כז' באלול תשע"ז, 18/09/2016 | 02:40
פרק א
מנהגי ערב יום
הכיפורים
בקשת
סליחה ומחילה
א.
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אך
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו ויפייסנו, ואפילו
לא הקניטו אלא בדיבור בלבד, חייב לפייסו[1].
ואם חבל בחברו או שגזל והפסיד ממונו, אין
יום הכיפורים מכפר לעולם עד שיחזיר לחברו את הכסף שחייב לו, ואף אם נתן לו את כל הכסף,
בכל זאת חייב לרצותו ולפייסו עד שימחל לו.
ולכן
צריך כל אדם בערב יום הכיפורים לפייס את כל מי שפגע בו כדי להיטהר מכל עוונותיו
ביום הכיפורים, ועוד שעי"ז לבם של ישראל שלם ומאוחד, ולא יהא מקום לשטן לקטרג
עליהם[2].
ומנהג
ישראל שכל אדם מבקש מחילה מהוריו, אשתו ורבותיו שמא ביזה אותם או צערם, ומכל מקום
נכון וראוי שכל אדם יאמר, שמצדו הוא מוחל מחילה גמורה לכל מי שהכעיס וציער אותו או
פגע בו אע"פ שלא פנו אליו בבקשת מחילה[3].
אך אם אדם חייב לו כסף מצד הדין אזי אע"פ שמוחל לו על הצער שציער אותו מכל
מקום לא ימחול על הכסף שמגיע לו.
מנהג הכפרות
ב.
מנהג ישראל לעשות כפרות בערב יום
הכיפורים, וכל עשרת ימי תשובה זמן כפרה הוא. יש שנהגו לעשות על תרנגול ויש שנהגו
לעשות על כסף (ואין לעשות מכספי מעשר), וצריך
להשתדל במנהג זה גם במשפחה מרובת ילדים, ובשעת הדחק ייקחו תרנגול זכר אחד לכל
הזכרים, ותרנגולת אחת לכל הנקבות.
ג.
אותם שעושים כפרות בתרנגולים, ואחר כך
מוכרים אותם שוב ושוב לאנשים נוספים, הרי הם מכשילים את הרבים ועוברים על גזל והונאה
(נט"ג עמ' פ').
ד.
תחילה
יש לסובב את התרנגול או הכסף על עצמו קודם שיסובב על בני ביתו, כדי שיבוא זכאי
ויכפר על החייב ולא החייב על החייב.
ה.
אחר
השחיטה נותנים כסף לצדקה בשווי פדיון התרנגולים לעניים, וזה עדיף יותר מאשר לתת התרנגולים
השחוטים לעניים (ואחר הפדיון יאכלם בעצמו, או שיתרום אותם חוץ
מנתינת שווי הכסף לעניים), ואין לתת את כספי פדיון הכפרות לאדם
שאיננו בגדר עני, ורק מי שמוחזק כעני יש ליתן לו, ולכן צריך לתת את כספי פדיון
הכפרות לגבאי ירא שמים שבוודאי יחלקם לעניים.
ו.
כתב מוהרא"ש
זי"ע בשו"ת ברסלב (חלק כ"ג עמ'
רמ"ז), וז"ל "נוהגים בערב יום הכיפורים לשים קערות לצדקה עבור הוצאות
תלמוד תורה ובתי כנסיות וכוללים וישיבות ומקוואות וכו' וכו', שזו צדקה לרבים, אבל לא
ליחיד, כי אוי ואבוי למי שצריך להנות מכספי הכפרות של העוונות של אחרים" וכו',
עכ"ל.
ז.
חובה
קדושה לשחוט אצל שוחט מומחה ירא שמים מרבים, הנזהר היטב ובקי בבדיקת הסכין לפני
ואחרי השחיטה כדת, ובפרט בערב יום הכיפורים שהשוחטים עייפים וערים כל הלילה
ונתונים תחת לחץ גדול, ויש חשש גדול שתצא תקלה ח"ו ויכשלו באכילת נבילות
וטריפות.
טבילה
ומלקות בערב יום הכיפורים
ח.
מנהג קדום לטבול בערב יום הכיפורים, ואין מברכים
על טבילה זו, ובטבילה זו טוב להיזהר בכל ענייני חציצה, לפי שחמורה טבילה זו משאר
טבילות השנה.
לכן טוב לבדוק
עצמו קודם הטבילה שאין לכלוכים תחת הציפורנים, ועדיף לגזוז אותם, ויסרוק שערות
הראש והזקן, ולפחות יפריד שערות הזקן בנחת כפי האפשר, ולרחוץ במים חמים לפני
הטבילה, ואם לא נזהר בכל הנ"ל, יצא ידי מנהג הטבילה.
ט.
בענין
הטבילה ביום הכיפורים, הייתה דרכו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע לומר, אף
שבכל השנה נזהרים לילך למקוה רק קודם שחרית, בערב יום הכיפורים טוב ליזהר לילך
קודם שחרית וקודם מנחה וקודם כניסת היום הקדוש והנורא, וכן מנהגו. ודרכו להוסיף
עוד שתי פעמים בטבילה, פעם אחת קודם חצות היום, שאז הוא מלביש עצמו בבגדים לבנים,
ופעם שנייה קודם סעודה מפסקת, והיה אומר שחמש הטבילות הן כדוגמת הכהן הגדול שטבל
ביום הכיפורים חמש פעמים (שיחות מוהרא"ש ח"ג ערך ערב
יום הקדוש).
י.
יש נוהגים
ללקות ל"ט מלקות ברצועה של עור בערב יום הכיפורים לאחר תפילת מנחה, ולא יכה
רעהו בחזקה, אלא לזכר בעלמא כדי שייתן אל לבו לשוב בתשובה שלמה מעבירות שבידו.
יא.
סדר
המלקות הוא כך: הלוקה עומד מוטה פניו לצפון ואחוריו לדרום, הלוקה אומר סדר הוידוי,
"אשמנו בגדנו גזלנו" וכו' שלש פעמים, והמלקה אומר הפסוק בתהלים
"והוא רחום" וכו' ג"פ כמנין ל"ט, ובכל תיבה מהפסוק זה מכה
ברצועה פעם אחת, וטוב שיעשה כן קודם הטבילה, לקיים מה שנאמר (תהילים
סו יב), "באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה".
פרק ב
מצות אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים
א.
מצוה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות
בסעודה, ואמרו חז"ל (ר"ה ט.), "כל
האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
ב.
כתב בספר יסוד ושורש העבודה (סדר ערב יום הכיפורים), בשם
האריז"ל, שע"י אכילה בקדושה ולשם שמים בערב יום הכיפורים, מתקנים אכילות
של איסור וריבוי האכילות שנכשלו בהם כל השנה.
ג.
מצוה
זו שייכת גם בשתייה ולא רק באכילה, וכן גם באכילות קטנות מקיים מצוה זו, ומסופר על
המהרי"ל דיסקין ז"ל, שבערב יום הכיפורים היה לוקח שקית צימוקים ואוכל
במשך כל היום צימוק אחר צימוק, כיון שבכל אכילה ואכילה ישנה מצוה.
ד.
לכתחילה
יש לקבוע בערב יום הכיפורים לפחות סעודה אחת על הפת בנוסף על הסעודה מפסקת, ויש למעט
קצת מלימודו כדי שיוכל להרבות באכילה ושתיה, וכל שכן שיש למעט ממלאכתו כדי שירבה
באכילה ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכיפורים, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה
מלאכה.
ה.
גם נשים
חייבות במצווה זו, ויש לחנך ילדיו הקטנים
במצווה זו.
ו.
קודם
שיאכל וישתה יכוון לקיים מצוות אכילה בערב יום הכיפורים, ויזהיר גם את בני ביתו
לכוון כן.
ז.
יש נוהגים
לקיים מצוות לחם משנה בערב יום הכיפורים בסעודה מפסקת, משום שערב יום הכיפורים
דינו כיום טוב, ויש הלובשים בגדי שבת מתפילת מנחה ובסעודה מפסקת, וכן נהג כ"ק
מוהרא"ש זי"ע, ועוד יש נוהגים לטבול פרוסת המוציא בדבש (מלבד המלח).
ח.
בערב
יום הכיפורים יש לאכול מאכלים קלים לעיכול ולא מאכלים המכבידים על האדם, כדי שלא
ירגיש שבע ומתגאה כשבא להתפלל ביום הכיפורים.
ט.
נוהגים
לאכול בשר עוף בסעודה המפסקת, ולא בשר בהמה, לפי שבשר העוף קל להתעכל, ואילו בשר
בהמה קשה להתעכל, ומחמם הגוף (ואם בכל זאת חפץ
לאכול בשר בהמה, עכ"פ לא יאכל בשר שמן).
י.
אין
לאכול שום צלוי ומבושל, ביצים ומאכלי חלב חמים בערב יום הכיפורים כיון שמחממים את
הגוף, אמנם בסעודת שחרית נוהגים לאוכלם, ומשעת הצהרים והלאה אין לאכול, אמנם לשתות קפה עם מעט חלב מותר אף בצהרים, (דהחלב בטל ברוב), וכן מותר
לתת שום בסיר עם העוף כדי להטעימו, אולם אין לאוכלו, וכן אין לאכול מאכלים
המתובלים בכורכום ושאר מיני תבלין שטעמם חזק ועז יותר מדאי.
יא.
טוב
לאכול דגים בערב יום הכיפורים, והוא ע"פ המדרש[4] (ב"ר יא. ה.), ומסוגל לעשירות,
ויש בזה טעם ע"פ הסוד, ונוהגים לאכלם בשעות הבוקר או הצהרים.
יב.
מנהג
הרבה חסידים לאכול כיסני בצק הממולאים בבשר (קרעפלך), בסעודה מפסקת.
יג.
אין
לשתות משקאות חריפים המשכרים בסעודה מפסקת, כדי שלא ישתכר בסעודה ולא יוכל
להתוודות, ומשקאות חמים כגון תה וכדומה, מותר.
יד.
אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון
לבו לשמים, דהיינו שאע"פ שמצווה
להרבות באכילה ושתיה ביום זה, מכל מקום לא יאכל יתר על המידה באופן שיגיע לידי
אכילה גסה.
ולכן
רצוי שלא לאכול הסעודה מפסקת סמוך ממש לאמירת "כל נדרי", משום שבזה מגיע
שבע ביותר ומתגאה לתפילה, אלא יסיים לאכול קודם לכן באופן שיהא שהות בין האכילה
לתפילה.
טו.
הפסיק
אכילתו שעה קודם השקיעה ובירך ברכת המזון, יכול לאכול ולשתות כל זמן שלא קיבל עליו
את התענית בפירוש בפיו או בליבו, וטוב שיתנה בפיו לפני שמברך ברכת המזון שאינו
מקבל עליו את התענית, אמנם עשרים דקות קודם השקיעה צריך לקבל עליו תוספת יום
הכיפורים, ואסור באכילה ושתיה וכו'.
טז. נוהגים שהאב והאם מברכים את ילדיהם קודם הליכתם לבית הכנסת, שאז כבר
חלה קדושת היום ושערי רחמים נפתחו, ועוד כדי להסיר מצדם כל הקפדה על הילדים,
ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה', ומתחננים שתקובל
תפילתם, וגם הבנים והבנות מתעוררים ללכת בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו (עיין נוסח ברכה זו בסידור ליום הכיפורים)
פרק ג
תוספת יום
הכיפורים וברכת שהחיינו
א.
מצוה
עשה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ביום הכיפורים, ולכן עשרים דקות קודם השקיעה
יקבלו עליהם איסור אכילה ושתיה ושאר עינויים, ויש שנהגו לעמוד ולומר "הריני
מקבל עלי תוספת יום הכיפורים מאכילה ושתיה ומעשיית מלאכה".
ב.
בערב יום הכיפורים מדליקים נרות כמו בכל ערב
שבת, ומברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים",
ואם חל בשבת מברכים – "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים".
ג.
ברכת שהחיינו:
בנות אשכנז המדליקות נרות ורק לאחר מכן מברכות, יחלצו נעלי העור קודם ההדלקה, וידליקו
הנרות ואח"כ יברכו "להדליק" "ושהחיינו".
בנות
ספרד המברכות ולאחר מכן מדליקות, לא יברכו "שהחיינו" קודם הדלקת הנרות,
כיון שבברכת "שהחיינו" הרי הן מקבלות תוספת יום הכיפורים ונאסרות
במלאכה, ולא יכולות שוב להדליק את הנרות, אלא יברכו "להדליק נר"
וכו', וידליקו הנרות, ולאחר ההדלקה יחלצו נעלי העור ויברכו ברכת "שהחיינו".
(ולא תמתין לברכת שהחיינו בבית הכנסת באמירת כל
נדרי אלא מברכת בשעת הדלקת הנרות כנ"ל).
ד.
קודם
הדלקת הנרות צריך להדליק נר נשמה (הדולק יותר מ-24 שעות),
שממנו ידליקו אש להבדלה במוצאי יום הכיפורים, שהרי צריך "אור
ששבת" להבדלה זו, דהיינו מאש שדלקה מערב יום הכיפורים עד מוצאי יום הכיפורים.
פרק ד
לבישת בגדי לבן ותכשיטי זהב ביום הכיפורים
א.
מצוה
לכסות השולחנות בבתי הכנסת ובבתים במפות נאות ולבנות כמו בשבת, וכן ללבוש בגדים
נאים ונקיים ביום הכיפורים, וכמו שדרשו חז"ל (שבת קיט.), "לקדוש
ה' מכובד" זהו יום הכיפורים, וכיון שאי אפשר לכבדו באכילה ושתיה, צריך לכבדו
בכסות נקייה, והמנהג ללבוש בגדים לבנים נקיים כדוגמת מלאכי השרת.
ב.
