רבי אלימלך מליזנסק

רבי אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק. היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות. מתלמידיו המובהקים  של המגיד ממעזריטש, הראשון בין מבססי התנועה בפולין רבתי ומחשובי הוגיה בכלל. מחבר הספר "נועם אלימלך", אחד משלושת החיבורים המרכזיים של תנועת החסידות.

תאריך פטירתו: כ"א באדר ה'תקמ"ז, נפטר בגיל 70 • מקום מנוחתו: ליזנסק, אוקראינה

תולדות חייו 

רבי אלימלך נולד בטיקטין למירל (מיריש) ורבי אליעזר ליפא ליפמן, למשפחה בת ששה ילדים, שהגדול שבהם הוא רבי משולם זוסיא מאניפולי, הידוע יותר בשם ר' זושא.

לאחר פטירת אביו התגורר בעיירה שינובה (פולין), נשא לאישה את בתו של ר' אהרן מרגליות ועבר להתגורר בעיר רובנו (אוקראינה). בהשפעת אחיו – ר' זושא מאניפולי- נסע אל ר' דוב בער [המגיד ממעזריטש] והחל ללמוד יומם ולילה את תורת החסידות למרות מצבו הכספי הדחוק.

לאחר פטירת המגיד ממעזריטש מונה למנהיג תנועת החסידות וכונה "הרבי של כל הרביס". התיישב בעיירה ליז'נסק (פולין), התפרסם כבעל רוח הקודש הפועל ישועות ורבים שמעו על קדושתו והגיעו לשאול בעצתו ולבקש את ברכתו.

מידותיו הנעלות

נודע בענוותנותו, במידותיו הנעלות ובאהבתו לכל יהודי ובגיל 60 אמר על עצמו 'איש בן 60 ועדיין לא עשה אף מצווה אחת'.

הליכותיו בקודש

מילדות שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ומיעט בשינה. יחד עם אחיו ר' זושא ערך תעניות וסיגופים ויצא לגלות של 8 שנים במהלכן עברו בין כפרים ועיירות, חילקו ליהודים תשמישי קדושה, פעלו להחזרת יהודים ב'תשובה', סבלו גידופים ומכות ובתום שנות הגלות זכו לרוח הקודש.

הקפיד שלא יכנס לביתו אדם הלבוש בבגדי צמר או החובש מגבעת כמגבעות הנהוגות אצל הגויים. בחכמתו ידע לבחור את הדרך המתאימה להוכיח כל אדם ובדרכים שונות השפיע על רבים לחזור בתשובה.

השתדל מאוד לקיים מצוות "הכנסת כלה" וכל יום חילק את כל כספו לעניים מבלי להשאיר בביתו אפילו מטבע אחת, כאשר לא הצליח להירדם ביקש שיחפשו בכל הבית ורק לאחר שמצאו מטבע שנותרה בטעות ושלחו אותה לעני היה נרדם.

טען כי מתחילת הלילה ועד חצות אין עליה לתורה שלומדים ולתפילה ועל כן לאחר תפילת ערבית לא דיבר שלא לצורך ונהג לישון עד חצות הלילה, כאשר התעורר בחצות הלילה נהג לומר לעצמו 'אוי לך כי כילית את הזמן היקר בשינה' והחל באמירת 'תיקון חצות'.

ערך סיגופים ותעניות וקיבל ייסורים באהבה, נהג ללכת ליער ולהניח לנמלים ללכת על גופו ולעוקצו, הכה על גופו עם קוצים, עשה 'תשובה' על הצער שגרם לאמו בהיותו בבטנה והכניס את ידיו לאש על שהכה אותה בעת שיינק אולם פקד על תלמידיו לא להתענות יותר ממה שציוו חז"ל [חכמינו זיכרונם לברכה] כי הדורות נחלשו ואין באפשרות להשיג שלמות על ידי תעניות.

לאחר תפילת 'מנחה' נהג ללמוד ולשוחח עם תלמידיו.

את תפילת 'ערבית' התפלל ביחידות ואיש לא הורשה להיכנס לחדרו. בתפילותיו ביטל גזירות רעות מעל עם ישראל, לפני כל לימוד נהג לומר 'הריני עושה את עצמי מרכבה לשכינה'. כל יום כאשר התבונן ביראת ה' כל גידיו ועורקיו היו נעשים כעבותות, פניו היו משתנות ואפילו העורק הנמצא תחת האוזן שאינו מזדעזע משום דבר היה מזדעזע מרוב פחד ואימת הבורא.

מיום רביעי התכונן לשבת קודש, כל יום שישי טבל במקווה טהרה ובשבת היה נאלץ לאטום אוזניו מפני הקול החזק ששמע מגודל קדושת שבת. לא נהג לערוך סעודת 'מלוה מלכה' היות והיה קשה עליו הפרידה מקדושת השבת אולם ציווה את בניו להקפיד לאכול סעודת 'מלוה מלכה' כל מוצאי שבת.

בשבתות ובחגים ערך 'שולחנות' וכל שנה אליהו הנביא היה נגלה אליו בלילה הראשון של ראש השנה ומגלה לו מה נעשה בשמים.

ספרו הקדוש "נועם אלימלך" 

חיבורו "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו אשר קובצו יחד על ידי בנו אלעזר, ואשר נערכו לפי סדר פרשיות השבוע. דברי התורה נאמרו על ידי רבי אלימלך בשבת ונכתבו על ידי בנו. לאחר שהראם לאביו קיבל את ברכתו, אך על-פי ציוויו לא הביא את הספר לדפוס עד לאחר פטירתו של אביו "מהטעם הכמוס". ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת. בהסכמות לספרו שניתנו מפי גדולי רבני הקהילה הרעיפו על המחבר ועל ספרו שבחים רבים.

הספר "נועם אלימלך" יצא לאור מחדש במהדורת "פאר מקדושים" – תשע"ג מהדורה מפוסקת מנוקדת, עם מראי מקומות.

מתלמידיו הקדושים

אדמו"ר אברהם יהושע העשיל ["האוהב ישראל מאפטא"], ר' אברהם מרדכי מפינטשוב, ר' אהרון ליב מפרמישלאן, ר' אליעזר הורביץ (בעל "נעם מגדים"), ר' זאב וולף (בעל "לשון הזהב"), ר' יעקב יצחק
הלוי הורוויץ ["החוזה מלובלין"], אדמו"ר רבי יצחק אייזיק טאוב מקאליב, ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' לייבוש (בעל "לקוטי מהרי"ל"), ר' מנחם מענדל טארים מרימנוב, ר' מרדכי מנעסכיז, ר' משה יהודה לייב מסאסוב, ר' קלונימוס קלמן אפשטיין (בעל "מאור ושמש"), ר' שלמה זלמן מלנצהוט. 

חיבוריו הקדושים 

נועם אלימלך (דפוס ראשון לבוב תקמ"ח) – המחולק לשני חלקים: פירוש על התורה, ו"ליקוטי שושנה" – פירוש על פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל. הספר נחשב לאחד מספרי היסוד בחסידות.

חיבור קטן הנקרא ביידיש "צעטל (פתקה) קטן", ובו מספר הוראות להנהגה יומיומית בכמה פסקאות.

התייחסותו של רבי אלימלך בעניין התבודדות

"לכן צריך האדם להתחרט מאוד על עוונותיו ויתבודד עצמו קודם אור היום, שאז עת רצון לבכות על גלות השכינה פעמים הרבה אין חקר, ויבכה בדמעות.

וגם ביום לפעמים יתבודד, ואז ייראה בעצמו שעמדו עוונותיו נגד ענייו… ויתפלל להשי"ת שידריכהו בדרך ויורהו דרכו שלא יבלה חיי חייו, ואז השי"ת ברחמיו וברוב חסדיו יאיר עיניו, באור תורתו הקדושה, ויבין וישכיל תוכן הדבר לעשותו לקיימו".

"נועם אלימלך" בהנהגות בתחילת הספר

תפילת רבי אלימלך 

רבי אלימלך חיבר תפילה שנועדה לאמירה כהכנה לתפילת שחרית, הידועה כתפילת רבי אלימלך.

”אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ“

לחניו 

רבי אלימלך הלחין מספר ניגונים. חלקם השתמר עד היום. חיים בנט הוציא בסוף שנות ה-80 קלטת בשם "והשיב לב אבות" ובה תשעה ניגונים שהשתמרו בקרב משפחת שיף, צאצאיו של רבי אלימלך. בשנת 2012 הוציא חיים יצחק גולדמן, דיסק ראשון בסדרת רננו צדיקים בשם "איש חסיד" ובו עשרה ניגונים המתייחסים לרבי אלימלך.

