פרק א
ערב ראש השנה
א. נוהגים להתענות ערב ראש השנה[1], ומנהג העולם להתענות עד חצות היום[2], וכן הוא מנהג אנשי שלומנו.
ב. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בתפילת שחרית בערב ראש השנה, לפי שהוא ערב יום טוב[3], ואין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות של רשות לתקיעות של חובה, וגם כדי לבלבל את השטן[4].
ג. מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיוציא לאור משפטנו[5]. ולכתחילה יסתפרו לפני חצות היום[6] (ואם אין באפשרותו לעשות כן יסתפר לפני ערב ראש השנה).
ד. נוהגים האנשים לטבול בערב ראש השנה[7] (גם מי שאינו רגיל בזה בכל יום).
פרק ב
התרת נדרים
א. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה (ומנהג בני ספרד גם בערב יום הכיפורים), כדי להינצל מעוון נדרים לפני יום הדין הגדול והנורא, ואף אם התחייב האדם נזיפה או נידוי מבית דין של מעלה, אזי ע"י התרה זו יתבטל מעליו הנזיפה או הנידוי, ובזכות זה ישמע ה' יתברך תפילתו בימים אלו[8].
ב. כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו "הנהגות ראש השנה" (עמ' לג) וזה לשונו "ועל כן ראה אהובי בני היקר, אם חטאת כל השנה נגד מישהו תלך עכשיו ותפייסו, ומכל שכן אם נדרת איזה נדר או נשבעת איזה שבועה או קללת את מישהו, תקבץ עשרה אנשים, ותבקש מהם שיתירו לך את הנדר או השבועה, ותתחנן ותבקש ממנו יתברך שיסלח לך ואל תכנס ליום הקדוש והנורא הזה יום המשפט ששופטים את האדם בשעה שיש לך איזו קנאה, או שנאה, איזו מריבה, או איזו מחלוקת עם זולתך…
ולכן ראה בני היקר, שלא יהיה לך עסק עם שום בר ישראל, ולא תשנא את זולתך, אלא תשלים עם כל אחד ואחד, ובפרט קודם ראש השנה ותתיר את נדרך שנדרת, שלא תדור הנאה מחברך, ותתיר את שבועתך שנשבעת שלא לדבר עם חברך ולא תעמוד בארבע אמותיו, כי אם לא תתיר נדרך ולא תבטל את שבועתך, דע לך שלא תוציא את שנתך רחמנא לישזבן, כל כך חמורים נדרים ושבועות".
ג. טוב לנהוג שהאשה תמנה את בעלה שליח להתיר נדרה[9], ויאמר בנוסח "ולאשתי", ויש הנוהגות שלא לסמוך על זה אלא סומכות על "כל נדרי" בליל יום הכיפורים, ובאות לבית הכנסת לשמוע "כל נדרי[10]".
ד. התרת נדרים זו מורכבת משני עניינים, האחד הוא התרת הנדרים שנדר במשך השנה שחלפה, והשני מסירת מודעה על הנדרים שידור מכאן ולהבא שרצונו שלא יחולו כלל ועיקר. ויש לדעת ולהודיע לאחרים, שהתרת נדרים זו מועילה רק לנדרים שנדר ולא זוכר בשעת ההתרה מה נדר, אבל נדרים שזוכר לא מועילה התרה זו עד שיפרטם, ודי שיפרט לאחד מן המתירים הבקי בענייני פתח וחרטה[11].
ה. מעיקר הדין די בשלשה מתירים, ומנהג בני ספרד ומקצת מבני אשכנז – שיהיו עשרה מתירים[12] (מהחשש שנידוהו בחלום או שנדר בחלום שצריך דוקא עשרה להתירו), ויש להקפיד שכל אחד יאמר בקול רם[13], ומנהג בני אשכנז שכל אדם מבקש התרה לבדו בפני שלשה אנשים[14].
פרק ג
הדלקת נרות של ראש השנה
א. המדליקה נר של יום טוב, צריכה לברך "אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו להדליק נר של יום טוב[15]".
ב. מנהג בנות אשכנז לברך ברכת "שהחיינו" בשעת ההדלקה[16] ומקבלת עליה קדושת יום טוב ואסורה באכילה ושתיה ובכל המלאכות האסורות ביום טוב (ואם היא עושה קידוש בעצמה, אינה מברכת שוב ברכת שהחיינו), ומנהג בנות ספרד שלא לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, אלא יכוונו לצאת ידי חובה בברכתשהחיינו בשעת הקידוש[17].
ג. אש מצויה: יש להדליק בערב החג נר נשמה (הדולק לפחות 48 שעות), על מנת שיוכל להעביר אש ביום טוב לצורך הדלקת נרות יו"ט שני, ושאר צרכי החג (ומותר להדליק גפרור מנר דולק, אמנם אין לכבות הקיסם או הגפרור, רק מניחים אותו עד שיכבה מעצמו).
ד. לכתחילה יש להכין שני זוגות פתיל צף קודם החג (דהיינו לתחוב הפתיל בתוך המצוף), לצורך הדלקת נרות בחג, כיון שיש אוסרים להכינם ביום טוב משום מתקן מנא[18], ובדיעבד שלא הכין את הפתיל צף בערב יום טוב, ידליק בנרוניות, ואם גם זה אינו מתאפשר, יכול להכין את הפתיל צף ביום טוב ולסמוך על דעת המתירים בזה[19].
ה. כשבאים להדליק את הנר ביום טוב שני, מנקים תחילה את הכוסיות מהשאריות שנשארו בהם מההדלקה של היו"ט הראשון, ופעמים ששאריות אלו מוקצה, ולכן כדי להנצל מכל חשש איסור יש לקחת את כוסיות ההדלקה ולנערם בפח, ולא להרים את השאריות בידו ממש, ואם אין השאריות מתנערות יש להוציאם בעזרת סכין או מזלג[20] (או ע"י הידית של הכפית).
ו. אדם שלא נמצא בביתו בראש השנה, חייב להדליק נרות יום טוב ושבת בחדר המיוחד לו לאכול או לישן[21], אך אם אין באפשרותו להדליק במקום שאוכל או ישן בו, יבקש מבעל הבית או מאדם אחר שמדליק שם שיוציאו ידי חובתו ע"י שיזכה לו חלק בנר קודם ההדלקה, או שישתתף עמו בהוצאות הנרות[22], אך לא ידליק במקום אחר עם ברכה שאינו מקום אכילה ושינה שלו מכיון שברכתו ברכה לבטלה.
פרק ד
זמן הדלקת נרות ביום טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. ביום טוב ראשון של ראש השנה יש נוהגים להדליק את הנרות מבעוד יום כמו בכל ערב שבת, והוא משום כבוד יום טוב שמקדים ומדליק הנרות קודם כניסת החג כדי שייכנס אליו באורה ובשמחה[23].
וישנן נשים הנוהגות להדליק נרות יום טוב לאחר צאת הכוכבים לפני הסעודה, לפי שעיקר מצוה הדלקת נרות הוא בשביל הסעודה[24] (וידליקו ע"י העברה מאש לאש).
ב. ביום טוב שני של ראש השנה, צריך להקפיד לכתחילה להדליק את הנרות לאחר צאת הכוכבים, של היום טוב הראשון (דהיינו כ – 35 דקות לאחר השקיעה בא"י וכ -50 דקות באומן, והנוהגים כרבנו תם צריכים להדליק כ – 72 דקות לאחר השקיעה).
והטעם לפי שאם ידליקו לפני צאת הכוכבים יש חשש של איסור הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, כיון שבימינו יש אור גדול בבתים מאור החשמל, ואור הנר אינו מועיל להאיר הבית, אלא כל תכלית ההדלקה ביו"ט שני הוא לצורך מצוות ההדלקה של היום השני וכשמדליקו מבעוד יום נמצא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני (ואין מועיל לזה עירוב תבשילין אלא רק מיום טוב שני לשבת), ומכל מקום המדליקים מבעוד יום סמוך לחשיכה, יש להם על מה שיסמוכו, לפי שסוף סוף יש תוספת אורה בבית מחמת אור הנר[25].
ג. כתב מוהרא"ש זי"ע במחזור עת רצון (ר"ה עמ' כ"ג), וז"ל "מוהרנ"ת ז"ל ביקש מבנותיו וכלותיו, אשר בעת שידליקו את הנרות, יאמרו – "כמו שאני מדליקה עכשיו את הנרות, כמו כן ידלק אור רבנו ז"ל בלבות כל בני ישראל".