אין
לאשה להתקשט בתכשיטים המיוחדים לשבתות ולימים טובים מפני אימת הדין, אמנם מותר
להתקשט בתכשיטים שרגילה בהם בימות החול.
ג.
אין
ללבוש ביום הכיפורים בגד המחופה בזהב, כדי שלא יבוא הסנגור ויזכיר מעשה העגל ויעשה
קטגור, אמנם בימינו אין מצוי בגדים כאלה אלא רק תכשיטי זהב שאינם בגדר מלבוש, ולכן
מותר להתקשט בתכשיטי זהב שרגילה בהם כל ימות החול, כגון טבעת, שרשרת, שעון זהב
ומשקפיים במסגרת זהב, וכדומה[5] (אלא ששעון זהב המיועד לשבתות וימים טובים, אין לענדו ביום
הכיפורים מפני אימת הדין וכנ"ל).
פרק ה
יום הכיפורים
שחל בשבת
א.
יום
הכיפורים שחל בשבת אי אפשר לקדש על היין, ולכן צריך להיזהר לכוון לצאת ידי חובת
קידוש היום בתפילת העמידה בליל שבת ויום הכיפורים בברכת "מקדש ישראל ויום
הכיפורים", ויש לגבאי בית הכנסת לעורר את הציבור לכך קודם "ברכו"
של תפילת ערבית[6], וכן מנהג בני ספרד, אמנם
יש שאינם מקפידים על זה, וכך מנהג בני אשכנז.
ב.
מנהג
בני ספרד שביום הכיפורים החל בשבת אין אומרים קבלת שבת, אלא רק "מזמור שיר
ליום השבת", ויאמרו המזמור קודם הפיוט "לך אלי תשוקתי" (חזו"ע עמ' רס"ז), אמנם
מנהג בני אשכנז לומר קבלת שבת כמו בכל יום טוב החל בשבת דהיינו ממזמור לדוד וכו' (ומנהג מוהרא"ש זי"ע לומר כל הפיוט "לכה דודי"
ללא דילוג).
ג.
מנהג
בני ספרד לפתוח תפילת ערבית בפסוק "והוא רחום יכפר עוון", אפילו ביום
הכיפורים שחל בשבת (חזו"ע עמ' רס"ט), ומנהג
בני אשכנז שלא לומר פסוק "והוא רחום" אפילו כשיום הכיפורים חל בימות החול.
ד.
אחר
תפילת העמידה של ערבית אומרים "ויכולו השמים והארץ", והשליח ציבור אומר
ברכה מעין שבע וחותם "מקדש השבת" בלבד, וצריך שיאמר בברכה זו "המלך
הקדוש שאין כמוהו", ואם טעה ואמר "האל הקדוש", כל זמן שלא סיים
הברכה יש לו תקנה שיחזור לומר המלך הקדוש, אבל אם לא נזכר עד אחר שחתם הברכה ואמר
בא"י מקדש השבת, אינו חוזר.
ה.
מנהג
הספרדים ועדות המזרח לומר סדר "אבינו מלכנו" גם ביום הכיפורים שחל בשבת,
ומנהג בני אשכנז שלא לומר סדר זה ביום הכיפורים שחל בשבת, אלא בתפילת הנעילה בלבד.
ו.
במנחה
של יום הכיפורים שחל בשבת, אין לומר פסוק "ואני תפילתי", ולאחר התפילה אומרים
"צדקתך", והאשכנזים אין אומרים "צדקתך".
ז.
יום
הכיפורים שחל בשבת צריך להזכיר שבת בתפילת הנעילה, ואע"פ שאין תפילת הנעילה
באה רק משום יום הכיפורים – יום הוא שנתחייב בחמש תפילות (ואם לא הזכיר שבת כלל בתפילת הנעילה מחזירים אותו, חזו"ע עמ' ש"ע).
פרק
ו
וידוי ביום
הכיפורים, סדר העבודה, נעילה
א.
בכל
תפילות יום הכיפורים אומרים וידוי בתפילת הלחש, וכן בתפילת החזרה החזן אומר את נוסח
הווידוי לאחר ברכת שים שלום, והמנהג להתוודות עם השליח ציבור, וצריך לעמוד בשעת
הוידוי של השליח ציבור.
ב.
כל
אדם מחויב לעמוד בשעת הוידוי בחזרת השליח ציבור ובפרט כשאומר החזן "על חטא
שחטאנו לפניך" וכו' (ומוהרא"ש זי"ע
היה מאד מקפיד על זה גם בשנים האחרונות), אא"כ
הדבר קשה לו מאד מחמת חולשת הצום, או שהוא חולה או זקן שאינו מסוגל לעמוד על
רגליו, יכול לשבת.
ג.
בתפילת
החזרה של מוסף יום הכיפורים אומר השליח ציבור סדר עבודת יום הכיפורים, וצריך כל
אדם לכוון בתפילה זו שהרי "ונשלמה פרים שפתינו", שנחשב בעיני היוצר
והבורא ברוך הוא וברוך שמו כאילו אנחנו מקריבים ומסדרים כל סדר העבודה בבית המקדש,
ויאמר האדם כל סדר העבודה בכוונה עצומה ויכון בזה לתת נחת רוח ליוצרנו ובוראנו
ברוך הוא וברוך שמו, כי בסדר העבודה שאנו מסדרים עתה בגלות המר בשיח שפתותינו תחת
קרבנותינו, אנו עושים נחת רוח לו יתברך שמו ויתעלה (יסוד ושורש העבודה שער יא' האיתון פ"ט).
ד.
כשמגיע
החזן בתפילת מוסף לפסקא "הכהנים והעם" ואומר "שהיו כורעים ומשתחוים
ונופלים על פניהם ואומרים" – כל הקהל כורעים ומשתחוים, ואסור לעשות כן
ישירות על רצפת בית הכנסת, אא"כ יש שם שטיחים וכדומה המפסיקים בינו לבין הרצפה,
משום שנאמר "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה", ואם אין שם דבר
המפסיק בינו לבין הרצפה יפרוס כנפי טליתו על הרצפה (חזון עובדיה עמ' שנ"ג).
ה.
זמן
תפילת נעילה של יום הכיפורים כשהחמה בראש האילנות דהיינו חצי שעה קודם השקיעה,
שהחמה נכסית מעינינו, באופן שהשליח ציבור יסיים החזרה של תפילת הנעילה סמוך ממש לשקיעה
כדי שיספיק לסיים את ברכת כהנים לפני השקיעה, ובדיעבד אם לא הספיק השליח ציבור להגיע
לברכת כהנים לפני השקיעה, מותר לכהנים לישא כפיהם בתוך זמן בין השמשות דהיינו תוך
י"ג דקות וחצי זמניות, ולאחר מכן אסור לכהנים לישא כפיהם (חזו"ע עמ' שס"ב).
פרק ז
מעלת יום
הכיפורים
א.
מוהרא"ש
ז"ל אמר, שבני אדם עסוקים מאד בתענית ותשובה ביום הכיפורים, אבל שוכחים לגמרי
שיום הכיפורים הוא גם עת רצון גדולה מאד בשמיים לפעול בו כל משאלות לבם לטובה, כי
ביום הכיפורים כל השמיים פתוחים ונשמות ישראל עולות ומתקדשות בקדושתם של המלאכים,
ויש להם כח לפעול כל משאלות לבם לטובה ברוחניות ובגשמיות, ואין השטן יכול לקטרג
עליהם כלל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש תהלים כז), "השטן"
בגימטריא שס"ד, כי שס"ד ימים בשנה יש כח לשטן לקטרג ויום אחד אין לו כח
והוא יום הכיפורים, ולכן מסוגל אז מאד להרבות בכל מיני תפילות ובקשות להשם יתברך
ואין כח לשטן לקטרג עליהם.
ב.
ואמר
מוהרא"ש ז"ל, שנקודה זו של "שמחת יום הכיפורים" שכוחה מאד
מרוב בני אדם, עד שיש בני אדם שחושבים שצריכים להיות עצובים ושבורים ביום הכיפורים
חס ושלום ומדמים אותו לתשעה באב, כי גם אז מתענים כל היום והולכים יחף, אבל באמת
יום הכיפורים הוא זמן שמחה גדולה ביותר, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ל), "לא
היו "ימים טובים לישראל כמו יום הכיפורים", כי אז מתכפרים כל העוונות
ואז היתה קבלת לוחות שניות, כי ביום הכיפורים מתוודים על העוונות לפני הקדוש ברוך
הוא ומוציאים את כל הזבלים והלכלוך שיש בתוך העצמות מחמת העוונות, וזה עיקר שמחתו
יתברך שרואה שנשמות ישראל נפטרות מן הזבל והעונות שלהם, וכולם נעשים טהורים כבריה
חדשה ממש, ולכן צריכים להתחזק מאד בשמחה ביום הכיפורים, ויש לזכור דברי התיקוני
זוהר (תיקון כ"א דף נז.), שיום
הכיפורים נקרא על שם יום כ"פורים" כי עתידים להתענג בו ולהפוך העינוי
לעונג, ע"ש. (שיחות מוהרא"ש מועדים).
פרק ח
הוראות כלליות להקלת הצום
א.
מומלץ
לשתות יום או יומיים קודם יום הכיפורים שתיה מרובה, כדי להקל מעליו את הצום על מנת
שיוכל להישאר בקו הבריאות ביום הכיפורים.
ב.
יש להימנע
מאכילת מאכלים מלוחים או חריפים הגורמים צימאון רב.
ג.
מותר
ליטול בערב הצום גלולות או טיפות על מנת להקל מעליו את הצום, כגון "קלי
צום" וכדומה (כ"פ בשו"ת יביע אומר ח"ט
או"ח סימן נ"ד, בשם הרבה אחרונים).
פרק ט
הדברים האסורים ביום הכיפורים וזמן
איסורם
א.
כל
דיני יום הכיפורים מתחילים מהלילה, והדברים האסורים בו הם: אכילה ושתיה, רחיצה,
סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה[7], וכן
עשיית מלאכה.
פרק י
אכילה ושתיה
א.
אסור
מן התורה, לאכול ולשתות ביום הכיפורים, ואפילו אכילה ושתיה מועטת מאד אסור (שו"ע סימן תרי"ב סעיף ה').
ב. מכיוון
שהתורה אסרה שתיה ביום הכיפורים ואפילו כמות מועטת, לכן אסור לרחוץ פיו במים ביוה"כ,
ואף על פי שלבסוף מוציא מפיו את המים, מכל מקום חוששים שמעט מהמים יכנסו לגרונו, ויעבור
על איסור תורה.
ג. והוא
הדין שאסור ללעוס בפיו אוכל ולהאכילו לקטן (על מנת להקל מהתינוק את האכילה), שחוששים
שמא יבלע בגרונו מעט מהאוכל, ויעבור על איסור תורה.
פרק יא
רחיצה
א. אסור
לרחוץ ביוה"כ בין במים חמים ובין במים צוננים, ואפילו להושיט אצבעו במים, אסור.
ומי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שירחוץ פניו במים, מותר לבני ספרד, אולם
בני אשכנז נהגו להחמיר (שו"ע סימן תרי"ג סעיף
א' וס"ד וברמ"א).
ב. איסור
זה הוא רחיצה לשם תענוג, אבל אם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים, מותר לרחצם
ולנקותם, וצריך להיזהר שלא ירחץ אלא במקום המלוכלך בלבד, וכן כשנצרך לנקות תינוק ע"י
רחיצה, מותר כנ"ל (והוא הדין כשקם משנתו
ונתלכלך סביב עיניו או פיו, לכתחילה ינקה ע"י אצבעו ללא מים, ואם אינו מועיל
מותר להרטיב מעט את אצבעו, ועי"ז ינקה הלכלוך בלבד).
ג. הקם
משנתו בבוקר וכן היוצא מבית הכיסא, צריך ליטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין, משום שאין
כוונתו לתענוג, אלא להעביר רוח רעה מעל ידיו, אך יזהר שלא ליטול כל ידיו, אלא רק עד
סוף קשרי אצבעותיו (דהיינו אצבעותיו
בלבד).
ד. אסור
לנגב פניו וידיו במגבונים לחים כדי להתרענן ביום הכיפורים משום שעובר בזה על איסור
רחיצה (ופעמים גם על איסור סחיטה).
ה. הבא
להתפלל יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, שיש בזה משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל"
ואינו לשם תענוג.
ו. כהן
העולה לדוכן לנשיאת כפים, נוטל ידיו כהרגלו עד פרק הזרוע (רמ"א שם ס"ג, ומשנ"ב שם).
ז. אסור
לטבול במקוה טהרה ביוה"כ.
ח.
נוהגים במוצאי יום הכיפורים ליטול ידיים ג"פ לסירוגין עד הפרק.
פרק יב
איסור סיכה
א. אסור
לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו שרוצה לסוך רק כדי להעביר את הזוהמה והלכלוך מגופו, אסור
(משום שבעצם הסיכה יש תענוג גדול יותר מרחיצה לנקיון
שהתירו, שו"ע סימן תרי"ד סעיף א').
ב. אסור
ביוה"כ להשתמש בכל מיני אבקות ומוצרי קוסמטיקה לסוגיהם, משום שכולם בכלל איסור
סיכה, ורבים מחמירים שאסור להתיז או למרוח על הגוף חומר ריחני נגד זיעה וכיוצא בזה[8].
ג. חולה
הנצרך לסוך גופו, יש לעשות שאלת חכם.
ד. כתבו
האחרונים שבזמננו אין לסוך ולרחוץ את הילדים הקטנים ביוה"כ, וכן הוא המנהג, אלא
אם כן יש צורך בזה משום לכלוך וכדומה (כמבואר בסעיף ב' לענין
איסור רחיצה).
ה. מותר
להריח מי בושם בעל ריח חריף וחזק מאד ועיקרו נעשה כדי לסלק כאב ראש, ואין ענין
להוסיף על העינויים שאסרה תורה, אמנם צריך להיזהר לא למרוח את הבושם על כף היד
משום איסור סיכה.
