דוד המלך אומר (תהילים סח'): "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מדרש אגדה): "מניין כשהיה צרה לצדיקים בעולם הזה הקדוש ברוך הוא עמהם בצרה, שנאמר (תהילים צא'): "עמו אנכי בצרה" וגו', ומהו "עמו אנכי בצרה", מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא, עמו אנכי שרוי בעולם הזה, "אחלצהו" בעולם הזה "ואכבדהו" בימות המשיח, "אורך ימים אשביעהו", בתוך גן עדן, "ואראהו בישועתי", לעולם הבא.
ומנין כשהיה שמחה לצדיקים הקדוש ברוך הוא שש ושמח עמהם, שנאמר (תהילים קד, לא): "יהי כבוד הוי"ה לעולם ישמח הוי"ה במעשיו", ואין מעשיו של הקדוש ברוך הוא אלא צדיקים בלבד שהכל בטלים ומבוטלים והולכים מן העולם ואינן חוזרים אלא צדיקים בלבד, והם בני עולם הבא, שהם נוחלים חיי העולם הבא, שנאמר (ישעיה ג'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו".
בכל פעם שיש שמחה בבית הוד כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע), זו שמחה גדולה של כל אנשי שלומנו היקרים, וחוזרים על הפסוק הזה "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה", כי סוף כל סוף מי עוד מסר את נפשו עבור נשמות ישראל כמוהו שזכה לחתן יותר מאלפיים זוגות וכולם אהובים אצלו ממש כבניו ובנותיו, ובכל שמחה של תלמידיו הוא שמחה בשמחתם, וכשנולדים להם בנים או בנות הוא ממש שש ושמח בשמחה עצומה כאילו נולדו לו עכשיו נכד או נכדה, וזה דבר ידוע לכל אנשי שלומנו חסידי ברסלב אשר מסתובבים אצלו, ולכן כשיש שמחה אצל הוד כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע), אנשי שלומנו שמחים שמחה גדולה מאוד ואומרים לעצמם שכבר הגיע הזמן שגם הצדיק ירווה רוב נחת מיוצאי חלציו, כי אם הוא כל כך שמח בשמחת הזולת, מדוע לא מגיע לו קצת נחת מיוצאי חלציו, ולכן לא בחינם שאור ליום שני לסדר שמות ח"י טבת, שמחה גדולה הייתה בשמחת הבר מצווה של נכדו הבחור היקר עדיו לגאון אלימלך נ"י, בן חתנו הרב ר' ברוך שטערן נ"י בנו של הרב הגאון ר' מאיר זאב שטערן שליט"א (זצ"ל) אבד"ק אתרא קדישא מירון.
וכך פתח ואמר כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע) בעת דרשתו, תהילה לאל זיכני הקדוש ברוך הוא, עם קרוב לארבעים נכדים בלע"ה, וכולם אהובים אצלי עם כל זאת הנכד הזה הוא משהו מיוחד, כי הוא נולד ביום ההילולא של הצדיק הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בעל המחבר ספר "בני יששכר", "אגרא דכלה", ועוד הרבה ספרים, הוא היה נכדו של אחות הרב הקדוש הרבי רבי אלימלך מליעז'נסק זי"ע, אמו לפני שילדה אותו נכנסה אל דודה הרה"ק מליעז'נסק זי"ע לקבל ברכה, ענה ואמר לה בזה הלשון: "הבן שלך יאיר את העולם עם תורה וקדושה, ואני רוצה שתקראי את הבן שאת הרה עמו אחרי בשם אלימלך ואז יהיה חידוש גדול", וכשנולד הבן חששה מאוד מליתן את השם אלימלך כי הרה"ק מליעז'נסק זי"ע היה עדיין חי (אצל האשכנזים מקפידים לא לתת שם אחרי אדם חי), אז היא הוסיפה לו גם את השם צבי, וקראה לו צבי אלימלך, וכשבאה אל דודה לבקש ברכה עבור הבן שלא אותה הרה"ק מליעז'נסק זי"ע איך קוראים לילד, ענתה ואמרה צבי אלימלך (הערש מלך), ענה ואמר לה דודה: "איי א הערש איז נישט קיין מלך, און א מלך איז נישט קיין הערש" (צבי אינו מלך, ומלך אינו צבי), כאומר מה עשית, ואף על פי כן סיים, יהיה אדם גדול מאוד (והמובן מדבריו היה שאם הייתה קוראת אותו על שמו היה מגיע למדרגתו).
והנה המשיך כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע), על סמך סיפור זה, ביקשתי את אהובי חתני הן אמת שהיום הוא יום ההילולא של הרב הקדוש רבי צבי אלימלך זי"ע, אך יען שהרבי רבי אלימלך זי"ע מאוד רצה שיקראו את הילד הזה על שמו ולכן אני מבקש אותך שתתן לילד הזה את השם אלימלך על שם קדושת הרבי רבי אלימלך זי"ע, ואז בעת לידתו זכיתי כבר לסיים שלושים פעם את הספר הקדוש "נועם אלימלך", כי אני לא מחסיר שבת אחת מללמוד הספר הקדוש הזה, ולכן זה לי זכות שיהיה לי בבית נכד בשם אלימלך, וזה הבחור בר מצווה שנמצא פה, שעכשיו אני כבר עומד בפעם הארבעים ושלוש בלימוד ספר הקדוש "נועם אלימלך".
