זכרונות עובדות וסיפורים מהשהות במחיצת הצדיק מיבנאל זיע"א • ר' נחמן סלמנוביץ הי"ו שימש את הצדיק בישיבתו בארה"ב. במשך שתים עשרה שנה הקליד
במסירות את מכתביו של הצדיק,
שענה לעשרות אלפי האנשים אשר פנו אליו מכל רחבי העולם. עתה, לראשונה הוא חושף בפנינו מעט מן הזיכרונות, העובדות והסיפורים
אודות הצדיק, מהנעשה בקודש פנימה. לקרוא ולהתחזק!
כ"ה מנחם אב תשע"ז, 17/08/2017 | 16:40 | דן כהן
כ"ק מוהרא"ש זי"ע בעת הכתיבה
כיצד הגדיר הצדיק את מלאכת כתיבת המכתבים לעם
ישראל?
כידוע, מוהרא"ש כתב רבבות רבבות מכתבים.
את כל כוחו ומרצו השקיע בשעות רבות של כתיבה. את זמנו, שהיה הדבר היקר בעולם עבורו
– במהלכו היה יכול ללמוד, להתבודד ולהידבק בבורא עולם – הקדיש למען נשמות ישראל על
מנת לחזקם ולעודדם.
פעמים רבות התבטא ואמר לי כך: "המכתבים
הללו הם זיכוי הרבים ויש כאלו שזו החיות שלהם ממש" וכן מספר פעמים אמר לי שזה:
"תלמוד תורה דרבים".
כי כידוע הכול מתובל בדברי תורה מכל מכמני הש"ס,
פוסקים, הלכה, אגדה וספרי חסידות וכו׳, יהודים מכל העולם קוראים את המכתבים ומתחזקים
מהם.
לאחר שעות רבות של כתיבה דרכו הייתה לחזקני
ולומר: "לפחות היום למדת משהו…" כדי שלא תחלש דעתי שלא הספקתי ללמוד את
סדרי הלימוד שלי.
בהקלדת המכתבים הייתי צריך לצטט את המקור של
המאמר או המדרש במדויק. לעיין ולחפש את המקורות
לדבריו של הצדיק. וזו הסיבה שתוך כדי כתיבת המכתבים הייתי עובר על עשרות מראי מקומות ומעיין בהם.
הנכדים שלך יחיו את עצמם עם זה
הרבה פעמים התבטא מוהרא"ש ואמר: "מה
שאני כותב, עוד הנכדים שלך ייחיו את עצמם עם זה".
הרב חיים קנייבסקי שליט"א שר התורה
זכורני עובדה מעניינת. פעם ראה מוהרא"ש,
שהרב חיים קנייבסקי שליט"א שר התורה כתב, שהוא יכול להוציא ספרים של חידושי תורה,
אך לענות לאברכים על ספיקותיהם זה יותר חשוב. ואמר מוהרא"ש שבאמת זו הסיבה בעבורה
הוא משקיע כל השנים במכתביו את כל כוחותיו,
כי לעזור לבחור ולאברך או להציל שלום בית זה יותר חשוב מהכול.
ר' נחמן סלמנוביץ עם כ"ק מוהרא"ש זי"ע בעת ברית
"לא לספר לאיש"
לחדרו של הצדיק היו מגיעים מכתבים רבים מדי יום, באמצעות הפקס או הדואר (בשנים האחרונות גם באמצעות דואר אלקטרוני). מטבע הדברים אנשים היו חושפים את פרטיהם האישיים ומגוללים את צרותיהם ומצוקותיהם כדי לקבל הדרכה וייעוץ מהצדיק.
מוהרא"ש היה מזהיר אותי לא להוציא מידע מחוץ לכותלי חדר הכתיבה ולא לספר לאיש על פרטיהם האישיים של האנשים שפנו אליו.
פעם כשערך "טיש" חזר שוב הצדיק על אזהרתו ואמר לי:
"מה שנכנס לך מפה" – הצביע על עיניו, "ומה שנכנס לך מפה"- הצביע על אוזניו.
"שלא ייצא לך מפה"- הצביע על פה קודשו…
היה חשוב לו לצדיק לשמור על צנעת הפרט וכבודו.
