רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש

הרבי מליובאוויטש – הצדיק רבי מנחם מנדל שניאורסון, היה האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד.

נולד בי"א ניסן ה'תרס"ב (1902) בעיר ניקולייב שבאוקראינה לאביו רבי לוי יצחק שניאורסון, שהיה מקובל בעל שם ותלמיד-חכם גדול. הרבי נקרא על שם זקנו בעל ה'צמח צדק'.

צעירותו ונישואיו

	הרבי עם חותנו הרבי הריי"צ

בילדותו למד תורה בעיקר מאביו וממלמדים פרטיים שעמדו על כישוריו הבולטים ועל שכלו החריף. בגיל 17 כבר אמרו עליו שכל מכמני התורה וסודותיה נהירים לו והוא בקיא בכל הש"ס והפוסקים.

בגיל 21 נפגש עם האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש – רבי יוסף יצחק שניאורסון, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים. חמש שנים לאחר מכן התחתן בוורשה שבפולין עם בתו של האדמו"ר, הרבנית חיה מושקא. לאחר הנישואים התגורר הרבי בברלין ופריז, שם למד באוניברסיטאות המקומיות ורכש ידיעה מקיפה במקצועות המדע הכללי, בהן השתמש לצורך עבודתו הרוחנית.

בשנת ה'תש"א נמלט מצרפת שנכבשה בידי הנאצים, ובכ"ח בסיון ה'תש"א הגיע עם אשתו‏ לעיר ניו-יורק שבארצות הברית, שם הצטרפו למשפחת חמיו הרבי הריי"צ, שהתגוררה במרכז חב"ד העולמי – 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין.

קבלת האדמורו"ת

בהגיעו לניו יורק החל רבי מנחם מנדל לסייע לחותנו בניהול החסידות, ובשנת ה'תש"י, כשהיה בגיל 48, נפטר חותנו. מאחר ולא השאיר אחריו בן יורש, היה ברור לחסידים כי ממשיכו צריך להיות חתנו.

בתחילה סירב לקבל את התפקיד, אך כשגברו הפניות והבקשות שיקבל על עצמו את התפקיד, הסכים לכך. בי' שבט ה'תשי"א, ביום השנה הראשון לפטירת חמיו, השמיע הרבי מאמר חסידות ובכך החל לשמש באופן רשמי כאדמו"ר של חסידות חב"ד‏.

מיד בתחילת הנהגתו נקט הרבי בשיטה כי היהדות לא רק תהיה אלא גם תיראה, והחל בפעילויות שהוציאו את היהדות לרחובות: כינוסים המוניים, תהלוכות ילדים ונוער, טקסי הדלקת חנוכיות במרכזים הגדולים ועוד.

הרבי מליובאוויטש בשנות הנהגתו

דרכו והנהגתו

הרבי הרחיב את מערכת החינוך של חב"ד והקים מסגרות חינוך חדשות בארצות הברית. עשייתו החינוכית זכתה להכרת הממסד האמריקני, והקונגרס הכריז על יום הולדתו (י"א בניסן) כ'יום החינוך' בארצות הברית. בשנת ה'תשנ"ד העניק לו בית הנבחרים האמריקני את מדליית הזהב של הקונגרס כאות הערכה לפעילותו הציבורית בארצות הברית.

הרבי שלט בשפות רבות, וביניהן יידיש, רוסית, צרפתית, אנגלית ועברית, ובעזרתן יצר קשר עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. הוראתו החשובה ביותר לחסידיו הייתה להקים את ארגון השליחים של חב"ד, המפיצים את תורת החסידות בכל אתר שיש בו יהודים, ובכך לקיים "יפוצו מעיינותיך חוצה ישראל". פעילותו קירבה רבים לחב"ד, כשרבים מהם היו רחוקים לפני כן מיהדות.

הרבי גילה פתיחות וסובלנות ונהג לענות לפניותיהם של גברים ונשים, מבוגרים וילדים. בשנותיו האחרונות נהג לחלק שטרות של דולר לאנשים הרבים שפקדו את ביתו וביקשו את ברכתו. הירבה לעסוק בנושא הגאולה והכנה לקראת קבלת משיח צדקנו.

חכמתו הייתה רחוקה מגדר הרגיל והייתה לו חריפות מבהילה בתורת הנגלה – בש"ס ובפוסקים לצד עמקות בחכמת הח"ן. רבים צבאו על דלתותיו שהיו פתוחות לכל דורש ומבקש ורבים הוקירו והעריצו את גדלותו הן בתורה והן בדרך ארץ.

פרסם ספרים רבים בחייו, ובהם: הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים,  ליקוטי שיחות, אגרות קודש, תורת מנחם, רשימת המנורה, רשימת שניים אוחזים, רשימות על התניא, הגהות לסידור רבנו הזקן, ספר המאמרים מלוקט, קונטרס עניינה של תורת החסידות, ספר תולדות אדמו"ר מהר"ש, ועוד.

ערוב ימיו

בכ"ז אדר א' ה'תשנ"ב, בעוד הרבי מתפלל על ציון חותנו הרבי הריי"צ, לקה בשבץ מוחי ששיתק את פלג גופו הימני ונטל ממנו את יכולת הדיבור.

כשנתיים לאחר מכן, בתאריך ג' תמוז ה'תשנ"ד, הסתלק הרבי לבית-עולמו ונקבר בצמוד לחותנו בבית הקברות היהודי בקווינס שבניו יורק.

זכותו הגדולה תגן בעדנו ותאיר את דרכנו. אמן.

שאלות בנושא חב"ד מתוך שו"ת ברסלב:

אני נמשכת לחב"ד ובעלי נמשך לברסלב. באיזו דרך אנו צריכים ללכת?

קודם שהתקרבתי לברסלב הייתי בחב"ד, האם להמשיך בלימוד התניא?

התחלתי ללמוד בספרי חב"ד. האם להמשיך בכך או להמשיך בספרי ברסלב?

האם לימוד בספרי חב"ד יחד עם ספרי ברסלב לא יכול לגרום לבלבול אצל מי שלומדם?

האם יש לחשוש ללמוד בספריו של הרבי מליובאוויטש?

אני חבדניקי"ת, וברצוני לקבל עצה כיצד להתחזק באמונה

אני לובשת פאה נוכרית כהוראתו של הרבי מלובאוויטש, אך בני המשפחה לא מקבלים זאת ומצערים אותי

מאז שחזרתי בתשובה אני מתפלל בנוסח חב"ד. האם מותר לי להחליף את הנוסח לנוסח 'ספרד'?