יום ב' פרשת כי תשא תענית אסתר ה'תשפ"ו
לכבוד אנ"ש היקרים הנשארו ונשארים נאמנים לאאמו"ר זי"ע
אנחנו עומדים לפני היום הקדוש והנורא יום הפורים, שהתיקוני זוהר אומר: "פורים יום כ-פורים", עם כף הדמיון, זאת אומרת שיום פורים יותר גדול מיום הכיפורים כי כתוב 'כפורים' כי יום כפורים מדמים ומשווים את זה ליום פורים, ועטרת ראשינו אאמו"ר זי"ע הסביר את זה: שכל העניין של יום כיפור זה בין אדם למקום, וביום הכיפור יושבים כל היום בבית הכנסת עם בגדים לבנים, ומעוטפים בטלית צמים ומתפללים, ואין עסק עם אף אחד, אז זה לא קונץ' להיות צדיק, להיות דבוק בהקב"ה, אבל כל העניין של פורים זה בין אדם לחברומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים,וסעודת פורים ושותים יין, בא ונראה אז איך תתנהג, כמו שאאמו"ר זי"ע היה רגיל להגיד: כי רואים בפורים אדם שותה עושה את עצמו שיכור, מתחיל להשתולל ולהרביץ ולהזיק את השני, האדם הזה הוא לא שיכור, האדם הזה עז פנים וחצוף גדול, וכל השנה הוא מתבייש, מפחד, להתחשבן עם השני, וכשמגיע פורים עושה את עצמו שיכור ומוציא את כל הכעס והשנאה שלו על השני, וכאילו הוא שיכור, ומתי רואים שהאדם הוא שיכור באמת, אם הוא מתחיל לנשק את השני,'אני כל כך אוהב אותך', זה סימן שהוא שיכור, ועט"ר אאמו"ר זי"ע היה רגיל להגיד שצריך לשתות שתיים או שלוש כוסות יין ולא יותר, ויכולים לקיים מה שהרמ"א אומר ששותים יותר מלימודו והולכים לישון ובזה מקיימים 'עד דלא ידע', וכך נהג בעצמו אאמו"ר זי"ע. וידוע שהפוסקים מדברים מאוד חריף נגד אלו ששותים בלי גבול ומידה, וזה גורם שמפספסים 'ברכת המזון' שזה דאורייתא, ומפספסים מנחה וערבית, ובאים לידי קלות ראש ושאר מכשולים. וצריכים לדעת שפורים הוא יום גדול ונורא, שהאר"י הקדוש אומר שבפורים יורדת הארה אשר מעולם לא הייתה כמוה הנקרא 'הארת אבא' ובכל שנה ושנה מתגלה אותה הארה שהייתה בימי מרדכי, ולא עוד, אלא שהאורות שיש בפורים, הארה כזו אין גם בשבתות וימים טובים אלא בפורים לבד, כמו שאמרו חז"ל (מדרש משלי ט'): שכל המועדים עתידים להבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם. וחז"ל אומרים (ירושלמי מגילה א' ד'): "כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו", ויותר זה הולך על תפילה שאז כל השערים פתוחים, כל השמים פתוחים, יכולים לפעול הכל, וחבל לפספס את היום הזה עם שטויות, כי אחר כך נצטרך לחכות עד פורים הבא עלינו לטובה, כי בפורים יכולים להגיע למדרגה שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, בין שהולך לי טוב, ובין שהולך לי רע כבר לא אכפת לי, כי אני לא צריך אלא רק את הקב"ה, ואני יודע שאני נמצא בידי הקב"ה, ומה שהוא עושה בוודאי יש בזה כוונה עמוקה, ואני מקבל הכל באהבה, וזה מה שכתוב במגילה (אסתר ז' ז): כי' כלתה' אליו' הרעה' זה סופי תיבות הוי"ה, שאפילו אדם שחושב שכל הרע נפל על הראש שלו, הכל הולך לי הפוך, הכל הולך לי מנגד, הכל הולך לי נגד רצוני, צריכים לדעת שגם שם יש הוי"ה, שם הרחמים, והכל יש בזה חשבון עמוק עמוק מי ימצאנו, והכל לטובתך, אבל אדם צריך להיות חזק בזה מאוד ששום דבר בעולם לא ישבור אותי, ושום דבר לא ירחק אותי מהקב"ה, ואנצל כל יום ויום שהקב"ה נותן לי עם טוב אמיתי, וזה מה שכתוב במגילה (אסתר ה' ד'): " י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום" שזה ראשי תיבות הוי"ה, כי הקדוש ברוך הוא נתן לאדם מתנה 'יום', והבחירה לאדם איך ומה הוא יעשה עם היום, אם ינצל את היום עם טוב "ואין טוב אלא תורה" (אבות ו' ג'), ויתחיל מימי הפורים הקדושים האלה התחלה חדשה ללמוד תורה הקדושה, כמו שאמרו חז"ל (שבת פח.): "קיימו