חי בשנים: תס"ז-תק"ו, נפטר בגיל 39 • מקום מנוחתו: טבריה, ארץ ישראל
רבי משה חיים לוצאטו, המכונה 'הרמח"ל', נולד בשנת תס"ז (1707) בעיר פאדובה שבאיטליה, לאביו רבי יעקב לוצאטו, שהיה תלמיד חכם וסוחר דגים.
הרמח"ל זכה ללמוד אצל רבו הרב ישעיהו באסאן, שחיבבו מאוד ולימדו בעיקר תלמוד ופוסקים.
צעירותו
משה חיים הצעיר היה ילד מבריק, עילוי בעל כישרונות נדירים וזיכרון יוצא מגדר הרגיל. כבר מגיל צעיר השתוקק להבין את סוד החיים, והחל לחפש תשובות לשאלות המהותיות שקיננו בו. רצונו הבלתי מתפשר למצוא מענה הוביל אותו אל חכמת הקבלה, שאותה החל ללמוד בגיל מוקדם מאוד.
בהגיעו לגיל חמש עשרה, עזב הרב באסאן את פאדובה וקיבל עליו את רבנות העיר ריג'יו שבאיטליה. כתוצאה מכך, החל הרמח"ל ללמוד בביתו לבד, והצטרף לחבורת צעירים הנקראת 'מבקשי השם' שעסקה בלימוד קבלה בצוותא.
כבר בצעירותו התפרסם הרמח"ל בכישרונותיו המיוחדים ומסופר כי בהיותו בן חמש עשרה – ידע בעל פה את כל התלמוד, את כל כתבי האר"י והזוהר הקדוש.
בגיל עשרים, כשהיה מייחד בשמות הקדושים, בעת ההתבודדות וההשראה, זכה לגילוי אליהו הנביא ונשמות עליונות אשר גילו לו רזין טמירין.
המחלוקת שהתעוררה עליו
סגולותיו המיוחדות של הרמח"ל, יחד עם הגילויים שזכה להם, עוררו חשד אצל רבים. הנזק שגרם משיח השקר שבתי צבי שר"י לעם ישראל עדיין לא נשכח, ובשל כך היו שפחדו ואף התנגדו לחיבוריו הקבליים, מה שיצר התנגדות גדולה כלפיו ולכן הוכרח לעזוב את איטליה בשנת תצ"ה (1735) לאמסטרדם.
באמסטרדם עסק בליטוש יהלומים לפרנסתו, וחיבר הרבה ספרים, ובתוכם ספרו הגדול במוסר ובחסידות 'מסילת ישרים' – שהתקבל בכל תפוצות ישראל ללא עוררין עד עצם היום הזה. בהקדמת המחבר לספר זה כתב: "החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם…".
'מסילת ישרים'
בספרו 'מסילת ישרים' מראה לנו הרמח"ל דרך להתקדם בעבודת השם על פי שלבים המבוססים על מאמרו של רבי פנחס בן יאיר: "אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" (מסכת עבודה זרה כ:).
ספרו 'מסילת ישרים' הפך עם הזמן לספר יסוד תורני, בפרט בתנועת המוסר. לימים זכה הספר לשבחים מיוחדים מפי הגאון רבי אליהו מווילנא שאמר שאילו מחבר הספר היה עדיין בחיים, היה הולך אליו ברגל בכדי לשמש אותו וללמוד ממנו תורה.
כל עניינו של הרמח"ל היה להבהיר את תפקיד האדם בזה העולם כמו שכתב בספרו המפורסם: "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא, ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה.
אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד):העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה.
והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך" (מסילת ישרים פרק א').
סוף ימיו
בערוב ימיו בשנת תק"ג (1743), זכה הרמח"ל לעלות לארץ ישראל, והתיישב בעיר עכו סמוך לנמל.בכ"ו באייר תק"ו (1746) השיב הרמח"ל את נשמתו לגנזי מרומים, אך לא לפני שהשאיר בידינו אוצר מופלא של חיבורים רבים בתורת הנסתר, שהפכו לאבן דרך אצל יודעי ח"ן.
מנוחתו כבוד בעיר טבריה בסמוך לקברו של רבי עקיבא.
זכותו הגדולה של הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן