כ"ב בכסליו תשע"ז, 22/12/2016 | 18:20 

פרק א

מהו חנוכה

א. בימי בית שני, כשמלכו מלכי
יון הרשעה, וגזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצוות ופשטו
ידם בממונם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם
ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי
הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד
החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בכסליו היה, ונכנסו להיכל
ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק
אלא יום אחד בלבד, ונעשה נס והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו
שמן טהור.

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו הימים
האלו (שתחילתם
בכ"ה בכסליו), ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בערב על פתחי הבתים
בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. והוא מצווה מדברי סופרים כקריאת
המגילה, וימים אלו נקראים "חנוכה" –  מלשון חנו כ"ה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם.
ומפני שהם ימי שמחה והלל, אסרו בהם הספד ותענית.

ב. ימי "חנוכה" נקראים גם על שם "חנוכת
המקדש וכליו", שלאחר שטימאום היונים, באו החשמונאים וטהרום וחנכום מחדש. 

ג. מובא בספרי חסידות
שחנוכה הוא מלשון "חינוך", כי ימים אלו שבהם נתגלה האור הגנוז, הם חינוך
והרגל לגאולה העתידה, שאז יתגלה אור הגנוז בשלימות, וכתבו עוד שהדלקת נרות חנוכה
בכל שנה הוא הכנה לעתיד לבוא, שעי"ז ידעו איך לקיים מצות הדלקת המנורה בבית
המקדש. 

ד. ואמר מוהרא"ש
זי"ע, שחנוכה הוא לשון "חינוך", שזהו הזמן הטוב ביותר לחנך ילדיו
לעבודתו יתברך, ולהראות להם דוגמא אישית כיצד מקיים מצות ה' טהורה בהתלהבות ובשמחה
רבה, ויקדיש זמן הדלקת הנרות לשבת עם ילדיו ובני ביתו בצוותא חדא, ולספר נפלאותיו
יתברך ולהחדיר ולהשריש בלבם האמונה הקדושה. 

ה. ידוע בשם צדיקים, שימי
חנוכה הם עיקר סוף גמר החתימה של הימים הנוראים, וכל התפילות אשר לא נתקבלו
בעוונותינו בימים הנוראים, אם עושה תשובה נתקבלות בחנוכה, ואף על פי שיצאו הפתקים
הנגזרים בהושענא רבה, אין להם כח להתקיים עד חנוכה שאז יש רשות לקיים הפתקים, אולי
יתקן האדם את מעשיו ויזכה לגמר חתימה טובה ולהשפעות טובות. 

ו. ימי חנוכה הם ימים המסוגלים
לחזק עצמו בלימוד התורה הקדושה, שהרי עיקר קליפת יון היא "להשכיחם תורתך
ולהעבירם מחוקי רצונך", ולכן חנוכה הוא עת רצון להגביר כח הקדושה ולעסוק
בתורה, ובזכות זה כשם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם, כן יעשה עמנו בזמן הזה. 

ז. ואמר מוהרא"ש
זי"ע, שחודש כסליו הוא זמן קבלת תורה שבעל פה, שבימי החשמונאים מסרו את נפשם
על קיום התורה, ולכן נתקיימה תורה בידם, ועל כן "כסליו" עולה בגימטרייה
"סיון", שהוא זמן מתן תורתנו בחג השבועות (והוא טעם לשבח למנהג
ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה).   

ח. רבינו ז"ל אומר (לקו"מ
ח"ב תורה ב'), שימי חנוכה הם ימי תודה והודאה, וימי הודאה זה
בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עיקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך
ולהכיר אותו יתברך, שעי"ז סמוכים וקרובים אליו יתברך. 

ט. וכתב מוהרא"ש
זי"ע, בספרו נר להצדיק (עמ' ל"ב), "ודבר זה סובב
והולך בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, כי כל הניסים שהיו בימים ההם, הם גם בזמן
הזה, שהסטרא אחרא מתגברת ומתפשטת מאד מאד במלכות יון, שהם החכמות החיצוניות, דעות
רעות וכפירות ואפיקורסות בעולם רח"ל, ומחלישות את הדעת מאד מאד, עד שנדמה לכל
אחד ואחד כאילו אבד מנוס ותקווה, לולי שחומל השם יתברך, ושולח לנו בכל דור ודור
צדיקים קדושים המקבלים מיחידי הדורות, ואצלם הוא פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן
גדול, שהוא הצדיק האמת מיחידי הדורות, שנכנס לפני ולפנים ששם הוא בחינת שלמות
התורה וכו', וכל זה היה עיקר חכמת יון רח"ל שהחליפו תורת אמת דברי אלוקים חיים
בהבליהם ושקריהם, ובנכלי ערמומיות תפסו את כל העולם עד אשר טמאו את כל השמנים שהם
המוחין של כלל ישראל ועקרו אותם לגמרי ע"י פגם אמונת חכמים. וביותר חלקו על
התורה שבעל פה שהיא כלל חדושי התורה האמתיים של הצדיקים האמתיים בכל דור ודור
הבנויים ומיוסדים על יסוד מוסד של הצדיק מיחידי הדורות, כי ליצנות ושקר ולשון הרע
בנקל מאד לקבל, וכ"ש כשיוצא מפי צבועים חכמי יון רשעים ארורים אשר מסתירים את
טומאת כוונת דעתם הרעה שהם מלאים ניאוף וקנאה ושנאה" וכו', ע"ש.  

פרק ב

הכנה לחנוכה

י. מובא בשם צדיקים, שהארת
ימי חנוכה הקדושים מתחילה כבר מר"ח כסליו, ואיתא בספרים הקדושים שצריך להכין
עצמו הכנה גדולה, על מנת שיוכל לקבל אורות וקדושת ימי חנוכה, וכפי ערך הכנת האדם, כן
זוכה להשראת קדושת ימי חנוכה. 

יא.
מעיקרי ההכנה לקראת
המועד הוא, שילמד הלכות ועניני החג, ועי"ז ידע את המעשה אשר יעשה וירגיש טעם
אחר בקיום מצוות המועד. וכן היה מנהגו בקודש של כ"ק מוהרא"ש זי"ע,
לעורר את אברכי הכולל שיקדישו מעט מסדרי לימודם וילמדו את הסוגיות העוסקות בענייני
חנוכה, הלכה למעשה. 

פרק ג

צדקה בחנוכה

יב.
מנהג ישראל תורה להרבות
בצדקה בימי חנוכה להחזקת לומדי תורה, וכבר נהגו לסובב על הפתחים לקבץ נדבות העם,
ויש כמה טעמים לזה.

