'החזון איש'

ט"ו בחשוון תשע"ז, 16/11/2016 | 09:20 | איתן סאסי

(מקורות לנ"ל: שו"ת ברסלב ואשר בנחל שנכתבו ע"י כ"ק מוהרא"ש זי"ע)

• סיפר מוהרא"ש זי"ע, שפעם בא איש אחד אל ה"חזון איש" זצ"ל, ובכה לפניו בבכיות עצומות, שהיה עכשיו אצל רופא, ואמר לו הרופא שיש לו מחלה מסוכנת, ואין לו יותר מארבעה ימים לחיות, ובכה לפניו מאד, כי היה מפחד מאד מהמוות. 

והלך ה"חזון איש" זצ"ל ופתח לפניו חומש, והתחיל לקרות לפניו, מהתחלת פרשת בראשית עד ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי, היינו בראשית ברא אלקים וגו', כל מעשה יום ראשון, ואחר כך המשיך, ויאמר אלקים יהי רקיע וגו', כל מעשה יום שני, ואחר כך, ויאמר אלקים יקוו המים וגו', כל מעשה יום שלישי, ואחר כך, ויאמר אלקים יהי מאורות וגו' כל מעשה יום רביעי. 

ואחר כך ענה ואמר ה"חזון איש" זצ"ל אל האיש הנ"ל, הרי תראה מה שעשה הקדוש ברוך הוא בד' ימים, ברא שמים וארץ, רקיע ימים ויבשה, עשבים ועצים, השמש והירח והכוכבים וכו'. 

ואיך אתה מתפעל מן הרופא שאומר לך שאין לך רק ד' ימים לחיות, הרי יש לנו אמונה בקדוש ברוך הוא, והוא רופא נאמן ורחמן אמיתי, הוא בוודאי יעזור לך, תלך ותבכה על נפשך לפני הקדוש ברוך הוא, ובוודאי תראה ישועה ותאריך ימים. 

והלך האיש ההוא לאיזה בית המדרש פנוי, ובכה לפני הקדוש ברוך הוא בדמעות שליש, ופעל ישועה עד שחי עוד עשר שנים בבריאות הגוף, הרי שהכל תלוי באמונה, ואשרי הזוכה לחזק עצמו באמונה בכל עת, כי אז יראה נסים גלויים שהשם יתברך יעשה עמו. 

• וכך אמר החזון איש זי"ע:

מי שיש לו בביתו בן או בת עם מחלת נפש וכו' או תסמונת דאון וכו', ראוי לקום לפניו כמו שקמים לפני איש מבוגר או לתלמיד חכם, כי הצער והיסורים והמרירות שעוברים ההורים לילדים כאלו זה בלתי אפשרי להסביר בשכל אנושי, כי זה הצער הכי גדול שרק יכול להיות שלא יכולים לרפאות וכו', ולכן את ובעלך מוכרחים להתחזק בהתחזקות עצומה, ואף שזה מאד מאד קשה, כי סוף כל סוף יש הרבה דברים שאדם לא יודע על מה זה בא לו, וחכמינו הקדושים אמרו (מכילתא יתרו)היסורין מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף; ואמרו (ספרי ואתחנן) יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה אין נמחל לו עוון שבידו, וביסורין נמחל לו. 

• שמעתי שאומרים בשם החזון איש זי"ע שדברי חכמינו האלו (תענית ז') מאי דכתיב: "חרב אל הבדים ונואלו"? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה – זה היה רק בזמנם שלא היו ספרים ולמדו בעל פה, ולכן אם אדם היה לומד לבד הוא היה חוזר ומשנן גירסא משובשת, אזי היו צריכים חבר שיעמידם על האמת, לא כן היום שהכל כתוב בספר, ולכן לא צריכים דווקא חבר, ובפרט כשיושבים עם חבר, בקלות יכולים להתחיל לדבר ולהפסיק מהלימוד ולדבר דברים בטלים ואפילו לשון הרע, ועל זה אמרו (חגיגה י"ב) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים; ולכן היום זה לא שייך כי יש לכל אחד את הספרים – תנ"ך, ששה סדרי משנה, בבלי ירושלמי וכו' וכו', ועל כן מי שיותר קל לו וטוב לו ללמוד ביחיד, אין בזה שום דבר, כי רוב הגדולים גדלו והצליחו על ידי שלמדו לבד, ולא היו קשורים אל אף אחד, ולכן היו יכולים לשבת וללמוד שעות על גבי שעות, כי לא היו תלויים בחבר, כי אם צריכים ללמוד עם חבר, אזי על פי רוב צריכים לחכות עליו שיבוא וכו', והרבה פעמים הוא לא בא וכו', אבל כשאדם לומד לבד אזי הוא לא קשור עם שום בן אדם, ואינו מצומצם בשום זמן, ולכן עדיף ללמוד לבד, והכל כפי האדם.

