תאריך פטירתו: ה' בכסליו ה'שצ"ב • נפטר בגיל: 76 • מקום מנוחתו: אוסטראה, אוקראינה
הרב הקדוש רבי שמואל אליעזר איידלס המכונה 'מהרש"א' היה גאון עצום בכל מכמני התורה, ועוד בילדותו הוכר כ'עילוי מקראקא'.
צעירותו
המהרש"א נולד בשנת ה'שט"ו (1555), בעיר קראקא שבפולין לאביו רבי יהודה הלוי שהיה מצאצאי רבי יהודה החסיד.
עוד בצעירותו ראו בילד מעלות גדולות וכבר הוכר כגאון עצום ונודע בשם ה'עילוי מקרקא'. מסופר שהיה ילד יפה תואר ומשך את עיניהם של נכבדים רבים באירופה, ומשום שהוריו חששו מעין רעה הם גידלו את שערות ראשו על מנת להסתיר את יופיו. כשבגר ונהג לשקוד רבות על התורה הקדושה היה קושר את שערות ראשו אל הקיר כדי שאם יפול בשינה בזמן הלימוד שערו ימתח ויעירו.
נישואיו
באותה התקופה הגיעה לקראקא מרת אידל אשכנזי היילפרין מפויזנא שהייתה אלמנתו של הגאון רבי משה אשכנזי היילפרין, אב"ד דק"ק בריסק. כאשר שמעה על כשרונותיו של הנער חפצהבמהרש"א כחתן לבתה והבטיחה להחזיק את הזוג על חשבונה כל הימים כדי שהוא יהיה פנוי מטרדות הפרנסה ויוכל לשבת ולשקוט על התורה הקדושה.
הוא הסכים לשידוך ונשא את בתה מרת דבורה לאשה. לאחר טקס הנישואין עבר לפויזנא, שם היה סמוך על שולחנה של חמותו ופתח ישיבה בשם 'החבורה הקדושה'.
רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס העריך מאוד את חמותו ותמיד הזכיר אותה כאמו השנייה, במשך הזמן אף דבק בו השם איידל'ס (באידיש: של איידל).
רבנותו
כאשר נפטרה חמותו בשנת ה'שס"ח נותר המהרש"א ללא פרנסה וללא יכולת להחזיק את ישיבתו, ולכן הוצרך לשאת בעול הרבנות והתמנה לרב בעיר חלם.
לאחר מספר שנים בשנת ה'שע"ד התמנה לרב ואב"ד בלובלין. לאחר מכן שימש גם כרב העיר טיקטין, ובשנת ה'שפ"ה החל לכהן כרב בעיר אוסטראה שבאוקראינה. אוסטראה כונתה בפי כל בשם 'אות תורה' וזאת בשל הגאונים שהיו בה.
חיבוריו
חיבר שני חיבורים, שניהם על הש"ס – 'חידושי הלכות' המבאר את החלק ההלכתי, ו'חידושי אגדות' המפרש את האגדות שבתלמוד. חיבורים אלו מודפסים ברוב מהדורות הש"ס ומופיעים כחיבור אחד כאשר החלק המדבר על האגדות הודפס בגופן קטן יותר כדי שיוכלו להבדיל בין השניים.
מאמרותיו
על מאמרם ז"ל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות לג:) כותב המהרש"א: הכל בידי שמים – כאשר אדם מתפלל על כל דבר שהוא, בידי שמים להחליט אם לשמוע לתפילתו, חוץ מיראת שמים, כי אם יתפלל אדם על יראת שמים יהיו חייבים משמים להישמע לתפילתו ולהגשים את רצונו.
סיפורים אודותיו כסגולה לרפואה
מקובל שסיפורים אודות המהרש"א מסוגלים לרפא חולים. מסופר, שכאשר הייתה אדל בתו של רבנו נחמן מברסלב זי"ע חולה מסוכנת, הגיע רבנו לבקרה וסיפר לה שלושה סיפורים על גדולתו של המהרש"א על מנת לרפאה, ואכן הנס אירע ואדל החלימה מהמחלה והתרפאה כליל.
פטירתו
במוצאי שבת קודש פרשת תולדות, ד' בכסליו ה'שצ"ב (1631) התבקשה נשמתו של המהרש"א בבית דין של מעלה. הוא נקבר ביום ראשון ומנוחתו כבוד בבית העלמין באוסטראה.
בהקשר ללוויתו מספרים סיפור מעניין: בקהילת אוסטראה סבלו היהודים רבות מן הגויים המקומיים, ואחת הגזירות הקשות שנגזרו עליהם הייתה שכל לוויה שיצאה לבית העלמין היהודי חייבת לעבור דרך בית התיפלה (הכנסיה) של הגויים.
ליהודים לא הייתה ברירה והם נאלצו לעשות זאת. ותמיד כשהיו עוברים שם, היו מקבלים מנה אחת אפיים של צעקות, גידופים ואף הכאות מצד הכמרים שבכנסיה. בכנסיה זו פעלו גם כוחות כישוף שהשפיעו על כל העוברים סמוך לה והעלו בהם מחשבות כפירה ועבודה זרה.
והנה, כאשר הגיע זמנו של המהרש"א להיפטר מן העולם, ציווה לאנשיו שכאשר ילוו אותו לקבורתו יניחו על מיטתו את ספריו שחיבר – 'חידושי הלכות' ו'חידושי אגדות', וכאשר יגיעו למקום הכנסייה יניחו את מיטתו על הקרקע.
בעת ההלוויה ליווה קהל רב מאוד את המהרש"א בדרכו האחרונה אל מקום מנוחתו, וכאשר הגיעו לקרבת הכנסיה החלו פעמוניה להרעיש. מיטתו של המהרש"א הונחה על הרצפה כמו שביקש, והנה לחרדת כל הצועדים לפתע הוא קם, התיישב על מיטתו והחל לעיין בספריו כאילו היה בין החיים!
הכמרים ההמומים שצפו בלוויה לא הבינו כיצד זה יתכן, אך היהודים שידעו שרבם הוא איש אלוקים קדוש ונורא הבינו שהולך לקרות משהו ניסי. וכך היה – עם כל דפדוף בחיבוריו שחיבר החלה הכנסיה לשקוע באדמה יותר ויותר עד ששקעה כולה ונבלעה באדמה כאילו לא הייתה. באותו הרגע עצם המהרש"א את עיניו וחזר למשכבו.
זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.