פרק ד

סעודות בחנוכה

יג. ימי חנוכה נתקנו להלל
ולהודות להשם יתברך, ולא נתקנו להרבות בסעודה כמו בפורים, משום שנס הצלת ישראל
בחנוכה היה על עניני הנפש והרוח, ואילו בפורים עיקר הנס היה על עניני הגוף, ולכן  סעודות חנוכה נחשבות לסעודות הרשות, אלא שיש
אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות, ולמעשה נהגו בכל תפוצות ישראל לומר שירות
ותשבחות להשם יתברך ולספר בנפלאותיו, ואז לכל הדעות נחשבות הסעודות לסעודת מצווה.

יד. מה טוב ומה
נעים לנצל סעודות חנוכה אלו, לדרשות בדברי תורה ויראת ה' טהורה, ולקרב את ישראל
לאביהם שבשמים.

טו.
אַבֵל תוך י"ב חודש
ל"ע, מותר להשתתף בכינוס משפחתי שנוהגים לערוך מדי שנה לכבוד חנוכה. 

אולם
ידקדקו לזמר בפה ולא בכלי שיר, ורק מענייני דיומא ותו לא (הליכות
שלמה עמ' ש"כ).

טז.
בחור ישיבה ספרדי האַבֵל
ל"ע על אביו ואמו בתוך י"ב חודש, מותר לו להשתתף במסיבת חנוכה הנערכת
בין כתלי הישיבה (משום שלמנהג הספרדים האיסור הוא ללכת לבית המשתה תוך
י"ב חודש, ומסיבות אלו אין דינם כבית המשתה).

פרק ה

אכילת מאכלי חלב ומאכלים המטוגנים
בשמן בחנוכה

יז. מנהג ישראל לאכול מאכלי
חלב בחנוכה, לפי שנעשה הנס ע"י יהודית שהאכילה את האויב חלב.

יח. וכן נהגו לאכול מאכלים
המטוגנים בשמן, זכר לנס שנעשה בשמן, ומנהג זה יסודו בהררי קודש, וכל מעשיך יהיו
לשם שמים.

יט. סופגניות שהובאו באמצע
הסעודה אין לברך עליהם, וטוב להניחם עד לאחר ברכת המזון ואז יברכו עליהם, ויש מבני
אשכנז האוכלים סופגניות ומברכים מזונות באמצע הסעודה.

כ. לביבות (לאטקעס),
העשויות
מתפוחי אדמה, ברכתם בורא פרי האדמה, ואם ריסקם היטב באופן שלא ניכר לעין שהינם
תפוחי אדמה, לבני אשכנז ברכתם שהכל, ולבני ספרד כל שלא נשתנה טעמו ביותר, ברכתו
אדמה.

אמנם אם הוסיפו
עליהם קמח לטעם ולא רק לדבק, אזי ברכתם בורא מיני מזונות לכל הדעות.

כא. לבני ספרד מותר לחמם על גבי
הפלטה בשבת סופגנייה שבתוכה ריבה, ולבני אשכנז יש אוסרים ויש מתירים (ומ"מ נוהגים בני אשכנז המתירים, להניחה ע"ג צלחת הפוכה,
וכדומה).

כב. אין צורך ליטול ידיים
לפני אכילת הסופגנייה מדין מאכל שטיבולו במשקה, אולם אם טגנה בשמן זית, צריך ליטול
ידיו ללא ברכה מדין הנ"ל.

כג. הלש עיסה יותר מקילו וחצי
להכנת סופגניות  מטוגנות בשמן עמוק, מעיקר
הדין אין צריך להפריש חלה מן העיסה, ונהגו להפריש חלה ללא ברכה (ואם מעט מהעיסה מיועד לאפייה, חייב להפריש חלה בברכה מכל העיסה).

פרק ו

מנהג הסביבון (דריידעל), בחנוכה

כד. מנהג
ישראל לשחק בסביבון בחנוכה, ויש בזה טעמים ורמזים על דרך הסוד והחסידות, ועיין
מש"כ בזה רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סימן מ'), וכך הוא מנהג
גדולי וצדיקי הדורות.

כה. המנהג לרשום על הסביבון
אותיות נגה"ש (נס גדול היה שם) גם בארץ
ישראל, על שם הנס שנמשך מ"שם" דהיינו מעולמות העליונים ולא בדרך הטבע "כוחי
ועוצם ידי", ועוד שנאמרו על צירוף אותיות זה סודות נפלאים, ולכן אין לשנות (ועיין מכתב  ממוהרא"ש
זי"ע המצורף בסוף).

כו. אסור לשחק בקלפים
הידועים המצוירים עליהם דמויות וצורות, שאינם מסטרא דקדושה בכל ימות השנה ובפרט
בימי חנוכה הקדושים, וכתוב בספרים הקדושים שמלבד שיש בזה ביטול תורה הרבה ומביא
לידי שחוק וקלות ראש, ועוד יש בזה חשש גזל וכדין משחק בקוביא ל"ע ופסול לעדות,
הרי ששוכן עליהם קליפות ומשחיתים דסטרא אחרא, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.

פרק ז

תענית בחנוכה

כז. אסור להתענות בימי
חנוכה, ואפילו חל יום היארצייט (אזכרה) על אביו ואמו בחנוכה, לא
יתענה, ומנהג בני ספרד להקדים התענית לערב חנוכה, ואילו מנהג בני אשכנז שלא
להתענות בערב חנוכה (וביום שלאחר חנוכה, מותר להתענות לכל
הדעות).

כח. יש להיזהר לטעום בימי
חנוכה איזה מאכל או משקה לפני חצות היום (11:40 לערך), כדי שלא יחשב לו כתענית בחנוכה, ומכל מקום מי שנאנס ושכח
לאכול ולשתות קודם חצות, אין בידו איסור, משום שלא נתכוון להתענות.

פרק ח

עלייה לבית הקברות בחנוכה

כט. בימי חנוכה אין לעלות
לבית הקברות, משום שעל ידי זה מעורר בכי ומספד האסורים בחנוכה.

ל. יום השבעה והשלושים
לאבלות החל בחנוכה, אין לעלות לבית הקברות, אלא שיש חילוק בדבר, שאם יום השבעה חל
בחנוכה יאחרו את העלייה לקבר לאחר חנוכה, ואילו ביום השלושים יקדימו לעלות קודם
חנוכה, ובערב חנוכה יעלו לפני חצות היום.