פרק ה
ברכת שהחיינו ביום טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. בלילה הראשון של ראש השנה מברכים בקידוש שהחיינו על עיצומו של יום, ולכן אין להניח על השלחן בשעת הקידוש את הפירות החדשים שמברכים עליהם שהחיינו, לפי שאז נפטרים בברכת שהחיינו בקידוש ולא יוכלו שוב לברך עליהם[26].
ב. בקידוש ליל שני של ראש השנה יש ספק האם מברכים שהחיינו על עצם היום, כיון ששני הימים הם קדושה אחת וכיומא אריכתא דמיא, והרי כבר בירך שהחיינו ביום הראשון, או שמכל מקום ב' ימים הם וצריך לברך על כל יום ויום.
ולכן כתב השו"ע (סימן ת"ר ס"ב), שיש להביא פרי חדש על השלחן בשעת הקידוש (או שילבש בגד חדש) ולכוון בברכת שהחיינו שבקידוש גם על הפרי החדש, ומכל מקום אם אין לו פרי חדש יסמוך על עיקר הדין ויברך שהחיינו בקידוש[27] (וכדעת האריז"ל).
ג. פרי חדש הוא: חבוש, תמרים צהובים, רימונים, שניכר חידושם באופן ודאי (דהיינו שגדלו על העץ בשנה זו), ובלבד שלא בירך עליהם שהחיינו בלילה הראשון, ואילו על קלמנטינה אין לברך שהחיינו לפי שהיא בדרך כלל חמוצה בתקופה זו[28].
פרק ו
אכילת אגוזים, מאכלים חמוצים, חריפים ושחורים, בראש השנה
א. נוהגים להימנע מלאכול מאכלים חמוצים בשני ימים טובים של ראש השנה, כדי שלא יהיה סימן חמיצות לכל השנה[29] (ובהרבה קהילות נתפשט המנהג להימנע מלאכול המאכלים הנ"ל עד לאחר שמחת תורה[30]).
ב. כמו כן יש הנמנעים מאכילת מאכלים מרים או מלוחים, כגון זיתים, לימון (אמנם נתינת לימון ע"ג סלט ודג אין חשש), אשכולית, קלמנטינה קודם שהגיעה לעונתה, הרינג, דג מלוח[31]ומאכלים חריפים אם מתענג מאכילתם מותר לאוכלם בראש השנה, ויכוון באכילתם שתהיה לו שנה חריפה ומשובחת בלימוד התורה ובכל מעשה ידיו[32].
ג. כמו כן נמנעים מאכילת אגוזים בראש השנה, לפי שאגוז (עם הכולל) גימטריא חטא, ועוד שמרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה[33] (אגוזים היינו אגוזי מלך, פקאן, לוז, ועוד), ויש המקפידים בזה עד לאחר שמחת תורה.
ד. אמנם אין מניעה לשתות או לאכול משקים ומאכלים שחורים, כדוגמת קולה, קפה ויין כהה מאוד, חצילים ושזיפים[34], ורק מענבים שחורים יש נמנעים על פי הסוד[35].
ה. ויש לזכור, שכל המאכלים שאוכלים בראש השנה הם לסימן טוב שתהיה לו שנה טובה ומתוקה ומוצלחת, וכן התנהגותו בראש השנה היא סימן ודרך כיצד יתנהג כל השנה הבעל"ט.
ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לכעוס או לגרום צער ומתיחות בבית בראש השנה, כדי שלא תהיה לו שנה עצובה ומתוחה כל השנה, אלא רק יהיה שמח וטוב לב ויהיה בטוח בחסד ה' יתברך שיעשה עמו ניסים ונפלאות ויושיעו בזכות הצדיקים, התשובה והמעשים טובים[36].
ו. נוהגים להטביל בברכת המוציא בשני ימים טובים של ראש השנה את הפת בדבש לסימן טוב שתהיה השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה[37] (ויש מבני אשכנז הנוהגים בזה עד שמחת תורה, דהיינו בסעודות שבת ויו"ט, ערב יוהכ"פ והושענא רבא[38]).
ומכל מקום אין לבטל את פשט ההלכה שיש לטבול הלחם במלח לפי שיש בו משום מיתוק הדינים, ולכן מטבילים צד אחד של הלחם במלח ואח"כ צד שני בדבש[39], אמנם אין צריך לעשות זאת אלא רק בעל הבית הבוצע על הלחם, אך לשאר המסובים די להטביל את הלחם בדבש בלבד[40].
פרק ז
עריכת הסימנים
א. נוהגים לאכול בשני הלילות של ראש השנה מאכלים מסוימים לסימן טוב, ואומרים עליהם יהי רצון[41].
ב. לכתחילה צריך לערוך את סדר הסימנים רק לאחר שנטל ידיו ובירך המוציא ואכל כזית פת, כיון שאם יעשה זאת קודם הנטילה ויאכל כזית מהסימנים, הרי שנכנס לספק ברכה אחרונה, אך כשעורך את סדר הסימנים בתוך הסעודה, אזי ברכת המזון פוטרתן מברכה אחרונה, ועוד כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה[42].
ג. מכיון שבכלל מאכלים אלו ישנם תמרים, והם המובחרים משבעת המינים, לפיכך יקח תמר ויברך עליו בורא פרי העץ, ואח"כ שאר מינים[43], ואין לברך על הכרתי והרוביא והסלקא בורא פרי אדמה משום שנפטרים בברכת הפת[44] (וטוב שיקח דבר שברכתו אדמה שעליו מברכים בתוך הסעודה (כגון אבטיח), ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויפטור את הסימנים[45]). ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך עליהם כברכתם משום שבאים רק לסימנא בעלמא[46].
אמנם יש אומרים להקדים ולברך על התפוח בדבש כי יש רמזים וטעמים מיוחדים לאכילתו בלילה זה, והרי הוא בגדר חביב לעומת הז' מינים, ואפשר להסתמך על הפוסקים הסוברים שחביב קודם לז' המינים[47] (ויאמר "יה"ר שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", ולא יוסיף תיבת "כדבש"[48]).
ד. מנהג רוב העולם לברך על הפרי הראשון בסדר הקדימה, ברכת העץ (ואם הוא פרי חדש גם ברכת שהחיינו), לאכול ממנו מעט כדי שהברכה תחול על האכילה ורק לאחר מכן יאמר את יהי רצון[49], ואם אינו צריך לברך על הפרי אזי יאמר רק את היהי רצון ולאחר מכן יטעם מהפרי, ומכל מקום אם טעה ואמר יהי רצון בין הברכה לאכילה, יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך[50].
ה. מי שאינו יכול לאכול את אחד הסימנים מסיבה כל שהיא, או שחושש לכשרות המאכלים ונגיעותם בתולעים, די לו להסתכל עליהם ולומר את היהי רצון[51].
פרק ח
הכנה מיום טוב ראשון של ראש השנה ליום טוב שני
א. אסור לעשות שום פעולת הכנה מיום טוב ראשון של ראש השנה ליום טוב שני של ראש השנה משום איסור הכנה מיום טוב לחבירו, כגון הכנת סלטים, עריכת השלחן, שטיפת כלים וכדומה[52] (ואף שהכין עירוב תבשילין לשבת מכל מקום אינו מתיר לעשות פעולות הכנה מיום טוב ראשון לשני וכן מיום טוב ראשון לשבת, אלא רק מיום טוב שני לשבת).
ב. בישול ואפיה: אסור לבשל או לאפות ביום טוב ראשון של ראש השנה לצורך יום טוב שני של ראש השנה, אולם מותר לבשל כמות גדולה של אוכל יותר מכדי צרכו ביום הראשון בכדי שיישאר גם ליום השני, כיון שאינו טורח במיוחד עבור היום השני אלא הכל נעשה בטרחא אחת, ומכל מקום לכתחילה אין לומר בפה שמכוון לצורך היום השני, כיון שניכר מתוך מעשיו קצת הערמה[53].
ג. חימום מאכלים: אסור לחמם מאכלים על הפלטה וכדומה ביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני, כיון שנחשב כהכנה ניכרת לצורך הלילה (ואף אם הפלטה כבויה, משום שעצם הנחת התבשיל על הפלטה נחשבת כהכנה ואסור), אלא רק לאחר צאת הכוכבים (כ – 35 דקות לאחר השקיעה בא"י, ובאומן כ – 50 דקות לאחר השקיעה, והנוהגים כר"ת לאחר 72 דקות), יחמם את המאכלים לצורך סעודת ליל יום טוב שני[54] (ורצוי לחלק את המאכלים ולהניחם בתבניות, וכך יתחממו על גבי הפלטה תוך זמן קצר).
ד. הוצאת אוכל מהמקפיא: דעת רבים מפוסקי אשכנז, שאין להוציא את המאכלים מהמקפיא כדי להפשירם ולחממם או לבשלם, לצורך היום טוב שני של ראש השנה, אלא אם יתקיימו שלשה תנאים:
1. להוציא את התבשיל מבעוד היום גדול (משעה 14:00 – 15:00 לערך), כדי שלא יהיה ניכר שעושה כן לצורך היום השני, ויחממם לאחר צאת הכוכבים.
2. צורך מצוה (כגון סעודת ליל יו"ט שני של ר"ה).
3. אם לא יוציא את התבשיל תיגרם טרחה והמתנה מרובה בליל יום טוב שני[55].
אמנם לדעת מרן הגרע"י זצוק"ל, מותר להוציא את הסיר מהמקפיא גם סמוך לשקיעה של היום הראשון ולא צריך להוציאו דוקא משעות הצהרים כנ"ל, כיון שבהוצאת התבשילים אינו עושה שום פעולה חיובית אלא הסרת מונע[56] (ומ"מ גם לדעה זו אסור להניחם ע"ג הפלטה, אלא רק לאחר צאת הכוכבים, ומותר להוציאם רק שיפשירו וכדומה).
ה. מקלחת: מותר להתקלח (באופן המותר, עיין לקמן פרק י"ג) ביום טוב ראשון גם בסמוך ליום טוב השני, ואין בזה חשש איסור הכנה, כיון שנהנה מהמקלחת גם בעצם היום הראשון, אולם אין לומר בפיו שמתקלח לצורך היום השני[57] (וכשחל ר"ה ביום חמישי ושישי מותר ביום טוב השני לפרש בפיו שמתקלח לכבוד שבת, לפי שעירוב תבשילין מתיר את כל ההכנות לשבת).
ו. החלפת בגדים: מותר להחליף את הבגדים לכבוד יום טוב שני, מכיון שנהנה כעת מהבגדים הנקיים[58].
פרק ט
בכיה בתפילות ראש השנה
א. רבינו האריז"ל נהג לבכות הרבה בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים אע"פ שהוא יום טוב, ואמר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלו, סימן שאין נשמתו הגונה ושלמה, ועוד אמר כי כל מי שנופלת עליו בכיה גדולה מאליו בתפילה, אזי ידע שבאותה שעה דנים אותו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת[59].
אמנם במעשה רב (סימן ר"ז) נאמר בשם רבינו הגר"א מוילנא, שאין לבכות בראש השנה כדברי הכתוב (נחמיה ח, ט), "אל תתאבלו ואל תבכו וכו', לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו', ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם", ופסוק זה נאמר על ראש השנה.
וכבר פרשו כוונתו שאין זה סותר להוראת האריז"ל, דכשבא לו הבכיה מעצמו מרוב דבקותו להקב"ה וכוונתו בתפילה, זה ודאי מותר, ומדה טובה היא ובכגון זה דיבר האריז"ל, והגר"א שאסר הוא במי שמעורר עצמו לידי בכיה מתוך הצער[60].
פרק י
שינה בראש השנה, קימה בעלות השחר
א. נוהגים שלא לישון בשני ימים של ראש השנה, משום שהישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה, וגם מפני שמראה כבדות ועצלות וזלזול בדין[61].
אמנם צריך לדעת שני דברים: א. יושב בטל כישן דמי, ולכן אדם שלא ישן בר"ה ובמקום זה מדבר דברים בטלים עם בני משפחתו וחבריו, הרי זה גרוע יותר מישן, שהרי יכול להגיע לידי לשון הרע ורכילות, ובאופן זה ודאי שמוטב שיישן[62]. ב. המשנה ברורה מביא בשם האריז"ל שאחר חצות היום ותקיעת שופר מותר לישון, לפי שכבר נתעורר המלאך ע"י תפילות ותקיעות, ולכן אדם שמחמת חוסר שינה נרדם במהלך הלימוד ולא מצליח ללמוד כהוגן, עדיף שינוח מעט וישן חצי שעה או שעה כפי מדת הצורך בכדי שיוכל אח"כ ללמוד או לקרוא תהלים היטב בעירנות[63].
ב. לכתחילה יש להשתדל לקום קודם עלות השחר (ולכל הפחות קודם הנץ) בשני ימי ראש השנה, ויש בזה כמה טעמים[64], ועדיף יותר לקום קודם עלות השחר, ולישון אחר חצות היום מאשר לקום אחר עלות השחר ולא לישון ביום, לפי שמעלת הקימה קודם עלות השחר גדולה וחשובה יותר ממניעת השינה לאחר חצות היום[65].
אמנם מי שקשה עליו לקום קודם עלות השחר, יכול להמשיך לישון ולסמוך על הפוסקים הסוברים שדווקא הישן ביום ללא סיבה מוצדקת נראה כמזלזל, אבל כל שלא התעורר משנתו, אף שהאיר השחר אין בזה משום זלזול, בצירוף החשש שלא יוכל להתרכז ולכוון היטב בתפילתו[66].
פרק יא
אכילה לפני התקיעות
א. מנהג הספרדים שלא טועמים כלל קודם התקיעות, וכן דעת כמה מגדולי הפוסקים[67], אולם בימינו שירדה חולשה לעולם, ובפרט כשמתפלל במנין שמסיימים מאוחר וקשה לו להיות בתענית רוב היום, מותר לו לעשות קידוש בצנעא לפני התקיעות, ויאכל אכילת עראי ויזהר שלא יאכל יותר מכביצה מזונות, ופירות מותר אפילו הרבה[68].
ב. אדם שעושה קידוש לפני התקיעות קודם תפילת מוסף, צריך לעשות שוב קידוש אחר תפילת מוסף קודם הסעודה[69].
פרק יב
דיני תקיעת שופר (בקצרה)
א. מצות עשה מן התורה לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר (במדבר כט א) "יום תרועה יהיה לכם", ותקנו חז"ל לתקוע גם בסדר התפילה ובכך משלימים למאה קולות[70] (אמנם מי שלא שמע תקיעת שופר בסדר התפילה, די לו בשמיעת 30 קולות לפחות, תשר"ת ג"פ, תש"ת ג"פ, תר"ת ג"פ[71]).
ב. נכון שיאמר התוקע לצבור השומעים קודם שיתקע בשופר, שיכוונו לצאת ידי חובת הברכות ומצוות שמיעת קול שופר ושגם הוא מכוון להוציאם ידי חובת הברכות ומצות שמיעת קול שופר[72].
ג. לכתחילה צריך לדעת להיכן שייכת כל תקיעה ותקיעה, אם לתשר"ת, אם לתש"ת, אם לתר"ת, ומצוי הדבר שהשומעים מתבלבלים ולא יודעים בדיוק להיכן שייכת תקיעת התוקע, ולכן כדאי להסתכל במחזור ולעקוב בצורה מדוקדקת ומדויקת אחר התקיעות, ומי שיודע שלא יצליח להתרכז ומכיר בעצמו שיתבלבל, רצוי שיחשוב בליבו קודם התקיעות שכוונתו לצאת לפי כוונת הבעל תוקע[73].
ד. מוהרא"ש ז"ל אמר, שאין לתאר ואין לשער כלל את עוצם מעלת העת רצון שיש בשמים בשעת תקיעת שופר, כי אז השמים פתוחים, והקדוש ברוך הוא מאזין ומקשיב לתרועת עמו ישראל ברחמים, וכל מה שמתפללים ומבקשים בשעת תקיעת שופר, עולה למעלה ביחד עם כל התקיעות הקדושות, ונתקבל לרחמים ולרצון לפני כסא כבודו יתברך.
ולכן אסור להיות בטלן ברגעים אלו, רק לדעת שכל השפעות השנה תלויות בעת רצון זו, ועליו להרבות בתפלות ובקשות על מה שצריך ברוחניות ובגשמיות (אך לא בשעת התקיעות ממש אלא בין התקיעות[74]).