• מסופר שאדם אחד הייתה לו בת יראת שמיים גדולה מאוד, ואביה הלך וחיפש בחור ירא שמים גדול, ונכנס לישיבה ודיבר עם המשגיח והראש ישיבה, והם הציעו לו בחור אחד שהוא מצויין בלימוד תורה, והתארסו. וכשהתחילו לצאת לעשות קניות, הנה יום אחד הבחורה שואלת את הבחור אם כבר התפלל מנחה, כי זה כבר אחר הצהרים, והשיב הבחור שיש לו עוד זמן וכו', וכשהתקרבה כבר השקיעה וכמעט שעוברים את זמן תפילת מנחה, שאלה אותו עוד פעם: מתי תתפלל מנחה, זה מאוחר? ענה ואמר: התפללתי כבר. (והיא ידעה שזה לא נכון, כי הלכו ביחד כל הזמן, ומקודם אמר לה שיש לו עוד זמן להתפלל, ועכשיו הוא משקר ואומר שכבר התפלל, שזה שקר במצח נחושה). וסיפרה את זה לאביה, והוא נסע אל החזון איש זי"ע, וסיפר את הסיפור הזה מה שבתו סיפרה לו, והורה החזון איש זי"ע תיכף ומיד לבטל את השידוך, ואמר שאם בחור יכול לשקר בשקר גס כזה, וכן הוא מזלזל בתפילה וכו' וכו', סימן שאין לבחור הזה שום יראת שמים, ורחמנא ליצלן הוא יכול להכשיל אותה בעוונות חמורים שגובלים בכריתות רחמנא לישזבן וכו'.

• ידוע מה שאמר החזון איש זצ"ל על מה שאמר הרמב"ם (פרק ו' מהלכות דעות הלכה א') דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר (משלי י"ג כ') "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ואומר (תהלים א') "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" וכו' וכו', ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר (ירמיה ט' א') "מי יתנני במדבר מלון אורחים"; שהמערות והמדברות שכתב הרמב"ם לברוח שם, זה סובב על החדרים והישיבות וכו', שצריכים להקים יותר ישיבות, יותר חדרים ללמד תורה לתינוקות של בית רבן ולבחורי חמד, שאין עוד יותר חשוב מזה, ושם בהחדרים והישיבות צריכים להתחבאות, וכך לא יהיה לו שום שייכות עם הערב רב שרוצים למנוע תורה מעם ישראל, ולכן אשרי מי שזוכה לחזק ולעודד ולשמח את הנוער ולהמשיך את לבבם אל התורה הקדושה, ושכרו הרבה על פי פעלו, אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות שיהיה לו מי שיכניס עוד ילדי ישראל בחדרים ובישיבות, ויכניס בהם חמידו דאורייתא חמדת ואהבת התורה, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה ל"ב סימן ב') אמר הקדוש ברוך הוא משעה שעמדתם בסיני וקבלתם את התורה וכתבתי שאני אוהב אתכם, שנאמר (דברים ז') "כי מאהבת הוי"ה אתכם", ואחר שאהבתי אתכם היאך אני יכול לשנוא אתכם.

• אמר מוהרא"ש ז"ל לכסוס ציפורניים זה בא מעצבים, שיש בני אדם שהם עצבנים מאוד מאוד, ולכן הם כוססים את הציפורניים, אבל זה לא שאסור וכו', העיקר מה שצריך כן לחשוש מי שכוסס את הציפורנים, שצריך לדעת שהרגיל בזה באמצע השבוע יבוא גם לכסוס את הציפורנים בשבת, שאז הוא איסור חילול שבת, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת צ"ד) הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכו', רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות; וידוע שהחזון איש ז"ל החמיר בזה מאד מאד, וכשראה אחד בביתו שכוסס את הציפורנים עם שיניו, תיכף ומיד הוריד את היין מהשולחן וכו', כי החזיק שזה חילול שבת וינסך לו את היין, על כל פנים אין בזה שום מיאוס כלל, ולכן לא צריכים לעשות מזה עסק, אבל צריכים לאט לאט להתרגל להפסיק לכסוס את הציפורניים שזה בא מעצבנות וכו'. 