לא. יום
השנה – בסיום י"ב חודש החל בחנוכה, מותר לעלות לקבר, ובלבד שיודעים בנפשם שלא
יתעוררו לבכי ומספד, ואם חוששים שיתעורר צערם ויגרום לבכי ומספד, יקדימו העלייה
לקבר לפני חנוכה.

לב. ביום
האזכרה בשאר שנים, מותר לעלות לקבר בחנוכה, ובלבד שלא יתעוררו לבכי ומספד, ויש הנוהגים
שלא לעלות בשום אופן לבית הקברות בימי חנוכה.

לג. הליכה לקברי צדיקים זי"ע
בימי חנוכה, מותר, משום שאין רגילות לבכות שם כמו בימי השבעה והשלושים לאבלותו.

לד.
מותר לערוך אזכרה במלאות
השבעה או השלושים, או ביום היארצייט בכל שנה ושנה החל בחנוכה או בשבת, ובלבד
שיחזקו לב העם ויעוררו אותם לחזור בתשובה ולשוב לצור מחצבתם בדברי תורה ומוסר, ולא
ידברו הרבה משבח הנפטר וגודל האבדה.

פרק ט

מעלת נר חנוכה

לה.
כתב הרמב"ם (חנוכה פ"ד הלכה י"ב), "מצות נר חנוכה, מצווה חביבה היא
עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על
הניסים שעשה לנו".

לו. חכמינו הקדושים הפליגו במעלת
הזהיר בהדלקת נר חנוכה, ואמרו "הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת כ"ג:), וכתבו המפרשים שזהירות זו היינו, שידליק נר יפה
ומהודר, במנורה נאה ובשמן זית זך, ובהתלהבות דרך חיבוב מצווה ופרסום גדול.

לז. וזה לשון קונטרס סוד
הדלקת הנרות (מרבינו יצחק בן הראב"ד סגי נהור), "שהזהיר בהדלקתן
בכל פרטיה ודקדוקיה, יקנה וישיג בכח המצווה ובסגולתה בנים זכרים תלמידי
חכמים".

לח.
ואמר מוהרא"ש זי"ע,
בביאור מעלת הדלקת נר חנוכה, שע"י שבני ביתו רואים אותו מדליק נר חנוכה בשמחה
ובהתלהבות דקדושה, אזי נכנס ונחקק בלבם גודל אהבת ה', ושמחת המצוות, ועי"ז
הולכים בדרכו, כי טוב הכל רוצים לקבל, ומצטייר בעיני שכלם שעבודת ה' יתברך היא
תענוג ושמחת החיים, וממילא יזכו להתקשר בתורה באמת ולהתעלות בלימוד התורה ובהשגת
החכמה. ואמר עוד, שע"י שאדם מקיים מצות ה' בשמחה אמתית, אזי זוכה שתתקיים בו
בשלמות הבטחת חכמינו הקדושים.

לט. מצות
הדלקת נר חנוכה חביבה היא עד מאד משום שיש בה פרסום הנס, ואפילו עני שבישראל שאין
לו מה לאכול אלא מן הצדקה, מוכר כסותו או נותנו במשכון, לשם השגת שמן או נרות שעווה
להדלקת נרות חנוכה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה, וכן חייב להשכיר עצמו כפועל שכיר
לשם כך.

מ. גבאי צדקה, מצווים לפקוח
עיניהם על עניים, אלמנות ויתומים, ולספק להם שמן להדלקת נרות חנוכה (ולכל הפחות נר אחד לכל יום).

פרק י

שמנים ופתילות הכשרים לנר חנוכה

מא. כל השמנים כשרים לנר
חנוכה, ושמן זית מצווה מן המובחר, מפני שאורו צלול ביותר, ועוד שהוא זכר לנס שנעשה
בשמן זית.

מב. מי שאין בידו שמן זית,
עדיף שידליק בשאר שמנים, ואם אין באפשרותו להשיג שמן כלל, ידליק בנר שעווה הדולק
לכל הפחות חצי שעה, ולכתחילה לא ידליק חלק מהנרות בשמן וחלק מהנרות שעווה, אלא כל
הנרות משמן או כל הנרות משעווה.

מג. שמן
זית מר שאינו ראוי למאכל, כשר לכתחילה להדלקת נר חנוכה, ויש מחמירים בדבר ומהדרים
ביותר לחזר אחר שמן זית הראוי למאכל, ותבוא עליהם ברכת טוב.

מד. שמן זית קרוש כעין צורת
נר שעווה, כשר ומהודר לכתחילה להדלקת נר חנוכה.

מה. צריך שהשמן זית יהא בכשרות
מהודרת של בית דין צדק יראי השם, ללא חשש טבל, ערלה ושביעית, ועל ידי זה יצא מכל
חשש.

מו.
כשמדליק בנר שעווה צריך
לברר שהנר יכול לדלוק לפחות חצי שעה ויותר, ובפרט כשהנרות סמוכים זה לזה ומתחממים
ונמסים יותר מהר (ומצוי כן בנרות חנוכה צבעוניים), או בערב שבת חנוכה,
שצריך הנר לדלוק משעת ההדלקה עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים – שעה וחצי לערך,
והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר (וכשילדיו בגיל חינוך, צריך
להיזהר בזה ולחנכם לקיים המצווה כהלכתה).

מז.
כל סוגי הפתילות כשרים
לנר חנוכה, ומצווה מן המובחר לעשות הפתילה מצמר גפן.

מח. "פתיל צף" כשר
לכתחילה להדלקת נר חנוכה, ואע"פ שהפתילה מצופה בשעווה.

מט. מעיקר הדין אין צורך
להחליף בכל יום את הפתילות ומכל מקום נכון להדר ולהחליפם בכל יום, זכר להטבת הנרות
בבית המקדש.

נ. נרות חשמל וגז, פסולים
לנר חנוכה.

פרק יא

הידור במנורת חנוכה

נא.
טוב שכל אחד יהדר ויטרח
לקנות לו מנורה יפה כפי כוחו, משום "זה אלי ואנוהו", התנאה לפניו במצוות,
ומי שידו משגת יקנה מנורה מכסף טהור.

נב.
כתב בספר חסד לאברהם
אזולאי (זקנו של מרן החיד"א), חמש עשרה דרגות בהידור
מנורת החנוכה, ונציג חלקן: 

א. כלי זהב (אמנם
המנהג אינו כן). 

ב. כלי כסף טהור. 

ג. נחושת הדומה לזהב. 

ד.
כלי ברזל. ה. כלי זכוכית. 