ילדיו היו: 

רבי אלעזר, כתב את "אגרת הקודש" המודפסת בסוף ספר נועם אלימלך.

רבי אליעזר ליפא, כיהן כאדמו"ר בחמלניק

רבי יעקב ממוגלינצא. נפטר בכ' בניסן.

מיריש אשת הרב אליהו אלוביץ משדה לבן בנו של הרב יעקב מלנצוט.

אסתר עטיל אשת רבי ישראל אלבום מפריסטיק.

חתן נוסף היה הרב שמואל צורף. אין ידועים פרטים על אשתו וייתכן שהיה בעלה של מיריש לאחר שהתאלמנה.

אחרית ימיו

בשנותיו האחרונות לא אכל ולא שתה ורק לאחר הפצרות רבות של בני משפחתו אכל מעט רק בכדי להחיות את נפשו.

טרם פטירתו בשנת ה'תקמ"ז סמך את ידיו על ראשי תלמידיו ומסר ל"חוזה מלובלין" את הכוח בעיניו וכושר ראייתו למרחוק, למגיד מקוז'ניץ את הכוח שבלבו, ל"אוהב ישראל" מאפטא את הכוח שבפיו ולר' מנחם מנדל מרימנוב את הנשמה שבמוחו.

נטמן במקום שעליו אמר כי ראה בו את נשמת הבעש"ט [הבעל שם טוב] ומפאת קדושת המקום התקינו מחיצת ברזל רחבה סביב קברו.

במלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים ימ"ש את האוהל שהיה על קברו ומצאו את ארונו שלם, כאשר פתחו את הארון גילו לתדהמתם את גופו שלם כאילו זה עתה נטמן! – לאחר המלחמה הוקם אוהל חדש על יסודות האוהל הקודם.

על פטירתו של רבי אלימלך בתורת החסידות 

רבי אלימלך נפטר בכ"א אדר תקמ"ז בעיר רבנותו בליז'נסק, וקברו הפך למקום עלייה לרגל. בכתובת על המצבה לא מופיעה שנת פטירתו, אלא נכתב "נפטר בכ"א אדר

שנת תנצב"ה [בגימטריה, ל-תקמ"ז ול-תנצב"ה ערך מספרי זהה].

הבטיח שכל מי שיהיה על קברו יושיעו ולא ימות בלא תשובה.

ר' אבריימל בוים מספר סיפורים ממוהרא"ש על בעל הנועם אלימלך
מוהרא"ש היה מדבר הרבה מבעל הנועם אלימלך, מדבר ומספר מגדלותו, ומזכיר את דברי רבנו שאמר שהספר נועם אלימלך, זה גבוה מעל גבוה שאנחנו לא יכולים לתאר ולשער

 כלל.
כל כך העריך רבינו את הספר נועם אלימלך, ומוהרא"ש סיפר שהבעל התניא פעם אחת בא אל איזה מתנגד אחד וראה איך שם את הספר נועם אלימלך מתחת לספסל, ושאל את

 הבעל התניא מה אתם אומרים על הספר הזה נועם אלימלך? אמר לו הבעל התניא: " אילו היתה שם את המחבר מתחת לספסל הוא לא היה אומר שום דבר.מוהרא"ש סיפר שהיה בציון של ר' אלימלך מליזענסק זיע"א והרגיש שם כאלה הארות שלא יכל אפילו ללכת משם, כי המידה של ר' אלימלך היה עם כזה שיפלות וענווה .
היה איזה שנה אחת שהיה סיום הש"ס גדול מאוד שכל העירות באמריקה נסעו כולם לסיום הש"ס העולמי, וזה חל בדיוק ביום היארצייט של בעל הנועם אלימלך, ומוהרא"ש

נשאר בביתו ועשה טיש איתי ועוד כמה אברכים, ובטיש פניו של מוהרא"ש יקדו כמו אש, אף פעם לא ראיתי את מוהרא"ש בכזה צורה, באמצע מוהרא"ש מסתכל עלי ואומר לי: "אומנם החתונה נמצאת שם (בסיום הש"ס העולמי) אבל החתן נמצא כאן, ר' אלימלך נמצא כאן.
אחרי הטיש מוהרא"ש שואל אותי ר' אלימלך היה פה ראית אותו? כך שאל אותי כמה פעמים…