מקור מדויק לכל ציטוט
דרכו הקדושה של מוהרא"ש הייתה לומר לי בעל פה את המקור לכל ציטוט ודיבור בדיוק ממש כאילו הספרים מונחים לפניו. פעמים היה כותב את המכתב עם כל מאמרי חז"ל ללא מקורות ואני הייתי צריך בעצמי לחפש את המקור המדויק לכל אמירה וציטוט.
מוהרא"ש במכתביו מזכיר הרבה ספרים ולפעמים הייתי מתייגע למצוא את המקור, אף שהיה לי מחשב עם תוכנות איתור למאמרי חז"ל בכל הספרות התורנית הענפה. בכל זאת לא תמיד הצלחתי למצוא את המקור לדבריו של הצדיק, אז הייתי שואל את הצדיק בעצמו והוא היה עונה לי על אתר: "גש לספריה שבחדרי והבא לי משם ספר פלוני…"
יד ההשגחה הברורה
במכתבים אלו ראו את יד ההשגחה הברורה. לעיתים שני אנשים שאלו את הצדיק שאלה זהה, וכל אחד קיבל תשובה אחרת לגמרי, בהתאם למצבו ולאורח חייו. בכל מכתב היו נימוקים אחרים מדוע ולמה עובר עליו כך וכך, אף ששניהם שאלו שאלה זהה. דבר שממש מעורר השתאות.
"למעלה בעולם האמת – שם אשלם לך חזרה"…
מדי יום, נהגתי לאחר שסיימתי את תפילת שחרית בישיבה, לשוב לביתי לאכול פת שחרית, לסייע מעט לאשתי בארגון הילדים ומייד לאחר מכן מיהרתי לישיבה על מנת להמשיך במלאכת הכתיבה.
לעיתים, היה הצדיק קורא לי להגיע מוקדם יותר לישיבה, לפני זמן התפילה של הבחורים, וזאת כיוון שישנם מכתבים דחופים שיש לענות עליהם והם אינם סובלים דיחוי.
פעם התקשר אלי מוהרא"ש מוקדם בבוקר ואמר לי שאבוא מהר כי יש עניין דחוף לכתוב. כשהגעתי נתן לי מוהרא"ש קלטת וביקש שאתמלל את תוכן הקלטת בדחיפות.
הצדיק הדגיש באוזני שאין הדבר סובל דיחוי.
זה היה מכתב לרב אשר טולדנו הי"ד אחר שקמו נגדו רשעים ארורים ומיררו את חייו. אני זוכר מכתב זה שהיו בו מספר עמודים, מלאים בהבטחות ובדיבורים מחזקים יוצאים מגדר הרגיל.
איני זוכר את כל פרטי המכתב, אך דבר אחד חרוט בזיכרוני שבין הדברים כתב לו מוהרא"ש כהאי לישנא (בזו הלשון): "בעולם הזה לא כדאי שאשלם לך חזרה כי הוא עולם עובר, אבל למעלה בעולם האמת – שם אשלם לך חזרה…"
ר' אשר טולדנו ז"ל עם כ"ק מוהרא"ש זי"ע
"אני רוצה ללמוד… אני רוצה ללמוד…"
בדרך כלל, מוהרא"ש היה מקבל קהל בימי ראשון שזה יום פגרה בארצות הברית. אך אנשים רבים הגיעו כמעט בכל יום לאחר התפילה ובקשו להתייעץ או להתברך. הצדיק היה מקבל אותם כדי לחזקם ולעודדם.
לעיתים, כשהיה הצדיק מחליט להקדיש את זמנו רק ללימוד תורה, היה אומר לפונים אליו – "תבואו ביום ראשון"… אך אנשים המשיכו להתעקש ואמרו: "הרב, זה ממש דחוף!!!"
הצדיק היה מגיב בנחרצות ואומר:
"סליחה, אני לא למדתי היום… תבואו ביום ראשון…"
הצדיק הרגיש צורך גדול ללמוד אחר כל תפילה, והיה אומר לאנשים: "איך וויל לערנען… איך וויל לערנען…"- (אני רוצה ללמוד… אני רוצה ללמוד…)
רק במקרים של שלום בית או של פיקוח נפש, היה הצדיק מקבל ללא דיחוי את הפונים אליו, כלפי היתר היה מתחנן שיבואו ביום ראשון משום שרצה ללמוד תורה…
לעיתים רחוקות היה קורה שהצדיק מאוד רצה ללמוד תורה ואף ביום ראשון לא הייתה קבלת קהל, או אז היה אומר לבחורים בסיומה של התפילה: "היום אין קבלת קהל … ".