ו. כלי עץ. 

ז. כלי חרס (ובלבד שלא ישבר מחמת חום הנרות).

נג. המדליק במנורה של כסף
וכדומה, ומניח כוסיות של זכוכית להדליק בהם הנרות, נחשב שמדליק בגופה של מנורה,
כיון שכלי הזכוכית בטלים אל המעמיד ומשמשים אותו, נחשב המעמיד לעיקר.

נד. מותר לכתחילה להדליק
נרות חנוכה במנורה המונחת בתוך אקווריום מזכוכית, אע"פ שרוח מנשבת בחוץ, ואין
בזה כל חשש.

פרק יב

החייבים בהדלקה

נה.
מצוות חנוכה "נר
איש וביתו", ואף הנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מפני שגם הן היו באותו הנס,
ולכן אשה אלמנה או גרושה, חייבת להדליק בביתה.

נו. אשה נשואה יוצאת ידי
חובתה בהדלקת בעלה, ואם רוצה להדליק בפני עצמה, אע"פ שמותר לה מעיקר הדין,
מ"מ המנהג אינו כן משום שאשתו כגופו, ומטעמי צניעות.

נז. בחורים הסמוכים על שלחן
אביהם ומקבלים כל צרכיהם בביתם, יוצאים ידי חובתם בהדלקת אביהם, ומנהג בני אשכנז
להדר שכל אחד מבני הבית ידליק נר חנוכה לעצמו בברכה (אמנם
בנות מגיל חינוך ומעלה אינן מדליקות), ומנהג בני ספרד לצאת ידי חובה בהדלקת בעל
הבית.

נח.
כתב מוהרא"ש
זי"ע וז"ל "בחורים יכולים להגיד ברכה לכתחילה בעת הדלקת
נרות חנוכה, בלי שום חשש, וזה לא ברכה לבטלה"… (כ"ה
כסליו התשע"ב), וכתב "וזה עיקר מצות חנוכה להדליק את האור הגנוז, והילדים
גם כן ידליקו למען פרסומי ניסא". (מכתב לכלליות
אנ"ש, כ"ד כסליו התשע"ה).

פרק יג

מקום ההדלקה

נט.
עיקר תקנת חז"ל
היתה, להדליק נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח מחוץ לבית, אמנם מנהג ישראל מקדמת דנא
להדליק בתוך הבית מחשש סכנה שמא יזיקו אותם שונאי ישראל.

ס. במקומותינו שאין סכנה
להדליק מחוץ לבית, נחלקו הפוסקים האם חזר המנהג למקומו להדליק מחוץ לבית או שיש
להמשיך ולהדליק בתוך הבית, ולכן יש נוהגים להדליק מחוץ לבית בטפח הסמוך לפתח מבחוץ
בצד הפונה לרשות הרבים (ואם חצר מפרידה בין הבית לרשות הרבים, יש
נוהגים להדליק בפתח החצר מבחוץ), ויש נוהגים להדליק בתוך הבית, משום שסוברים שהיום
עיקר פרסום הנס הוא לבני ביתו.

סא. לנוהגים להדליק בתוך
הבית, יש אומרים שיניחה ליד החלון הפונה לרשות הרבים משום פרסומי ניסא (וטוב שיניחה בצד ימין של החלון), ויש אומרים שיניחה בטפח הסמוך לפתח באחד
מחדרי הבית, וכך היה מנהג האריז"ל והבעל שם טוב ותלמידיו, וכן נהג כ"ק
מוהרא"ש זי"ע ורבים מגדולי ישראל.

סב. הנוהגים להדליק בטפח
הסמוך לפתח, צריכים להניחה משמאל הנכנס, באופן שהמזוזה מימין הנכנס ונר חנוכה
משמאלו, וסימנך משי"ח – ר"ת מזוזה ימין חנוכה
שמאל, וכשהמדליק עומד מלובש בציצית באמצע, הרי הוא מסובב במצוות, וסימנך
"כי הנני מביא את עבדי צמ"ח"
(זכריה ג ח)
– ר"ת ציצית מזוזה חנוכה (ומכאן
רמז למה שמובא בספרים הקדושים, שזמן הדלקת נר חנוכה הוא עת רצון גדול ובו מאיר
הארת משיח אור הגאולה).

סג.
מצווה להניחה מתחת לעשרה
טפחים (80 ס"מ),  אמנם
יזהר שלא יניחה מתחת לג' טפחים (24 ס"מ), שבזה לא יצא ידי
חובתו (וע"פ האריז"ל יש להניחה בין שבעה לעשרה טפחים). אמנם אם קיים
חשש שריפה או שאר הזיקות, כגון שמצויים בבית ילדים קטנים וכדומה, יניחה מלכתחילה
למעלה מעשרה טפחים במקום השמור מהיזק.

סד.
הניחה למעלה מעשרה טפחים
יצא ידי חובתו, אמנם לא יניחה למעלה מעשרים אמה (9.60
מטר), שבזה
לא יצא ידי חובתו.

סה. כל
השיעורים הנ"ל, נמדדים על פי מקום השלהבת ומקום עמידת רגלי המדליק, כך שהגר
בקומה שניה ומעלה נמדד גובה השלהבת ממקום עמידתו, ולא ממקום הילוך בני אדם ברחוב (והוא הדין כשמניח המנורה על הרצפה, אם השלהבת למעלה מג' טפחים, כשר).

פרק יד

אכילה, מלאכה, ולימוד תורה קודם ההדלקה

סו. אסור להתחיל לאכול סעודת
קבע (פת או עוגה יותר מכביצה – 56 גרם), חצי שעה קודם זמן הדלקת
הנרות, אמנם מותר לאכול סעודת עראי –  כגון
פת ועוגה פחות מכביצה, ופירות ומשקאות אפילו הרבה.

סז. איסור אכילה קודם ההדלקה
שייך גם לאשה המדליקה לבדה, אולם אשה שבעלה מדליק עבור כל בני הבית, יכולה להקל
ולאכול סעודת קבע קודם הדלקת הנרות, ובלבד שיש צורך בדבר, אמנם במקום שנהגו להחמיר
בזה ימשיכו לנהוג כמנהגם.

סח. אסור להתחיל במלאכה חצי
שעה קודם זמן הדלקת נרות חנוכה, אמנם אם התחיל בהיתר מבעוד יום אין צריך להפסיק,
ולכן בעל חנות שהתחיל בעבודתו מבעוד יום, לא צריך להפסיק עבודתו ולסגור את החנות,
ומכל מקום נכון להחמיר בדבר זה, ובפרט שמקום עבודתו קרוב לביתו ובנקל לו להדליק
בביתו בזמן הראוי עם בני משפחתו.

