נולד ביום י"ז בכסלו התרל"ח. נפטר בכ"ב בטבת תשי"ח.
תולדות חייו
נולד בעיירה שאץ שברומניה, לרב מרדכי יוסף משה מוסקוביץ מסוליץ. היה צאצא של רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב ונקרא על שמו של האדמו"ר רבי שלום רוקח מבעלזא.
מילדותו שקד על לימוד התורה מתוך פרישות וידע בעל פה את כל ספרי "היד החזקה" של הרמב"ם [רבי משה בן מימון]. נודע כבקי בחכמת התכונה והאסטרונומיה, בתורת הנגלה והנסתר ובתורת החסידות. לכל עניין בתורת הנגלה מצא מקבילות או ביאורים בתורת הנסתר וכן להיפך. נסמך להוראה על ידי ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון [מהרש"ם מברז'אן], בגיל 19 נשא לאישה את בת דודו – אדמו"ר רבי מאיר משאץ [אח של אביו] והרבנית דינה והתגורר בשאץ.
מהנהגותיו ומעשיו
הסתגר בביתו ושקד יומם ולילה על לימוד התורה, התפלל באריכות ודביקות, ישן כ – 4 שעות ביממה ואכל רק פת במלח. כיהן כאב״ד [אב בית דין] בעיר שאץ, השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים והתפרסם כפועל ישועות.
בשנת ה'תרפ"ז הגיע לאנגליה ולבקשת מכריו שמוצאם משאץ נשאר להתגורר בלונדון. ייסד את תלמוד התורה "יסודי התורה" ודרש כי ילמדו רק באידיש ולא באנגלית, הקים והכשיר מקוואות. עורר על שמירת השבת, הקפיד לקיים מצות הכנסת אורחים ורק בשבת התפלל במניין. מעת לעת כתת רגליו בין עשירי אנגליה ואסף כספים על מנת להעניק צדקה לכל נזקק ובפרט לעניי ארץ ישראל. מעולם לא נגע בכתבי עת ומיעט להשתתף בשמחות אליהם הוזמן אפילו של נכדיו על מנת לא לבטל לימוד תורה. הוכיח ופסק כי כל הקמח המיוצר מחיטים שצמחו באנגליה אינו כשר להכנת מצות היות ומזג האוויר באנגליה לח כל השנה ולכן קיים חשש חימוץ.
אחרית ימיו
נפטר בכ"ב בטבת תשי"ח ונטמן בבית החיים "עדת ישראל" שבשכונת "אנפילד" בעיר. קברו הוא מוקד עלייה להמונים ובפרט בימי שישי.
צוואתו
בצוואתו (המופיעה על פי בקשתו המודפסת באהל הציון בעברית ביידיש ובאנגלית) הוא מבטיח שיעורר רחמים אצל אבותיו עבור כל מי שיעלה לציונו, ידליק נר לזכותו, ויקבל על עצמו קבלה כלשהי של התחזקות במצוות או בלימוד תורה. עוד ביקש בצוואתו שלא יכתבו על המצבה תוארים מופלגים ובפרט שהתואר "צדיק" לא יופיע בה.
ציטוט מצוואתו
עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעון, ולפעמים ב״ה עלתה בידי לי כהוגן. רצוני בזה אי״ה גם אחרי פטירתי מן העולם הזה השפל לג״ע, והיינו כן, מי שיצטרך ישועה ורפואה לו או לזולתו ילך על קברי ויעשה כזה, בבואו(טוב אם אפשר ביום ו׳ עש״ק בבקר) ידליק נר אחד עבור הנשמה שתלך ותודיע לי כי אני מתבקש. ואז ידליק ב׳ נרות עבורי, ויאמר המבוקש והשמות. ברור שאלך לאבותי הק׳ שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה. אבל תנאי כפול, שהמדובר או זולתו יבטיח לי להטיב דרכו לשמים בדבר אחד. מי שחנותו פתוחה בש״ק יבטיח לי שיסגור, מי שהיה מגלח זקנו בתער באיסור יעשה עתה במספריים, אשה שלא שמרה ר״ל נדה וטבילה מעתה תבטיח לי שתשמור כתורה וכהוגן, האשה שגילתה שערות ראשה תבטיח לשאת שייטל, איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמוד בכל יום ויום ודוקא גמרא, וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להטיב מעשיו, אז אי״ה אראה להשתדל לעורר רחמים. אבל זאת ידעו כל הבאים אלי ויבטיחו כנ״ל, לקיים מוצא שפתיהם, לא לשטות אותי לשעתו חייו ח״ו כי אז אהי׳ ברוגז גדול, ודי בעוה״ר ההשטאות בעוה״ז לא בעולם האמתי, וכל זה הנ״ל יהי׳ נכתב על דף בשפת יודיש וענגליש באר היטב.
בניו וחתניו
רבי יצחק, חתן רבי לייבוש מרדכי משינאווא. נפטר לפני מלחמת העולם השנייה. אלמנתו וילדיו נרצחו בשואה.
רבי יעקב, חתן הרב יוסף דב סיגל. נפטר בחיי אביו. דברי תורתו הודפסו בספר "שארית יעקב".
רבי יחיאל מיכל, חתן רבי אלעזר הורוביץ ממעליץ. נפטר בחיי אביו. דברי תורתו הודפסו בספר "שארית יעקב".
חתנו, גיסו ובן דודו רבי יואל משאץ מונטריאול
חתנו רבי יעקב הלברשטאם, האדמו"ר מטשאקאווא
חתנו רבי ישכר בער מוואדיסלב
חלק מצאצאיו משמשים כאדמו"רים, מהם: האדמו"ר ממעליץ באשדוד, האדמו”ר משאץ–דרוביטש, האדמו”ר משאץ באנטוורפן והאדמו"ר משאץ בבית שמש.
ספריו
דברי תורתו נכתבו בסדרת ספרים בשם "דעת שלום" על סדר "פרק שירה", וכן ספר "דעת שלום" על הרמב"ם ושולחן ערוך.
הקשר שלו לחסידות ברסלב