בדרך כלל זה קרה בעת שרצה לעסוק בתורה בלבד או שהיה טרוד ועסוק בענייני הציבור ביבנאל.
לרגעים תבחננו
כשהייתי נכנס לחדרו של הצדיק, כדי לכתוב המחשב היה כבר מונח על השולחן כשהוא דלוק. ברגעים הראשונים, בעודי פותח תיקיה חדשה להקלדת מכתב חדש, הייתי רואה כיצד הצדיק מנצל כל רגע ורגע ללימוד. לעיתים היו אלו שניות ספורות בהן היה הצדיק שוקע בלימוד בספר שהיה מחזיק בידיו.
אבא – מתי חוזרים הביתה?
פעם, בעת הכתיבה בחדרו, אמרתי לצדיק שהיום אני צריך לחזור הביתה מוקדם מהרגיל, מפני שאשתי אינה בבית ובני בן החמש אמור לחזור בהסעה מהגן ואין מי שישמור עליו בבית.
"מה הבעיה?- אמר הצדיק – תביא את בנך לכאן, שיהיה אתנו…
העיקר שנמשיך במלאכת הכתיבה… לחזק עוד יהודי ועוד יהודי".
הלכתי לביתי, חיכיתי לבני שיחזור מהגן וצעדנו לכיוון בניין הישיבה. בדרך קניתי לו מעט ממתקים כדי שיהיה עסוק בהם ולא יפריע לנו…
נכנסנו לחדר, הצדיק קיבל את בני בשמחה הגיש לו דף ועט ואמר לו: "זה בשבילך … תצייר לנו ציורים…"
בני צייר על הדף מעט 'קשקושים' ולאחר מספר דקות החל להשתעמם ולהפציר בי שנשוב הביתה:
"אבא, מתי הולכים?… אבא, מתי הולכים?… נו, מתי הולכים?…"
"ש… ש… ש… – היסתי את הבן – "עכשיו אני כותב – אל תפריע…"
מוהרא"ש, בסבלנותו הרבה, הרגיע את בני ואמר לו: "עוד מעט אבא הולך… עוד מעט…"
כך המשכנו לכתוב עוד מספר מכתבים, ואז שוב הבן איבד את סבלנותו ושאל:
"אבא… מתי חוזרים הביתה?…"
הפעם מוהרא"ש – הביא לו רכבת משחק, ואמר לו: "הנה, זו מתנה בשבילך…"
כוונתו הייתה להעסיק את הילד כדי שאצליח לכתוב עוד מספר מכתבים לחיזוק נשמות ישראל.
המשכתי לכתוב עוד מכתב ועוד מכתב, אך ילד זה ילד ושוב החל לרטון:
"אבא, אבל מתי הולכים הביתה?…"
נכמרו רחמיו של הצדיק על בני, פנה אלי ואמר:
"מסכן, רחמנות עליו, הוא כבר רוצה להיות בבית… תיקח אותו הביתה, נמשיך, בעזרת ה', בזמן אחר…"
למדתי מזה, עד כמה היה חשוב לצדיק לכתוב מכתבי חיזוק אלו לכלל ישראל במטרה לחזקם ולאמצם ועשה את הכול כדי להתגבר על כל המניעות ולכתוב כמה שיותר מכתבים.
ר' נחמן סלמנוביץ מתברך מהצדיק
מנצל את זמנו במטוס כדי לכתוב
בעת טיסותיו של הצדיק, היה מוהרא"ש מנצל את זמנו כדי לכתוב מכתבים. במהלך טיסה אחת היה כותב כמות עצומה של מכתבים, וכשחזר לביתו היה מוסר לי את כתבי יד קודשו כדי שאדפיסם.
במהלך הטיסה היה גם מאזין לשיעורי תורה באמצעות האוזניות, והייתה תקופה שהיה מאזין לשיחותיו של המגיד מווילאמסבורג הרב יוסף חיים גרינוואלד שליט"א, מגיד מישרים שמוהרא"ש היה משבחו מאוד.
בימים שהצדיק היה מתארגן לקראת טיסה – היה מבקש מהרב דניאל בוים שליט"א שיביא לו קלטות של שיעורי הרב גרינוואלד שליט"א.
