היה זה בתחילת החודש, חודש אלול, תשפ"ד. בעודי משוחח שיחת היכרות עם הבחורים החדשים שהגיעו לישיבה, בה אני מלמד. הנייד צילצל והייתי בטוח שאחד מהורי הבחורים מתקשר אלי כדי להתעניין בשלומו של הבן, העושה את צעדיו הראשונים בישיבה.
אך לא, טעיתי, מעברו השני של הקו שמעתי קול גברי שפנה אלי ושאל,
"הגעתי לר' דן כהן?"
"כן" – עניתי
מדבר חייל בשם יהודה.
"חייל?" – שאלתי בסקרנות.
"כן, חייל, השתתפתי בקרב בעזה ויש לי סיפור שקשור לצדיק, למוהרא"ש, ואני מעוניין לספר לך אותו".
סיפור, טוב מאוד, אין כמו סיפור שמחזק ובפרט בחודש אלול" – אמרתי בנימה של שמחה והלכתי לפינה שקטה באחד מחדרי הישיבה, כדי לשמוע היטב את פרטי הישועה.
וכך סיפר החייל יהודה:
"אני חייל קרבי המשרת בעזה כבר מספר חודשים. באחד הימים הוטל עלי ועל חברי לסרוק בניין שלם מאחר וקיבלנו מידע מודיעיני ששוהים שם מחבלים מרצחים.
סרקנו את הבניין באמצעות רחפן קומה אחר קומה חדר אחר חדר ולא מצאנו שום ממצא מחשיד, פרט לחדר אחד בו מצאנו על אחד השולחנות תיקים גדולים מאוד
ומנופחים (מאוחר יותר התברר שהיה בו אמל"ח כולל RPG)
מעתה הטיל עלי המפקד משימה חדשה להטיל פצצות לחדר הזה על יד מטול, יריתי פעם ועוד פעם ובפעם השלישית ארע תקלה חמורה כיוון שיריתי קרוב מדי לחדר, האמל"ח של המחבלים התפוצץ ורסיס ממנו פגע בי בעוד שאני מחזיק במטול. חשתי כאב עז שמפלח את האף שלי וזרם דם פרץ מתחת לעין.
הרסיס חדר דרך האף והגיע עד מילימטר מתחת לעפעף אך בנס העין לא נפגעה.
מייד פינו אותי לבית החולים "תל השומר" במסוק צבאי והפרופסור שטיפל בי עשה לי צילום גם ניתח בסמוך לעין, אך לא מצאו שום גוף זר שחדר לגופי. רק כעבור יומיים של אישפוז במחלקה, הנפיחות מסביב לעיין ירדה החליט שוב הפרופסור לסרוק את העין וסביבתה ואז מצא לתדהמתו רסיס די גדול, מילימטר מתחת לעפעף.
הרופאים היו בתדהמה גדולה, עד כדי כך שהפרופסור שטיפל בי צילם את הרסיס כדי להראות לכל הצוות הרפואי ולעמיתיו למקצוע את גודל הנס שנעשה לי, הוא אמר לי:
יהודה, איני יודע איך שרדת בחיים, היה לך נס מעל הטבע".
אני כן יודע בזכות מה ניצלתי. בזכות הקמיע של מוהרא"ש שקיבלתי אותו מאחד המפיצים בשם גיא דנינו מיבנאל. גיא פגש אותי בקריית מוצקין, עיר מגורי וכשראה אותי
בבגדי צבא החליט להעניק לי קמיע לשמירה. את הקמיע לקחתי והצמדתי אותו בחוזקה לדיסקט הצבאי שלי הקשור לצוואר וכך ניצלתי.
אין לי הסבר אחר, שרדתי בחיים בזכות הקמיע של מוהרא"ש".
"ומי נתן לך את מספר הנייד שלי?" – שאלתי.
כשהשתחררתי מבית החולים "תל השומר" חזרתי לביתי בקריית מוצקין שם פגשתי את המפיץ דנינו ששמע את סיפור הישועה וביקש ממני להתקשר אליך.
"יש לי רצון" – סיים החייל את סיפורו – "לפרסם את הישועה שלי ברבים, לשם כך רכשתי קמיעות מהאברך אליעזר שלמה זילבר, חברו של גיא, כדי לחלק את הקמיעות לעוד חיילים ובפרט לחברי בפלוגה".
