חי בשנים: לא ידוע – ג'תתפ"א, נפטר בגיל: לא ידוע • מקום מנוחתו: טבריה, ישראל
התנא הקדוש רבי מאיר המכונה 'בעל הנס' על שם הניסים שפעל בכוח תורתו וקדושתו, היה אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא ומגדולי התנאים בדור הרביעי עד שאמרו עליו: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו"(עירובין דף י"ג עמוד ב').
בעל הנס
לא הרבה ידוע על קורותיו של רבי מאיר, אך במסכת גיטין מסופר שרבי מאיר היה מצאצאי נירון קיסר שהתגייר, עוד ידוע ששמו המקורי לא היה רבי מאיר ובמסכת עירובין מובא: "לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה".
הכינוי 'בעל הנס' נוסף לרבי מאיר בגלל סיפור המובא במסכת עבודה זרה, שם מסופר כי אחותה של ברוריה אשת רבי מאיר, נתפסה על ידי הרומאים והובאה לבית בושת. מיד הלך רבי מאיר לפדותה והציע לשומר סכום גדול של כסף שאת חציו ייתן לשלטון כדי לפייסם וחציו ייקח לעצמו, אך השומר עדיין חשש משלטון הרומאים. אמר לו התנא הקדוש: תאמר 'אלהא דמאיר ענני' ותינצל מהם, השומר הגוי לא האמין לדברים עד שרבי מאיר ניגש לכלבים מסוכנים שהיו במקום ואיימו לטרוף אותו – ואז אמר: 'אלהא דמאיר ענני' ומיד נרגעו הכלבים והתרחקו, כשהשומר ראה זאת הסכים לעסקה ושחרר את גיסתו של רבי מאיר. זמן קצר לאחר מכן תפסו אותו השלטונות ורצו להרוג אותו, אך בכל פעם שניסו לתלות אותו אמר השומר את המילים 'אלהא דמאיר ענני' וחבל התליה נקרע. מאז דבק ברבי מאיר הכינוי 'בעל הנס'.
נישואיו
רבי מאיר נישא לברוריה בת רבי חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, הגמרא מזכירה את ברוריה כאישה חכמה ביותר וכאשת חיל ממדרגה ראשונה.
מסופר במדרש על חכמתה של ברוריה שפעם ישב רבי מאיר ולמד בבית המדרש בזמן מנחה של שבת ושני בניו נפטרו באותו הזמן בביתו, כדי שלא לצערו לקחה אשתו את הילדים והניחה אותם על המיטה מכוסים בסדין. כשחזר רבי מאיר לביתו במוצאי שבת שאל היכן בניו וברוריה השיבה שהם הלכו לבית המדרש, לאחר הבדלה שאל שוב ואשתו ענתה שהם תיכף חוזרים ואז שאלה: "אם אדם בא ונתן לנו פיקדון ולאחר מכן בא לבקש אותו בחזרה האם אנו מחוייבים להחזיר לו?" ענה לה רבי מאיר שפיקדון צריך להחזיר לבעליו, כששמעה זאת ברוריה גילתה לו שבניהם נפטרו מהעולם והראתה לו אותם, התחיל רבי מאיר לבכות ולהתייפח ואמרה לו אשתו: "הלא אתה אמרת שאת הפיקדון צריך להחזיר לבעליו והשם יתברך שנתן לנו את בנינו רצה אותם בחזרה", הסכים איתה התנא הקדוש ואמר: "השם נתן והשם לקח, יהי שם השם מבורך".
דרכו בעבודת השם
מעלות רבות לתנא הקדוש אך צניעותו וענוונותו היו הבולטות ביותר, כפי שמובא בירושלמי במסכת מועד קטן: "רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר בלשון זו: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע".
