רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ה'חפץ חיים' – כ"ד אלול

הגאון הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, המכונה 'החפץ חיים' על שם ספרו המפורסם בעניין שמירת הלשון, היה מגדולי ישראל בתקופה שקדמה לשואה.

נעוריו ונישואיו

	רבי ישראל מאיר הכהן – החפץ חיים

נולד בעיירה ז'עטיל במחוז הורדנה (היום בבלארוס), ואת ימי נעוריו בילה בלימוד תורה בוילנה, שם נודע כבר בצעירותו כעילוי נשגב. היה תלמידו של רבי נחומק'ה מהורדנא בזמן שלמד בישיבת וולוז'ין עד גיל 17.

לאחר שאמו התאלמנה ונישאה בשנית, ביקשו אביו החורג שיישא את בתו מנישואיו הקודמים. אחיו הגדול של החפץ חיים ניסה לעכב את השידוך, היות ואביהם החורג לא היה אמיד, אך כאשר שמע החפץ חיים כי העיכוב עלול להפר את שלום הבית בין אביו החורג לאמו, לא רצה לקבל הצעות אחרות ונשא לאישה את אותה הבת.

דרכו הקדושה

התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לוילנה, והקים שם את הישיבה המפורסמת 'ישיבת ראדין'. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו והתפרנס מחנות מכולת שהייתה בבעלותו, שם עבדה אשתו במשך חצי יום, בחצי היום השני ביקש החפץ חיים שלא לפתוח את העסק מפני שחנוונים נוספים צריכים להתפרנס. מקור נוסף ממנו התפרנס היה ממכירת ספרו 'חפץ חיים' בעילום שם.

החפץ חיים עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד 'אגודת ישראל'.

תמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות 'בית יעקב', שהוקמה בקרקוב שבפולין וכיום נחשבת לרשת החינוך החרדית לבנות הגדולה בעולם. החפץ חיים סבר שבדורו כבר אי אפשר לתת לבנות לגדול ולהתחנך רק בבית כמו שהיה נהוג עד אז, משום שאז פשתה תנועת ההשכלה שהשפיעה לרעה על נערות יהודיות רבות באירופה, ונוצר צורך ממשי במסגרות חינוך לבנות כמו הבנים שלמדו בתלמודי תורה, ועקב היעדרם של מוסדות חינוך לבנות חרדיות פנו אותן נערות לחינוך הכללי וכתוצאה מכך עזבו חלקן את שמירת התורה והמצוות. בעקבות פסק הלכה מהפכני שפסק החפץ חיים הוקמה רשת החינוך לבנות.

היה ידוע באהבתו לעם ישראל, ומסופר, כי בעיירתו היו ילדים שחמדו לצון, ומילאו לשואב המים את הדליים בכל לילה, על מנת שהמים בדליים יקפאו במהלך הלילה וכך לא יוכל שואב המים לעסוק במלאכתו. להפתעת הילדים, ראו את השואב יוצא מדי יום לעבודתו כרגיל, וכאשר חקרו את הדבר גילו כי החפץ חיים שם לב למעשיהם, והיה מרוקן את הדליים בלילה בכדי ששואב המים לא יינזק.

סיפר כ"ק מוהרא"ש שליט"א על מידת אהבת ישראל של החפץ חיים, שפעם התאכסן אצל עשיר גדול בליל שבת, וזירז מאוד את בעל הבית בכל משך הסעודה, וכששאל העשיר מדוע הוא ממהר כל כך, השיב החפץ חיים: 'המשרתת שעובדת אצלך ומגישה את האוכל היא יתומה, ועבדה קשה מאוד בערב שבת לנקות ולבשל, ובוודאי היא עייפה מאוד, ואחרי הסעודה בבית זה היא עוד צריכה לחזור אל אמה האלמנה ולהגיש לה את מנת האוכל הדלה שיש להן, ולכן אני לא רוצה להתעכב ולעכבה אפילו זמן קצר'.

	אוהב ישראל. החפץ חיים זצ"ל

עוד סיפר כ"ק מוהרא"ש שליט"א, בעניין חינוך – שפעם בא אדם עם בנו אל החפץ חיים, וביקש ברכה שבנו יהיה צדיק כמוהו, ענה לו החפץ חיים: 'אם אתה רוצה לזכות לבן כמוני, תאמר הרבה תהלים'. השיב האבא ואמר שהוא אכן מרבה לומר תהילים להצלחת בנו. כששמע זאת החפץ חיים, קם מכסאו והוציא מארון הספרים ספר תהילים ישן ומקומט ומלא כתמים, שהיה נפוח מרוב דמעות, והראה את הספר לאותו האבא, ואמר לו: "זה התהילים של אמי עליה השלום, כל כך הרבה היא בכתה על הצלחתי, וזה מה שהועיל לי. האם אתה אומר כך תהלים?", שאל החפץ חיים, "האם ספר התהילים שלך גם כן נראה ככה..?".

