רבי חיים מוולוז'ין – י"ד סיון

הגאון הגדול רבי חיים איצקוביץ' נודע בשם רבי חיים מוולוז'ין על שם עיירתו וישיבתו, היה תלמידו הנאמן של הגאון מוילנא ומוכר גם כ'אבי הישיבות' מאחר והקים את ישיבת וולוז'ין שנחשבה לישיבה מספר אחת בקרב עדת הליטאים.

רבנותו ופועלו

נולד בז' בסיון ה'תק"ט (1749) לרבי יצחק איצקוביץ', פרנס הקהילה בוולוז'ין ורבקה, בת רבי יוסף רפפורט. 

בצעירותו למד אצל רב העיירה בוולוז'ין רבי אריה לייב גינצבורג, בעל ה'שאגת אריה'.

בסביבות גיל תשע עשרה התחיל לנסוע אל הגאון מוילנא ללמוד מתורתו, שם נעשה לתלמידו החשוב. הוא העריץ את הגר"א מוילנא מאוד ולאחר פטירתו סירב להיחשב כממשיך דרכו מפני כבודו לרבו.

	ציונו הקדוש (צילום: ויקפדיה, חיים 7)

בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך חלק אורח חיים, מונים בני הגר"א, רבי יהודה לייב ורבי אברהם, את רבי חיים כראש וראשון לתלמידי הגר"א.

בשנת ה'תקל"ד בערך, חזר בברכת רבו לוולוז'ין כדי לכהן כרב העיר עד ליום פטירתו.

רבי חיים סייע רבות לעולים לארץ ישראל, הוא שימש כסמכות הרבנית של ארגון 'רוזני וילנה' אשר תמך כלכלית ביהודים הליטאים בארץ ישראל באמצעות כספי חלוקה והקמת כולל הפרושים הכללי 'אדרת אליהו'.

רבי חיים החשיב מאוד את לימוד הבקיאות. דרכו הייתה לימוד פשוט, הוא התנגד לפירושים מפולפלים ואמר שגם אם נראה יפה, אם אינו לפי האמת יש להרחיקו. הוא העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות.

למרות התנגדותו הגדולה של רבו הגר"א לחסידות, רבי חיים נהג ביתר מתינות ולא החרים את החסידים. הוא אף היה מוכן להתיר לליטאי להצטרף לתנועה החסידית בתנאי שיקבל על עצמו להקפיד על כללים מסוימים, כדוגמת להקפיד לדקדק בהלכה, שלימוד הגמרא ישאר העיקר עבורו ושלא יזלזל חלילה בכבודו של הגר"א.

אחד מספרי היסוד של הזרם הליטאי הינו 'נפש החיים' לרבי חיים מוולוז'ין. הספר מבוסס על הזוהר הקדוש, עץ החיים וספרי קבלה נוספים, וחיבורו בא להסביר סוגיות בעולם היהדות ובעצם להעמיד את תלמוד התורה כתחליף לדבקות החסידית.

ישיבת וולוז'ין

לאחר פטירת רבו, יצא רבי חיים בשנת ה'תקס"ב, במכתב גלוי אל אוהבי התורה שבליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות. אז ייסד את ישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין שנהפכה לישיבה הגדולה והחשובה ביותר בקרב העדה הליטאית, ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות.

באותו מכתב, כתב בענווה כי אינו ראוי להיחשב כתלמידו של הגאון מוילנא: "שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול וזכיתי להיקרא בשמו הטוב עלי, לומר תלמידו, וראיתי חובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור. ובמקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו, לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר יגיעה".

רבי חיים בנה מערכת מיוחדת כדי להשיג תמיכה קבועה לישיבה וללומדיה. נתמנו גבאים לאסוף תרומות, ושדרי"ם להפיץ את שמה של הישיבה, לישיבה התקבלו רק בחירי התלמידים מהישיבות השונות. בישיבה למדו תלמידים מגיל בר מצווה ועד אברכים בשנות העשרים. רבים מאוד מהתלמידים היו בעלי כשרונות מיוחדים, ביניהם עילויים שנתפרסמו במקומותיהם טרם שהגיעו לישיבה. רבים מתלמידי הישיבה לאחר מספר שנות לימוד תפסו מעמד של מנהיגי ציבור כראשי ישיבה ורבני קהילות. ראש הישיבה רבי חיים מוולוז'ין הנהיג את לימוד התלמוד בשיטת הגר"א, שהייתה סברות הגיוניות ובירורי גרסאות, הבחנות בין שיטות ראשונים ואחרונים ובירור הכרעת הדין. מעט תלמידים נבחרים למדו עם ראש הישיבה גם את תורת הסוד.

בשנת ה'תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה על ידי השלטון ברוסיה לאחר שראשי הישיבה סירבו להכניס לתוכנית הלימודים לימודי חול כנדרש מטעם השלטונות.

ישיבת וולוז'ין המפורסמת

פטירתו

ביום י"ד סיון שנת ה'תקפ"א (1821) השיב רבי חיים את נשמתו ליוצרה לאחר שהקים מאות ואלפים של תלמידי חכמים. הוא נקבר בבלארוס שברוסיה.

זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.