פרק יג
נעילת הסנדל
א. אסור
לנעול סנדלים או נעליים העשויים מעור, ואפילו רק מצופים בעור, אסור (שו"ע סימן תרי"ד סעיף ב').
ב. מותר
לנעול סנדלים או נעליים העשויים מגומי או בד, ואין לחוש למראית העין שיאמרו שמא הולך
עם נעלי עור, מכיוון שנפוץ הדבר ללכת עם נעלי גומי (דמוי עור) ואין
חשש שיחשדוהו בזה (שם ואחרונים).
ג.
מעיקר הדין מותר לנעול נעלי קרוקס' וכדומה, משום שאינם מעור אע"פ שלא מרגישים
בהם את קושי הקרקע וכדעת מרן השו"ע ורוב האחרונים דאין הדבר תלוי אם הוא
מתענג בנעילת הנעל או לא, ומכל מקום המחמיר לנעול נעליים עם סוליה דקה שמרגיש בהם את
קושי הקרקע, תבוא עליו ברכה.
ד. אדם
חולה, אפילו אין בו סכנה, או אדם שיש לו מכה ברגלו, מותר בנעילת נעלי עור.
ה. מותר
לעמוד על גבי כריות העשויים מעור (וכתב הרמ"א שהמחמיר
תבוא עליו ברכה), אך בשעת התפילה כשמתפלל תפילת עמידה, אסור לעמוד על גבי כרים וכסתות כלל,
משום שנראה כמתגאה.
ו. החכם
עיניו בראשו לקנות קודם יוה"כ נעלי גומי או בד, על מנת לצאת מידי ספק ושאלות מיותרות,
ומ"מ אם אין לו נעלי גומי אלא רק נעלי עור, ישאל חכם כיצד ינהג.
ז. מותר
לחגור חגורה העשויה מעור, וכן ללבוש בגדי עור, וכל מה שאסרו הוא רק נעילת נעליים וסנדלים
וכיו"ב.
ח. מותר
להשתמש ביוה"כ במדרסים המצופים בעור.
ט. טוב
לקנות לילדים הקטנים נעלי גומי שינעלו ביוה"כ, על מנת לחנכם במצוות יוה"כ,
ועוד שאינו מזיק לבריאותם וגידולם (ודלא כמו איסור אכילה
ושתיה וכדומה שפטורים הקטנים משום שמזיק לבריאותם).
י. נחלקו
הפוסקים ביום הכיפורים ובתשעה באב, שכל העולם אסורים בנעילת הסנדל, האם מותר לברך
ברכת "שעשה לי כל צרכי" או לא, הכרעת האריז"ל שאין לברך, וכ"פ
הבא"ח (ש"א פרשת וישב ס"ט), וכ"פ
הגר"א והחזו"א, וכן נוהגים חלק מבני ספרד, אולם הכרעת המ"ב (סימן תקנ"ד סקל"א), לברך,
וכן נוהגים רבים מבני אשכנז וחלק מבני ספרד, וכך פסק בחזון עובדיה (עמ' ש"כ).
פרק יד
הלכות חולה ביום הכיפורים
א.
חולה שאין בו סכנה ואין חשש שיגיע למצב סכנה
בעקבות הצום, חייב להתענות ביום הכיפורים, וגדר חולה שאין בו סכנה הוא שחש חולשה
כללית גדולה בכל הגוף, או שנפל למשכב (מחמת מיגרנה חזקה
בראשו וכדומה), אלא שנכון וראוי לשהות במהלך יום הכיפורים במקום נוח וממוזג ולא
להתאמץ, כדי שלא יחמיר מצבו מחמת הצום (ואם צריך לקחת גלולות ראה להלן פרק יז').
ב.
חולה
שיש בו סכנה, או אפילו ספק סכנה, ורופא (אפילו גוי או חילוני) אומר
שעלול להגיע לידי סיכון אם לא יאכל, או יתכן שיכבד עליו החולי ויגיע לידי סיכון
בעתיד – הדין הוא שמאכילים אותו מיד (ועיין להלן פרק
ט"ו כיצד מאכילים אותו).
ג.
אפילו
אם אמר החולה איני צריך לאכול, שומעים לרופא ומאכילים אותו, ואם אמר החולה צריך אני
לאכול, אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך לאכול – מאכילים אותו מיד.
ד.
חולה
הפטור מהתענית אינו רשאי להחמיר על עצמו ולצום, ואדרבא עובר בזה איסור חמור מהתורה,
שנאמר (ויקרא יח ה), "ושמרתם
את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם", ודרשו חז"ל – "וחי בהם" ולא שימות בהם. ומי שמחמיר
ומסכן עצמו, עליו הכתוב אומר (בראשית ט' ה'), "ואך
את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ואין בכך מידת חסידות כלל, ואדרבא מחויב הוא לאכול
על פי התורה, ואם לא יאכל הרי הוא כמאבד עצמו לדעת, ואין לו חלק לעולם הבא.
ה.
ידוע
ומפורסם שהגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל שהיה מחמיר גדול בהלכה כידוע, היה מקל מאד
לחולים מסוכנים שיאכלו ביום הכיפורים כהרגלם ולא לשיעורים, (נגד פסק השו"ע), וכששאלוהו
מדוע נטה להקל בספק איסור תורה, ענה ואמר: "אינני מקל, אלא מחמיר אני בהלכות פיקוח
נפש".
ו.
להווי
ידוע שצום יום הכיפורים הוא מדאורייתא, ומעט שתיה או אכילה הוא איסור תורה, ואילו
חיוב תפילה בציבור הוא מדרבנן, לכן מי שחש חולשה בגופו באופן שאם ילך להתפלל בבית
הכנסת אזי יצטרך לשתות או לאכול, עדיף שיתפלל ביחידות בביתו ובמנוחה. ויש להזהיר
הנשים המעוברות או המניקות על דבר זה, ובפרט כשנזקקת לסיוע מבעלה במלאכות הבית,
אזי עדיף שיתפלל הבעל ביחידות בביתו ויסייע לאשתו על מנת שתוכל לצום כהלכה (ואפילו אם הותר לה לאכול ולשתות, מכל מקום ע"י שיסייע
לה תוכל למעט בכמות השתייה והאכילה), והמזהיר
והנזהר ירבה שלומם כנהר.
ז.
אדם הסובל
מחולי כל שהוא, מחויב להתייעץ עם רופא מומחה שמעודכן היטב בתיק הרפואי שלו ולקבל חוות דעת רפואית בעניין הצום, ולאחר מכן
יפנה עם החוות דעת הרפואית למורה הוראה מומחה שיורה לו כיצד ינהג. ויעשה כן לפני
יוה"כ ולא יתמהמה וימתין לרגע האחרון לפני יוה"כ.
פרק טו
אכילה ושתיה לחולה ביום הכיפורים
א.
שיעור "אכילה" כדי להתחייב עליו כרת,
הוא "ככותבת הגסה" (תמר גדול), המיישבת לבו של אדם, ושיעור "שתייה"
הוא כמלא לוגמיו של אדם בינוני. אמנם גם אם אוכל פירור קטן של לחם, או שותה טיפה אחת
של מים, אף שאינו חייב כרת מ"מ עובר על איסור תורה, (משום "שחצי שיעור אסור מן התורה").
ב.
ולכן
חולה שהותר לו לאכול ולשתות, יש לו למעט באיסורי כרת בכל מה שיכול, כלומר אם די לו
בשתייה בלבד, יסתפק בשתייה ולא באכילה (ישנה עדיפות לשתייה ממותקת ומזינה את הגוף בכמות מועטה, ובכך לא יצטרך גם
לאכול).
ג. ומטעם
זה יש לברר מהו שיעור האכילה והשתייה הנצרך לבריאות גופו, ולהיזהר שלא יצטרך לאכול
ולשתות יותר מכדי צרכו (כגון שלא יתאמץ יותר מדי
בהליכה וכדומה, ועי"ז ייחלש גופו ויוכרח לאכול ולשתות, יותר מאשר אם היה יושב
בביתו במנוחה).
ג.
חולה
שהותר לו לאכול ולשתות ביום הכיפורים, תחילה מתירים לו לשתות ולאכול
"לשיעורים" (שהוא איסור דאורייתא ולא
איסור כרת).
ד.
במצב
שהרופא או החולה אומרים שאין די לו באכילה ושתיה "לשיעורים", מתירים לו
לאכול ולשתות כהרגלו, אמנם למעשה יש להורות לו שישתה לגימות קטנות אחת אחר השנייה,
ובכמות הנצרכת לו, ובאכילה יאכל כדי צרכו בהפסקות מעט ולא ברצף.
פרק טז
הגדרת אכילה
ושתיה "לשיעורים"
א.
הגדרת "שיעורים" היא: באופן
שיאכל פחות מהשיעור שחייבים עליו כרת, ובהפסק זמן בין אכילה לאכילה יותר מכדי אכילת פרס (שהוא 9 דקות), ולאחר זמן זה יאכל שוב השיעור
הנ"ל.
ב.
אכילה ל"שיעורים":
ההוראה למעשה היא – שיש לשער "ככותבת הגסה", לפי מדת נפח לחומרא 44
סמ"ק, שהוא במשקל 15 גרם כולל הממרח (ונהגו לשער בנפח של קופסת גפרורים – לערך ביסקוויט אחד), ולהמתין
עד שיעברו 9 דקות מתחילת אכילה ראשונה לתחילת אכילה שניה (כולל זמן האכילה הראשונה, לדוגמא אם החל לאכול בשעה
9:00 וסיים בשעה 9:04, אזי יכול להתחיל באכילה הבאה בשעה 9:09). וכשהרופא
או החולה אומרים שמוכרח לבריאותו לאכול יותר בתכיפות, יאכל כפי צרכו בהפסק זמן קצר
יותר, דהיינו: אם ביכולתו להמתין שמונה דקות בין אכילה לאכילה, מה טוב, ואם לא אזי
ימתין שבע או שש או חמש, או ארבע דקות (ועיין מש"כ לעיל פ"ו ס"ה).
ג.
שתייה
ל"שיעורים": ההוראה למעשה היא: שיש לשער פחות
ממלא לוגמיו לחומרא, דהיינו 30 – 35 מ"ג מים (וימדוד ע"י מזרק או בקבוק תינוק), ולכתחילה
ימתין בין שתייה לשתייה 9 דקות, ויש המקילים כל 7 דקות, ובשעת הצורך כל 5 דקות.
ומי שנצרך לשתות כדרכו, ימתין בין לגימה ללגימה 6 או 7 שניות.
ד.
לכתחילה טוב שישתה רק מים, אמנם פעמים
שע"י שישתה רק מים, יצטרך לשתות כמות גדולה יותר של מים וגם לאכול, על מנת
שיזין את גופו כראוי, ולכן ההוראה במצב כזה, שישתה משקה המזין, כגון מיץ ענבים, או
תפוחים, או משקה ממותק אחר, ועי"ז לא יצטרך לשתות ולאכול עוד.
ה.
אכילה
ושתייה אינם מצטרפים: ולכן מותר לאכול ולשתות לשיעורים באותו זמן, ואין
צריך להמתין בין אכילה לשתייה, כיון שאכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור חיוב כרת.
ו.
מצבים
שבהם יש לשתות ולאכול תיכף ומיד: יש ליידע את הציבור קודם יום הכיפורים,
ובפרט מעוברות ומניקות וחולים, כאשר חשים בחולשה יתירה, חיוורון, או חשש לעילפון, חום 39 מעלות
ומעלה, וכיו"ב – יש להתחיל תכף ומיד לשתות לשיעורים כנ"ל, ואם אין די לו
בכך, ישתה לגימות קטנות, ואם אין די לו בשתייה בלבד, יאכל לשיעורים כנ"ל.
ז.
התקפי
היפוגליקמיה, שהוא ירידה ברמת הסוכר הגורמת לחולשה וכהות חושים, טשטוש בראיה,
והרגשה כמו התחלת עלפון, נחשב חולה שיש בו סכנה שמאכילים אותו מיד.
פרק יז
בליעת גלולה ביום כיפור
א.
חולה שאין בו סכנה הנצרך ליטול גלולות לבריאותו,
לכתחילה יבלע ללא מים, ואם אינו יכול בכך, יבלע את הגלולה עם מים מרים, כגון מים
עם תמצית תה מרוכזת ללא סוכר (או שיניח במים
רוזמרין, קליפת רמון, שיבה, או אבקת מי סודה לשתייה), וכל
כיו"ב, והגדרת מר הוא שמעורר דחייה ברורה ולא שצריך לסבול ולהקיא מחמת המים
הללו.
ב.
ישנם
רופאים רבים שמורים לחולים הפונים אליהם שחייב
לאכול דבר מה קודם בליעת הגלולה (כגון אנטיביוטיקה), וצריך
לדעת שברוב ככל המקרים האכילה נצרכת לא בכדי שהגלולה תיספג היטב בגוף, אלא כדי שלא
יזיק לקיבה באופן שנוטל על בטן ריקה באופן קבוע, אך אם זה רק יום אחד כגון ביום הכיפורים אין בזה חשש, וצריך
להתייעץ עם רופא מומחה ירא שמים.
ג.
ישנם חולים שצריכים ליטול גלולות
הנ"ל רק פעם או פעמיים ביום, ולכן עדיף שייקחו את הגלולה אחת סמוך לתחילת
הצום לאחר הסעודה מפסקת, וגלולה נוספת בצאת הצום.
פרק יח
עירוי נוזלים
א.
אסור
לאדם בריא לקבל עירוי נוזלים כדי להקל מעליו את הצום, אע"פ שאין זה בגדר הנאת
אכילה היות ומכניס משקים לגופו.
ב.