סט.  אפילו ללמוד תורה אסור
משהגיע זמן הדלקת נר חנוכה, ובזה אין להחמיר ולאסור חצי שעה קודם זמן ההדלקה, משום
ביטול תורה.

פרק טו

זמן הדלקת נר חנוכה

ע. זמן הדלקת נרות חנוכה
לכתחילה, מצאת הכוכבים (כרבע שעה – עשרים דקות לאחר השקיעה), עד שתכלה רגל
מן השוק, דהיינו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.

עא. לא הדליק בזמנה, מדליק
והולך כל הלילה בברכה עד עלות השחר (ואפילו אם נתאחר כ"כ עד
כמה דקות לפני עלות השחר, באופן שלא ידלקו הנרות חצי שעה עד עלות השחר, מ"מ
ידליק בברכה).

עב. בזמן הזה שעיקר ההדלקה
היא לבני ביתו, צריך לכתחילה להדליק בזמן שבני ביתו ערים ונוכחים עמו בשעת הדלקת
נרות חנוכה, ולכן אם נתאחר מכל סיבה שהיא ולא הדליק בזמן הראוי, צריך לכתחילה
להדליק בזמן שבני ביתו ערים כנ"ל, אולם אם התעכב כ"כ ובני ביתו ישנים,
בדיעבד יכול להדליק בברכה (דאינו שונה דינו מאלמן
המתגורר לבדו שמדליק בברכה).

עג.
מנהגנו להתפלל תפילת
ערבית בזמנה – עשרים דקות אחר השקיעה, ולאחר מכן תיכף ומיד ילך לביתו ויזדרז
להדליק נרות חנוכה, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, וכתב להנהיג כן
בקהילתנו ק"ק יבנאל.

פרק טז

סדר ההדלקה

עד. מנהג חסידים ואנשי מעשה
לטבול במקוה קודם הדלקת נרות הנוכה, לתוספת קדושה וטהרה.

עה. מנהג
טוב ללבוש בגדי שבת בשעת הדלקת הנרות, לכבוד מצוות נר חנוכה (שטריימל,
וטיש בעקעטשע שחור), וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

עו. "הדלקה עושה מצווה", ולכן צריך שבשעת הדלקה תהא המנורה
מונחת במקומה הנכון ע"פ ההלכה, ושיהא בה מספיק שמן שתוכל לדלוק חצי שעה אחר
צאת הכוכבים, ויזהר שלא להניחה במקום שבוודאי הרוח תכבה את הנרות לאחר ההדלקה.

עז. אם בשעת ההדלקה היתה המנורה
מונחת למעלה מעשרים אמה או למטה מג' טפחים, או במקום שהרוח תכבה הנרות או שלא היה
בה די שמן לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, חייב לחזור ולהדליקה  כהלכתה, אך ללא ברכה.

עח. לפני ההדלקה יקרא לבני
ביתו שיהיו נוכחים עמו, בשעת הדלקת נרות חנוכה, ויאסוף את כל בני ביתו בשמחה גדולה,
ועי"ז יחדיר בלבם אהבת ושמחת המצוות, והוא מעיקרי חג החנוכה שהוא לשון חינוך
והתחלה חדשה בעבודת השם בשמחה, ועל ידי זה ימשיכו השפעות טובות כל ימי חייהם.

עט. לפני ההדלקה טוב שייטול
ידיו, ויאמר נוסח לשם יחוד וכו' (ויש שכתבו שייתן צדקה לפני
כן).

פ. מנהג כ"ק
מוהרא"ש זי"ע, להדליק השמש שבמנורה (העשוי
משעווה) קודם
אמירת הברכות, וממנו להדליק נר שעווה נוסף, ולאוחזו בידו בשעת הברכות, ולהדליק
ממנו את נרות המצווה.

פא. סדר הברכות: בלילה הראשון
מברך שלש ברכות: 

א. "להדליק נר חנוכה" (ר"ת נח"ל). 

ב. "שעשה ניסים". 

ג. "שהחיינו". 

ובשאר הלילות מברך שתי ברכות בלבד, "להדליק" "ושעשה נסים" (שכח לברך שהחיינו בלילה הראשון, צריך לברך בלילה השני בשעת ההדלקה, או
כשייזכר בשאר לילות ואפילו בליל שמיני).

פב. יתחיל בהדלקת הנרות רק
לאחר סיום כל הברכות בכוונה, ולא יפסיק בדיבור בין הברכות להדלקה.

פג.
לאחר הדלקת הנר הראשון
יאמר "הנרות הללו" בעל פה תוך כדי הדלקת נרות ההידור, ויש נוהגים לאומרו
לאחר הדלקת מנין הנרות של אותו הלילה.

פד.
מנהגנו כדעת השו"ע
והאריז"ל, שבלילה הראשון מדליק את הנר הימני ביותר, ובלילה השני יוסיף נר
בסמוך לנר הראשון מצד שמאל, ומתחיל להדליק מהנר הנוסף משמאל לימין, כך שבכל יום
מתחיל להדליק מהנר הנוסף ופונה לימין להדליק שאר הנרות, לקיים מה שנאמר (יומא ט"ו:) "כל פניותיך לא יהיו אלא לימין" –
"ימין ה' עושה חיל" (תהילים קי"ח י"ז).

פה. בעת
שמדליק הנרות, צריך להצמיד את הנר שבידו לנר המצווה ולא יסלקו במהירות, אלא ימתין
עד שתדלק רוב הפתילה היוצאת מן הנר, ורק לאחר מכן יסלק ידו מהנר.

פו. לאחר אמירת "הנרות
הללו", נוהגים לזמר "מעוז צור", ומזמורים המובאים בספר נר להצדיק,
ומנהג אנ"ש לומר כל מזמור בניגון אחר, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש
זי"ע.