ה. ומוהרא"ש ז"ל תמיד מעורר את כל אנשי שלומינו בעת תקיעת שופר, שיזהרו מאד לעקור מעצמם כל מיני שנאה וקנאה שיש בלבם על שום בר ישראל, כי אז בשעת תקיעת שופר צריכים כולם לעמוד לפני כסא כבודו יתברך, ואי אפשר לעמוד לפני כסא הכבוד, כי אם ע"י התקשרות כל נשמות ישראל ביחד, ולכן אם יש אחד שאינו יכול להתאחד עם כל נשמות ישראל, הרי שהוא גורם נזק והפסד לכולם חס ושלום.
ומוהרא"ש ז"ל היה כל כך מקפיד על דבר זה, עד שפעמים היה מבקש ומתחנן ברבים לפני תקיעת שופר, בקול בכי ממש, שאם נמצא בבית הכנסת אחד שאינו יכול להתאחד עם נשמות ישראל ביחד, שיצא מבית הכנסת תיכף ומיד, ולא יזיק לאחרים מחמת שנאתו.
ולכן על כל אדם לקבל על עצמו מכאן ולהבא לחיות באהבה ובאחוה גמורה עם כולם, ועל ידי זה תעלינה כל התקיעות והתפילות לרחמים ולרצון, ויפעלו כולם כל משאלות לבם לטובה, אשרי הזוכה לתקיעת שופר כזאת"[75].
ו. אף על פי שנשים פטורות ממצות שמיעת קול שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום הנוהגות לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר יפה עושות, ויש להם שכר מצוה[76].
אמנם כיום קבלו עליהם הנשים להחמיר ולקיים מצות שמיעת קול שופר, ומשתדלות להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע את התקיעות[77], וכן היה מעורר כ"ק מוהרא"ש זיע"א את הנשים מידי שנה להשתדל ולבוא לשמוע קול שופר (ומעיקר הדין די לנשים לשמוע 30 קולות, וא"צ לשמוע את התקיעות בתפילת מוסף[78]).
ז. צריך לחנך את הילדים הקטנים למצוה זו כמו בכל המצוות[79] (אמנם אין להביא ילדים קטנים ביותר המבלבלים דעת השומעים).
ח. אין לדבר דיבורים שאינם מענייני התפילה והתקיעות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד(אפילו לימוד תורה אסור (והרהור מותר), אמנם לומר תהלים או להתבודד מותר), כיון שהברכה שמברך קודם תקיעות דמיושב פוטרת גם את התקיעות דמעומד, ואין להפסיק בדיבור ביניהם, והאיסור הוא בין על הבעל תוקע ובין על ציבור המתפללים[80].
ט. הצריך להתפנות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, יתפנה ויברך אשר יצר, כיון שהיא אמירה של מצוה, ועוד שאם לא יברך עתה עלול הוא לשכוח לברך אחר התפילה[81].
פרק יג
רחיצה במים חמים ביום טוב
א. לבני ספרד: מותר להתרחץ כל גופו בביתו (ולא במרחץ) במים חמים שהתחממו מערב יום טוב[82] (אך יש להיזהר מאיסור סחיטה, חפיפה, ותלישת שער).
אולם במים שהתחממו ביום טוב על ידי דוד שמש (או בוילר המופעל ע"י שעון שבת), נחלקו הפוסקים, דעת מרן הגרע"י זצוק"ל להתיר רחיצה בביתו ולא במרחץ או במקוה, ודעת האור לציון ועוד לאסור, אבל במים פושרים, לכולי עלמא מותר[83].
ב. איסור מוחלט להשתמש במערכת גז או חשמל (המצוי באומן) לחימום המים ביום טוב[84], קל וחומר בשבת.
ג. לבני אשכנז: אסור להתרחץ כל גופו אף במים קרים או פושרים, אא"כ יש צורך גדול בכך או שהוא מצטער, או לצורך ילד קטן שזקוק לכך מאד, דיש להקל ולהתרחץ ביו"ט וכן בשבת במים פושרים, ולקטן הצריך אף בחמים[85] (ולרחוץ אבר אבר לבדו מותר אפילו במים חמים לכתחילה, דהיינו פניו ידיו ורגליו בלבד ולא כל גופו).
ד. טבילה במקוה טהרה ביום טוב מותרת לכולי עלמא גם בחמים, כיון שבור הטבילה לא נחשב כמרחץ לענין זה[86].
פרק יד
סדר התשליך
א. נוהגים ביום הראשון של ראש השנה אחר תפילת מנחה ללכת אל ים או נהר לומר סדר תשליך, ומנהג ישראל תורה הוא[87], ונוהגים לנער את שולי הבגד או הכיסים בשעה שאומרים "ותשליך במצולות ים כל חטאתם[88]" (וע"פ כתבי האריז"ל יש לנער בגד הציצית דוקא[89]).ובשעת הצורך אפשר לומר קודם תפילת מנחה[90].
ב. במקום שאין מעין או נהר, יוכל לעשות התשליך ליד דלי עם מים, או יפתח הברז[91]. ויש הנוהגים ללכת בעשרת ימי תשובה למקום ים או נהר ולומר שם סדר התשליך[92].
ג. נאנס או שכח ולא עשה התשליך ביום הראשון, יעשהו ביום השני לאחר מוסף, וי"א לאחר מנחה[93].
ד. נשים הנוהגות לומר סדר התשליך, יזהרו לעשות כן במקום צנוע, שלא יבואו לידי תערובת נשים וגברים ח"ו[94].
פרק טו
אמירה לגוי
א. אסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה ביום טוב, דאמירה לגוי שבות (איסור דרבנן), וצריך זהירות רבה בזה, ובפרט הנוסעים לאומן לראש השנה, צריכים להיזהר בזה, ובשעת הצורך יש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו ולא יורה היתר לעצמו בדינים חמורים שכאלה.
מעט כתבי יד קדשו של כ"ק מוהרא"ש זיע"א, לרבני בית ההוראה ולאנשי שלומנו בענייני אלול וראש השנה:
א. "לנכון קבלתי את מכתבך. מנהגינו וכן היה מנהג כל פלך וואהלין, שבמנחה היו אומרים לדוד הוי"ה אורי וישעי, תיכף ומיד אחר שמונה עשרה, מקודם אומרים תחנון (מי שאומר תחנון במנחה), ואחר כך אומרים לדוד הוי"ה אורי וישעי, ואחר כך אומרים קדיש שלם, ומי שלא אומר תחנון במנחה כמו החסידים וכו', היו אומרים תיכף ומיד אחר שמונה עשרה לדוד הוי"ה אורי וישעי ואחר כך קדיש שלם, ובבוקר אומרים את זה אחר ה"יום" היינו אחר ה"שיר של יום". רק חזק ואמץ ואז טוב לך כל הימים". (ב' אלול התשס"ז).
ב. "אני מאד מאד מבקש אותך שתעלי לבית הכנסת לשמוע קול שופר שזה מצות עשה מן התורה, ודעי לך שבראש השנה יכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא כל מה שרוצים, ולכן אל תהיי בטלנית, תבקשי בפרטי פרטיות ממנו יתברך כל מה שאת צריכה, ותראי שיהיה לך שנה טובה ומתוקה" (מתוך מכתב לנשות אנ"ש כ"ו אלול התשע"א).
ג. "אשה פטורה מהתפילות הקבועות, וחייבת רק ללכת לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, שזו מצות עשה שגם הנשים מקפידות על זה" (מתוך שו"ת ברסלב י"ד אלול התשע"ג).
ד. "תזהירי מאד את בעלך, שלא יבלה את הזמן היקר באומן בראש השנה, אלא רק יעמוד ויתפלל כל מה שאתם צריכים, כי בראש השנה כותבים את התקציב על כל השנה, וכן מה יקרה עם כל המשפחה על השנה הבאה עלינו לטובה, ולכן חבל לבטל את הזמן היקר שמה בפטפוטי דברים בטלים" (מכתב לנשות אנ"ש, כ"ב אלול התשס"ח).
ה. "גם באומן צריכים לשמור לא לקנות בבסטות פיתה פלאפל או פיצה וכו' וכו', שמוכרים בלי שום הכשר, וכו', הן אמת אתה רעב אבל תשמור, מה אתה קונה? ומי המוכר"? (מכתב לאנ"ש כ"ב אלול התשס"ח).