אמנם
מי שמוגדר כחולה שאין בו סכנה, יכול להקל מעליו את הצום ע"י עירוי נוזלים (פסקי תשובות סימן תרי"ב), והוא
הדין אשה בהריון הסובלת מחולשה יתירה וכדומה, וכן ראוי לעשות כדי למנוע את השתייה
בפועל.
ג.
חולה
שיש בו סכנה החייב לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אסור לו להשתמש בעירוי כתחליף
לאכילה ושתיה, אלא יאכל וישתה כהרגלו.
פרק יט
מעוברת
א.
הכל חייבים
להתענות ביום הכפורים, ואף נשים מעוברות ומניקות, מתענות כל הצום מתחילתו ועד
סופו.
ב.
אשה
מעוברת שהריונה תקין וגם לא הפילה בעבר כתוצאה מהצום, חייבת להתענות, ואין הצום
מהווה חשש סכנה לאשה ולעובר (ואם חשה חולשה יתירה
בזמן ההריון, יעשו שאלת חכם).
ג.
אשה שהפילה
עוברה פעמיים אחר הצום, ועתה היא בהריון והרופאים אומרים שהפלתה בעבר נגרמה ע"י
הצום, ומזהירים אותה שלא תצום בימי הריונה, מותרת לאכול ביום הכיפורים לשיעורים
כנ"ל.
ד.
אשה
מעוברת, ורופא נאמן אומר שקיים חשש שתפיל עוברה עקב הצום, יעשו שאלת חכם.
ה.
אשה
מעוברת שהריונה אינו תקין או שמצבה הבריאותי אינו יציב, עליה לקבל חוות דעת רפואית
ולפנות למורה הוראה שיורה לה כיצד לנהוג.
פרק כ
יולדת
א.
מעוברת שהחלה להרגיש צירי לידה, צריכה להתחיל
לשתות "לשיעורים", כדי שלא תכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, ועדיף משקה המזין
כגון חלב או מיץ ענבים, ואם מרגישה שהיא סמוכה ללידה ואין די שהות לשתות כדי צורכה
בשיעורים, יש לה לשתות כהרגלה, ואם היא מרגישה שאין די לה בשתייה וצריכה גם לאכול,
תאכל ותבוא עליה ברכה (אפילו אם הרופא אמר שאינה צריכה).
ב.
יולדת: תוך שלשה
ימים: אסור לה לצום (אפילו אמרה יכולה
אני, והרופא מאשר לה), ולכן היולדת בח' וט' תשרי אינה צמה
כלל, אמנם היולדת בז' תשרי, פטורה מהצום עד שיעברו 72 שעות שוות משעת הלידה, כגון היולדת
בז' תשרי בשעה ארבע בצהרים, פטורה מהצום ביום הכיפורים רק עד ארבע בצהריים, ומשעה
זו ואילך צריכה לצום עד צאת הכוכבים.
ג.
לאחר
שלשה ימים עד שבעה: אמרה בפירוש שאינה צריכה לאכול, מותר לה לצום. לא
אמרה דבר בעניין זה, מאכילים אותה ביום הכיפורים.
ד.
משבעה ימים ואילך: הרי היא ככל אדם
וחייבת לצום. אמנם ברור שאם היא מרגישה חולשה יתירה, עליה לקבל חוות דעת רפואית, ולהיוועץ
עם מורה הוראה.
ה.
יולדת
בניתוח קיסרי: פטורה מהצום לכל הפחות עד שבעה ימים מהניתוח, ולאחר מכן עליה לקבל
חוות דעת רפואית ולהוועץ עם מורה הוראה.
ו.
המפלת: לאחר
ארבעים יום להריונה, דינה כיולדת וכנ"ל.
פרק כא
מניקה
א.
מינקת: כשהתינוק
בריא, חייבת לצום, ומכל מקום כל מניקה תעשה בחכמה להרבות בשתייה בערב יום הכיפורים,
ולהרבות במנוחה.
ב.
תינוק קטן שניזון אך ורק מאימו, ויודעת בוודאות
שעקב הצום עתיד להפסק החלב, תשתה לשיעורים משקה ממותק, שהרי "סתם תינוק מסוכן
הוא אצל חלב" (יבמות קי"ד.), ויש המתירים
לשתות לשיעורים משקה ממותק אף אם יש רק חשש שיפסק החלב (החזון איש זצ"ל, והגאון הגרשז"א זצ"ל),
ותקבע זאת ע"פ הרגשתה או ניסיונה מילדים קודמים.
ג.
תינוק
פג: יש להקל שתשתה ותאכל לשיעורים על מנת שלא יפסק החלב.
ד.
תינוק
חולה: שניזון אך ורק מאמו, על פי רוב די בשתיית משקה מזין "לשיעורים",
ואם אין די גם בזה תאכל ותשתה כהרגלה.
פרק כב
דיני קטן
ביום הכיפורים
א.
פחות מגיל תשע שנים: אינו
צם כלל ביום הכיפורים, ואפילו לא תענית שעות, ואף אם רוצה להתענות, מוחים בידו ומאכילים
אותו.
ב.
בן תשע
שנים שלמות: (בן עשר), צם לשעות, שאם היה
רגיל לאכול בשעה תשע בבוקר, מאכילים אותו בשעה עשר או אחת עשרה, והכל לפי כוח הבן מזגו
וטבעו.
ג.
נער בן
י"ב, ונערה בת י"א: (יום הכיפורים לפני הבר מצוה), בזמנינו
שאין הקטנים חזקים כל כך ולא מסוגלים להתענות יום שלם כראוי, יתענו עד חצות היום ולא
יותר.
ד.
נער בן
י"ג, ונערה בת י"ב: חייבים להתענות ביום הכיפורים, ואם
הם חלשים במיוחד, נכון להיוועץ עם רופא קודם יום כיפור, וכתורה יעשה, ללא חומרות יתירות,
ואפילו אם יש ספק ספיקא של חשש סכנה, ספק נפשות להקל.
פרק כג
המותרים לאכול כיצד
יאכלו
א.
הפטורים
מהצום, אינם צריכים לקדש קודם שיאכלו (אף ביוהכ"פ
שחל בשבת), ואם הותר להם לאכול כהרגלם צריכים ליטול ידיהם עד פרק הזרוע בברכה, ומברכים
ברכת המזון, ואומרים "יעלה ויבוא" ומזכירים "ביום הכיפורים הזה, ביום
סליחת העוון הזה", ואם חל יום הכיפורים בשבת יזכיר גם "רצה והחליצנו",
ואם שכחו לומר "יעלה ויבוא" או "רצה והחליצנו", אינם חוזרים (ואלו האוכלים ל"שיעורים" כנ"ל, ייטלו ידיהם
ללא ברכה, ולא יברכו ברכת המזון).
ב.
אמנם
לא ישבו שלשה חולים יחד לאכול כדי שלא יתחייבו בזימון שאין ראוי לקבוע יחד אכילה
כזו, ואף אם ישבו יחד לא יזמנו דאינו נחשב קביעות שהרי היו מעדיפים שלא לאכול.
ג.
מותר
לחלק ממתקים לילדים כגון בקריאת תהלים שעורכים בהפסקת הצהרים ביום הכיפורים, ואין
בזה חשש איסור[9], ואדרבא טוב לעשות כן כדי
להרבות התלמידים ולעורר הילדים להגיע. משא"כ בשאר הצומות שאין לתת לילדים
מעדנים וממתקים לפי שהם ימי צום וצער.
ד.
חולה
שיש בו סכנה שאכל ביום הכיפורים ע"פ הוראת הרופאים פחות פחות מכשיעור כדת,
יכול לעלות לספר תורה ביום הכיפורים, אמנם
מי שאוכל ושותה כרגיל לא יעלה לספר תורה.
פרק כד
הבדלה במוצאי
יום הכיפורים
א.
אין מברכים על הבשמים במוצאי יום הכיפורים, ואם
חל יום הכיפורים בשבת, בני אשכנז מברכים על הבשמים כרגיל, ובני ספרד אין מברכים,
וטוב שיברכו על הבשמים אחר שתיית הכוס (חזו"ע עמ'
שפ"ד).
ב.
במוצאי יום הכיפורים מברכים על הנר
בורא מאורי האש בתנאי שהוא אור ששבת (דהיינו שהיה דולק
מערב יוהכ"פ), ואם חל יום הכיפורים בשבת ואין לו נר ששבת, אף
שמעיקר הדין יכול לברך על נר שהדליקו כעת (וטוב שידליק גפרור ומהגפרור את הנר, ויברך על הנר), מכל
מקום אם יכול להשיג נר ששבת בנקל, מהיות טוב אל תקרי רע ויברך על נר ששבת ויצא
חובת כל הדעות, (סימן תרכ"ד ס"ד ס"ה, חזו"ע
שם).
ג.
חולה,
מעוברת, יולדת ומניקה, אף שצריכים לצום, מעיקר הדין אינם צריכים להחמיר עד צאת הצום כשיטת
רבינו תם, אלא יצומו עד צאת הצום כשיטת הגאונים המופיע בלוחות (ויש המחמירים גם בזה), ואם
עדיין הבעל לא הגיע מבית הכנסת, תבדיל לעצמה, או שתשתה מים או סודה (ולא משקה ממותק), לפני ההבדלה (וע"פ האריז"ל גם מים אין לשתות קודם ההבדלה, ויש
סכנה בכך).
פרק כה
מוצאי
יום כיפור, ברכת הלבנה, בניית הסוכה
א.
נחלקו
הפוסקים מתי רצוי יותר לברך ברכת הלבנה בחודש תשרי, דעת הגר"א שצריך לקדש את
הלבנה קודם יום הכיפורים כדי שתבוא מצוה חשובה זו ותכריע את הכף לזכות, וכן נוהגים
חלק מבני אשכנז[10].
אולם
דעת הרמ"א שצריך לקדש את הלבנה במוצאי יום הכיפורים, וכן נוהגים בני ספרד
ורבים מבני אשכנז וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, וכ"פ בחזון
עובדיה (עמ' שצ"ג),
והטעם בזה כיון שקידוש הלבנה צריך להיות בשמחה ובטוב לבב ועד יום הכיפורים אנו
תלויים ועומדים בדין (ויש בזה טעמים נוספים
ע"פ הסוד).
ולעניין
הלכה כל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
ב.
אין
חובה לשתות או לאכול קודם ברכת הלבנה אלא שאם יש אפשרות לטעום דבר מה עדיף אך אינו
לעיכובא, ויש נוהגים לקדש הלבנה לאחר שטעמו בביתם ונעלו נעלי עור וטבלו במקוה, וכך
נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, ואדרבא עורר את הקהל למהר לביתם מיד אחר
תפילת ערבית כדי להבדיל לבני משפחתם המחכים בבית.
וזה
לשונו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בשו"ת ברסלב (חלק ל"ח עמ' ע"ד), "הנה
מובא באחרונים שהמנהג לקדש את הלבנה תיכף ומיד אחר ערבית במוצאי יום הכיפורים, עם
כל זאת עליך לדעת שזה רק מנהג, ויכולים לקדש את הלבנה אחר שהלך לביתו ועשה הבדלה
שאשתו ובנותיו יכולים גם כן לאכול, כי צריכים לרחם על האשה ועל הבנות, הרי אם הבעל
יקדש את הלבנה ואח"כ ישמע הבדלה בבית הכנסת, ואח"כ יאכל ויטעם כאוות נפשו
ובין כך אשתו ובנותיו צריכים לחכות וכו', איפה הרחמנות עליהן? ואיפה היושר? עכשיו
אנחנו יוצאים מיום כיפור שבקשנו סליחה ממנו יתברך על מעשינו, וכן בקשנו סליחה אחד
מהשני, וכבר מתאכזרים על האשה והבנות, בשעה שלהן קשה לצום ממה שלגברים?
ולכן
אני מזהיר את כל השומעים דבריי, שקודם ילכו הביתה ויעשו הבדלה לאשה
ולבנות ושיוכלו גם כן לאכול, ואח"כ יכולים ללכת למקוה ולקבץ מנין ולקדש את
הלבנה, ובשביל מנהג לא צריכים לתת עוד רבע שעה או עוד חצי שעה וכו' לאשה ולבנות
שיחכו אחר צום כל כך קשה", עכ"ל הקדושה של כ"ק מוהרא"ש
זי"ע, ישמע חכם ויוסף לקח.
ג.
מצוה
להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכיפורים כמו בערב יום הכיפורים[11],
ואמרו במדרש שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה
בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך" (רמ"א סימן תרכ"ד ס"ה).
ד.
המדקדקים
במצוות מתחילים במוצאי יום הכיפורים בבניית הסוכה ומסיימים את בנייתה למחרת, כדי
לצאת ממצוה אל מצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל", ודי רק להתחיל
להקים את הסוכה וא"צ לסיים הבניה בלילה, ובמיוחד אין לעבוד עד מאוחר בלילה עם
דפיקות של פטישים וכדומה, כדי שלא להפריע לאנשים הרוצים לישון ולנוח לאחר הצום,
ומי שאין לו אפשרות להתחיל בעשיית הסוכה ילמד קצת גמרא ממסכת סוכה, או הלכות סוכה,
ולמחרת יום הכיפורים יתחילו בבניית הסוכה ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
כמה כתי"ק של מו"ר כ"ק מוהרא"ש זי"ע לרבני
בית ההוראה, בעניני יום הקדוש יום הכיפורים:
א.
"קבלתי את כל ההלכות של הלכות יום הכיפורים לגבי חולה ומעוברת
ויולדת, ואני סומך שביררת טוב טוב את ההלכה כי לי אין פשוט זמן לעיין בזה, כי
עכשיו חזרתי מרופא עם אשתי והיא צריכה רחמים מרובים וכו' וכו', ולכן אני סומך על
כל מה שכתבת וביררת את ההלכה ויכולים להדפיס את זה, כי בוודאי הרב פנירי
שליט"א יודע מה שהוא פוסק, כי הוא יושב עם רופאים מומחים". (מיום ג' בין
כסה לעשור התשע"ה).
