|
|
||||
|
נאמן ביתו ומחותנו של הבעל שם טוב הקדוש וסבו של רבינו נחמן מברסלב. עסק כל ימיו בפדיון שבויים. עלה לארץ ישראל עם הקבוצה הראשונה של תלמידי הבעש"ט חי בשנים: ת"מ-תקכ"ה, נפטר בגיל: 85 • מקום מנוחתו: טבריה, ארץ ישראל |
||||
|
|
||||
|
הצדיק הקדוש רבי נחמן מהורדנקא – סבו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב – נולד בעיר זולקווה שבגליציה בסביבות שנת ה'ת"מ (1680 למניינם) לאביו ר' יצחק. בצל הבעל שם טוב הקדוש אחרי נישואיו התקרב לבעל שם טוב הקדוש והיה לאחד מראשוני תלמידיו ולנאמן ביתו, ולימים אף הפך למחותנו. עסק כל ימיו בפדיון שבויים, ופעמים רבות אסף כספים למטרה זו. פעם אחת דיבר הבעל שם טוב בשבחו ברבים, ורבי נחמן הרכין את אזניו לשמוע מקרוב. התלמידים התפלאו על כך, והבעל שם טוב הסביר כי רבי נחמן ביקש משמים שלא ישמע דברים שאינם נצרכים לו לשמוע, וכך אינו שומע כאשר מדברים בשבחו, ולכן הרכין עצמו לשמוע על מה מדבר הבעל שם טוב כי ראה ששפתיו נעות וקולו אינו נשמע. הצדיק הקדוש רבי פנחס מקוריץ אמר עליו שכל עוד היה רבי נחמן מהורדנקא בפולין, לא יכלו הרוסים לכבוש את פולין. נישואיו ולידת בנו לאחר שהתאלמן מזוגתו הראשונה התחתן רבי נחמן עם אחות הצדיק רבי יצחק מדרובהיטש. על כך מסופר כי את השידוך עשה הבעל שם טוב הקדוש בעצמו, ובשכר שדכנות ביקש שכאשר בתו אדל תלד בת ולרבי נחמן יולד בן – ישדכו את הילדים. לאחר סיום חתונתו נעלם רבי נחמן ואשתו לא ידעה היכן הוא. כשעבר זמן ולא חזר פנתה בבכיה אל הבעל שם טוב הקדוש וסיפרה לפניו את מר לבבה, תשובתו הייתה כי תחזור בעוד כמה ימים ועד אז כבר יתוודע מדוע נעלם בעלה. כשהלכה צפה הבעל שם טוב ברוח קודשו היכן מסתתר רבי נחמן ושלח את תלמידיו להביאו לפניו. כשהגיע שאלו מדוע הינו מתחבא והשיב רבי נחמן כי הוא צופה ברוח הקודש שכאשר יוולד לו בן, אשתו תמות תיכף ומיד, ולכן העדיף לברוח כי חס על ימי נעוריה. כששמע זאת הבעל שם טוב קרא לפניו את אשתו וסיפר לה את אשר צופה בעלה. השיבה האשה: "אם בעלי צדיק גדול כל כך ורואה עתידות, אני מסכימה להתעבר ולהוליד ממנו בן". וכך היה שרבי נחמן שב אל ביתו ונתעברה אשתו, ובשעת הלידה בכתה והתחננה לפני ה' יתברך שיתן לה חודש אחד להשתעשע עם בנה בעולם, ובאמת נשארה לחיות חודש אחרי לידת בנם שמחה ומיד לאחר מכן נפטרה. רבי נחמן מהורדנקא אמר על כך שאם היתה מתפללת שיתבטל מעליה גזר-הדין לגמרי – הייתה פועלת, מאחר והיה אז עת רצון גדול בשמים, אך נאסר עליו לגלות לה על כך. כשגדל בנם רבי שמחה נשא לאשה את מרת פייגא, בתה של אדל בת הבעל שם טוב הקדוש, ולהם נולד רבינו הקדוש והנורא רבי נחמן מברסלב, שאף קרוי על שם סבו .