החפץ חיים היה נוהג לדרוש ברבים, ובשביל למשוך את לב השומעים היה משלב בדרשותיו משלים וסיפורים, שלאחרונה נקבצו וראו אור בספר שנקרא 'משלי החפץ חיים'. פעם אמר, שאם היה האדם מרגיל את עצמו להודות להקדוש ברוך הוא על כל מה שיש לו – אז תמיד היה הכי מאושר, והסביר שהבעיות של האדם מתחילות כי תמיד הוא מסתכל על מה שחסר לו, ואז אין לדבר סוף.

הכנתו לגאולה

החפץ חיים נודע בציפייתו לגאולה, והיה מעודד כהנים ללמוד הלכות עבודת הקרבנות כדי להתכונן לגאולה. לשם כך אף חיבר את הספר 'שם עולם'.

פעם בא כהן אחד מבני העיירה אל החפץ חיים ושאל אותו: "מתי כבר יבוא משיח ונזכה לראות בבנין בית המקדש?", בשמוע החפץ חיים את השאלה התפלא מאוד ושאל את הכהן: "האם אתה בקי בכל הלכות בית המקדש הקורבנות והקדשים?", כשענה הכהן בשלילה, המשיך החפץ חיים: "איך אתה רוצה שיהיה בית מקדש, בזמן שהכהנים שצריכים לעבוד בו לא יודעים את מלאכתם? בית המקדש יירד כאשר הכהנים ידעו את העבודה".

החפץ חיים אף ייסד תוכנית לימודים מיוחדת הידועה בשם 'כולל קדשים' – כולל לאברכים שמטרתו לימוד עבודת בית המקדש.

חיבוריו

בשנת ה'תרל"ג בהיותו בן 35 הוציא את ספרו הראשון – 'חפץ חיים'. הוא סבר שאחת הסיבות לאריכות הגלות היא הזלזול וחוסר הידיעה בעניני שמירת הלשון, הנובע מכך שאין ספר הלכה מרכזי בנושא. ספרו זה התקבל בכל תפוצות ישראל, ועד היום הוא הספר המקיף ביותר להלכות אלו. כעבור מספר שנים כתב גם את ספרו 'שמירת הלשון'. ומקובל שתיקון ללשון הרע – לקבוע שיעור קבוע בספרי החפץ חיים, ששם מבואר היטב גודל חומרת העוון הזה.

כאשר ראה החפץ חיים שחסר לעם ישראל ספר שמתמצת את ההלכות הקשורות לחיי היום-יום, החל במלאכה, ובמשך 22 שנה (!) כתב את ספרו 'משנה ברורה'. החלק הראשון יצא לאור בהיותו בגיל 46, בשנת ה'תרמ"ד. ספר זה התקבל בכל תפוצות ישראל.

משום שהחפץ חיים רצה שספר 'משנה ברורה' יהיה מתאים לכל השכבות, הוא למד את ספרו ביחד עם בעלי בתים, וכאשר נתקלו בקושי בהבנה הוא שינה ותימצת את הכתוב על מנת שכל אחד יוכל ללמוד ולהבין.

באהבת ישראל שיקדה בו, כתב החפץ חיים גם את ספר 'מחנה ישראל', שהיה מיועד לנערים שגוייסו באותה התקופה בעל כרחם לצבא הרוסי והוצרכו לשרת בו למעלה מעשרים שנה, ובספר זה כתב את ההלכות  הנוגעות לחייל בצבא נוכרי וכיצד להתמודד עם נושא שמירת השבת ומאכלות אסורות.

עוד מחיבוריו:

• 'ליקוטי הלכות' – ספר הערוך כמו פירוש הרי"ף על גמרות שעליהם לא חיבר הרי"ף.
• 'שם עולם' – מוסר על לימוד סדר קודשים.
• פירוש על התורה.
• אגרות החפץ חיים.
• 'נדחי ישראל' – מעניין חזרה בתשובה.
• 'אהבת חסד' – מעניין מצוות שבין אדם לחברו.
• 'תורת הבית'.
• 'ספר המצוות הקצר'.

קבר 'החפץ חיים' בראדין

פטירתו

בכ"ד אלול ה'תרצ"ג (1933), בגיל 95, לאחר שפעל רבות לשמר ולחזק את היהדות בקרב עם ישראל, החזיר נשמתו לבוראו ונקבר בראדין שבליטא.

זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.