ב.
"אני מאד מאד שמח שאתה ממשיך לכתוב שאלות ותשובות, יעזור
הקב"ה שתוציא הלכה ברורה, כי זה מאד מאד נצרך בפרט השאלות של חולים ביום
הכיפורים, וכן מעוברת ויולדת ביום הכיפורים שצריכים לדעת איך שיתנהגו ביום
הכיפורים שזה מצוה דאורייתא". (יום א' דסליחות, כ"ו אלול התשע"ד).
ג.
"עכשיו יש שאלות מאד מאד רציניות בעניין נשים מעוברות צום יום
הכיפורים וכו' וכו', וצריכים לא להחמיר ולא להקל, ורק לדון כפי גופו של ענין
ולהתייעץ עם מורי צדק מומחים, וביחד תשבו ותדונו בזה". וגם בענין אתרוגים
ולולבים וכו' וכו', ודיני סוכות שאני יעורר את אנ"ש שישאלו בבית ההוראה",
(ו' תשרי התשס"ט).
חוברת זו נדפסה
לזכות נשמתו הטהורה של
כ"ק
עטרת ראשנו מאור עינינו,
כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע
לרפואת:
אסתר בת לאה
רמי רחמים
בן אווה
יחזקאל
בן ורדה
[1] שו"ע
(סימן תר"ו
ס"א).
[2] טור (שם), ובקיצור שו"ע (סימן
קכ"ח סי"ד), כתב שראוי שלא להמתין עם בקשת המחילה עד ערב יוהכ"פ,
אלא יקדים לבקש מחילה בערב ראש השנה, כיון שנהגו לעשותו יום תשובה, וכן הוא בחיי
אדם (כלל קל"ח ס"ה).
וכבר העירו על כך, שבזמננו ישנם טועים המבקשים
מחילה מחברים וידידים שכמעט לא חטאו זה לזה, ואילו עם אותם שיש לו סכסוכים גדולים,
והטחת עלבונות וכו', אינם מבקשים מחילה, ועושים מהטפל עיקר ומהעיקר טפל.
[3] בא"ח
(פ' וילך אות ו').
[4] מעשה היה ברומי בערב יום הכיפורים,
שהיה חייט ירא שמים והלך לשוק לקנות דג לסעודתו ונזדמן בשוק דג אחד בלבד, ונעמד שם
עבדו של המושל שרצה לקנותו והתמקחו זה עם זה עד שהגיע החייט לסך שנים עשר דינרי
זהב, וזכה בו היהודי החייט. בעת סעודת המושל שאל את עבדו מדוע לא הבאת לי דג
לסעודתי, וסיפר לו אותו המעשה ושהחייט היהודי זכה בו בשנים עשר דינרי זהב, אמר לו
המושל שלח אחריו ותביא אותו לפני, שאל המושל את החייט מדוע עשית כך, אמר לו החייט
יש לנו יום אחד בשנה והוא יום הכיפורים, שבו מכפר על כל עוונותינו האם לא אכבדנו
כמיטב יכולתי, א"ל המושל הואיל ונתת טעם לדבריך זכאי אתה. ומה השכר נתן לו
הקב"ה, כשבא לביתו חתך את בטן הדג וזימן לו בתוכו מרגלית טובה ונתפרנס ממנה
כל ימיו.
[5] שו"ת בצל החכמה (ח"ו ס"ג),
שו"ת קנין תורה (ח"י סימן ל"ו), פסקי תשובות (ח"ו עמ'
רס"ו).
[6] הגהות חת"ס (סימן רע"א על המ"א
סק"א), שו"ת זכרון יהודה (ח"ג סימן רכ"ג), הליכות שלמה
(פ"ד ה"ד), חזו"ע (עמ' ע"ר).
[7] ככל
דיני הרחקות (בא"ח פרשת וילך סט"ו), ועיין חזו"ע (עמ' שכ"ה).
[8] ויש
שהבינו בדעת הגר"ע יוסף זצ"ל והגרשז"א זצ"ל להקל בתרסיס נגד זיעה
בלבד גם ביום הכיפורים (חזו"ע הלכות תשעה באב (עמ' רצה), ע"ש ודון מינה
ואוקי באתרין, ועיין בספר הליכות שלמה מועדים (הלכות בין המצרים עמ' תכ"ג
בהערה), שכתב שלכאורה בנד"ד גם ביוהכ"פ שרי).
[9] מפני שיום הכיפורים הוא יום טוב
ולובשים בו בגדים מכובדים ולא נוהגים בו מנהגי אבילות, שלא הוזכרו בגמרא
ובשו"ע (ואף שנוגע במאכלים או בממתקים, מותר לתת לילדים, ואין חשש שמא יבוא לאכול,
שהרי אימת יום הדין עליו ולא חוששים שמא ישכח ויבוא לאכול).
[10] וכן היה נוהג מרן הגרש"ז אוירבך
זצ"ל, וכ"פ בשו"ת אור לציון (ח"ד עמ' פ'), והוסיף שכדאי אף
לאומרה ביחיד קודם יום הכיפורים, מאשר בציבור לאחר יום הכיפורים.
בעזרת ה' יתברך הלכות ראש השנה בקצרה מתוך ספר גדרי המועדים (מעט הלכות נחוצות: ערב ראש השנה, התרת נדרים, עירוב תבשילין, הדלקת נרות, עריכת הסימנים, הכנה מיום טוב ראשון לשני, תקיעת שופר, שינה בר"ה, רחיצה במים חמים ביו"ט, סדר תשליך, כת"י של כ"ק מוהרא"ש זי"ע) ובסופו מצורף קונטרס "תקציר הנהגות ראש השנה" נתחבר בחמלת ה' עלינו הצב"י הרב גד סולומון, והרב חגי אשר, כולל הוראה "תפארת בנימין" יבנאל, מייסודו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע. מהדורה ראשונה ערב ראש השנה תשע"ח
כז' באלול תשע"ז, 18/09/2016 | 02:40
|
|
נוהגים ביום הראשון של ראש השנה אחר תפילת מנחה ללכת אל ים או נהר לומר סדר תשליך |
פרק א
ערב ראש השנה
א. נוהגים להתענות ערב ראש השנה, ויש הנוהגים לצום עד חצות היום, וכן הוא
מנהג אנשי שלומנו.
ב. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בתפילת שחרית בערב ראש השנה, לפי שהוא
ערב יום טוב. ואין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה, וגם
כדי לבלבל את השטן.
ג. מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך
שיוציא לאור משפטנו. ולכתחילה יסתפרו לפני חצות היום (ואם אין באפשרותו לעשות כן יסתפר לפני ראש השנה).
ד. נוהגים לטבול בערב ראש השנה, ומנהג זה שייך רק לאנשים ולא לנשים.
פרק ב
התרת נדרים
א. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה (ומנהג בני ספרד גם בערב יום הכיפורים), כדי להינצל מעוון נדרים לפני יום הדין הגדול והנורא, ואף אם התחייב
האדם נזיפה או נידוי מבית דין של מעלה, אזי ע"י התרה זו יתבטל מעליו הנזיפה
או הנידוי, ובזכות זה ישמע ה' יתברך תפילתו בימים אלו.
ב. כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו "הנהגות ראש השנה", וזה
לשונו "ועל כן ראה אהובי בני היקר, אם חטאת כל השנה נגד מישהו תלך עכשיו
ותפייסו, ומכל שכן אם נדרת איזה נדר או נשבעת איזה שבועה או קללת את מישהו, תקבץ
עשרה אנשים, ותבקש מהם שיתירו לך את הנדר או השבועה, ותתחנן ותבקש ממנו יתברך
שיסלח לך ואל תכנס ליום הקדוש והנורא הזה יום המשפט ששופטים את האדם בשעה שיש לך
איזו קנאה, או שנאה, איזו מריבה, או איזו מחלוקת עם זולתך…
ולכן ראה בני היקר, שלא יהיה לך עסק עם שום בר ישראל, ולא תשנא את
זולתך, אלא תשלים עם כל אחד ואחד, ובפרט קודם ראש השנה ותתיר את נדרך שנדרת, שלא
תדור הנאה מחברך, ותתיר את שבועתך שנשבעת שלא לדבר עם חברך ולא תעמוד בארבע
אמותיו, כי אם לא תתיר נדרך ולא תבטל את שבועתך, דע לך שלא תוציא את שנתך רחמנא לשזבן,
כל כך חמורים נדרים ושבועות".
ג. טוב לנהוג שהאשה תמנה את בעלה שליח להתיר נדרה, ויאמר בנוסח
"ולאשתי", ויש הנוהגות שלא לסמוך על זה אלא סומכות על "כל
נדרי" בליל יום הכיפורים, ובאות לבית הכנסת לשמוע "כל נדרי".
ד. התרת נדרים זו מורכבת משני עניינים, האחד הוא התרת הנדרים שנדר במשך
השנה שחלפה, והשני מסירת מודעה על הנדרים שידור מכאן ולהבא שרצונו שלא יחולו כלל
ועיקר.
ה. יש לדעת ולהודיע לאחרים, שהתרת נדרים זו מועילה רק לנדרים שנדר ולא
זוכר בשעת ההתרה מה נדר, אבל נדרים שזוכר לא מועילה התרה זו עד שיפרטם, ודי שיפרט
לאחד מן המתירים הבקי בענייני פתח וחרטה.
ו. מעיקר הדין די בשלשה מתירים, ומנהג בני ספרד ומקצת מבני אשכנז – שיהיו
עשרה מתירים (מהחשש שנידוהו בחלום או שנדר בחלום
שצריך דוקא עשרה להתירו), ויש להקפיד שכל
אחד יאמר בקול רם, ומנהג בני אשכנז שכל אדם מבקש התרה לבדו בפני שלשה אנשים.
פרק ג
עירוב תבשילין
א. בשנה זו (התשע"ח)
חל ראש השנה בימי חמישי ושישי, ולכן
צריך לעשות עירוב תבשילין בערב החג כדי להתיר לבשל ולאפות מיום טוב לשבת, (וכשמכינים תבשיל מערב החג לעירוב תבשילין, זה נחשב שמתחילים את
הבישול והאפייה מערב החג, וממשיכים אותם בחג). ואפילו מי שלא צריך לבשל, צריך לעשות עירוב תבשלין כדי שיוכלו להדליק
נרות לכבוד שבת, ולעשות את כל ההכנות לשבת. (ויש נוהגים להשתדל כמה שאפשר לבשל מערב ראש השנה כל צורכי הבישול
לראש השנה ולשבת מכמה טעמים).
ב. לכתחילה צריך לעשות את העירוב מלחם ותבשיל (כגון בשר דגים וביצים ושארי מיני לפתן מבושלים שבשלו אותם
היום ודרכם ללפת בהם את הפת, ולכן לכתחילה אין לקחת קופסאות שימורים ופת שנאפתה
לפני ערב החג[1]), – הפת לצורך האפייה, והתבשיל לצורך הבישול לכבוד השבת (ניתן לערב ע"י פת ותבשיל קפואים).
ג. שיעור העירוב לכתחילה כביצה פת, ובעבר היה המנהג
לקחת ביצים, אבל בימינו שיש מקררים לכתחילה צריך לקחת חתיכה חשובה של בשר או עוף
או דג (כ"כ בחזו"ע יו"ט עמ'
רפ"א). אולם מנהג רבים מבני אשכנז לערב
לכתחילה בביצה מבושלת וחלה או מצה.
ד. אופן עשיית העירוב:
תופסים בשקית או בקופסא שמונח בה העירוב, ומברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו
מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצוות עירוב", ולאחר מכן יאמר בארמית
"בדין עירובא יהא שרא לן לבשולי ולאפויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל
צרכנא, מיום טוב לשבת". ואם לא מבין בארמית יאמר בלשון הקודש, "בזה
העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק את הנר, ולהוציא מרשות לרשות,
ולעשות כל צרכנו מיום טוב לשבת".
ה. לכתחילה צריך לעשות את העירוב תבשילין בערב החג ולא קודם לכן, ובדיעבד
אם עשה את העירוב קודם לכן, יצא ידי חובה, ומכל מקום ניתן לעשות את העירוב עד
שקיעת החמה של ערב החג (ובדיעבד אפשר
לעשות תוך 13 דקות לאחר השקיעה ללא ברכה).
ו. גם אם הכין את כל התבשילים לשבת מערב החג,
אעפ"כ צריך להניח עירוב תבשילין בברכה, מכמה טעמים, (ואם לא מחמם תבשילין לחים, ולא עושה שום פעולות כגון בישול ואפיה,
אלא רק עורך שלחן ומחליף בגדים, או רק מדליק נרות שבת, אינו מברך על העירוב, ויש
מבני אשכנז הנוהגים לברך בכל אופן).
ז. רצוי לאכול את העירוב בסעודה שלישית בשבת, ולהשתמש בחלה ללחם משנה.
ח. נאכל העירוב לפני שהחל לבשל לשבת, אין לסמוך עליו כדי לבשל לצורך השבת
(ולכן רצוי להניח העירוב בכלי מסומן כדי שלא יטעו
ויאכלו אותו).
ט. המתארח בבית מלון (או כשנמצאים
באומן ולא מכינים ומבשלים שום דבר לשבת), לא חייב מעיקר הדין להניח עירוב תבשילין כיון שאינו עושה שום הכנה
לשבת, ומ"מ יניח עירוב בלא ברכה כיון שמדליק נרות לכבוד שבת (ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך בכל אופן).
פרק ד
הדלקת נרות של
ראש השנה
א. המדליקה נר של יום טוב, צריכה לברך "אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו
להדליק נר של יום טוב".