כמו כן היה מבקש ממני, קודם שייצא מביתו לכיוון שדה התעופה, שאעיר בכל בוקר את הבחורים בזמן לתפילה, ושסדרי הלימוד יהיו כתקנם. מספר פעמים היה מדגיש בפני את חשיבות שמירת הניקיון, ואף אמר לבחורים באופן אישי: "תלמדו היטב תורה ותשמרו על ניקיון הבניין…"
כבר לאחר נחיתת המטוס, ובמשך שהותו בארץ הקודש היה הצדיק מתקשר ומתעניין בלימוד ובתפילה של הבחורים ושואל שוב בעניין הניקיון… "האם הקומה למטה והקומה למעלה נקיות?"
כך היה מתעניין ממקום הימצאו מספר פעמים והיה מנמק את סיבת התעניינותו גם בעניין הניקיון: "שבמקום שיש נקיות יש טהרה … כי נקיות מביאה לידי טהרה…"
העיקר שיהיה נקי וראוי
"עלינו לשמור מאוד, שביתנו יהיה משכן, שהקדוש ברוך הוא יוכל לשכון אצלנו, מלך לא יכול להיכנס למקום מלוכלך, למקום שיש שם ריח רע.
השם יתברך, מלכו של עולם, ייכנס למקום של אביונים, אבל העיקר שיהיה נקי. אפילו יהי המקום של העני והאביון הגדול ביותר, העיקר שיהיה נקי וראוי.
ולכן אנו צריכים לראות, שגם אנו בעצמנו ,אם אנו רוצים שהקדוש ברוך הוא ייכנס אלינו וישרה בתוכנו ובביתנו, עלינו להיות נקיים.
(אשר בנחל כרך מז', מכתב ח' תרסב, לאנשי שלומנו, אדר א' תשמ"ו)
"נחמן – תסלח לי"
בימי הקיץ, לאחר תפילת מנחה הייתי הולך לביתי בסביבות השעה שבע וחצי, אוכל ארוחת ערב, עוזר מעט לאשתי, ובסביבות השעה תשע וחצי הייתי מתקשר לצדיק לשאול אם אוכל להגיע לישיבה כדי להמשיך במלאכת הכתיבה.
לעיתים קרובות, הצדיק היה שואל: "האם אשתך מסכימה שתבוא? האם אתה בטוח שאינה צריכה את עזרתך?"
משהגבתי בחיוב, היה אומר לי: "נחמן בוא".
כך הייתי מגיע מידי ערב, לבניין הישיבה ומקליד את מכתביו של הצדיק. היו זמנים בהם הצדיק היה אומר לי להגיע מאוחר יותר או לא להגיע בכלל כי יש לו עניין להשכין שלום בית בין זוגות או שהיה טרוד בענייני הכלל.
בהגיעי לישיבה, הייתי ממתין עד שהצדיק היה יורד מביתו (שבקומה העליונה) לחדר הכתיבה הנמצא בקומה התחתונה בצמוד לחדרי השינה של הבחורים.
לעיתים הצדיק כבר היה בחדרו יושב ולומד תורה עד שהגעתי.
פעם אחת הגעתי בשעה תשע וחצי והמתנתי עד השעה אחת עשרה וחצי בלילה. קרוב לשעתיים חיכיתי והצדיק לא הגיע. חשבתי לתומי שאולי לא הבנתי את דבריו של הצדיק, אולי נדמה היה לי שאמר לי לבוא…
הן כשעתיים אני יושב כאן וממתין…
תוך שאני חוכך בדעתי מה לעשות, והנה הגיע הצדיק והתנצל בפני:
"נחמן, אני מבקש את סליחתך…
נחמן, תסלח לי…
פשוט, שקעתי בספר ושכחתי מכל העולם כולו…"
האיחורים אירעו מספר פעמים, אך זו הייתה הפעם היחידה שמוהרא"ש התעכב זמן כה רב ואז הסביר לי את הסיבה שבשלה הוא מאחר לפעמים.
לימוד קבוע לפני השינה
בלילות היינו יושבים במשך מספר שעות וכותבים את המכתבים. מוהרא"ש היה מקריא לי ואני הייתי כותב בדרך כלל עד חצות וקצת אחרי.
לא הייתי מפסיק את מלאכת הכתיבה עד שהיה מגיע אברך נוסף בשם ר' נחמן נשטיין הי"ו שהיה ממשיך את כתיבת המכתבים של הצדיק. הצדיק היה אומר לי "אגיטע נאך" (לילה טוב) ואז הייתי חוזר לביתי ור' נשטיין היה ממשיך לכתוב את המכתבים עוד מספר שעות, לפעמים אף עד אור הבוקר.