נסיעתו לארץ ישראל עוד בחיי הבעל שם טוב רצה מאוד לנסוע לארץ ישראל, אך הבעל שם טוב הקדוש לא הסכים ולכן התעכב. פעם אחת התעוררו ברבי נחמן רצון ותשוקה חזקה לנסוע, ובא שוב פעם לבקש את הסכמת רבו, ענה לו הבעל שם טוב שאם רוצה לנסוע שילך קודם לטבול במקוה. כשחזר מהטבילה סיפר לבעל שם טוב הקדוש כי בטבילה הראשונה שטבל ראה את ארץ ישראל, ובשניה ראה את ירושלים, בשלישית ראה את מקום המקדש, ובטבילה הרביעית ראה את קודש הקודשים, אך את ארון הקודש לא ראה שם. ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "הארון נמצא במז'יבוז'", כשהכוונה לבעל שם טוב עצמו. בעקבות סיפור זה כבר לא התעקש יותר ונשאר אצל רבו כל ימי חייו. לאחר הסתלקות הבעל שם טוב היתה דרכו של רבי נחמן להשתטח בכל פעם על ציונו ושאל ממנו כל מה שרצה, ודיבר עמו כאשר ידבר איש עם רעהו, מרוב קדושתו ופרישותו שהיתה בו, ומרוב דבקותו ברבו הקדוש. ובכל פעם כשבא אל ציון רבו היה רגיל לשאול אם יסע לארץ ישראל, ורבו לא הסכים. ופעם אחת כשבא אל הציון וביקש ושאל האם יסע כבר לארץ ישראל, הסכים הבעל שם טוב הקדוש שיסע, ותיכף ומיד ירד מהציון בשמחה עצומה ובריקודים ושר "אני נוסע לארץ ישראל!".
ב ערב ראש השנה תקכ"ה, עלה לארץ ישראל יחד עם הקבוצה המאורגנת הראשונה של תלמידי הבעל שם טוב שאליה הצטרפו גם רבי מנחם מנדל מפרמישלן ורבי מנחם מנדל משפיטובקה. הקבוצה עלתה בספינת עולי-רגל שהייתה יוצאת מדי חודש אלול מאיסטנבול שבטורקיה לעבר נמל יפו. מאז שהה רבי נחמן מהורדנקא בעיר טבריה. מסופר בספר 'טבור הארץ' שפעם כשהיתה עצירת גשמים בארץ ישראל, ציווה רבי נחמן שילכו למערת רבי חייא ובניו בטבריה להתפלל על הגשמים, והלך גם הוא עמהם. כשהלכו ביקש שיקחו בגדי חורף למרות שהיה יום חם. בשער העיר עמד אז שר ושופט העיר וכשראה שהקבוצה הולכת עם בגדי חורף בידם עשה מאיתם צחוק וירק בפניהם, ואמר שאם יחזרו לעיר ולא ירד גשם ירמוס את הצדיק תחת כפות רגליו. כשהגיעו למערת רבי חייא ובניו נשאו תפילה, וכאשר הגיעו בתפילתם למילים 'משיב הרוח' – נשבה רוח על פניהם, וכשאמרו 'מוריד הגשם' – התקדרו השמים וירד גשם שוטף. כאשר חזרו אל העיר המתין להם בשער אותו שר ושופט העיר, ולקח את הצדיק רבי נחמן והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריה צהלה ושמחה על גשמי רצון וברכה שירדו, וכל הנכרים אמרו 'מי כמוך אלוקים ומי כעמך ישראל'. רבי נחמן נפטר בב' תמוז ה'תקכ"ה (1764), פחות משנה לאחר עלייתו לארץ הקודש, ונטמן בבית העלמין העתיק בטבריה. זכותו תגן בעדנו. |
||||