ב. מנהג בנות אשכנז לברך ברכת "שהחיינו" בשעת ההדלקה (ואם היא עושה קידוש בעצמה, אינה מברכת שוב ברכת שהחיינו), ומנהג בנות ספרד שלא לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, אלא יכוונו לצאת ידי
חובה בברכת שהחיינו בשעת הקידוש (חזו"ע עמ'
ס"ב).
ג. אש מצויה: יש להדליק בערב
החג נר נשמה (הדולק לפחות 48 שעות), על מנת שיוכל להעביר אש ביום טוב לצורך הדלקת נרות יו"ט שני
ושבת, ושאר צרכי החג והשבת (ומותר להדליק
גפרור מנר דולק, אמנם אין לכבות הקיסם או הגפרור, רק מניחים אותו עד שיכבה מעצמו).
ד. לכתחילה יש להכין שלשה זוגות פתיל צף קודם החג והשבת (דהיינו לתחוב הפתיל בתוך המצוף), לצורך הדלקת נרות בחג, כיון שיש אוסרים להכינם ביום טוב משום מתקן
מנא, ובדיעבד שלא הכין את הפתיל צף בערב יום טוב, ידליק בנרוניות, ואם גם זה אינו
מתאפשר, יכול להכין את הפתיל צף ביום טוב ולסמוך על דעת המתירים בזה.
ה. כשבאים להדליק את הנר ביום טוב שני, מנקים תחילה את הכוסיות מהשאריות
שנשארו בהם מההדלקה של היו"ט הראשון, ופעמים ששאריות אלו מוקצה, ולכן כדי
להנצל מכל חשש איסור יש לקחת את כוסיות ההדלקה ולנערם בפח, ולא להרים את השאריות
בידו ממש, ואם אין השאריות מתנערות יש להוציאם בעזרת סכין או מזלג (או ע"י הידית של הכפית).
ו. אדם שלא נמצא בביתו בראש השנה, חייב להדליק נרות יום טוב ושבת היכן
שאוכל או ישן, אך אם אין באפשרותו להדליק אלא במקום אחר, לא ידליק כלל, והטוב שיצא
ידי חובתו ע"י אדם אחר שמדליק במקום האכילה או השינה (ע"י שיזכה לו חלק בנר קודם ההדלקה).
פרק ה
זמן הדלקת נרות ביום טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. ביום טוב ראשון של ראש השנה לכתחילה יש להדליק את הנרות מבעוד יום כמו
בכל ערב שבת, והוא משום כבוד יום טוב דמקדים ומדליק הנרות קודם כניסת החג כדי
שייכנס אליו באורה ובשמחה.
ב. אמנם ישנן נשים הנוהגות להדליק נרות יום טוב לאחר צאת הכוכבים ויש להן
על מה שיסמוכו, לפי שעיקר מצות הדלקת נרות הוא בשביל הסעודה, וכיום שאפשר להדליק
משחשיכה (ע"י העברה מאש לאש), יכולות להמשיך במנהגם, ולהדליק סמוך לסעודה.
ג. ביום טוב שני של ראש השנה, צריך להקפיד לכתחילה להדליק את הנרות לאחר
צאת הכוכבים, של היום טוב הראשון (דהיינו כ – 35
דקות לאחר השקיעה בא"י וכ -50 דקות באומן, והנוהגים כרבנו תם צריכים להדליק כ
– 72 דקות לאחר השקיעה).
והטעם לפי שאם ידליקו לפני צאת הכוכבים יש חשש של איסור הכנה מיום טוב
ראשון ליום טוב שני, כיון שבימינו יש אור גדול בבתים מאור החשמל, ואור הנר אינו
מועיל להאיר הבית, אלא כל תכלית ההדלקה ביו"ט שני הוא לצורך מצות ההדלקה של
היום השני וכשמדליקו מבעוד יום נמצא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני (ואין מועיל לזה עירוב תבשילין אלא רק מיום טוב שני לשבת).
ד. כתב
מוהרא"ש זי"ע במחזור עת רצון (עמ' כ"ג), וז"ל
מוהרנ"ת ז"ל ביקש מבנותיו וכלותיו, אשר בעת שידליקו את הנרות,
יאמרו – "כמו שאני מדליקה עכשיו את
הנרות, כמו כן ידלק אור רבנו ז"ל בלבות כל בני ישראל".
פרק ו
ברכת שהחיינו ביום
טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. בלילה הראשון של ראש השנה מברכים שהחיינו על עיצומו של יום, ולכן אין
להניח על השלחן בשעת הקידוש את הפירות החדשים שמברכים עליהם שהחיינו, לפי שאז
נפטרים בברכת שהחיינו בקידוש ולא יוכלו שוב לברך עליהם.
ב. בקידוש ליל שני של ראש השנה יש ספק האם מברכים שהחיינו על עצם היום
כיון ששני הימים הם קדושה אחת וכיומא אריכתא דמיא, והרי כבר בירך שהחיינו ביום
הראשון, או שמכל מקום ב' ימים הם וצריך לברך על כל יום ויום.
ולכן פוסק השו"ע (סימן
ת"ר ס"ב), שיש להביא פרי חדש על השלחן בשעת הקידוש (או שילבש בגד חדש) ולכוון
בברכת שהחיינו שבקידוש גם על הפרי החדש, ומכל מקום אם אין לו פרי חדש יסמוך על
עיקר הדין ויברך שהחיינו בקידוש.
ג. פרי חדש הוא: חבוש, תמרים
צהובים, רימונים, שניכר חידושם באופן ודאי (דהיינו שגדלו על העץ בשנה זו), ובלבד שלא בירך עליהם שהחיינו בלילה הראשון, ואילו על קלמנטינה אין
לברך שהחיינו לפי שהיא בדרך כלל חמוצה בתקופה זו.
פרק ז
אכילת אגוזים,
מאכלים חמוצים, חריפים ושחורים, בראש השנה
א. המנהג להימנע מלאכול מאכלים חמוצים בשני ימים טובים של ראש השנה, כדי
שלא יהיה סימן חמיצות לכל השנה (ובהרבה קהילות
נתפשט המנהג להימנע מלאכול המאכלים הנ"ל עד לאחר שמחת תורה).
ב. כמו כן יש הנמנעים מאכילת מאכלים מרים או מלוחים, כגון זיתים, לימון (אמנם נתינת לימון ע"ג סלט ודג מותרת), אשכולית, קלמנטינה קודם שהגיעה לעונתה, הרינג, דג מלוח (בן איש חי ש"א נצבים ס"ה, כף החיים סימן תקפ"ג
סקי"ח). ומאכלים חריפים אם מתענג מאכילתם מותר
לאוכלם בראש השנה, ויכוון באכילתם שתהיה לו שנה חריפה ומשובחת בלימוד התורה ובכל
מעשה ידיו.
ג. כמו כן נמנעים מאכילת אגוזים בראש השנה, לפי שאגוז גימטריא חטא (עם הכולל), ועוד שמרבים
כיחה וניעה ומבטלים התפילה.
ד. אמנם אין מניעה לשתות או לאכול משקים ומאכלים שחורים, כדוגמת קולה,
קפה ויין כהה מאוד, חצילים ושזיפים, ורק מענבים שחורים יש נמנעים על פי הסוד.
ה. ויש לזכור, שכל המאכלים שאוכלים בראש השנה הם לסימן טוב שתהיה לו שנה
טובה ומתוקה ומוצלחת, וכן התנהגותו בראש השנה היא סימן ודרך כיצד יתנהג כל השנה
הבעל"ט.
ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לכעוס או לגרום לצער ומתיחות בבית בראש
השנה, כדי שלא תהיה לו שנה עצובה ומתוחה כל השנה, אלא רק יהיה שמח וטוב לב ויהיה
בטוח בחסד ה' יתברך שיעשה עמו ניסים ונפלאות ויושיעו בזכות הצדיקים, התשובה
והמעשים טובים.
ו. נוהגים להטביל בברכת המוציא בשני ימים טובים של
ראש השנה את הפת בדבש לסימן טוב שתהיה השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה (ויש מבני אשכנז הנוהגים
בזה עד שמחת תורה, דהיינו בסעודות שבת ויו"ט, ערב יוהכ"פ והושענא רבא,
ומוהרא"ש זי"ע היה נוהג גם בסעודות שבת בראשית).
ומכל מקום אין לוותר על פשט ההלכה שיש לטבול הלחם במלח לפי שיש בו
משום מיתוק הדינים, ולכן מטבילים צד אחד של הלחם במלח ואח"כ צד שני בדבש, אמנם
אין צריך לעשות זאת אלא רק בעל הבית הבוצע על הלחם, אך לשאר המסובים די להטביל את
הלחם בדבש בלבד.
פרק ח
עריכת הסימנים
א. נוהגים לאכול בשני הלילות של ראש השנה מאכלים
מסוימים לסימן טוב, ואומרים עליהם יהי רצון.
ב. לכתחילה צריך לערוך את סדר הסימנים רק לאחר שנטל ידיו ובירך המוציא
ואכל כזית פת, כיון שאם יעשה זאת קודם הנטילה ויאכל כזית מהסימנים, הרי שנכנס לספק
ברכה אחרונה, אך כשעורך את סדר הסימנים בתוך הסעודה, אזי ברכת המזון פוטרתן מברכה
אחרונה, ועוד כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה.
ג. מכיון שבכלל מאכלים אלו ישנם תמרים, והם המובחרים משבעת המינים, לפיכך
יקח תמר ויברך עליו בורא פרי העץ, ואח"כ שאר מינים, ואין לברך על הכרתי
והרוביא והסלקא ברכת אדמה משום שנפטרים בברכת הפת (וטוב שיקח דבר שברכתו אדמה שעליו מברכים בתוך הסעודה (כגון אבטיח), ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויפטור את הסימנים).
אמנם יש אומרים להקדים ולברך על התפוח בדבש כי יש רמזים וטעמים
מיוחדים לאכילתו בלילה זה, והרי הוא בגדר חביב לעומת הז' מינים, ואפשר להסתמך על
הפוסקים הסוברים שחביב קודם לז' המינים[2],
והמובחר למי שרוצה להקדים את אכילת התפוח שלא יניח מפירות ז' המינים על השלחן עד
אחר שיברכו על התפוח (ויאמר "יה"ר שתחדש עלינו
שנה טובה ומתוקה", ולא יוסיף תיבת "כדבש").
ד. מנהג רוב העולם לברך על הפרי הראשון בסדר הקדימה, ברכת העץ (ואם הוא פרי חדש גם ברכת שהחיינו), לאכול ממנו מעט כדי שהברכה תחול על האכילה ורק לאחר מכן יאמר את היהי
רצון. ואם אינו צריך לברך על הפרי אזי יאמר רק את היהי רצון ולאחר מכן וטועם
מהפרי, ומכל מקום אם טעה ואמר את היהי רצון בין הברכה לאכילה, יצא ידי חובתו ואינו
צריך לחזור ולברך.
ה. מי שאינו יכול לאכול את אחד הסימנים מסיבה כל שהיא, או שחושש לכשרות
המאכלים ונגיעותם בתולעים, די לו להסתכל עליהם ולומר את היהי רצון.
פרק ט
הכנה מיום טוב
ראשון של ראש השנה ליום טוב שני
א. אסור לעשות שום פעולת הכנה
מיום טוב ראשון של ראש השנה ליום טוב שני של ראש השנה משום איסור הכנה מיום טוב
לחבירו, כגון הכנת סלטים, עריכת השלחן, שטיפת כלים וכדומה (העירוב תבשילין לא מתיר לעשות פעולות הכנה מיום טוב ראשון לשני וכן
מיום טוב ראשון לשבת, אלא רק מיום טוב שני לשבת).
ב. בישול ואפיה: אסור לבשל או
לאפות ביום טוב ראשון של ראש השנה לצורך יום טוב שני של ראש השנה, אולם מותר לבשל
כמות גדולה של אוכל יותר מכדי צרכו ביום הראשון בכדי שיישאר גם ליום השני, כיון
שאינו טורח במיוחד עבור היום השני אלא הכל נעשה בטרחא אחת, ומכל מקום לכתחילה אין
לומר בפה שמכוון לצורך היום השני, כיון שניכר מתוך מעשיו קצת הערמה.
ג. חימום מאכלים: אסור לחמם
מאכלים על הפלטה וכדומה ביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני, כיון שנחשב כהכנה
ניכרת לצורך הלילה (ואף אם הפלטה כבויה, משום שעצם הנחת
התבשיל על הפלטה נחשבת כהכנה ואסור), אלא
רק לאחר צאת הכוכבים (כ – 35 דקות
לאחר השקיעה בא"י, ובאומן כ – 50 דקות לאחר השקיעה, והנוהגים כר"ת לאחר
72 דקות), יחמם את המאכלים לצורך סעודת ליל יום
טוב שני, (ורצוי לחלק את המאכלים ולהניחם
בתבניות, וכך יתחממו על גבי הפלטה תוך זמן קצר).
ד. הוצאת אוכל מהמקפיא: דעת
רבים מפוסקי אשכנז, אין להוציא את המאכלים מהמקפיא כדי להפשירם ולחממם או לבשלם,
לצורך היום טוב שני של ראש השנה, אלא אם יתקיימו שלשה תנאים:
1. להוציא את התבשיל מבעוד היום גדול (משעה 14:00 – 15:00 לערך), כדי שלא יהיה ניכר שעושה כן לצורך היום השני, ויחממם לאחר צאת
הכוכבים.
2. צורך מצוה, (כגון סעודת ליל יו"ט שני של ר"ה).
3. אם לא יוציא את התבשיל תגרם טרחה והמתנה מרובה בליל יום טוב שני.
אמנם לדעת מרן הגרע"י זצוק"ל, מותר להוציא את הסיר מהמקפיא
גם סמוך לשקיעה של היום הראשון ולא צריך להוציאו דוקא משעות הצהרים כנ"ל,
כיון שבהוצאת התבשילים אינו עושה שום פעולה חיובית אלא הסרת מונע (ומ"מ גם לדעה זו אסור להניחם ע"ג הפלטה, אלא רק לאחר צאת
הכוכבים, ומותר להוציאם רק שיפשירו וכדומה).