פז. כתב מוהרא"ש
זי"ע בספרו נר להצדיק (עמ' נ"ט), וז"ל
"מבואר בכתבים, שבשעה שהנרות הקדושים דולקים, אז מאיר אור הגנוז שהאיר לאדם
הראשון בשעת בריאתו, כמו שאמרו חז"ל (פסיקתא דרב כהנא), ועל כן הם
שלושים וששה נרות כנגד השלושים ושש שעות שהאיר לו האור הגנוז. וכו', ועל כן אז
בזמן הדלקת הנרות, בעוד שהנרות דולקים, זוהי סגולה נוראה ונפלאה לישב כנגדם
ולהסתכל בהם ולהתבודד אז הרבה עמו יתברך, ולומר לפניו שיחות ותפילות ובקשות, ואז
הוא עת רצון גדול עד מאד שתתקבל תפילתו. ובפרט לבחור שיזכה למצוא את בת
זוגו, ושיזכה לשלום בית וכו', וכן הוא אז עת רצון גדול עד מאד שיזכה כל
אדם לפעול אצלו יתברך שיפתח לבו בתורה, ויזכה להשיג האור הגנוז שבתורה,
ולטעום מערבות ידידות זיו אור וחיותו יתברך הגנוז בתורה, וכן יכולים אז להיפקד
בזרע של קיימא, ולפרנסה בשפע גדול", ע"ש.

פח. אסור להשתמש לאור הנרות,
ולכן נוהגים להדליק נר נוסף (השמש), ואעפ"כ מנהג ישראל
שלא להשתמש כלל לאורם, אף לאחר חצי שעה אלא לראותם בלבד.

פט. לכתחילה יזהר שלא יטלטל
המנורה אחר ההדלקה, ולכל הפחות חצי שעה לאחר ההדלקה.

צ. "כבתה אין זקוק לה", ולכן אם כבו הנרות (מסיבה כל שהיא, ולא מחמת הרוח וכדומה), תוך חצי שעה להדלקה, יצא
ידי חובתו ואין צריך להדליק שוב, והרוצה להדר ולזכות במצווה שלימה יחמיר להדליקם
שנית בלא ברכה.

פרק יז

מלאכה אחר ההדלקה

צא. נוהגות הנשים לאסור
עשיית מלאכה משעת הדלקת הנרות עד חצי שעה לאחר הדלקתם, ולאחר מכן מותרות, ואין
להחמיר יותר מזמן זה (ויש הנוהגות להחמיר שלא לעשות מלאכה ביום
א' וח' של חנוכה).

צב. גדר מלאכה האסורה לעניין
זה, כגון תפירה, סריגה, שטיפת הבית וכיבוס בגדים ביד. אמנם מלאכות קלות לביצוע שאין
בהם עמל וטורח, מותר, כגון בישול, טיגון, אפיה, הפעלת מכונת כביסה וכיוצא (אולם בשטיפת כלים יש לחלק בין טרחא מרובה למועטת), ויש הנוהגות להחמיר ולהימנע
גם ממלאכות קלות.

פרק יח

זמן הדלקת נר חנוכה בערב שבת
ובמוצאי שבת

צג.
בערב שבת, יש נוהגים
להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה, ויש נוהגים להתפלל סמוך לשקיעה כמו בכל שבת
לאחר הדלקת נרות חנוכה, ומנהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע כסברא אחרונה, וכך
הנהיג בקהילתנו ק"ק יבנאל וז"ל "בערב שבת אזי מדליקים את נרות
חנוכה תיכף ומיד קודם שהאשה מדליקה את הנרות של שבת, ואח"כ הולכים לבית הכנסת
להתפלל מנחה של ערב שבת קודש, ולא כמו שעושים אחרים שמתפללים מוקדם מנחה,
ואח"כ מדליקים וכו', כי המציאות מראה שאז מחללים את השבת בלי שום ספק כלל,
ולכן עדיף להדליק קודם מנחה ממש בזמן שהאשה מדליקה את הנרות של שבת, ואח"כ
באים לבית הכנסת" (מכתב לכלליות אנ"ש ביבנאל כ"ד
כסליו התשע"ה), ע"כ.  

צד. בערב שבת צריך שייתן שמן
בנרות, כדי שיספיקו לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים (לערך
שעה וחצי משעת ההדלקה), ואם לא נתן שמן כשיעור זה לא יצא ידי חובתו, ולכן אותם
המדליקים בנרות שעווה צבעוניים, עליהם להדליק בנרות שעווה היותר גדולים שיספיקו
לדלוק כשיעור הנ"ל.

צה. בערב שבת מדליקים נר
חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת (ולאחר שהדליק הבעל נר אחד,
יכולה האשה להתחיל בהדלקת נרות שבת), ואם טעתה האשה והדליקה נרות שבת קודם, בעלה ידליק
נרות חנוכה, משום שעדיין לא קיבל עליו שבת.

צו.
אשה המתגוררת לבדה (אלמנה או גרושה), וטעתה והדליקה נרות שבת קודם נרות חנוכה, אם היא
מבנות אשכנז הנוהגות לקבל שבת בהדלקת נרות, אסור לה להדליק נרות חנוכה לאחר שהדליקה
נרות שבת, אלא תאמר לאדם אחר להדליק נר חנוכה עבורה, ותעמוד לידו ותשמע הברכות
ותענה אמן, ובזה תצא ידי חובתה.

ואם היא מבנות ספרד שאינן מקבלות שבת בהדלקת נרות,
יכולה להדליק את נרות החנוכה לאחר הדלקת נרות שבת, אמנם אם רגילה לקבל שבת בהדלקת נרות,
תאמר לאדם אחר להדליק נרות חנוכה, וכנ"ל.

צז.
איש המתגורר לבדו הצריך
להדליק נרות שבת בביתו, וטעה והדליק נרות שבת קודם נר חנוכה, יכול להדליק לאחר מכן
נרות חנוכה, כיון שמעיקר הדין אינו מקבל שבת בהדלקת נרות (ודין
זה אף לבני אשכנז).

צח. זמן הדלקת נרות חנוכה
במוצאי שבת קודש: הוא לאחר שהבדיל על הכוס בביתו, והנוהגים להוציא שבת כשיטת
רבינו תם (72 דקות לאחר השקיעה), גם בשבת זו ידליקו נרות
חנוכה לאחר צאת השבת כהרגלם בכל שבתות השנה.

פרק
י"ט

זוג הנוסעים להתארח בימי חנוכה

צט. הנוסעים מבעוד יום להתארח
בימי חנוכה אצל קרוביהם, או לאירוע משפחתי וכדומה, ולא נמצאים בביתם בזמן הדלקת
נרות חנוכה, אזי ידליקו נרות חנוכה כשיגיעו לביתם ואע"פ שהשעה מאוחרת (משום שעיקר מקום הדלקת נרות חנוכה, הוא במקום שינה ולא במקום אכילה).