ענוונותו של רבי מאיר התבטאה לא פעם בביזיון כנגדו כמו שמובא בירושלמי מסכת סוטה: פעם אחת אשה איחרה לביתה משום שהשתהתה בדרשתו של רבי מאיר, בעלה שכעס כל כך על שאיחרה גירש אותה מהבית ואמר לה שעד שלא תירק בעינו של הדרשן הוא לא ייתן לה להיכנס. רבי מאיר ראה באותו זמן ברוח קודשו את המעשה ואמר לבני משפחתו שהוא סובל מכאבים בעין ושיקראו לכל אשה שיודעת לרפא את העין. האשה ששמעה על כך פחדה נורא אבל הבינה שזו הדרך היחידה שלה לחזור שוב לביתה, ולכן החליטה ללכת אל רבי מאיר. כשהגיעה שאל אותה רבי מאיר האם היא יודעת לרפא את העין? והיא מרוב פחדה אמרה לו שלא, אמר לה רבי מאיר תרקי בפניי שבע פעמים וזה מה שיעזור לעיניי. לאחר שעשתה כדבריו אמר לה: תלכי עכשיו לבעלך ותגידי לו שהוא רצה שתירקי פעם אחת אך את ירקת שבע פעמים. על אותו מקרה שאלו תלמידיו לרבי מאיר "האם כך מבזים את התורה? הרי אם היית אומר לנו היינו מכים את אותו הבעל עד שהיה מחזיר את אשתו". ענה להם רבי מאיר ואמר: "והרי כבודי לא יהיה ככבוד קוני הבורא יתברך שמו, הרי על שם קדוש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, אז על כבודי אני אחוס?".
אומנותו הייתה מלאכת הכתיבה ועסק בכתיבת ספרי תורה, מזוזות ומגילות. מסופר שפעם אחת לקראת פורים היה במקום שאין בו מגילה וכתב לעצמו את כל מגילת אסתר מזכרונו בלבד.
הוא היה אומר
"הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך" (אבות ד').
"כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו ובו" (אבות ו').
"הלומד תורה ואינו מלמדה – זהו דבר ה' בזה" (סנהדרין צ"ט).
"לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (פסחים ג').
"כל היושב בארץ ישראל, ארץ ישראל מכפרת עליו" (ספרי סימן של"ג).
"כל הדר בארץ ישראל וקרא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן העולם הבא" (ספרי סימן של"ג).
"לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות הכל לפי הזכות" (משנה קדושין פ"ד י"ד).
"כשאדם בא לעולם ידיו הן קפוצות, כלומר כל העולם כולו שלי הוא, אני נוחלו, וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם כלום" (קהלת רבה ה' ט"ו).
פטירתו
נפטר בשנת ג'תתפ"א ונקבר מעומד בטבריה, כפי שכותב רבי חיים ויטאל: "הודה לי מורי ז"ל על רבי מאיר, שהוא קבור מעומד" (שער הגלגולים הקדמה ל"ז).
רבים חושבים כי יום ההילולה של רבי מאיר היא ביום י"ד אייר‚ אך אין לכך מקור. למרות זאת כתב כבוד קדושת מוהרא"ש זצוק"ל בתשובה לשאלה דרך 'שאלות ותשובות בחסידות ברסלב' באתר 'ברסלב סיטי' שאף שיש המפקפקים בכך שרבים מגיעים אל הציון דווקא בי"ד אייר "אי אפשר להגיד שרבבות יהודים חיים בטעות".
בשו"ת ישכיל עבדי הביא ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את ביהמ"ד הגדול שעל ציונו‚ והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה. יום פטירתו לא ידוע, אך מובא ב'בן איש חי' שיש ענין להדליק נר לכבוד רבי מאיר בתאריך א' טבת, וכן הובא במועד לכל חי להגאון רבי חיים פלאג'י.
הרבי ממונקאטש אמר כי הכתוב במסכת יומא "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים", הכוונה לרבי מאיר המכונה 'אחרים', ופירושו כי מי שיש לו איזו דאגה או צרה, ישפוך שיחו אצל רבי מאיר ויזכה לישועה.
זכותו הגדולה של התנא הקדוש תגן על כל עם ישראל, אמן.