כך יצא שכל שעות הלילה נוצלו כמעט במלואן לכתיבת המכתבים ורק בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, היה הצדיק נפנה מעיסוקיו ומתכונן לעלות על יצועו, לא לפני שלקח עמו ערימת ספרים כדי להגות בהם עוד קצת קודם שיירדם.
בכל פעם לקח ספרים אחרים ולמד בהם, אולם זכור לי שבאופן קבוע היה לוקח עמו את ספר הזוהר על מנת ללמוד בו על סדר פרשיות השבוע גמרא וטור שולחן ערוך ותקופה ארוכה, היה לוקח עמו גם ספר רעיונות על פרשת השבוע מאת המגיד מישרים הרב יעקב גלינסקי זצ"ל.
איפה נחמן סלמנוביץ?
פעם במוצאי שבת קודש באתי לבניין הישיבה להקליד את מכתביו של הצדיק. מוהרא"ש ישב בחדרו ועסק בעבודתו הקדושה.
נקשתי על דלת חדרו של הצדיק ואמרתי לו: "הגעתי – ואני מוכן כבר לשבת ולכתוב". מוהרא"ש ענה: "אני כעת עסוק, עוד זמן מועט אתפנה".
בינתיים, עליתי לעזרת נשים וביקשתי מאחד החברים שיביא לי מהמטבח מנת אוכל כדי לקיים מצוות אכילת סעודת 'מלווה מלכה'.
באותה התקופה מסעדה מקומית הייתה שולחת אוכל רב לבחורי הישיבה במוצאי שבת.
הבחור העלה אליי צלחת אוכל מלאה, נטלתי ידיים והתחלתי בסעודתי.
באותם רגעים, מוהרא"ש התפנה מעבודת קודשו ושאל את הבחור: "איפה נחמן סלמנוביץ?" כי רצה שנתחיל בזריזות במלאכת כתיבת המכתבים שהייתה כה חשובה לצדיק.
הבחור ענה: "נחמן סועד סעודת 'מלווה מלכה' בעזרת הנשים".
מיד, אמר לו מוהרא"ש: "אל תגיד לסלמנוביץ שביררתי היכן הוא – כי אז יפסיק לאכול. חכה שיסיים את סעודתו ואז תגיד לו שיבוא לחדרי.
מיד ניגש אלי הבחור ואמר: "מוהרא"ש מחכה שתגיע אליו". כמובן, שתיכף סיימתי לאכול ברכתי ברכת המזון והזדרזתי להגיע לחדרו של הצדיק.
בדרך שיתף אותי החבר במה שארע, וגילה לי שבעצם מוהרא"ש ביקש ממנו לקרוא לי רק לאחר סיום הסעודה כדי לא להפריע לי לאכול…
כזה היה מוהרא"ש… עם כל החשיבות שראה בכתיבת המכתבים, והגדיר זאת "זיכוי הרבים הגדול" או "תלמוד תורה דרבים" – בכל זאת לא רצה לצער יהודי ולהפריע לו באכילתו.
זיכרון יום המיתה
פעמים רבות היה קורא לי 'ז"למנוביץ' באות ז' ולא באות ס׳… אולי, הייתה כוונתו להזכיר לעצמו את יום המיתה, כי היה ממחיש תמיד לעצמו את יום המיתה ובכך היה מזרז את עצמו בעבודת ה'.
כמה פעמים ראיתי איך שהביאו לפניו ספרים ועלונים והיו שם תמונות של הנפטר בלוויה וכו׳. מוהרא"ש היה מתבונן בתשומת לב רבה בתמונות אלו.
נוכחתי לדעת כיצד היה חי עם זיכרון יום האחרון. וכל אימת שהייתה לו הזדמנות היה ממחיש לעצמו את יום המיתה.
את מה הצדיק רצה להסתיר ממני?
לעיתים קרה שלא שמעתי היטב את דברי הצדיק או שדבריו לא הובנו לי כראוי. באותם רגעים הייתי עוצר את מלאכת ההקלדה ומוהרא"ש היה שואל אותי "מה לא מובן?" מסביר שוב את דבריו ואז הייתי מבין וממשיך להקליד ברצף.
