתבוסס ביסוריו ומקווה לישועה. אלו היו
הרגעים בהם היה שרוי ניסים כעת. ולמרות שישבו לידו בחורים בכדי להקל עליו, אך הוא
לבדו התמודד עם כאביו, משתדל ללחוש כמה מילים לבורא עולם שיחיש את רפואתו.
לפתע, בשעת לילה מאוחרת, נכנס הצדיק לחדרו והתעניין בשלומו.
"מה עם הכאבים?" הוא שאל, "אתה מצליח להירדם?". לאחר מכן
הבטיח : "אל תדאג! עד מחר הכל יהיה בסדר".
יום שישי היה יום המחרת ונסים התכונן ללכת בשנית אל רופא. כל
בחורי הישיבה כבר הבינו שכפי הנראה הפעם הוא ישלח לבית החולים על מנת לבצע את
הניתוח וברכו אותו בברכת שבת שלום חמה. הבשורה עברה ביניהם בלחש על מנת שלא להלחיץ
את חברם אשר למיטב ידיעתםנפרד מהם כעת לפחות עד לאחר השבת. הוא לא ידע זאת, מה שרק
הסביר את המשפט הבא שיצא מפיו : "אל תדאגו! עוד אחזור לעשות פה את
השבת".
הוא הגיע לרופא. הפעם היה זה רופא אחר, מומחה יותר מהראשון.
ניסים התיישב והרופא החל להתעניין במה שארע. תלמידו הגדול של מוהרא"ש הקדוש,
ר' יצחק נ"י, שהתלווה אל הבחור והחל לגולל בפני המומחה את אירועי הימים
האחרונים, ביקש ממנו חוות דעת נוספת ויעוץ לטיפולים מועילים.
הרופא אחז את היד הפצועה והחל לבדוק. שוב פעם בדק ושוב פעם
התבונן ולבסוף אמר : "אני לא יודע מה יש פה… כפי מה שאני רואה היד הזו
בריאה לחלוטין!".
הבחור ההמום לא הבין. גם ר' יצחק לא. אך הרופא מיהר לעשות עוד
צילומי רנטגן בכדי להסיר כל ספק. והנה פלא – בצילומים רואים שאין שום שבר, היד
בריאה ושלמה!
ר' יצחק ניסה שוב ושוב לשאול אולי חלה טעות, אולי אפשר לבדוק
שוב. כל בקשותיו לא הועילו ולבסוף הרופא מילא את פיו שחוק ושאל : "מה?! אתם
כל כך רוצים שהיד שלו תהיה שבורה? מה רע בכך שהיד שלמה?".
השניים יצאו מהמרפאה ושמו פניהם לעבר מרפאתו של הרופא מאמש. משם
הביאו את הצילומים הראשונים בכדי להשוותם עם הצילומים של הרופא מהיום. בין לבין
שמע ניסים ממלווהו הגדול הסברים ערבים ומתוקים על גודל הנס שארע לו על ידי הצדיק.
כשהביאו את הצילומים והרופא התבונן בהם הוא עצר לרגע וחשב. משהו
לא הסתדר לו. הוא הרים את שפופרת הטלפון והתקשר לעמיתו – הרופא הראשון שבדק את
ניסים, ושאל אודות היד שלו. הרופא מעברו השני של הקו סיפר שאכן מדובר במצב חמור
מאד וכפי הנראה יש צורך בניתוח. השניים שוחחו ביניהם אך לא הגיעו לעמק השווה עד
שהרופא הגדול נאלץ לשאול האם מכונת הרנטגן במרפאה של משנהו תקינה ומצלמת כראוי…
לאחר התעקשויות מצד הרופא הראשון שבדק את הבחור ביום חמישי
ועמידה עיקשת על דעתו שאכן מדובר במקרה חמור, החלה חומת הבטחון של המומחה הגדול
להיסדק. יתכן שהצילומים שעשה בעצמו אינם תקינים…
אלא שהחלטתו לערוך סידרת צילומים ובדיקות נוספת לא שינתה את
הערכתו הקודמת בהרבה. הוא חקר ובדק והביט מכל זווית אפשרית ולבסוף פסק בנחרצות :
"קיימת אפשרות שישנו סדק קטן מאד באחת העצמות. אך עלי לומר לכם שהצילומים
שהבאתם אתכם מראים שברים חמורים מאד בכף היד ובודאי שבמקרה כזה מוכרחים לנתח.