והמשיך כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א לספר: הצדיק הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע, היה תלמיד מובהק של החוזה מלובלין זי"ע והמגיד מקוז'ניץ זי"ע, וכן קיבל הרבה מהצדיק מאפטא זי"ע, וכן מהצדיק הקדוש מרימינוב זי"ע, וכיון שהיה כל כך חזק באמונת חכמים אצל רבותיו, זכה למה שזכה, שהיה גדול בנגלה ובנסתר, וספריו נתקבלו בכל תפוצות ישראל, פעם אחת לפני תקיעת שופר סגר את עצמו עם הצדיק הקדוש מצאנז זי"ע, בעל "דברי חיים" לזמן מה, והיה לו תלמיד גדול שהיה מאוד חפץ לדעת מה עושה עכשיו הרבי לפני תקיעת שופר? ובדרך לא דרך נכנס וראה שהוא עוסק בספר הקדוש "בני יששכר" והתפלא מאוד, האם בספר הזה הרבי עוסק לפני תקיעת שופר? הצדיק הקדוש מצאנז תפס את מחשבותיו, ענה ואמר לו האם אתה לא יודע שספר זה נתחבר ברוח הקודש? ומשם נכנס כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע) לשיחה אישית ברבים עם נכדו, ואמר לו בזו הלשון: המצווה הראשונה של בחור בר מצוה מן התורה זה מצוות כיבוד אב ואם, הן אמת שמצוות קריאת שמע זה המצווה הראשונה, כי הבחור בר מצוה צריך להתפלל ערבית, אבל מזמן שיוצא מביתו עד שנכנס לבית הכנסת להתפלל ולקרות קריאת שמע הוא כבר נעשה גדול ומחויב במצוות וכבר חלה עליו מצוות כיבוד אב ואם, וחכמינו הקדושים אמרו (תנא דבי אליהו רבא פרק כז'): כל העולם כולו של הקדוש ברוך הוא, ואין הוא מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם, רואים מכל זה את החשיבות של מצוות כיבוד אב ואם שזה בא קודם הכל, וראוי להבין מה הקשר בין כיבוד אב ואם לבין בחור בר מצווה, אבל בחור שנעשה בר מצווה נעשה איש גדול לכל דבר, ולכן הוא צריך לדעת שיתנהג בכל פרט מחייו כמו שראה אצל האבא או האמא, ואפילו שיש דברים שהוא לא מבין תמיד יסתכל בכל הנהגותיו שיתאימו למעשה אביו ואמו, וזה החינוך שנתו יעקב אבינו לילדיו, שכל מה שהוא עשה הוא אמר: כך ראיתי אצל אבי יצחק, כך ראיתי אצל סבי אברהם, ולעומתו לבן הארמי שעליו אומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן א') זה מלאך מזיק יצר הרע המתלבש במצוות, על כל הנהגה של יעקב הוא שאל מנין לך זאת? ולמה צריכים להתנהג ככה? וכשיעקב אמר לו כך ראיתי מאבי ומסבי אזי רצה לבטל אותו מזה, וזה (דברים כו'): "ארמי אובד אבי", היינו שלבן הארמי רצה לאבד מיעקב את ההמשך מה שהוא ראה אצל אביו ואצל סבו, שרצה לאבד מפיו את שם אבי שלא יגיד לו כל דבר כך ראיתי אצל אבי, שזה "ארמי אובד אבי".
והמשיך כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א: הנה אנחנו עומדים עכשיו בימי שובבי"ם שמתחילים מפרשת שמות, וכל אחד מחפש איזה תיקון לנפשו בימים אלו, ויש מצוה אחת שכולם מזניחים אותה, והיא מצוה שתיקנו לנו חכמינו הקדושים, לעבור את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, עד שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.): "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. אנשים מחפשים כל מיני סגולות לאריכת ימים בשעה שיש לנו הבטחה מחכמינו הקדושים שמי שמשלים פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום משלימים לו ימיו, ולמה צריכים לחפש סגולות ורפואות אצל אחרים, ובפרט שכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפ"ה סעיף א'): "חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום", וידוע שהגר"א ז"ל אמר איפה שכתוב חייב זה עד מסירות נפש, ולכן בחור בר מצווה כבר צריך להרגיל את עצמו לעבור על פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן יט'): שזה תיקון גדול לפגם הברית, היינו לסיים שנים מקרא ואחד תרגום, ובזה נבין היטב מה שכתב הבעל הטורים שתכף ומיד בהתחלת פרשת שמות שזה התחלת השובבי"ם כבר הם הם רמזו על מעלת מצוה זו, וזה "ו'א'ל'ה' ש'מ'ו'ת' ב'נ'י' י'ש'ר'א'ל'", ראשי תבות ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'ניים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם, אשרי העיניים שראו שמחה זו, ואשרי האוזניים ששמעו דברים אלו.