פעמים מספר בעת כתיבת תשובות, בפרט כשהכתיב לי דיבורי גילוי אלוקות כדוגמת "הדבק את עצמך בו יתברך ותדע שהקב"ה מנהיג את עולמו" וכו' פניו הקדושות היו מתאדמות ועיניו הביטו לתמונה (התלויה בחדרו) שבה היה כתוב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שם הוי"ה בכל המילואים.
הצדיק לא רצה שאראה את המראות האלו כיצד פניו מאדימות בעת שעוסק בעת כתיבת המכתבים בייחודים קדושים.
עצרתי את ההקלדה והבטתי על מוהרא"ש כדי שיתקן אותי אם צריך… ראיתי את פניו אדומות ומבטו החודרני היה נעוץ ב'שמות הקדושים'…
כשראה שהפסקתי מהקלדת המכתב, חזר לפתע הצדיק להיראות כאדם רגיל… ושאל מה בדיוק לא הבנתי כדי שלא אשים לב למראות שראיתי…
מוהרא"ש בבכי מחריד על הרב עובדיה יוסף
בכיות נוראות מחדרו של הצדיק
פעמים רבות כאשר נכנסתי לחדרו של הצדיק ראיתיו עם עיניים אדומות מבכי ובקושי יכול היה לדבר. לעיתים הייתי שומע מחדרו בכיות נוראות… בפרט בשנים בהן עבר קשיים מרובים … אולם כאשר הייתי נכנס לחדרו התנהג כאילו לא ארע דבר…
מעולם לא עזב הצדיק את עבודת התפילה
מעולם לא עזב הצדיק את עבודת התפילה עד לרגעים האחרונים לחייו הקדושים בבית החולים.
היה זה לפנות בוקר. הנכדים אמרו למוהרא"ש: "סלמנוביץ נמצא כאן…"
מוהרא"ש ציווה את הנכדים שיגידו לי להיכנס לחדר בעוד כחצי שעה…
הנכדים יצאו מהחדר ואני התבוננתי בשעון במטרה לדעת במדויק מתי להיכנס לחדרו של הצדיק. והנה כשהנכדים לא היו בחדר יכולתי לראות מהצד את מוהרא"ש (ומוהרא"ש לא היה יכול לראות אותי כי קיר ודלת הפרידו בינינו). ראיתי איך שהיה הצדיק מתבודד תוך שהוא פורש את ידיו הקדושות ומבקש ומתחנן בדרך של תפילה.
במשך כל זמן שהותי בחוץ לא פסק פיו להתפלל ולבקש.
המראה המפעים הזה המחיש לי יותר מכל את מה שהצדיק היה אומר לנו כל השנים שצריך להתבודד ולדבר עם ה' כמו שבן מדבר לפני אביו שהבן יודע שאביו נמצא לפניו ושומע ומקשיב לכל מילה היוצאת ממנו…
כל החיים וגם כשהיה כל כך קרוב להסתלקותו לא עזב הצדיק את אומנות התפילה והיה מתבודד כשידיו פרושות למעלה…
לאחר שעברה חצי השעה נכנסתי לחדר. הצדיק שאל אותי מייד: "מה חדש?"
כאילו לא היה כלום…
זה היה מוהרא"ש.
מוהרא"ש היה חידוש שבחידושים שהצליח להעלים ולהסתיר את עצמו, ורק אם חיפשו טוב טוב ראו שמתהלך בינינו איש אלוקים קדוש.
העולם היהודי עוקב בדאגה אחר מצבו של מנהיג ברסלב
"מה שתספרו – זה לא יהיה מספיק"
מוהרא"ש אמר לי לפני פטירתו: "לפני שאני הולך מזה העולם אני לא רוצה שידברו ממני (כוונתו לספר שבחים עליו), אחרי הפטירה – מה שתספרו – זה לא יהיה מספיק…"
כך אמר לי מוהרא"ש באופן אישי.
כזה היה הצדיק שלנו – מוהרא"ש
יום ה' בשבט תשע"ה היה היום האחרון בו הצדיק ענה תשובות לפונים אליו. זו הייתה התקופה הקשה ביותר של הצדיק. המחלה הנוראה פגעה בגופו הקדוש והוא התייסר קשות. ביום זה פקדו את גופו הקדוש כאבים איומים, יותר מכל יום אחר. כבר למחרת הצדיק אושפז בבית חולים, אשפוז ממנו לא חזר…
עם כל הייסורים הרבים שהיו מנת חלקו, לא הניח הצדיק לרגע את מלאכת הכתיבה והמשיך למרות הכול לענות לאנשים ונשים, לחזקם ולעודדם.