לעומת זאת, הצילומים שעשיתי בעצמי מראים מציאות שונה בתכלית אשר הטיפול ההולם אותה
הוא חבישת היד בתחבושת רגילה ולא יותר. לא נותר לי אלא להסתפק באחת משתי האפשרויות
הבאות :או שאתם צוחקים ממני ומדובר בצילומים של יד אחרת, או שאתם מוכרחים לגלות לי
מה עשיתם במשך הלילה שגרם לשינוי הגדול".
ר' יצחק סיפר את האמת כמו שהיא : הצדיק התפלל הרבה על הבחור
שישוב להיות בריא. "זה נס מהרבי!" סיכם.
ואז ארע דבר מעניין :הרופא, הגם שהיה גוי עם יחוס של בן אחר בן
עד לעשו אבי אדום ומטבע הדברים היה מעוניין להכחיש ולסתור, אלא שגם הוא כבר לא
יכול היה להתאפק. סגר את הדלת בכדי שלא יכנסו מטופלים אחרים ולאחר מכן קרא לכל
האחיות ואמר : "בואו תראו!" תוך כדי שהוא מניח על חלון האור צילום ליד
צילום. בראשון רואים יד שבורה במצב קשה מאד ואילו בשני צריכים לחפש סדק בזכוכית
מגדלת…
– "יש
אלקים!" הוא קרא, "זה נס!".
כשחזרו השניים לבניין הישיבה, אמר מוהרא"ש הקדוש לניסים
שחזר סך הכל עם תחבושת על היד את המילים הבאות : "זכור היטב ודע לך שהיה
לך נס רק בזכות הדמעות שהורדתי בשבילך. הרבה דמעות שפכתי עליך ביום חמישי בלילה
שהכל יהיה טוב והיד תבריא. שמור את הצילומים אצלך למקרה שיהיו לך קושיות עלי.
תסתכל איך נראתה היד שלך בצילום הראשון ואיך היא נראית בצילום השני. זכור ואל
תשכח".
אלא שבכך עדיין לא תם
סיפורינו…
"מתיבתא "היכל הקודש" דחסידי ברסלב בבארא פארק"
כעבור תקופה חזר ניסים לארץ אל בית הוריו ביבנאל. הוא כבר היה בחור לפני חתונה ובימים שקדמו לאירוע הגדול הגיעו המונים רבים ליבנאל לשבות את השבת אצל הצדיק שהגיע לביקור. מבין כל האורחים שלא ידעו היכן לסעוד את סעודות השבת, הזמינו הוריו של ניסים יהודי אשר עבד כאח בבית חולים והתמחה בצילומי רנטגן.
במהלך הסעודות הוא הספיק לשמוע ממארחיו קצת מגדולתו של מוהרא"ש הקדוש. הדברים היו מפעימים ובכל זאת הוא הרגיש צורך לשתף אותם בדעתו ועמדתו :"בודאי שאני מאמין בניסים, באותות ובמופתים. אך לדעתי אין הדברים הללו שייכים כלל לדורינו אלא לדורות קודמים. קשה לי לקבל שקיים בדורינו צדיק היכול לשנות את הטבע. אני אדם מציאותי המסתמך על עובדות".
כעת, הגיע תורו של ניסים לדבר. הוא מיהר להביא את הצילומים של היד עליהם שמר כבקשתו של הצדיק ושאל : "ואם אוכיח לך שכן יש צדיקים כאלו גם בדורינו – האם תודה לדברי ותתחזק?". האיש השיב שכן.
כמי שמבין ועוסק בצילומי רנטגן, לא היה קשה לו לראות בבירור את העצמות השבורות המופיעות בתצלום הראשון שהוצג בפניו. הוא גם לא התקשה לומר שבתצלום השני רואים יד בריאה. אך משנתבקש על ידי ניסים להביט בשם המטופל – "ניסים" המופיע על גבי התצלומים וכן על התאריך הרשום עליהם, הוא הוכרח להודות על האמת.
"שני הצילומים הם למעשה צילום של אותה יד במרווח של יום אחד בלבד!!!".
לאחר שסופר לו סיפורה של אותה יד ומה פעל הצדיק בכדי לגרום לצילום השני להיראות שונה מקודמו, ענה ואמר האורח בפה מלא :"עלי להודות שגם בדורינו יש צדיקים קדושים המסוגלים לחולל ניסים ונפלאות!".