וקיבלו" קיימו מה שקיבלו כבר", שקיבלו את התורה מחדש, רק בהר סיני היה מיראה ובימי מרדכי ואסתר היה מאהבה, ויתחיל להתפלל את כל התפילות בחיות ובשמחה, ולא כמצוות אנשים מלומדה, במניין דייקא, ויתחיל לקיים את המצוות בשמחה ובהידור ולא יזלזל בשום מצווה אם מדאורייתא אם מדרבנן, ויתחיל לשמור לא לעבור על שום לאו מדאורייתא ולא על שום דבר מדרבנן, ויתחיל להיות בשמחה, ו'זה ל'א י'היה שאדם יתן שהעצבות והייאוש והדכאון ישלוט בו וינצח אותו, ואף שיש לך אלף ואחת סיבות ותירוצים למה אתה בעצבות ובדכאון, והייאוש התחיל כבר לכרסם בך, אבל צריך להגיד לעצמו ז'ה ל'א י'היה, אני לא יתן שהעצבות והדכאון ישלטו בי ויכלו אותי, אני לא יזרוק את הקב"ה, שמחיה ומקיים אותי בכל רגע ורגע, ובאתי מהקב"ה ואני יצטרך לחזור אל הקב"ה, ואם הקב"ה לוקח ממני את החיות לרגע אני נופל פגר מת, ואף שיש לי קושיות כבר אמר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ"ב): "ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפמה לומר: אדרבא, כך ראוי להיות דייקא, שיהיו קושיות על ה' יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדולתו ורוממותו. כי מעוצם גדולתו ורוממותו, שהוא מרומם מאוד מדעתנו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך. ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קושיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונישא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקושיות כנ"ל ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו, אם כן היה, חס ושלום, דעתו כדעתנו". אני לא יפסיק לקיים את המצוות, אני לא יפסיק ללמוד תורה, להתפלל ערבית שחרית מנחה, ולא יפסיק להתפלל במניין ז'ה ל'א י'קרה, וזה: "י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום", כי איפה שכתוב סתם "המלך" במגילה זה הולך על מלכו של עולם, על הקב"ה. כי אם אדם רוצה ועובד על עצמו יכול להרגיש את הקב"ה, ולידע שהקב"ה לא יעזוב אותי, ובוודאי אחר הרע יבוא הטוב, ויהיה לי טוב, ועוד יותר טוב, ואני יצא מכל הצרות והחובות והתסכולים שיש לי, איך ואיפה? אני מניח את זה להקב"ה, וכמו שרבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן סב'): " ועקר רחמנות הוא בבחינת (בראשית מ"ג): "ואל שדי יתן לכם רחמים" – 'לכם' דיקא. הינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות, שימסר את הרחמנות בידינו. כי אצלו יתברך יכול להיות, שגם החולאת הקשה וכל היסורין הם הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשם יתברך עושה להאדם, אפלו יסורין קשים, הכל הוא רק רחמנות. אבל אנו מבקשים, שיתן וימסר בידינו את הרחמנות, כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו וגם אין אנו יכולין לקבל אותו הרחמנות שלו הנ"ל, רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו, ואצלנו הרחמנות בפשיטות, להתרפא מן החלי וכיוצא בזה. וזהו ישראל- ראשי תבות: אל שדי יתן לכם רחמים, כנ"ל, כי הרחמנות נעשה על ידי מסעי בני ישראל כנ"ל", ואפילו אדם עשה כבר מה שעשה ופגם מה שפגם בר מינן, אין שום ייאוש בעולם כלל, וזה כמו שרבנו ז"ל אומר (שיחות הר"ן ג'): "על כן אין שום יאוש בעולם", וזה מה שחז"ל אומרים על אסתר (מגילה יג:)" " כאשר היתה באמנה אתו אמר רבה בר לימא (משמיה דרב) שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי", ותמיד יכולים לחזור בתשובה ואותו הקב"ה שאמר שאסור לחטוא, אותו הקב"ה אמר שאם אדם חטא כבר בר מינן, יכול לחזור בתשובה, ואין דבר כזה להרים ידיים, כי כל זמן שאדם חי הוא יכול לתקן את הכל.
"מ'ה ש'אלתך ו'ינתן ל'ך" זה ראשי תיבות שלו"ם, זה המתנה והברכה הכי גדולה שיכולים לקבל בימי הפורים הקדושים, קודם שאדם יהיה שלם עם עצמו, כמו שרבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן יד'): " ויש שני מיני שלום: יש שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו, כי לפעמים אין שלום, כמו שכתוב (תהלים ל"ח): "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". ועל ידי היראה, זוכה לשלום בעצמיו", וכן רבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לג'): "הכלל הוא, שצריך לבקש שלום. שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו. הינו שלא יהיה מחלק במדותיו ובמארעותיו, שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך. הינו (שם נ"ו): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר", כי כתוב (ישעיהו נא', כא'): "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" יש אנשים שהם שיכור כל השנה, הם שיכורים מצרות וייסורים וחלישות הדעת שהם עוברים יום יום, הם שיכורים מתסכולים שעוברים מעצמם ומאחרים, הם לא מוצאים את עצמם, פעם חושב: 'אם אני יעשה את זה, ז'ה י'עשה ל'י ט'וב', 'אני הולך למקום פלוני זה, או לאדם מסוים זה, ז'ה י'עשה ל'י ט'וב', 'אם אני התנהג כך וכך ז'ה י'עשה ל'י ט'וב', ואחר כך יש לו הרבה אכזבות, ומתאכזב מעצמו מתאכזב מהחברה, זה לא מה שציפתי וקיוותי וזה לא מה שחשבתי שכך יהיה, אז מה כן י'עשה ל'י ט'וב? אם אני אדבק את עצמי להקב"ה, ותתחיל לחשוב אשר 'ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם', ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מבלעדיו יתברך, ז'ה כ'ן י'עשה ל'י ט'וב, אם אני אהיה בשמחה, אפילו אין לי שום סיבה לשמוח, רק שנבראתי מזרע ישראל, ובכל זאת יש לי נקודות טובות, ובכל זאת למדתי קצת תורה, ובכל זאת התפללתי שחרית מנחה וערבית ובכל זאת לפעמים עם מניין, ז'ה י'עשה ל'י ט'וב, וכן צריכים להשתדל להיות בשלום עם אחרים, ובוודאי לא לשנוא שום בר ישראל, אף אחד לא ישפיל אותי עד כדי כך שאני ישנא אותו, וכמו שעט"ר אאמו"ר מוהרא"ש זי"ע היה רגיל להגיד: אם יגידו לאדם לאכול חזיר הוא יגיד מיד 'תגיד נפלת על הראש?! יצאת מדעתך?! אני יאכל חזיר?!' וכמה עוברים על לאו של חזיר? כשעובר בתוך בית הבליעה, אבל לשנוא בר ישראל עוברים על לאו בכל רגע ורגע של "לא תשנא את אחיך בלבבך" ואף שהזולת פגע בך וציער אותך מאוד מאוד, שמאוד קשה לך שתמחול לו, אבל צריכים לדעת כמה פגמת נגד הקב"ה וציערת את