אחת השאלות האחרונות שהגיעו לידיו של הצדיק, הייתה שאלתה של ויקי, בחורה רווקה מארץ ישראל (עיין בשו"ת חסידות ברסלב שאלה מס' 5615):
כבוד הרב, אני סובלת מגמגום ברמה קשה מאוד – קשה לי לסיים משפט ואני נתקעת באמצע ולא מצליחה לדבר בשטף. זה עוצר אותי בחיים ואני לא מוצאת עבודה כי אף אחד לא רוצה להעסיק אדם עם מגבלה כמו שלי. אני בקושי מתקשרת עם אנשים מרוב בושה ופחד שאגמגם, ורוב הזמן אני שותקת כי אנשים לועגים לי.
ניסיתי כל טיפול אפשרי אך כלום לא עזר… עייפתי מלבכות והתייאשתי כי זה מאוד מדכא. בבקשה כבוד הרב תעזור לי, תברך אותי ותייעץ לי מה עושים.
אני זוכר שמוהרא"ש עם כל תוקף ייסוריו ומכאוביו, החזיק את דף השאלה בידיו ואמר לי בקול נשבר:
"תסתכל נחמן… מסכנה האישה הזאת… תראה מה היא שואלת… תראה מה עובר עליה…"
מיד ישב הצדיק והכתיב לי תשובה כדי להדריכה בעצה טובה, לעודדה ולחזקה.
אז הבנתי יותר מתמיד מי היה מוהרא"ש. מוהרא"ש היה מתייחס לכל שואל כאילו היה בנו יחידו, הקדיש לו את זמנו היקר – למרות שרצה ואהב כל כך ללמוד תורה – והתייחס אליו במלוא תשומת הלב. את הצרות של הזולת הוא לקח לתוך לבו הטהור כדי להרגיש את הכאב של האחר.
הצדיק סבל כאבי תופת, אך מה באמת כאב לו? צרה של יהודייה שאינו מכירה כלל… הוא כאב את כאבה והשתדל למצוא מזור לבעיית הגמגום שלה.
כזה היה הצדיק שלנו מוהרא"ש.
וזו היתה תשובת הצדיק לויקי:
בעזה"י יום א' לסדר בא ה' שבט ה'תשע"ה
שלום רב אל ויקי תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
אני מאוד מאוד מבין ומרגיש את הצער הקשה שעובר עלייך וכו', עם כל זאת עליי לומר לך שאת צריכה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולא להישבר משום דבר.
הדבר הראשון את צריכה להתחזק עם ביטחון עצמי, ולא להתבלבל משום בריה שבעולם, יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, את צריכה להסתכל רק עלייך ולבנות את עצמך ולעזור לעצמך.
הדבר השני והוא העיקרי – שתרגילי את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך לאט לאט, ולבקש ממנו יתברך שישלח לך רפואה שלימה שתוכלי להתרפאות מהגמגום, ואי אפשר להסביר מה זה לדבר אל הקדוש ברוך הוא. את צריכה לדעת שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, וכל דיבור ודיבור שמדברים אל הקדוש ברוך הוא נשמע ונתקבל בשמים, ורביז"ל בא לעולם לגלות את עניין התפילה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') שזו תהיה החרב שבה משיח יכבוש את העולם. את נמצאת לבד בחדר ואף אחד לא נמצא שם, ולכן אין לך מה להתבייש, תדברי אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך בתמימות ובפשיטות גמורה לאט לאט, ואם תהיי רגילה בדבר זה, אזי במשך הזמן אני בטוח שתצאי מזה, כי כשאת מדברת עם הקדוש ברוך הוא שמה אף אחד לא נמצא, ואת יכולה לדבר לאט, וזה יוציא אותך מהגמגום בלי שום ספק כלל.
את צריכה להתחזק בכל מיני עצות שבעולם ולהיות רק בשמחה, ולשמוע קלטות של שמחה, והקדוש ברוך הוא יעזור לך שתהיה לך רפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף, ואם תצייתי אותי בכל זה תראי נסים ונפלאות שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא.
המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים
