בראש השנה באומן תשס"ד כשרצה מוהרא"ש הקדוש להגיע אל הציון, מיהרו שמשיו להקיפו ולשמור ששום איש לא יפריע לצדיק בדרכו (כידוע שישנם אינשי דלא מעלי שכל חיותם היא להציק ולהפריע). מחמת הדוחק הגדול של האנשים באזור הציון (כן ירבו) החלו דחיפות פה ושם עד שהצדיק הגיע אל הציון. שם עמד אדם גבה קומה והתעקש שהוא לא יזוז ממקומו, אך מהלחץ הגדול שנוצר שם שכל אחד רוצה לראות את הצדיק, אתו אדם קיבל איזו דחיפה ומכה קלה בגופו.
חמתו בערה בו והוא היה מלא טענות מי הוא אותו הרב שבעבורו נדחפים כאן אנשים. וכשיצא מוהרא"ש הקדוש מהציון אותו אדם כבר המתין בדרכו וכשהשיירה עברה הוא החל לטעון "כך לא מתנהגים! מה פשר הדבר?!". אך דעתו לא נתקררה בזה והוא הלך לביתו של הצדיק.
מלא טענות וכועס הוא פגש באחד הגבאים והחל לטעון את טענותיו. אותו גבאי ניסה להסביר לו שאין שום כוונה לדחוף חלילה רק שישנם הרבה אנשים שמנסים להתקרב לצדיק וזה גורם להרבה הפרעות וכו', ולכן מנסים לרחקם בעדינות וכו'. תוך כדי השיחה שאל הגבאי את אותו אדם האם הוא שמע על יבנאל.
"בוודאי!" מיהרה התשובה להגיע. "אך מה לך וליבנאל?" שאל האיש. "אני גר שם, השיב הגבאי. אותו אדם התפעל מאוד מכך שהגבאי מתגורר ביבנאל וכו', ושהוא עצמו משתוקק כבר הרבה זמן להגיע לביקור שם ונכנסו לשיחה מעניין יבנאל. הגבאי הסביר שברוך השם יבנאל היא עיר על שם רבנו ז"ל ויש שם מוסדות תורה וחסד ועוד הרבה דברים נפלאים.
"אך מאין אתה מכיר את יבנאל?" שאל הגבאי. "מה זאת אומרת? מהחוברות הנפלאות הללו. בצד אחד יש תמונה של הציון הקדוש ובצד השני תמונה של יבנאל. לפני כשלוש עשרה שנים חזרתי בתשובה על ידי חוברת כזו ולפני שלושה חודשים חוברת אחרת עשתה לי שלום בית. והשנה הגעתי לאומן בזכות עוד חוברת. אלו החוברות הנפלאות של רבי נחמן….
הגבאי הבין שאותו אדם כלל אינו יודע מי חיבר את החוברות וחושב לתומו שרבנו ז"ל כתבם, "עלי לספר לך שלא רבי נחמן כתב את החוברות אלא הצדיק שנמצא בבית הזה". "מה?!" התפרץ האיש, "אז למה אתם לא אומרים את זה בשעה שאתם מלווים אותו לציון?".
"ומה הייתה עושה אם היינו אומרים?" שאל הגבאי. "אז הייתי משתטח לפניו על הרצפה כדי שידרוך עלי!". עכשיו כבר יכל הגבאי להסביר לאותו יהודי יקר שישנם אנשים שכשמקבלים חוברת זו ומתחזקים ממנה הם ממהרים לברר מי עומד מאחורי החוברת. אך הוא מכיר את החוברות כבר שלוש עשרה שנים והם שינו את חייו לטובה אך לא עלה על דעתו לברר מי כתבם. אז משמיים סיבבו דרך שכבר ידע…
ח. ברסלב 15.2