ה. מקלחת: מותר להתקלח (באופן המותר, עיין לקמן פרק י"ג) ביום טוב ראשון גם בסמוך ליום טוב השני, ואין בזה חשש איסור הכנה, כיון
שנהנה מהמקלחת גם בעצם היום הראשון, אולם אין לומר בפיו שמתקלח לצורך היום השני (אולם ביום טוב השני מותר לפרש בפיו שמתקלח לכבוד שבת, לפי שעירוב
תבשילין מתיר את כל ההכנות לשבת).
ו. החלפת בגדים: מותר להחליף את
הבגדים לכבוד יום טוב שני, מכיון שנהנה כעת מהבגדים הנקיים.
פרק י
בכיה בתפילות
ראש השנה
א. רבינו האריז"ל נהג לבכות הרבה בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים
אע"פ שהוא יום טוב, ואמר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלו, סימן שאין
נשמתו הגונה ושלמה, ועוד אמר כי כל מי שנופלת עליו בכיה גדולה מאליו בתפילה, שאזי
ידע שבאותה שעה דנים אותו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת.
אמנם במעשה רב להגר"א כתב, שאין לבכות בראש השנה כדברי הכתוב
(נחמיה ח, ט), "אל תתאבלו, ואל תבכו וכו', לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו',
ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם". ופסוק זה נאמר על ראש השנה.
וכבר פרשו כוונתו שאין זה סותר להוראת האריז"ל, דכשבא לו הבכיה
מעצמו מרוב דבקותו להקב"ה וכוונתו בתפילה, זה ודאי מותר, ומדה טובה היא ובכגון
זה דיבר האריז"ל, והגר"א שאסר הוא במי שמעורר עצמו לידי בכיה מתוך הצער (חזו"ע עמ' פ"ו), וכבר אמר רבינו ז"ל (לקו"מ
ח"א סימן קע"ה), שעיקר הבכיה היא
מתוך שמחה, בכי"ה ר"ת – "בשמך יגילון כל היום").
פרק יא
שינה בראש השנה, קימה בעלות השחר
א. נוהגים שלא לישון בשני ימים של ראש השנה, משום שהישן בראש השנה מזלו
ישן כל השנה, וגם מפני שמראה כבדות ועצלות וזלזול בדין.
אמנם צריך לדעת שני דברים:
ישן בר"ה ובמקום זה מדבר דברים בטלים עם בני משפחתו וחבריו, הרי זה גרוע יותר
מישן, שהרי יכול להגיע לידי לשון הרע ורכילות, ובאופן זה ודאי שמוטב שיישן.
המשנה ברורה מביא בשם האריז"ל שאחר חצות היום ותקיעת שופר מותר לישון, לפי
שכבר נתעורר המלאך ע"י תפילות ותקיעות, ולכן אדם שמחמת חוסר שינה נרדם במהלך
הלימוד ולא מצליח ללמוד כהוגן, עדיף שינוח מעט וישן חצי שעה או שעה כפי מדת הצורך בכדי
שיוכל אח"כ ללמוד או לקרוא תהלים היטב בעירנות.
ב. לכתחילה יש להשתדל לקום קודם עלות השחר (ולכל הפחות קודם הנץ) בשני
ימי ראש השנה, ויש בזה כמה טעמים, ועדיף יותר לקום קודם עלות השחר, ולישון אחר
חצות היום מאשר לקום אחר עלות השחר ולא לישון ביום, לפי שמעלת הקימה קודם עלות
השחר גדולה וחשובה יותר ממניעת השינה לאחר חצות היום.
אמנם מי שקשה עליו לקום קודם עלות השחר, יכול להמשיך לישון ולסמוך על
הפוסקים הסוברים שדווקא הישן ביום ללא סיבה מוצדקת נראה כמזלזל, אבל כל שלא התעורר
משנתו אף שהאיר השחר אין בזה משום זלזול, בצירוף החשש שלא יוכל להתרכז ולכוון היטב
בתפילתו.
פרק יב
אכילה לפני
התקיעות
א. מנהג הספרדים שלא טועמים כלל קודם התקיעות, וכן דעת כמה מגדולי
הפוסקים, אולם בימינו שירדה חולשה לעולם ובפרט כשמתפלל במנין שמסיימים מאוחר וקשה
לו להיות בתענית רוב היום, מותר לו לעשות קידוש בצנעא לפני התקיעות, ויאכל אכילת
עראי ויזהר שלא יאכל יותר מכביצה מזונות, ופירות מותר אפילו הרבה.
ב. אדם שעושה קידוש לפני התקיעות ולפני מוסף, לאחר שהתפלל מוסף והגיע
לביתו, צריך לעשות שוב קידוש (מכיון שיש
אומרים שלא יצא ידי חובת קידוש אלא רק לאחר מוסף, עיין חזו"ע ימים
נוראים עמ' קי"א בהערה).
פרק יג
דיני תקיעת שופר (בקצרה)
א. מצות עשה מן התורה לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה
יהיה לכם", ותקנו חז"ל לתקוע גם בסדר התפילה ובכך משלימים למאה קולות (אמנם מי שלא שמע תקיעת שופר בסדר התפילה, די לו בשמיעת 30 קולות
לפחות, תשר"ת ג"פ, תש"ת ג"פ, תר"ת ג"פ).
ב. נכון שיאמר התוקע לצבור השומעים קודם שיתקע בשופר, שיכוונו לצאת ידי
חובת הברכות ומצוות שמיעת קול שופר ושגם הוא מכוון להוציאם ידי חובת הברכות ומצות
שמיעת קול שופר.
ג. לכתחילה צריך לדעת להיכן שייכת כל תקיעה ותקיעה, אם לתשר"ת, אם
לתש"ת, אם לתר"ת, ומצוי הדבר שהשומעים מתבלבלים ולא יודעים בדיוק להיכן
שייכת תקיעת התוקע, ולכן כדאי להסתכל במחזור ולעקוב בצורה מדוקדקת ומדויקת אחר
התקיעות, ומי שיודע שלא יצליח להתרכז ומכיר בעצמו שיתבלבל, רצוי שיחשוב בליבו קודם
התקיעות שכוונתו לצאת לפי כוונת הבעל תוקע.
ד. מוהרא"ש ז"ל אמר, שאין לתאר ואין לשער כלל את עצם מעלת העת
רצון שיש בשמיים בשעת תקיעת שופר, כי אז השמים פתוחים, והקדוש ברוך הוא מאזין
ומקשיב לתרועת עמו ישראל ברחמים, וכל מה שמתפללים ומבקשים בשעת תקיעת שופר, עולה
למעלה ביחד עם כל התקיעות הקדושות, ונתקבל לרחמים ולרצון לפני כסא כבודו יתברך.
ולכן אסור להיות בטלן ברגעים אלו, רק לדעת שכל השפעות השנה תלויות בעת
רצון זו, ועליו להרבות בתפלות ובקשות על מה שצריך ברוחניות ובגשמיות (אך לא בשעת התקיעות ממש אלא בין התקיעות).
ה. ומוהרא"ש ז"ל תמיד מעורר את כל אנשי שלומנו בעת תקיעת שופר,
שיזהרו מאד לעקור מעצמם כל מיני שנאה וקנאה שיש בלבם על שום בר ישראל, כי אז בשעת
תקיעת שופר צריכים כולם לעמוד לפני כסא כבודו יתברך, ואי אפשר לעמוד לפני כסא
הכבוד, כי אם ע"י התקשרות כל נשמות ישראל ביחד, ולכן אם יש אחד שאינו יכול
להתאחד עם כל נשמות ישראל, הרי שהוא גורם נזק והפסד לכולם חס ושלום.
ומוהרא"ש ז"ל היה כל כך מקפיד על דבר זה, עד שפעמים היה מבקש
ומתחנן ברבים לפני תקיעת שופר, בקול בכי ממש, שאם נמצא בבית הכנסת אחד שאינו יכול
להתאחד עם נשמות ישראל ביחד, שיצא מבית הכנסת תיכף ומיד, ולא יזיק לאחרים מחמת
שנאתו.
ולכן על כל אדם לקבל על עצמו מכאן ולהבא לחיות באהבה ובאחוה גמורה עם
כולם, ועל ידי זה תעלינה כל התקיעות והתפילות לרחמים ולרצון, ויפעלו כולם כל
משאלות לבם לטובה, אשרי הזוכה לתקיעת שופר כזאת (שיחות מוהרא"ש מועדים).
ו. אף על פי שנשים פטורות ממצות שמיעת קול שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן
גרמא, מכל מקום הנוהגות לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר יפה עושות,
ויש להם שכר מצוה (כ"כ בחזו"ע עמ' ק"ל).
אמנם כיום קבלו עליהם הנשים להחמיר ולקיים מצות שמיעת קול שופר,
ומשתדלות להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע את התקיעות, וכן כ"ק מוהרא"ש
זיע"א היה מעורר את הנשים מידי שנה להשתדל ולבוא לשמוע קול שופר (ומעיקר הדין די לנשים לשמוע 30 קולות, וא"צ יותר).
ז. צריך לחנך את הילדים הקטנים למצוה זו כמו בכל המצוות (אמנם אין להביא ילדים קטנים ביותר המבלבלים דעת השומעים).
ח. אין לדבר דיבורים שאינם מענייני התפילה והתקיעות בין תקיעות דמיושב
לתקיעות דמעומד (אפילו לימוד תורה אסור (והרהור מותר),
אמנם לומר תהלים או להתבודד מותר), כיון שהברכה
שמברך קודם תקיעות דמיושב פוטרת גם את התקיעות דמעומד, ואין להפסיק בדיבור ביניהם,
והאיסור הוא בין על הבעל תוקע ובין על ציבור המתפללים.
ט. הצריך להתפנות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, יתפנה ויברך אשר
יצר, כיון שהיא אמירה של מצוה ועוד שאם לא יברך עתה עלול הוא לשכוח לברך אחר
התפילה.
פרק יד
רחיצה במים חמים
ביום טוב
א. לבני ספרד: מותר להתרחץ
כל גופו בביתו במים חמים שהתחממו מערב יום טוב (אך יש להיזהר מאיסור סחיטה, חפיפה, ותלישת שער).
אולם במים שהתחממו ביום טוב על ידי דוד שמש (או בוילר המופעל ע"י שעון שבת), נחלקו הפוסקים, דעת מרן הגרע"י זצוק"ל להתיר רחיצה בביתו
ולא במרחץ או במקוה, ודעת האור לציון ועוד לאסור, אבל במים פושרים, לכולי עלמא
מותר.
ב. איסור מוחלט להשתמש במערכת גז או חשמל (המצוי באומן) לחימום המים
ביום טוב[3], קל
וחומר בשבת.
ג. לבני אשכנז: אסור להתרחץ כל
גופו אף במים קרים או פושרים, אא"כ יש צורך גדול בכך או שהוא מצטער (ולרחוץ אבר אבר לבדו מותר אפילו במים חמים לכתחילה, דהיינו פניו ידיו
ורגליו בלבד ולא כל גופו).
ד. טבילה במקוה טהרה ביום טוב מותרת לכולי עלמא גם בחמים, כיון שבור
הטבילה לא נחשב כמרחץ לענין זה.
פרק טו
סדר התשליך
א. נוהגים ביום הראשון של ראש
השנה אחר תפילת מנחה ללכת אל ים או נהר לומר סדר תשליך, ומנהג ישראל תורה הוא,
ונוהגים לנער את שולי הבגד או הכיסים בשעה שאומרים "ותשליך במצולות ים כל
חטאתם" (וע"פ כתבי האריז"ל יש לנער
בגד הציצית דוקא). ובשעת הצורך אפשר קודם תפילת מנחה.
ב. במקום שאין מעין או נהר, יוכל לעשות התשליך ליד דלי עם מים, או יפתח
הברז. ויש הנוהגים ללכת בעשרת ימי תשובה למקום ים או נהר ולומר שם סדר התשליך.
ג. נאנס ולא עשה התשליך ביום הראשון, יעשהו ביום השני לאחר מוסף,
וי"א לאחר מנחה.
ד. נשים הנוהגות לומר סדר התשליך,
יזהרו לעשות כן במקום צנוע, שלא יבואו לידי תערובת נשים וגברים ח"ו.
פרק טז
אמירה לגוי
א. אסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה ביום טוב, דאמירה לגוי שבות (איסור דרבנן), וצריך
זהירות רבה בזה, ובפרט הנוסעים לאומן לראש השנה, צריכים להיזהר בזה, ובשעת הצורך יש
לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו ולא יורה היתר לעצמו בדינים חמורים אלו.
מעט כתבי יד
קדשו של כ"ק מוהרא"ש זיע"א, לרבני בית ההוראה ולאנשי שלומנו בענייני
אלול וראש השנה:
א. "לנכון קבלתי את מכתבך. מנהגינו וכן היה מנהג כל פלך
וואהלין, שבמנחה היו אומרים לדוד הוי"ה אורי וישעי, תיכף ומיד אחר שמונה
עשרה, מקודם אומרים תחנון (מי שאומר תחנון במנחה), ואחר כך אומרים לדוד
הוי"ה אורי וישעי, ואחר כך אומרים קדיש שלם, ומי
שלא אומר תחנון במנחה כמו החסידים וכו', היו אומרים תיכף ומיד אחר שמונה עשרה לדוד
הוי"ה אורי וישעי ואחר כך קדיש שלם, ובבוקר אומרים את זה אחר
ה"יום" היינו אחר ה"שיר של יום". רק חזק ואמץ ואז טוב לך כל
הימים". (ב' אלול התשס"ז).