ק. זוג הנוסעים להתארח
וישנים חוץ לביתם: לבני ספרד – יכול להשתתף עם בעל הבית בפרוטה, דהיינו שייתן לו
מעט כסף וְיַקְנֶה לו חלק בשמן או בפתילות, או שישמע הברכות מבעל הבית ומיד לאחר
מכן ידליק בלא ברכה בחדר שנתן לו בעל הבית.

ולבני אשכנז – יכול להדליק בברכה או שישתתף בפרוטה עם בעל הבית
כנ"ל.

קא. זוג הנוסעים מבעוד יום
להתארח בשבת חנוכה ובמוצאי שבת חוזרים לביתם, בערב שבת ינהגו בדרך האמורה
וכנ"ל, ובמוצאי שבת ידליקו בביתם (אע"פ שעבר זמן
ההדלקה – חצי שעה אחר צאת השבת).  

פרק כ

מותר השמן והפתילות

קב. אסור ליהנות מהשמן
והפתילות שנשארו בנרות החנוכה משום שהוקצו למצוותם, ולכן צריך לשרפם, ומנהג צדיקים
לשרפם ביום אחרון של חנוכה "זאת חנוכה" (אולם
מותר ליהנות מהשמן שנשאר בבקבוק, או בפתילות שלא השתמשו בהם), ועל הצד היותר
טוב יש להתנות לפני חהדלקה שאינם מוקצים למצוותם, ויכול להשתמש בהם לאחר שיכבו.

קג. "זאת חנוכה": כתב כ"ק
מוהרא"ש זי"ע, בקונטרס "זאת חנוכה", וז"ל "בני
ובנותי היקרים, אנו נמצאים ביום קדוש ונורא, היום האחרון של חנוכה, שנקרא
"זאת חנוכה", ומקובל מהבעל שם טוב זי"ע, שביום הזה היום האחרון של
חנוכה, אז הוא גמר החותם מה שהתחלנו בימי אלול הקדושים וכו', אומר הבעל שם טוב
הקדוש זי"ע, שהשליחים הללו יוצאים, וכל אחד יש לו כתובתו אבל יש אנשים שעברו
מקום ואין מוצאים כתובתם או מאיזו סיבה לא מצאו אותם עד "זאת חנוכה",
שאז אפילו כל אלו שעדיין לא מצאו אותם, בזאת חנוכה מוסרים לכולם את הפתק.

ולכן "זאת
חנוכה", היום האחרון של חנוכה זהו יום גורלי, יום קדוש ונורא, וצדיקים עושים
מדורה מכל השמנים והפתילות שנותרו, ומבקשים את הבורא יתברך שמו, רבונו של עולם,
שיהיה טוב לעם ישראל, שיזכו לבריאות, ולבני חיי, מזוני רויחי, ולכן יום זה צריך
להיות אצלנו יום של חשבון הנפש, יום של שמחה, יום של חיל ורעדה, וכו'.

לכן עלינו לקבל
על עצמנו היום הזה "זאת חנוכה", שזוהי ההזדמנות האחרונה שנתנו לנו לקבל
את הפתק, ואם אין הוא טוב, אנו יכולים למחקו ע"י דמעות התשובה שלנו, ע"י
קבלת עול מלכות שמיים", ע"ש.

שו"ת בעניין הפצה בימי
החנוכה

שאלה:
בחסדי ה' יתברך, זיכני הקב"ה לעסוק בהפצת ספרי רביז"ל בכל יום ויום חוק ולא
יעבור, וכעת בימי חנוכה הקדושים כיצד עלי לנהוג, האם אני יכול להפיץ כרגיל, משעות הבוקר/
צהריים עד הלילה, או שאני צריך לשוב הביתה יותר מוקדם מהרגיל כדי להיות בבית בזמן
הדלקת נרות בצאת הכוכבים?

תשובה:
ראשית עליך לדעת, שזמן הדלקת נר חנוכה לכתחילה הוא בצאת הכוכבים, וכמו שפסק מרן בשו"ע
(סימן תרע"א ס"א),
וז"ל
"אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים",
ע"כ.

וכתבו האחרונים,
שמה שכתב מרן "סוף שקיעתה" היינו בצאת הכוכבים, והוכיחו כן בכמה וכמה ראיות
(עיין משנ"ב שם, וחזו"ע הלכות חנוכה דף ס"ב, וילקו"י חנוכה סימן
תרע"ב ס"א, ונתבאר שם באורך).

אמנם
אם לא הדליק בצאת הכוכבים, צריך להדליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים, ועדיין נחשב לו שהדליק
נר חנוכה בזמנה הראוי לכתחילה, וכמו שכתב מרן (שם ס"ב), וז"ל "שכח או
הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה,
שאז העם עוברים ושבים ואיכא פירסומי ניסא, וכו', ומיהו הני מילי לכתחילה, אבל אם עבר
זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה", ע"כ.

ומכאן מוכח
שראוי ונכון להשתדל לשוב לביתו בשעה מוקדמת מהרגיל, על מנת שיוכל להדליק נר חנוכה בזמנה,
ולקיים את המצווה כהלכתה לכתחילה, דהיינו להדליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים, וכתב בספר
הליכות שלמה להגרש"ז אוירבך (ע"מ רצ"ו), דלא טובים אנו מאבותינו שלא
ביטלו תורה שבבית המדרש מימיהם, ובכל זאת בימי חנוכה הזדרזו לקיים מצווה חביבה זו בעצמם
ובזמנה כתיקון חז"ל, עיין שם. ואם לא עלה בידו לקיים המצווה כתיקונה וכעיקר
זמנה, יכול בדיעבד להדליק נר חנוכה עד עלות השחר ובברכה כנ"ל.

ויש
להשתדל מאד על מנת לחנך את בניו לדקדק בקיום המצוות בזמנם הראוי לכתחילה, ולשבת עם
בני ביתו ולספר להם את הניסים והנפלאות שעשה ועושה עמנו השם יתברך, ולהשריש את האמונה
בליבם, ובפרט שכל עניין חנוכה הוא תודה והודאה להשם יתברך וחינוך ילדיו לאמונה זכה
וברורה ולתורה תפילה ומעשים טובים, וכמו שחוזר על זה כ"ק מוהרא"ש זי"ע
בכל שנה ושנה שחנוכה הוא לשון "חינוך", שזה הזמן להוריד עצמו אל ילדיו ולדבר
על לבם מגדולת ה' יתברך והשגחתו עלינו, שהוא ההפך מרצון היוונים שרצו להשכיח תורתנו
הקדושה, ואמרו "כתבו לכם על קרן השור, אין לנו חלק באלוקי ישראל", דהיינו
שיכתבו דברי כפירה ואפיקורסות על קרן השור ששימשה כבקבוק להאכלת התינוק, שכבר מקטנותו
יכנס בו כפירה נגד ה' יתברך.