• ידוע מה שאמר החזון איש זי"ע בשעה ששאלו אותו: האם יש היום אורים ותומים? ענה ואמר: אצלי האורים ותומים הוא השולחן ערוך, וכל מה שאני צריך לדעת אני מסתכל בשולחן ערוך. ואנשי שלומינו רגילים לומר למי ששואל על הנהגות, איך התנהג רביז"ל, פתח את השולחן ערוך ותראה איך שרביז"ל התנהג, כי אצל רביז"ל היה יסוד היסודות לימוד שולחן ערוך. ולכן אשרי אדם שמתמיד בכל יום בלימוד שולחן ערוך, ומשתדל שלא יעבור לו יום אחד מבלי לימוד שולחן ערוך, ולהשתדל לקיים את כל מה שמובא בשולחן ערוך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ח') שעל ידי לימוד פוסקים מבררים את הטוב מהרע וכו', וכן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) על ידי לימוד פוסקים זוכים לאמונה ברורה ומזוככת, ונעשה שלום בעצמיו. 

• ידוע שהחזון איש זצ"ל ייעץ למנהל בית ספר להשתדל שיהיו בכל כיתה תמונות של צדיקים, כדי שהילדים תמיד יראו פני צדיקים, שזה עושה רושם גדול עליהם, ובוודאי שבשביל חינוך מותר גם לנשק את התמונות, והקדוש ברוך הוא יעזור שתכנס בנו יראת שמים שלימה. 

• וכן ידוע שהחזון איש זי"ע היה מייעץ שלא לתת שם משונה לילדים, כדי שלא יתביישו מהשם כשיגדלו.

• הטעם שרביז"ל אסר ללמוד את ספר "מורה נבוכים" הוא מפני שיש שמה המון קושיות, ואף שמתרץ את התירוצים הנכונים, אבל יש מוחות קטנים שלא מבינים את התירוצים, אזי הם נשארים בהקושיות, וכל קושיא באמונה זה גורם פגם מאד גדול להנשמה. ולכן הזהיר רביז"ל לא ללמוד את הספר הזה, אבל על ספרי "יד החזקה" של הרמב"ם, התבטא רביז"ל הוא עשה מאד מאד טוב, ואמר שמשיח יפסוק כמו הרמב"ם. 

ולכן אשרי מי שלומד בכל יום על כל פנים פרק אחד ברמב"ם שהוא תמצית תורה שבעל פה, ואמר הרב הקדוש מאפטא זי"ע שלשון הזהב של הרמב"ם הוא סגולה לנפש רוח נשמה, והחזון איש זי"ע אמר על הרמב"ם שבלי רוח הקודש אי אפשר לכתוב ספר זה. 

מסופר שהרמב"ם בא בחלום להרב הקדוש רבי מרדכי מנשכיז זי"ע ושאלו מדוע אינו לומד את ספרו "יד החזקה"? וענה לו מפני שהוא טרוד מאד שבאים אליו הרבה אנשים בכל יום לבקש על נפשם וכו', אמר לו הרמב"ם תראה שלפחות הספר שלי יהיה על השולחן שלך, כדי שתוכל מפעם לפעם להסתכל בתוכו. 

תהלה לאל יש לי ספריה גדולה מאד מאד של ספרים, כי אני מאד חובב ספרים, וזו כל התאווה שלי, אבל את הספר הזה אין בביתי כי רביז"ל הקפיד על זה, ואצלי מה שרביז"ל אומר זה קודש הקדשים. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

• ידוע שפעם בא אברך שרק עכשיו התחתן אל החזון איש זי"ע וסיפר לו שחמיו הבטיח לו להחזיק אותו שנה כדי שילמד בכולל, ועכשיו אביו רוצה להכניס אותו כבר בעסק שלו, ויוכל להתפרנס בכבוד, ושאלו מה עדיף לעשות. ענה ואמר לו החזון איש זי"ע: אתה לא יכול לתאר ולשער מה זו שנה אחת ללמוד בכולל, אשר אין ערוך אליה ואין כסף לשלם עבור זה וכו' וכו', וזה וודאי, והעסק הוא ספק וכו', ולכן הוודאי עדיף מהספק, וחיזק אותו שישאר בכולל.

ציון ה'חזון איש' בבני ברק

• מספרים על החזון איש זי"ע, שאף פעם לא היה בכעס, ופעם אמר לו אחד אני מאד מבקש אתכם שלא יהיה לכם תרעומת עלי וכו', ענה ואמר לו החזון איש זי"ע, תאמין לי שאני לא יודע מה זה תרעומת, רואים מכל זה מה זה מדת הסבלנות, עד כדי כך שהתפאר החזון איש זי"ע מימי לא התרעמתי. ולא בחינם שנתפרסם שמו בכל העולם כולו, כי כשבר ישראל זוכה להגיע למדת הסבלנות, וסובל כל אשר בא עליו, על ידי זה השכינה שורה עליו, ועל מי שהשכינה שורה, ממילא מתפרסם אחר כך קדושתו ותורתו.

» להילולת הצדיקים

» לחדשות ברסלב הקליקו כאן

» לסיפורים ומאמרים נוספים