ב. "אני מאד מאד מבקש
אותך שתעלי לבית הכנסת לשמוע קול שופר שזה מצות עשה מן התורה, ודעי לך שבראש השנה יכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא כל מה
שרוצים, ולכן אל תהיי בטלנית, תבקשי בפרטי פרטיות ממנו יתברך, כל מה שאת צריכה,
ותראי שיהיה לך שנה טובה ומתוקה" (מתוך מכתב לנשות אנ"ש כ"ו אלול
התשע"א).
ג. "אשה פטורה מהתפילות הקבועות, וחייבת
רק ללכת לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, שזו מצות עשה שגם הנשים מקפידות על זה" (מתוך שו"ת ברסלב
י"ד אלול התשע"ג).
ד. "תזהירי מאד את בעלך, שלא יבלה את הזמן
היקר באומן בראש השנה, אלא רק יעמוד ויתפלל כל מה שאתם צריכים, כי בראש השנה
כותבים את התקציב על כל השנה, וכן מה יקרה עם כל המשפחה על השנה הבאה עלינו לטובה,
ולכן חבל לבטל את הזמן היקר שמה בפטפוטי דברים בטלים" (מכתב לנשות אנ"ש,
כ"ב אלול התשס"ח).
ה. "גם באומן צריכים לשמור לא לקנות בבסטות
פיתה פלאפל או פיצה וכו' וכו', שמוכרים בלי שום הכשר, וכו', הן אמת אתה רעב אבל
תשמור, מה אתה קונה? ומי המוכר"? (מכתב לאנ"ש כ"ב אלול
התשס"ח).
תקציר
מעשי לאנשי שלומנו מהספר הקדוש "הנהגות ראש השנה"
שחיבר
כ"ק מוהרא"ש זיע"א
ועליך לדעת כי הכל תלוי לפי הראש… וראש השנה הוא הראש של כל
השנה ועל כן כפי שמתנהגים בראש השנה כן מתנהגים כל השנה… על כן ראה איך לנצל את
הימים הנוראים הללו בטוב ובנעימים ותחטוף טוב נצחי… ותבלה רוב הזמן בציון הקדוש
של רבינו ז"ל בשיחה…. בכיסופין וברצונות חזקים אחריו יתברך ואז דייקא תרגיש
ראש השנה אחר לגמרי, וכן תזכה לשנה טובה ומתוקה שנה מלאת טוב אמיתי ונצחי"
(מתוך הקדמת הנהגות ראש השנה).
גדולת ראש השנה:
א.
ר"ה הוא יום דין, הספרים בשמיים פתוחים, ואתה יכול לפעול הכל.
ב.
כפי שמתנהגים בר"ה, כך יהיה כל השנה, תעשה רק טוב ויהיה לך טוב
כל השנה.
ג.
רביז"ל אמר ר"ה שלי עולה על הכל … כי כל העניין שלי הוא
רק ר"ה (חיי מוהר"ן ת"ג).
ד.
מי שלא יכול להגיע לציון רביז"ל באומן, יתפלל בקיבוץ אנשי שלומנו,
וגם שם רביז"ל נמצא ממש.
ה.
ביהכ"נ "היכל הקודש" ביבנאל עיר ברסלב הוא בחינת ציון
רביז"ל, כי שם עוסקים בתורותיו כל השנה.
עבודת ימי ראש השנה:
א.
להמליך את ה' יתברך על כל העולם, ה' נמצא פה אתנו עמנו ואצלנו ובכל
תנועה ותנועה שם אלופו של עולם.
ב.
בראש השנה צריך לחשוב רק מחשבות טובות, במה שאדם חושב, שמה הוא נמצא,
תחשוב טוב יהיה טוב, תדון את כל אדם לכף זכות, ותעמיק מחשבתך שבוודאי הקב"ה
ישמע לקול תפילותיך ברחמים וברצון, ותהיה לך שנה טובה ומתוקה.
ג.
ביום ראשון של ר"ה צריך למעט בדיבור, וטוב לקבל על עצמו
"תענית דיבור" בשני הימים של ר"ה.
תיקון הכללי:
א.
תיקון הכללי, הוא תיקון גמור ונפלא על כל מיני פגם הברית שבעולם
רח"ל, ומכפר על כל עוונותיו.
ב.
הקורא תיקון הכללי, זוכה שלא נשאר כתם של עבירה על נשמתו, ונתרפא
מצרעתו ונתלבש בלבוש קדוש של גן עדן ונתרומם מזלו. (מתוך קונטרס
"מעלת הזוכה לבוא אל ציון רביז"ל", עמ' נ"ח).
ג.
בכל פעם שבאים לציון צריך לתת פרוטה לצדקה עבור נשמת רבינו נחמן בן
פייגא זי"ע, ולאחר מכן צריך לקרוא שוב את התיקון הכללי כאילו לא קראת מעולם
תיקון הכללי, וזו הפעם הראשונה שלך ונוסף תיקון על תיקון בנשמתך, עד אין סוף.
ד.
אנ"ש אומרים: התיקון הכללי זה הניתוח להוציא את הזוהמה והלכלוך
מהגוף, והתפילה של ר' נתן היא המים שרוחצים את הגוף מהדמים והלכלוך (נמצאת בסוף
התיקון הכללי, באריכות ובשלמות).
לקרוא את התיקון והתפילה שאחריה לפחות פעם אחת בימים אלו.
ניצול הזמן:
א.
לשמור מחברים רעים, אין זמן לדיבורים, לא באנו לטייל אלא להיגאל.
ב.
כגודל הקדושה באומן כך גודל הטומאה, והבן.
ג.
אפשר לפעול הכל אצל רביז"ל, "זה הכתובת לכל הישועות
והניסים", תתעקש בתפילה ובתחנונים, ומובטח שלא תזוז משם עד שתתקבל תפילתך
ברצון.
ד.
חשוב מאד לעיין בספר
הנהגות ר"ה עמ' נ"ט.
ה.
כשבאים לאומן, מניחים את החפצים במקום השינה, ורצים ישר לרביז"ל (אח"כ
הולכים לנוח).
ו.
גם אם אתה לא מרגיש שינוי בעצמך, אל תדאג – אתה בניתוח עם הרדמה.
ז.
מי שלא נמצא באומן, ראה לנצל את הזמן בבית המדרש, שם רביז"ל
נמצא, שם מאיר הציון הקדוש, לא להתבלבל משום דבר שבעולם.
סדר התפילות:
א.
חשוב לעיין בספר 'אוצר ר"ה', עמ' ל'.
ב.
"ליל
זכור ברית" – הלילה האחרון של השנה, אפשר לתקן הכל בלילה זה, לא לפספס
סליחות, חשוב לקרוא הנהגות ר"ה עמ' כ'.
ג.
ערב ר"ה – "אנשים
אחרים היו רוצים שיהיה להם ראש השנה כמו ערב ר"ה שיש אצלנו" (חיי
מוהר"ן, ש"ה).
ד.
שחרית, ולאחר מכן לא
לשכוח "התרת נדרים". מיד אחר התפילה.
ה.
"פדיון
נפש" – ערב ר"ה ראוי ליתן על פדיון (שיחות
הר"ן סימן רי"ד).
אמר, "אם היו יודעים שרים חשובים, את הדרך ארץ שאני מלמד את תלמידי, היו
שולחים את בניהם ללמוד אצלי דרך ארץ".
ו.
"וידוי
דברים" – בפני רביז"ל בציון "מאן דמפרש חובוי, כל דינין בדלין
מיניה" (מי שמפרש את חובותיו, כל הדינין נפטרים ממנו) וזוכה להיכתב לחיים
טובים.
ז.
מקווה לכבוד יו"ט.
ח.
מנחה – תפילה אחרונה של השנה, מתקנים בה את כל התפילות של כל השנה,
להתפלל מילה במילה ובכוונה.
ט.
קודם מנחה – נוהגים לומר מזמור ק"ז "הודו לה' כי טוב כי
לעולם חסדו" שתיקן הבעש"ט הקדוש זיע"א.
י.
לאחר מנחה – ממתינים מעט, אומרים נוסח "הריני מקשר עצמי בכל השנה
הזאת לכל הצדיקים וכו' וכו' והריני מוסר כל מחשבה דיבור ומעשה לה' יתברך, שהכל
יהיה כרצונו" ולהרחיב בזה את הדיבור לה'.
יא. ערבית – רביז"ל היה מאריך מאד
בתפילה זו, להתפלל לאט ובכוונה.
לאחר יהיו לרצון וכו' באמצע אלוקי נצור, להרבות בתפילה ובקשה על כל מה שצריכים ורוצים, ולא
להסתכל על אחרים שסיימו להתפלל.
רביז"ל מעביר את אנשיו ראשונים לפני מלך מלכי המלכים, על מנת
שיצאו זכאים בדין.
יב. אחר התפילה – "ובפרט תיגש אל רבך שקרב אותך אל הקב"ה, ותבקש ממנו
שיברך אותך בשנה טובה ומתוקה, כי הברכה שרבך יברך אותך תתקיים" (הנהגות
ר"ה עמ' ק"ו).
יג.
קידוש – לכוון בברכת
"שהחיינו" על יום ר"ה, וגם על הזכות הגדולה שהתקרבנו לרביז"ל
ואנו בציונו הקדוש בר"ה (או בקיבוץ בא"י, שגם שם נמצא רביז"ל).
המוציא, אכילת הסימנים, סעודה.
לחלק פרק אחד בכל סעודה.
השנה.
יד. הולכים לציון רביז"ל, תיקון
הכללי, התבודדות, עת רצון גדול מאד.
טו.
מקווה לפני התפילה, חובה.
טז.
מתחילים תפילת שחרית "אדון עולם" בניגון המיוחד לר"ה,
חשוב להגיע בזמן.
יז. "המלך"
– מוחים כף אל כף, ממליכים את ה' ברגע זה ממש, ויושב על כיסא מלכותו.
הכל זה
אלוקות ואלוקות זה הכל אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל.
יח. "תקיעת שופר" –
חשוב וכדאי לקרוא הנהגות ר"ה עמ' קמ"ט ו- קנ"ב.
יט.
זמן תקיעת שופר – עכשיו זה לא הזמן לדבר בחוץ, חבל על כל רגע.
כ. הכנה לתקיעות, תפילה ובקשה, ולקרוא מאמרי הזוהר המובאים בסידור לפני
תקיעת שופר.
כא.
יש עניין גדול מאד להתבונן בפנים של הבעל תוקע בעת התקיעות, שפניו
מתאדמות.
כב.
אסור לדבר מתחילת התקיעות עד הסוף (אחרי מוסף).
ביותר. אסור ללמוד בזמן זה.
כג.
סעודת היום – ד' פרקי משניות מסכת ר"ה.
כד.
הולכים לציון, אם אפשר לסיים ספר תהילים, אין לתאר ואין לשער.
כה.
מי שישן ביום ר"ה, המזל שלו ישן כל השנה, לא כדאי.
כו. "תשליך"
– ביום א' של ר"ה, לא רוקדים ולא שרים מתחילת ר"ה עד אחר התשליך, שאז
הוא הריקוד הראשון של השנה (הנהגות ר"ה עמ' קפ"א).
כז. מנהג אנ"ש לשמוע דרשה נפלאה מגדולי מובחרי תלמידי רביז"ל
בכל דור ודור, ולקבל חיזוק עצום והתעוררות נפלאה לכל השנה כולה.
דרשה זו.
כח. יום שני – התחדשות, אפשר עוד לפעול שיהיה רק טוב, לא להתייאש.
כט. שבת אצל רביז"ל – כששובת שבת אצל הצדיק, כאילו התענה שבע פעמים,
משבת לשבת.
ל. חוזרים לארץ הקודש, לשמור לא לכעוס, שמירת העיניים בדרך. להתנהג בדרך ארץ,
לא לאבד את התיקונים והמתנות שקיבלנו מרביז"ל.
"אשרינו
מה טוב חלקינו שזכינו להתקרב לרבינו"
שנה טובה ומתוקה
וכתיבה וחתימה טובה
חוברת זו נדפסה
לזכות נשמתו הטהורה
של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש רבי אליעזר
שלמה בן הגאון ר' מנחם זאב זיע"א
לרפואת
אילנה בת לאה,
רמי רחמים בן אוה
טלפון
באומן
לשאלות
דחופות בלבד: 380-99-391-73-29+
משום שמבואר בב"י (סימן
תקכ"ז סעיף י"ד), שלכתחילה צריך לבשל את התבשיל בערב החג, או בליל ערב
החג ולא קודם, וכן מבואר בבה"ל (שם ס"ו ד"ה עדשים), בשם הב"ח
(ס"ב), שלכתחילה צריך לבשל את העירוב תבשילין לשם העירוב, דהיינו כשמבשלים
סיר בשר או עוף בערב החג צריך לחשוב על חתיכה אחת שבסיר שהיא לשם העירוב, עיין
בספר הליכות מועד פסח (מהדו"ק עמ' רנ"ו).
הוא בסידור
האר"י לרבי שבתי זי"ע, וכן הובא בכף החיים (סקכ"ה), ובספר אוצר
מנהגי חב"ד (ר"ה עמ' ק"מ), שכן נהג האדמו"ר מליובאויטש
זצ"ל, הובא בספר פסקי תשובות (ח"ו עמ' ר"ג), וכך כתב כ"ק
מוהרא"ש זי"ע בספרו הנהגות ראש השנה (עמ' קי"א), שיש להקדים את
התפוח בדבש, ולאחמ"כ רמון, ע"ש סודות נפלאים.
שע"י כן גורם להפעלת מערכת חימום חשמלית, כשמתחמם ע"י גז אע"פ שיש שם
להבה דולקת כבר, מכל מקום כשסוגר הברז מקטין הלהבה ונחשב מכבה, והרי אסור לכבות אש
ביו"ט (וגם אמירה לגוי לעשות כן אסור).
|
|