השכינה הקדושה, ובכל זאת הקב"ה נתן לנו את הזכות ואת הרשות לבקש ממנו סליחה ומחילה שלושה פעמים ביום, אז צריכים להדבק במידותיו של הקב"ה, "אבא שאול אומר: 'ואנוהו' – הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה חנון ורחום" (סוטה יד.), אבל הרבי מויז'ניץ בעל 'אהבת ישראל' זי"ע אמר פעם: 'צריכים להיות טוב אל כולם, ולא טוב עם כולם', מה זאת אומרת, צריכים לאהוב כל בר ישראל, עצם זה שהוא נברא מזרע ישראל צריכים לרחם ולסלוח לכל יהודי, זה מה שצריכים להיות טוב 'אל' כולם, אבל לא 'עם' כולם, צריכים לדעת שאנחנו יש לנו תורה, ולא נזוז כהוא זה מהתורה ומהשולחן ערוך, אנחנו יש לנו את רבנו ז"ל, ולא נזוז כהוא זה מהתורות שלימד והנחיל אותנו ומהעצות שנתן לנו, יש לנו את עט"ר הצדיק שלנו מוהרא"ש זי"ע, ולא נזוז כהוא זה ממה שלימד אותנו וממה שכתב לנו ולא נזוז ממה שלימד אותנו בכתב ובעל פה, ואף שלעת עתה לא זוכים לראות אותו בגוף הגשמי, ולא שומעים אותו בגוף הגשמי, ואולי לא מקבלים חיוך ותשומת לב ממנו כמו שעט"ר היה בגוף הגשמי אבל זה לא נפקא מינא אצלנו כלל וכלל, ואפילו אם נשאר מניין אחד, ואפילו אדם יישאר לבד, צריך לדעת שלא יזוז מעט"ר אאמו"ר מוהרא"ש זי"ע וממה שלימד אותנו, ונמשיך להיות דבוק בו ברמ"ח אברינו ובשס"ה גידינו, ונשמש אותו בכל מה שאנחנו יכולים. וזה צריכים ללמוד מעט"ר אאמו"ר מוהרא"ש זי"ע שמסר את עצמו בשביל הרבי שלו: רבנו ז"ל, אף שלא ראה את רבנו ז"ל בגוף הגשמי, לא את רבנו ז"ל ולא את תלמידו מוהרנ"ת ז"ל, וכן כמה דורות אחר כך, ובכל זאת לא הפסיק יום אחד מלשמש את רבנו ז"ל ולגלות את האור של רבנו ז"ל בכל העולם כולו, אף שסבל בשביל זה צער ועגמת נפש ושפיכות דמים ביזיונות ועלבונות יום יום, ולא חיכה שרבנו ז"ל יחייך אליו וייתן לו תשומת לב, רק המשיך בכל הכוח, לשמש את רבנו ז"ל כי ידע מה שרבנו ז"ל עשה בשבילו, כמו שהתבטא לפני הסתלקותו לעילא: "אני את הרבי שלי שימשתי בנאמנות" אז בואו ונלמד שאנחנו נלך באותו הדרך, להמשיך את המורשת שהצדיק אאמו"ר מוהרא"ש זי"ע פעל במשך ימי חייו.
עם ישראל עובר עכשיו תקופה קשה, בפרט יושבי ארץ הקודש, לצערנו הרב זה גבה כבר כמה נפשות, ומקווים ומבקשים שהכל ייגמר מהר בחסד וברחמים ולא יזיק לשום נפש מישראל, וראו ללכת עם הקמיע של עט"ר אאמו"ר מוהרא"ש זי"ע, שהבטיח שמי שילך עם הקמיע לא יקרה לו שום דבר, וזה הבטחה חזקה ממנו, ובפרט לתושבי יבנאל עט"ר הבטיח שלא יקרה להם שום דבר.
המאחל לכם פורים שמח ונזכה להמשיך את האור של פורים למשך כל השנה.
הכותב והחותם