ולכן עלינו להשתדל ביתר שאת וביתר עוז לשוב
הביתה מוקדם יותר מהרגיל, ולקיים מצוות הדלקת נר חנוכה בזמנה לכתחילה, יחד עם אשתו
ובני ביתו, ולהקדיש את הזמן הקדוש והמיוחד הזה עבור עתיד ילדינו, ולהשרות אוירה של
שמחה ואמונה בנסיו ונפלאותיו יתברך.

ופשוט הוא, שלפני שמפיצים ומעודדים ומשמחים
מחוץ לבית, צריך להפיץ לבני ביתו, ואם לא עכשיו אימתי? וכמו שכתוב (שיר השירים)
"שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי"?

וזו דעת
קדשו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע, שמי כמוהו יודע בגדולת עוצמת
הפצת מעיינות החכמה חוצה וכו', וזכה להקים כבר שלשה דורות של מפיצים בדור הזה כן
ירבו, מה שלא היה מימות עולם, וזה לשונו הטהור "בעניין נר חנוכה וכו', אני
מתפלל ערבית עם הזמן הראשון שיכולים להתפלל ומדליק וכו', ואי אפשר להתחמק מזה בשום
פנים ואופן, זה מצווה חשובה מאד מדרבנן, ואמרו חכמינו הקדושים (עירובין ע"ז.)
חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולכן אין שום תירוץ שצריכים ללכת להפצה
וכו', או לעבוד וכו', ואי אפשר לעשות חכמות וכו', אלא מצווה זה מצווה וצריכים להדר
מאד מאד לקיים את המצוות האלו בזמן הנכון" (י"ט כסליו התשע"ה),
עכ"ל.

ויהי
רצון שבזכות הדלקת נר חנוכה בזמנה, יאיר ה' עינינו בתורתו, ונזכה לראות רוב נחת
מכל יוצאי חלצינו, אמן. 

מעט מכתבי יד קדשו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע לרבני
בית ההוראה, בעניני חנוכה:

א. "בענין הדלקה של נר חנוכה, אנחנו נוהגים
משמאל לימין, היינו בלילה הראשון מדליקים א', בלילה שני מדליקים ב' א', ובלילה
השלישי מדליקים ג' ב' א', תמיד משמאל לימין, ואתה יודע את כל השיטות, רק רוצה לדעת
איך אני מתנהג, כך אני מתנהג, ומה שמודפס זה כפי שהפוסקים כתבו, כי יש בזה מחלוקת
גדול אחד אומר מימין לשמאל, ואחד אומר משמאל לימין, רק שאלת איך אני מתנהג, אני
כותב לך איך אני נוהג".

"אין שמחה אצלי כשמחה זו שאתם זוכים ללמוד
את הסוגיא של "כבתה" (שבת כא.), והייתי מאד רוצה שתעשה צילומים
מהחידושים של אדוני אבי מורי ורבי זכותו יגן עלינו, ושם תראה מה זה חידושים של "כבתה".

"אנחנו
נוהגים לא לכבות את הנרות, מחכים עד שיכבה מעצמם, ולכן יכולים לשבת על יד הנרות
כמה שרוצים ולבקש ממנו יתברך אז כל מה שרוצים, זה עת רצון גדול בשמים".
(ט"ו כסלו התשס"ח).

ב. "אודות סביבון וכו', גם בארץ ישראל צריכים
סביבון שכתוב גשנ"ה, כי יש בזה סודות עצומים, כל הענין של הפה זה רק חדשים
מקרוב באו, וזה אף פעם לא היה, רק לפני שבעים שנה התחילו להפיץ את זה בארץ ישראל".

"אודות הדלקה וכו', היום מדליקים בתוך
הבית, כי בחוץ יש רוחות ובפרט ביבנאל".

בענין
נרות חנוכה, אנחנו נוהגים להדליק בפנים על יד פתח הבית" (י' כסליו
התש"ע).

ג. "בענין הדלקת נר חנוכה, קודם צריכים להתפלל
ערבית וככה אנחנו נוהגים, כי קריאת שמע הוא מצוות עשה דאורייתא ואם ידליקו לפני
ערבית לבסוף ישכחו, וזה פשוט" (כ"ד כסליו התשס"ט).

ד. "אנחנו נוהגים להדליק נר חנוכה ליד פתח הבית
כדעת השאילתות מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ובעל הבית עם הציצית באמצע. בענין
להדליק בחלון כדי שיהיה פרסומי ניסא, זה טוב בעיר גדולה שיש המון שלא זוכים
להדליק, אזי כדאי להזכיר להם שזה חנוכה, וזה פרסומי ניסא, אבל היות שאצלנו כולם
מדליקים, אזי עדיף להדליק בתוך הבית ולפרסם את הנס למשפחה", עכ"ל. (י"ז
כסלו התשע"ה).

ה. "בחורים יכולים להגיד ברכה לכתחילה בעת
הדלקת נרות חנוכה בלי שום חשש, וזה לא ברכה לבטלה, לא צריכים לחפש קולות של איזה
אחרון. ואותו דבר צריכים מאד להקפיד להתפלל קודם ערבית בזמן, ותיכף ומיד אחר כך
מדליקים נרות חנוכה, לא צריכים לחפש הלכות חדשים והנהגות חדשים", וכו' וכו' (כ"ה
כסלו התשע"ב).

ו. "בעניין
נר חנוכה וכו', אני מתפלל ערבית עם הזמן הראשון שיכולים להתפלל ומדליק וכו', ואי אפשר
להתחמק מזה בשום פנים ואופן, זה מצווה חשובה מאד מדרבנן, ואמרו חכמינו הקדושים (עירובין
ע"ז.), חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולכן אין שום תירוץ שצריכים ללכת
להפצה וכו', או לעבוד וכו', ואי אפשר לעשות חכמות וכו', אלא מצווה זה מצווה, וצריכים
להדר מאד מאד לקיים את המצוות האלו בזמן הנכון" (י"ט כסליו התשע"ה).

מכתב לכלליות אנשי שלומינו בק"ק יבנאל
תובב"א 

לזכות נשמתו הטהורה של כ"ק עטרת ראשנו מאור עינינו, כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע.

» להורדת הקובץ להדפסה וקריאה

» לעוד חדשות ברסלב הקליקו כאן

» ציון מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל