רבי יעקב יצחק הורוויץ 'החוזה מלובלין' – ט' אב

הצדיק הקדוש רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ מייסד חסידות לובלין, נקרא 'החוזה מלובלין' משום יכולותיו וכוחותיו המיוחדים – לחזות בעתידו ובעברו של האדם ואפילו בגלגוליו הקודמים באמצעות הסתכלות על מצחו או קריאת הפתקא (קויטל) שהגיש לו.

נולד בשנת ה'תק"ה (1745) לאביו הרב אברהם אליעזר הלוי (נצר לשל"ה הקדוש) בעיר שברשין שבפולין.

גדולתו

למד תורה מפי סבו רבי צבי הירש – אב"ד ז'ולקווא, ומפי רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג -שבהשפעתו נהיה לחסיד והחל ללמוד אצל 'המגיד הגדול ממזריטש'. למרות גילו הצעיר, כבר אז תפס מקום נכבד בין תלמידי 'המגיד' שמיהר לספר לחסידים כי באה אליו "נשמה שלא הייתה בעולם מזמן הנביאים".

	ציון 'החוזה מלובלין' בפולין

מסופר, שכאשר הגיע רבי יעקב יצחק הצעיר לישיבתו של 'המגיד' תהו התלמידים מה מיוחד כל כך בנער זה שרבם העיד על נשמתו גדולה שכזו. לקראת שבת קודש נכנס רבי יעקב יצחק למטבח, שם היה באותו הזמן תלמיד נוסף של 'המגיד' – רבי שניאור זלמן מלאדי 'בעל התניא', אשר הכין את צרכי סעודת השבת. רבי יעקב יצחק ניגש לכיוון קערת הדגים, התבונן בהם והכריז כשהוא מצביע על אחד הדגים: "זה יהיה הדג שלי בשבת". רבי שניאור זלמן צפה במעשיו והחליט לבדוק את הדבר, כאשר הוא מסמן את חתיכת הדג המדוברת. כשהגיע זמן הסעודה התיישבו כל התלמידים בשולחן וחיכו שהתלמיד התורן יחלק את הדגים. רבי שניאור זלמן, שהיה התלמיד התורן, הגיע לאחד התלמידים שישב לפני רבי יעקב יצחק והגיש לו בכוונה את חתיכת הדג המדוברת, אך אז העביר אותו התלמיד את חתיכת הדג אל רבי יעקב יצחק הצעיר באומרו שהוא לא מרגיש כל כך טוב ולא יכול לאכול את הדג. אז הבין רבי שניאור זלמן את מעלת התלמיד הצעיר שהצטרף לישיבה.

בצעירותו כיסה את עיניו שבע שנים רצופות לאחר זמני הלימוד והתפילה, בכדי שלא להיכשל בראיות אסורות. ראייתו הרוחנית הגיעה מקצה העולם ועד סופו, אך הוא ביקש מהקדוש-ברוך-הוא שיצמצם את כוח הראיה שהוענק לו, מפני שראיית כל מעשיו של האדם גורעת מאהבתו אליו.

הכתרתו לאדמו"ר

לאחר פטירת 'המגיד ממזריטש' היה 'החוזה מלובלין' לתלמידו של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק. בהתאם להוראת הרבי מליז'ענסק, הוכתר בסביבות שנת ה'תק"ם כאדמו"ר, והתיישב בעיירה לאנצוט. אלפים הסתופפו בצילו, ביניהם גדולי תורה.

בשנת ה'תק"ס עבר ללובלין וביתו נעשה מרכז לחסידות הפולנית. כאשר הביט במצחו של אדם או ראה בפתק שהגיש לו את שמו, חזה ברוח קודשו וראה את כל מעשיו ואת כל גלגולי נשמתו מזמן אדם הראשון.

רבים ממנהיגי וגדולי החסידות התחנכו אצלו וספגו מקדושתו הרבה, ביניהם: היהודי הקדוש מפשיסחה, ר' אלכסנדר סנדר ספרין מקומרנא, ר' בונם מפשיסחה, ר' דוד מלעלוב, ר' יחזקאל מקוז'מיר, ר' יצחק מווארקי, ר' מאיר מאפטא, ר' נפתלי מרופשיץ, ר' צבי אלימלך מדינוב, ר' קלונימוס קלמן מקראקא, ר' שלום מבעלז, רבי אורי מסטרליסק ועוד.

הסכמתו על ליקוטי מוהר"ן

כשהוציא רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב את ספרו הקדוש והנורא 'ליקוטי מוהר"ן', שלח את תלמידו רבי זלמן הקטן כדי לקבל הסכמות על הספר מגדולי הדור. עשר הסכמות בלבד העניק 'החוזה מלובלין' בימי חייו, ואחת מהן היא לספר זה.

בהסכמתו, שיבח את רבינו הקדוש בידידות גדולה: "חביבי וידידי הרב המאור הגדול, איש קדוש, מופת הדור, נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימיני, מורינו הרב נחמן". עוד הוסיף 'החוזה מלובלין' כי ספרו של רבינו הקדוש אינו זקוק להסכמתו כלל.

מסופר שכאשר הגיע רבי זלמן הקטן אל 'החוזה מלובלין' כדי להביא לפניו את הליקוטי מוהר"ן, מסר לפניו באותה הזדמנות 'פתקאות' שהעבירו לו רבי נתן מברסלב ורבי נפתלי מנעמירוב להגיש לצדיק. 'החוזה' הסתכל בפתקאות ושיבח מאוד את ה'קוויטל' של רבי נפתלי, יותר מאשר את של רבי נתן. כששמע זאת רבינו הקדוש ענה ואמר: 'אכן עיניים צופיות יש לחוזה. ברם, הסיבה בגינה שיבח את פתקתו של רבי נפתלי הייתה משום שבאותו זמן בו קרא את הפתקה היה רבי נפתלי עסוק בתפילה, בעוד רבי נתן היה בבית הכיסא, ולכן נראתה לו הפתקה של רבי נפתלי כמשובחת יותר'.

חזה ברוח קודשו מקצה העולם ועד סופו. האהל על ציון 'החוזה מלובלין'. (צילום: Krzysztof Schabowicz, ויקפדיה)

הניסיון לקירוב הגאולה

'החוזה מלובלין' הרבה ללמד את תורת הגאולה. מספרים שראה במלחמת רוסיה וצרפת כ'מלחמת גוג ומגוג', ולכן החליט כי יש לפעול לקירוב הגאולה באופן מיידי. לצורך כך נפגש בחג הסוכות בשנת ה'תקע"ה (1815) עם 'המגיד מקוז'ניץ' ועם רבי מנחם מנדל מרימנוב כדי שיפעלו יחדיו לקירוב הגאולה. בעקבות נסיונות אלו לדחיקת הקץ נפטרו שלושת הצדיקים באותה השנה.

מקובל מרבי אברהם בן רבי נחמן, מגדולי חסידי ברסלב לפני כ-100 שנה, שרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב שלח את תלמידו רבי זלמן הקטן בשליחות סודית אל צדיקים אלו, שעניינה היה להודיע להם שלא ידחקו את הקץ כי יש סכנה גדולה בדבר.

'החוזה מלובלין', שידע כי סכנה נשקפת לחייו בשל פעולותיו אלו, הורה שלא להשאירו לבד אפילו לרגע. פעם אחת השאירוהו לבד, ומששבו, מצאוהו הרחק משם מוכה וחבול, והבינו שהסמ"ך-מ"ם פגע בו.

פטירתו

מנהגו היה שבכל שנה, בכל יום משנים-עשר הימים הראשונים לחודש ניסן, כתב ברוח קודשו מה יקרה בכל חודש משנים-עשר חודשי השנה, אולם באותה שנה כתב רק עד חודש אב.

בשמחת תורה של אותה שנה חלה 'החוזה מלובלין' במחלה קשה, ובהגיע חודש אב מחלתו הלכה וגברה עד שעלתה נשמתו השמיימה בתשעה באב ה'תקע"ה. מנוחתו כבוד בבית החיים היהודי הישן בעיר לובלין שבפולין.

זכותו הגדולה של הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.