תקציר מעשי לאנשי שלומנו מהספר הקדוש "הנהגות ראש השנה"
שחיבר כ"ק מוהרא"ש זיע"א
ועליך לדעת כי הכל תלוי לפי הראש… וראש השנה הוא הראש של כל השנה ועל כן כפי שמתנהגים בראש השנה כן מתנהגים כל השנה… על כן ראה איך לנצל את הימים הנוראים הללו בטוב ובנעימים ותחטוף טוב נצחי… ותבלה רוב הזמן בציון הקדוש של רבינו ז"ל בשיחה…. בכיסופין וברצונות חזקים אחריו יתברך ואז דייקא תרגיש ראש השנה אחר לגמרי, וכן תזכה לשנה טובה ומתוקה שנה מלאת טוב אמיתי ונצחי"
(מתוך הקדמת הנהגות ראש השנה).
גדולת ראש השנה:
א. ראש השנה הוא יום דין, הספרים בשמיים פתוחים, ואתה יכול לפעול הכל.
ב. כפי שמתנהגים בר"ה, כך יהיה כל השנה, תעשה רק טוב ויהיה לך טוב כל השנה.
ג. רביז"ל אמר ר"ה שלי עולה על הכל … כי כל העניין שלי הוא רק ר"ה (חיי מוהר"ן ת"ג).
ד. מי שלא יכול להגיע לציון רביז"ל באומן, יתפלל בקיבוץ אנשי שלומנו, וגם שם רביז"ל נמצא ממש.
ה. ביהכ"נ "היכל הקודש" ביבנאל עיר ברסלב הוא בחינת ציון רביז"ל, כי שם עוסקים בתורותיו כל השנה.
עבודת ימי ראש השנה:
א. להמליך את ה' יתברך על כל העולם, ה' נמצא פה אתנו עמנו ואצלנו ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם.
ב. בראש השנה צריך לחשוב רק מחשבות טובות, במה שאדם חושב, שמה הוא נמצא, תחשוב טוב יהיה טוב, תדון את כל אדם לכף זכות, ותעמיק מחשבתך שבוודאי הקב"ה ישמע לקול תפילותיך ברחמים וברצון, ותהיה לך שנה טובה ומתוקה.
ג. ביום ראשון של ר"ה צריך למעט בדיבור, וטוב לקבל על עצמו "תענית דיבור" בשני הימים של ר"ה.
א. תיקון הכללי, הוא תיקון גמור ונפלא על כל מיני פגם הברית שבעולם רח"ל, ומכפר על כל עוונותיו.
ב. הקורא תיקון הכללי, זוכה שלא נשאר כתם של עבירה על נשמתו, ונתרפא מצרעתו ונתלבש בלבוש קדוש של גן עדן ונתרומם מזלו. (מתוך קונטרס "מעלת הזוכה לבוא אל ציון רביז"ל", עמ' נ"ח).
ג. בכל פעם שבאים לציון צריך לתת פרוטה לצדקה עבור נשמת רבינו נחמן בן פייגא זי"ע, ולאחר מכן צריך לקרוא שוב את התיקון הכללי כאילו לא קראת מעולם תיקון הכללי, וזו הפעם הראשונה שלך ונוסף תיקון על תיקון בנשמתך, עד אין סוף.
ד. אנ"ש אומרים: התיקון הכללי זה הניתוח להוציא את הזוהמה והלכלוך מהגוף, והתפילה של ר' נתן היא המים שרוחצים את הגוף מהדמים והלכלוך (נמצאת בסוף התיקון הכללי, באריכות ובשלמות).
- · לקרוא את התיקון והתפילה שאחריה לפחות פעם אחת בימים אלו.
ניצול הזמן:
א. לשמור מחברים רעים, אין זמן לדיבורים, לא באנו לטייל אלא להיגאל.
ב. כגודל הקדושה באומן כך גודל הטומאה, והבן.
ג. אפשר לפעול הכל אצל רביז"ל, "זה הכתובת לכל הישועות והניסים", תתעקש בתפילה ובתחנונים, ומובטח שלא תזוז משם עד שתתקבל תפילתך ברצון.
ד. חשוב מאד לעיין בספר הנהגות ר"ה עמ' נ"ט (מובא להלן עמ' מו).
ה. כשבאים לאומן, מניחים את החפצים במקום השינה, ורצים ישר לרביז"ל (אח"כ הולכים לנוח).
ו. גם אם אתה לא מרגיש שינוי בעצמך, אל תדאג – אתה בניתוח עם הרדמה.
ז. מי שלא נמצא באומן, ראה לנצל את הזמן בבית המדרש, שם רביז"ל נמצא, שם מאיר הציון הקדוש, לא להתבלבל משום דבר שבעולם.
סדר התפילות:
א. חשוב לעיין בספר 'אוצר ר"ה', עמ' ל' (מובא להלן עמ' מז).
ב. "ליל זכור ברית" – הלילה האחרון של השנה, אפשר לתקן הכל בלילה זה, לא לפספס סליחות, חשוב לקרוא הנהגות ר"ה עמ' כ' (מובא להלן עמ' מח).
ג. ערב ר"ה – "אנשים אחרים היו רוצים שיהיה להם ראש השנה כמו ערב ר"ה שיש אצלנו" (חיי מוהר"ן, ש"ה).
ד. שחרית, ולאחר מכן לא לשכוח "התרת נדרים". מיד אחר התפילה.
ה. "פדיון נפש" – ערב ר"ה ראוי ליתן על פדיון (שיחות הר"ן סימן רי"ד).
- · חשוב מאד לקרוא – הנהגות ר"ה עמ' ל"ט + מ"ג. (עמ' מט).
- · הרבה סבלנות, לא לדחוף בתור, במקום לתקן נמצא שמקלקל, רבינו ז"ל אמר, "אם היו יודעים שרים חשובים, את הדרך ארץ שאני מלמד את תלמידי, היו שולחים את בניהם ללמוד אצלי דרך ארץ".
ו. "וידוי דברים" – בפני רביז"ל בציון "מאן דמפרש חובוי, כל דינין בדלין מיניה" (מי שמפרש את חובותיו, כל הדינין נפטרים ממנו) וזוכה להיכתב לחיים טובים.
ז. מקווה לכבוד יו"ט.
ח. מנחה – תפילה אחרונה של השנה, מתקנים בה את כל התפילות של כל השנה, להתפלל מילה במילה ובכוונה.
ט. קודם מנחה – נוהגים לומר מזמור ק"ז "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" שתיקן הבעש"ט הקדוש זיע"א.
י. לאחר מנחה – ממתינים מעט, אומרים נוסח "הריני מקשר עצמי בכל השנה הזאת לכל הצדיקים וכו' וכו' והריני מוסר כל מחשבה דיבור ומעשה לה' יתברך, שהכל יהיה כרצונו" ולהרחיב בזה את הדיבור לה'.
יא. ערבית – רביז"ל היה מאריך מאד בתפילה זו, להתפלל לאט ובכוונה.
- · לאחר יהיו לרצון וכו' באמצע אלוקי נצור, להרבות בתפילה ובקשה על כל מה שצריכים ורוצים, ולא להסתכל על אחרים שסיימו להתפלל.
- · רביז"ל מעביר את אנשיו ראשונים לפני מלך מלכי המלכים, על מנת שיצאו זכאים בדין.
יב. אחר התפילה – "ובפרט תיגש אל רבך שקרב אותך אל הקב"ה, ותבקש ממנו שיברך אותך בשנה טובה ומתוקה, כי הברכה שרבך יברך אותך תתקיים" (הנהגות ר"ה עמ' ק"ו).
יג. קידוש – לכוון בברכת "שהחיינו" על יום ר"ה, וגם על הזכות הגדולה שהתקרבנו לרביז"ל ואנו בציונו הקדוש בר"ה (או בקיבוץ בא"י, שגם שם נמצא רביז"ל).
- · המוציא, אכילת הסימנים, סעודה.
- · בסעודה טוב ללמוד ד' פרקים משניות ממסכת ר"ה, מי שקשה לו יכול לחלק פרק אחד בכל סעודה.
- · ברכת המזון מתוך הסידור בכוונה, מצוה דאורייתא, סגולה לעשירות לכל השנה.
יד. הולכים לציון רביז"ל, תיקון הכללי, התבודדות, עת רצון גדול מאד.
- · לא לשכוח להכין נטלה ליד המטה, ולקרוא ק"ש שעל המטה מתוך הסידור.
טו. מקווה לפני התפילה, חובה.
טז. מתחילים תפילת שחרית "אדון עולם" בניגון המיוחד לר"ה, חשוב להגיע בזמן.
יז. "המלך" – מוחאים כף אל כף, ממליכים את ה' ברגע זה ממש, ויושב על כיסא מלכותו. הכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל.
יח. "תקיעת שופר" – חשוב וכדאי לקרוא הנהגות ר"ה עמ' קמ"ט ו- קנ"ב (מובא להלן עמ' נב).
יט. זמן תקיעת שופר – עכשיו זה לא הזמן לדבר בחוץ, חבל על כל רגע.
כ. הכנה לתקיעות, תפילה ובקשה, ולקרוא מאמרי הזוהר המובאים בסידור לפני תקיעת שופר.
כא. יש עניין גדול מאד להתבונן בפנים של הבעל תוקע בעת התקיעות, שפניו מתאדמות.
כב. אסור לדבר מתחילת התקיעות עד הסוף (אחרי מוסף).
- · טוב לבקש מה' יתברך כל צרכיו ברוחניות ובגשמיות, זהו עת רצון נפלא ביותר. אסור ללמוד בזמן זה.
כג. סעודת היום – ד' פרקי משניות מסכת ר"ה.
כד. הולכים לציון, אם אפשר לסיים ספר תהילים, אין לתאר ואין לשער.
כה. מי שישן ביום ר"ה, המזל שלו ישן כל השנה, לא כדאי.
כו. "תשליך" – ביום א' של ר"ה, לא רוקדים ולא שרים מתחילת ר"ה עד אחר התשליך, שאז הוא הריקוד הראשון של השנה (הנהגות ר"ה עמ' קפ"א).
כז. מנהג אנ"ש לשמוע דרשה נפלאה מגדולי מובחרי תלמידי רביז"ל בכל דור ודור, ולקבל חיזוק עצום והתעוררות נפלאה לכל השנה כולה.
- · חשוב לעיין בספר הנהגות ר"ה עמ' קפ"ג-קפ"ז, מגדולת דרשה זו.
כח. יום שני – התחדשות, אפשר עוד לפעול שיהיה רק טוב, לא להתייאש.
כט. שבת אצל רביז"ל – כששובת שבת אצל הצדיק, כאילו התענה שבע פעמים, משבת לשבת.
ל. חוזרים לארץ הקודש, לשמור לא לכעוס, שמירת העיניים בדרך. להתנהג בדרך ארץ, לא לאבד את התיקונים והמתנות שקיבלנו מרביז"ל.
"אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו להתקרב לרבינו"
שנה טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה
[1] ע"פ מדרש תנחומא (פרשת אמור), וכתב הב"י, שאע"פ שלפי דעת המדרש רק הגדולים מתענים ערב ראש השנה, מכל מקום בתענית שהוא צער כל הרוצה לעשות עצמו גדול לענין זה עושה, כדאיתא בתענית (י:). והובא במנהגי מהרי"ל, וכ"פ הטור והשו"ע (סימן תקפ"א ס"ב), ובחזו"ע (עמ' מ"ו).
[2] שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סימן קמ"ז הביאו באלף המגן סקע"ג), לקוטי מהרי"ח בדיני ומנהגי עשרת ימי תשובה בשם יערות דבש.
[3] שו"ע (סימן תקפ"א ס"ג), ובכף החיים (שם סקע"ד), אולם במנחה של ליל ערב ראש השנה אומרים וידוי ונפילת אפיים, וכתב בחזו"ע (עמ' מ"ו בהערה) שבליל ערב ראש השנה אומרים תיקון חצות, אא"כ הגיע חצות לילה אחר המולד.
[4] שו"ע (שם ס"ג), מיהו כשתוקע להתלמד בחדר סגור, מותר, מ"ב (שם סקכ"ד).
[5] ירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג), וכן הוא במנהגי מהרי"ל, וכ"פ מרן השו"ע (שם סעיף ד').
[6] אף שלפי הפשט יכול להסתפר גם אחר חצות, וישתדל לפני זמן מנחה קטנה, מכל מקום לפי רבותינו המקובלים יש לכתחילה להסתפר לפני חצות היום משום דבחצות היום מתעוררת תגבורת הדינים, מועד לכל חי (סימן ו' אות ז'), בן איש חי (פרשת נצבים ס"ג), כף החיים (אות פ').
[7] רמ"א (סימן תקפ"א ס"ד), עיין בחזו"ע (עמ' נ"ט), מש"כ בענין טבילת נשים בערב ר"ה ויוהכ"פ, ונראה דשב ואל תעשה עדיף, וכן המנהג.
[8] ורמז נתנו בדבר "לא יחל דברו ככל" (במדבר ל, ג), סופי תיבות "אלול", וכן הוא ע"פ הזוהר (פרשת פקודי דף רמט:), והובא מנהג זה להלכה בברכי יוסף להחיד"א (סקכ"א), בשם השפתי כהן על התורה (פרשת מטות), שערי תשובה (אות א'), כף החיים (סקי"ב, י"ט, וצ"ט), חזו"ע (עמ' מ"ב).
[9] הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פי"ג אות כ"ד כ"ה), שו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן של"ח), וזאת ע"פ השו"ע (יו"ד סימן רל"ד סנ"ז, ובט"ז סקמ"ו וש"ך סק"ע).
[10] כן הוא מנהג בני אשכנז, כ"כ הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה פ"א ס"י ובהערות שם), מרן הגר"ש ואזנר (קובץ מבית לוי גליון ד' עמ' ט"ו).
[11] הליכות מועד (עמ' פ"ב), ע"ש.
[12] שו"ת זרע אמת (או"ח סימן צ') ע"פ השו"ע (יו"ד סימן ר"י ס"ב ושל"ד סל"ה), וכ"כ הכף החיים (אות כ'), חזו"ע (עמ' מ"ג), אור לציון (עמ' כ"ב), ומנהג בני ספרד לומר נוסח התרת קללות כמצוין בסידורים, ומקורו מהחיד"א בספרו ציפורן שמיר (סי"ב), והוא כולל בתוכו התרת נדרים, שבועות, קללות, ונידויים, ומסירת מודעה להבא, על הנדרים והשבועות, והמעשים והרהורים רעים.
[13] הליכות מועד (עמ' פ"ה).
[14] מטה אפרים (סימן תקפ"א סמ"ט), שו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן ס"א).
[15] שו"ע (סימן תקי"ד סי"א וסימן רס"ג ס"ה).
[16] כן הוא מנהג הנשים אע"פ שאין לזה יסוד בהלכה, מכל מקום אין למחות בידם ויש להניח להם במנהגן, כ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (סימן ק"ז) שערי תשובה (סימן רס"ג סק"ה), ובמ"ב (שם סקכ"ג), וכ"כ במטה אפרים (סימן תקפ"א ס"ד, ותרי"ט ס"ד, ואלף למטה שם) שכן נתפשט המנהג, ועיין עוד בפסקי תשובות (ח"ה עמ' ת"א).
[17] כ"כ בלקט יושר (עמ' מ"ט), וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (שם), חסד לאלפים (סימן רס"ג ס"ה), יפה ללב (ח"ג דף קיג:), וכ"פ בחזו"ע (יו"ט עמ' ש"ו), ובחזו"ע ימים נוראים (עמ' ס"ב), ע"ש.
[18] ספר הלכות המועדים (פרק י"ג סעיף י"ח), שהרי אין שום שימוש בפתילה ובעיגול כשהם נפרדים, ובהרכבת שניהם נוצר כלי הראוי לשימוש ואסור משום מתקן מנא, ובפרט לדעת החזו"א (סימן נ' סק"ט), דיש לאסור, וכך נהג בעצמו מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל (שבה"ל ח"ט סימן קכ"ח אות א').
[19] שכן נראה להתיר מעיקר הדין, וכ"כ הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל (שש"כ פרק ל"ג הערה מ"ט), הגרי"ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה יו"ט עמ' רל"א), שו"ת שבט הלוי (שם).
[20] הליכות מועד (עמ' קי"ז), ע"פ החי"א (כלל צ"ב אות ב'), ועיין עוד בספרו הליכות שבת (ח"ב עמ' שי"ח והלאה).
[21] רמב"ם (פ"ה מהלכות שבת ה"א), שו"ע (סימן רס"ג ס"ב), שחיוב הדלקת נר שבת מוטלת בין על אנשים ובין נשים, אלא שהנשים מוזהרות ביותר על הדלקת הנרות מפני שהם מצויות בבית, ועוסקות בצרכי הבית. ואף שהוא נשוי ואשתו מדליקה נרות בביתו, חייב להדליק נרות בברכה במקום שמתארח, וכ"פ המ"ב (סקכ"ח), ועוד אחרונים עיין בהלכה ברורה (חלק ט"ו עמ' רע"ג).
[22] שו"ע (סימן רס"ג מ"ב סק"ל), הלכה ברורה (שם עמ' ש"י).
[23] מהר"י יוזפא בסוף ההקדמה ליו"ד בשם אמו אשת הסמ"ע, וכ"כ הפמ"ג (סוף סימן ר"ס מש"ז), מטה אפרים (סימן תקצ"ט ס"י וסימן תרכ"ה סל"ג), נימוקי אורח חיים (סימן תקכ"ט ס"א), כה"ח (שם אות כ"ה), ובפרט בימינו שיש את אור החשמל, שבות יצחק (חלק י"א יו"ט פ"ז ס"א), בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, וכן נהגו בבית מרן החזו"א, הסטייפלר, והגרש"ז אוירבך זצוק"ל להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (הליכות שלמה (שבועות פי"ב ארחות הלכה ציון 9), אורחות רבינו (ח"ב עמ' ק').
[24] מרן הגרע"י זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן כ"ח), ובחזו"ע (יו"ט עמ' ש"ו) בשם שו"ת מנחת שמואל (סימן ל'), שכן המנהג.
[25] הליכות מועד (עמ' קט"ז, וע"ש בהערה).
[26] הליכות מועד (עמ' קכ"ג), והוסיף, שאמנם אם כבר נמצאים על השלחן יכסם במפה ויכוין בפירוש שלא לפוטרם בברכת שהחיינו שמברך בקידוש, ולא יעורר על כך מחלוקת ומריבה מדוע הביאו את הפירות לשלחן, אלא יעשה כנ"ל בשמחה ובטוב לבב.
[27] עיין בחזו"ע (עמ' קס"ג ובהערה) שביאר דין זה בארוכה.
[28] הליכות מועד (עמ' קכ"ו), שכך נוהג מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א לברך שהחיינו על חבושים מבושלים, אורחות רבינו (ח"ב עמ' קצ"ה), והוסיף בשם שו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ב'), דיש להזהיר את ההמון העם לבל יחשבו דברכת שהחיינו שאומרים בליל ב' דר"ה הוא על הפרי או על הבגד החדש, אלא יתנו לבם שעיקר ברכתם היא על הזמן של ראש השנה, ואגב הוא פוטר את הפרי החדש שבזה אין שום חשש הפסק, ע"ש. וכ"כ בחזו"ע (עמ' ס"ד בהערה).
[29] שו"ת הגאונים (ליק סימן ח'), שבולי הלקט (סימן רפ"ג), אבודרהם (דף עב.), מרן החיד"א בספרו מורה באצבע (אות רנ"ד), אליה רבה (סימן תקפ"ג אות ב'), הגר"ח פלאגי' בספרו מועד לכל חי (י"ב, כ"ג), משנ"ב (סימן תקפ"ג ס"ה) בשם הפמ"ג בריש הסימן, חזו"ע (עמ' צ"ט).
[30] כן הוא בלוח דבר יום ביומו ובעוד ספרי מנהגים, פסקי תשובות (סימן תקפ"ג ס"ה).
[31] בן איש חי (ש"א נצבים ס"ה), כף החיים (סימן תקפ"ג סקי"ח), ומש"כ לענין נתינת הלימון, כן מבואר בערוך השלחן (שם סימן ס"ג), הליכות מועד (עמ' ק"כ).
[32] הנה בתשובת הגאונים לא הוזכר איסור אכילת מאכלים חריפים בראש השנה, וכן ברוב ככל האחרונים, לא הוזכר דבר זה רק מאכלים חמוצים מרים ומלוחים, והטעם לכך לפי שדבר חריף אינו מתפרש לגנאי אלא לשבח, וכן הוא בהרבה מקומות בש"ס, "שיננא" וכיו"ב, ואע"פ שבחזו"ע (שם) כתב שיש נמנעים לאכול מאכלים חריפים בר"ה, מ"מ בתשובה בע"פ השיב לשואליו שאם רגיל לאוכלם ומתענג באכילתם יכול לאוכלם כרגילותו, שו"ת מעין אומר (ח"ג עמ' רכ"ד), ילקוט יוסף ימים נוראים (מהדורת תשע"ו עמ' רח"צ), וכ"כ הפסקי תשובות (סימן תקפ"ג ס"ה), הליכות מועד (עמ' ק"כ).
[33] רמ"א (סימן תקפ"ג ס"ב), וכתב הפסקי תשובות (שם ס"ז), שמ"מ בעוגה או תבשיל שמעורב בו אגוזים טחונים שאינם ניכרים כ"כ, ורק טעמם ניכר קצת, יש להתיר, שו"ת באר משה (ח"ג סימן צ"ו), והוסיף שגם בזה נהיגי עלמא להחמיר, והמחמיר תע"ב.
[34] הליכות מועד (עמ' קכ"א).
[35] מעשה רב להגר"א (אות ר"ד), ובכף החיים (סימן תקפ"ג סקכ"א), והוסיף שמענבים לבנים אין צורך להימנע, ואדרבא סימן טוב הם, ובארחות רבינו (ח"ב עמ' קע"ו), כתב בשם מרן החזו"א שהטעם שהגר"א לא אכל ענבים בר"ה מפני שלא היה לו בנמצא, אולם במעשה רב כתב להדיא דהטעם הוא ע"פ הסוד, וכ"כ בכה"ח שם. ומנהג זה לא נתקבל אצל כולם, ומצינו לגדולי ישראל שהיו מברכים שהחיינו בר"ה על סמך אכילת ענבים, כן הוא במטה אפרים (סימן ת"ר ס"י), ובלקוטי מהרי"ח (סדר ליל ב' דר"ה) כתב שרבו הייטב לב זצ"ל היה מברך שהחיינו על ענבים ואמר כוונה על זה. וכך אמר הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שכך היה המנהג בחו"ל שלכבוד ר"ה היו קונים ענבים, וע"ע בפסקי תשובות (שם).
[36] משנה ברורה (סימן תקפ"ג סק"ה) בשם החיי אדם (כלל קל"ט ס"ו).
[37] לבוש (סימן תקפ"ג ס"ב), משנה ברורה (שם סק"ג) כף החיים (אות ד' וי"ג), ועוד.
[38] קצה המטה (סימן תר"ה סקל"ח) בשם ספר בינה לעיתים, דרכי חיים ושלום (אות תש"ז) ארחות רבינו (ח"ב עמ' קע"ג) שכך נהגו בכמה ספרי מנהגים. ויש שנהגו גם בשבת בראשית, כן הוא מנהג טשרנוביל, צאנז, ובעלז, כמובא בלוח דבר יום ביומו. פסקי תשובות (שם ס"ג).
[39] כף החיים (שם אות ד', ובסימן קס"ז סוף אות ל"ז), טעמי המנהגים (אות תר"ו), בשם הרה"ק מאלעסק זצ"ל, ויש שנהגו להקדים לטבול הפרוסה בדבש ולאכול, ואח"כ לטבול במלח, שו"ת שמלת חיים (ח"א סימן שמ"ו), ובארחות רבינו (ח"ב עמ' קע"ג) כותב שהחזו"א והגרי"י קנייבסקי זצ"ל היו מטבלים רק בדבש ולא במלח.
[40] הליכות מועד (עמ' קכ"ב בהערה) ע"ש.
[41] גמרא (הוריות יב. כריתות ו.), וכן הוא בטור ושולחן ערוך (סימן תקפ"ג ס"א), וכתב הכל בו (סימן ס"ד) ונוהגים לומר יהי רצון לפי ענין שמותיהם, וכן הוא בספר ארחות חיים (דיני סדר תפילות ר"ה ס"ה) וכתב הב"י בשם המרדכי שכן נהג רבינו האי גאון. וכן אנו עושים הסימנים האלו באופן מעשי, ולא מסתפקים באמירת יהי רצון בלבד, לסימנא טבא שהכל יצא מהכח אל הפועל, וזאת ע"פ מש"כ הרמב"ן (ריש פרשת לך לך), וכ"כ החיי אדם (כלל קל"ט ס"ו), ובספר ליקוטי חבר בן חיים (ח"א דף לה), ועיין עוד בחזו"ע (עמ' צ"ח בהערה).
[42] שו"ע או"ח (סימן קס"ז, משנ"ב סוף ס"ק ל"ה), מטה אפרים (סימן תקפ"ג ס"א), שו"ת יחוה דעת (ח"א סימן פ"ב), שו"ת מים חיים משאש (ח"א סימן רמ"א), חזו"ע (עמ' צ"ח בהערה).
[43] בן איש חי (פרשת נצבים אות ד'), וכ"פ רבו הזבחי צדק (ח"ג סימן ק"נ ריש עמ' רס"ח), חזו"ע (עמ' צ"ה בהערה), ודחה דברי החוששים לספר החינוך שתמרים יש להם דין מזון ונפטרים בסעודה, ואדרבא דעת כל הפוסקים קמאי ובתראי שצריך לברך על התמרים הבאים בסעודה לפניהם, וכן המנהג, ע"ש.
[44] כמבואר בברכות (מא:), ובשו"ע (סימן קע"ז ס"א), חזו"ע (עמ' צ"ו).
[45] הליכות מועד (עמ' קכ"ח), משום שי"א לברך עליהם משום שבאים רק לשם הסימן ואין רגילות לאוכלם בשעת הסעודה, ע"ש. וכ"כ הגר"ש דבליצקי בספרו דיני המועדים.
[46] פסקי תשובות (עמ' ר"ג הערה 13) שכן המנהג, שו"ת דברי יציב (או"ח ח"ב סימן רנ"ב רנ"ג אות ג'), ע"ש.
[47] כן הוא בסידור האר"י לרבי שבתי זי"ע, וכן הובא בכף החיים (סקכ"ה), ובספר אוצר מנהגי חב"ד (ר"ה עמ' ק"מ), שכן נהג האדמו"ר מליובאויטש זצ"ל, הובא בספר פסקי תשובות (ח"ו עמ' ר"ג), ונימוקם עמם כי רמזים וטעמים מיוחדים לאכילתו בלילה זה, והרי הוא בגדר חביב לעומת ז' מינים, ואפשר להסתמך על הפוסקים הסוברים שחביב קודם לז' מינים (עיין סימן רי"א ס"ב דכן הוא שיטת הרמב"ם, וכן הוא הכרעת שו"ע הרב בסדר ברכת הנהנין פ"י סט"ו), וכך כתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע בספרו הנהגות ראש השנה (עמ' קי"א), שיש להקדים את התפוח בדבש, ולאחר מכן הרמון, ע"ש סודות נפלאים.
[48] בן איש חי (שנה ראשונה נצבים סעיף ד'), והטעם שמעתי כדי שלא לתת הגבלה למתיקות, ומרן הגרע"י זצוק"ל אמר בשיעוריו הטעם, כיון שיש יותר מתוק מדבש הרי זו התורה הקדושה, שנאמר "ומתוקים מדבש ומנופת צופים" (בית היין ימים נוראים עמ' רי"ד).
[49] מגן אברהם (סימן תקפ"ג סק"ב), מאמר מרדכי (שם), משנה ברורה סק"ד), חזו"ע (עמ' צ"ג).
[50] אשל אברהם מבוטשאטש (סימן תקפ"ג), ומטה אפרים (ס"א,) מאמר מרדכי, הליכות מועד (עמ' קכ"ט), והטעם דסוף סוף נחשב לצורך קצת, דדמי לגביל לתורא, וכך הוא מנהג חב"ד (עיין בספר שערי הלכה ומנהג ח"ב סימן רל"ט). אמנם אין לומר יהי רצון ואח"כ לברך ולאכול, כי אין מהראוי להקדים צרכי עצמו לברכת המקום, עיין בחזו"ע (עמ' צ"ג בהערה).
[51] כף החיים (סימן תקפ"ג אות ו'), פסקי תשובות (שם ס"א), שהרי יש גורסים בגמרא שם "יהיה אדם רגיל לראות", וכן הוא גירסת הערוך והכלבו והב"י.
[52] שו"ע (סימן תק"ג ס"א), מדינא דגמרא (ביצה ד:) ואף שראש השנה כיומא אריכתא דמיא, מכל מקום זהו רק לחומרא ולא לקולא, דהיינו שלענין הכנה נחשב לשני ימים, ולענין ביצה שנולדה ביו"ט ראשון של ר"ה אסורה בשני משום שנחשב ליום אחד לענין זה. ועיין עוד בחזו"ע (עמ' קפ"א).
[53] שו"ע (שם) משנה ברורה (שם סק"ו) בשם הב"ח (ס"ב), ועוד אחרונים.
[54] הליכות מועד (עמ' קנ"א).
[55] משנה ברורה (סימן תרס"ז סק"ה) בשם החיי אדם (כלל קנ"ג ס"ו וסימן רנ"ד סקמ"ג), וכ"פ מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בשלחן שלמה (סימן ר"צ אות י"ג).
[56] חזו"ע שבת (ח"ב עמ' תמ"ז), שיש לסמוך על הח"א הנ"ל שכתב שאם לא ימצא הדבר בנקל מותר להביא יין או מים וכיו"ב מיו"ט לחבירו, שכל זה לא נקרא הכנה, שכל שיש מצוה בדבר יש להקל, וכ"כ בשו"ת מהרש"ג (ח"א סימן ס"א), דלא מקרי הכנה אלא במקום שכוונת העושה לחסוך לו זמן מהחול, מפני שבשבת הוא פנוי יותר, אבל במקום שאם לא יעשה הדבר בשבת, לא יוכל לעשות הדבר ההוא במוצ"ש כלל, נמצא שאין כוונת העושה להחליף מעשה של החול ליום שבת, שפיר דמי, וכ"כ בשו"ת מחזה אליהו (סימן ס"ד).
[57] הליכות מועד (עמ' קנ"ד).
[58] פשוט.
[59] כן העיד המהרח"ו על רבינו האר"י בשער הכוונות (דף צ.) הביאו הגאון חיד"א במורה באצבע (סימן ט'), מועד לכל חי (סימן י"ג אות י'), מטה אפרים (ס"ס תקפ"ב) באר היטב (סימן תקפ"ד אות ג').
[60] חזו"ע (עמ' פ"ט) ע"ש שהאריך ליישב דברי האר"י בטוב טעם ודעת, וכבר אמר רבינו ז"ל (לקו"מ ח"א סימן קע"ה), שעיקר הבכיה היא מתוך שמחה, בכיה ר"ת – "בשמך יגילון כל היום", ומו"ר יצחק לעזער שליט"א הביא סמך לזה מהט"ז (סימן רפ"ח סק"ב) שפסק שאם הבכיה עונג הוא לו מותר לבכות בשבת וכ"ש בראש השנה, ובפרט נשים שבוכות אין למנוע אותם כי הן מבטלות גזרות קשות עי"ז, ועיין במחזור ראש השנה עם פירוש עת רצון לכ"ק מוהרא"ש זי"ע, שכתב בכמה מקומות להתעורר ולבכות, כגון בפיוט "אחות קטנה", אמירת "לדוד מזמור", בפיוט "לאל עורך דין", "ונתנה תוקף", בזמן תקיעת שופר, ועוד. וכן כתב בספרו הנהגות ראש השנה (עמ' יז), בזה"ל "ועל כן אשרי שזוכה לבכות הרבה בראש השנה, ועקר הבכייה שתהיה מרב שמחה שהוא זוכה לשוב בתשובה אמתית, אשר אין לך עוד שמחה גדולה יותר משמחה זו".
[61] ירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", והביאו הרמ"א (סימן תקפ"ג ס"ב) ובמשנ"ב (סק"ט).
[62] משנ"ב (שם) והאחרונים, חזו"ע (עמ' קפ"ג).
[63] משנ"ב (שם) בשם שער הכוונות (דרושי ר"ה דף צ.), שכן נהג האריז"ל לישן מעט לאחר חצות, בא"ח (פרשת נצבים אות י"א), כף החיים (אות ל"ח ואות ט"ל), חזו"ע (עמ' קפ"ד), בשם כמה גאונים שישנו בראש השנה לאחר חצות היום, ע"ש.
[64] א. לפי שהקב"ה דן את עולמו בשלש שעות ראשונות של היום, ולכן ראוי לקום קודם עלות השחר כדי שאם ידונו את האדם בשמים באותה שעה ימצאוהו בתפילה לימוד ולא בשינה (מטה יהודה עייאש ס"ס תקפ"ג, מטה אפרים שם אלף המגן סק"א). ב. לפי שנוהגים שלא לישן בראש השנה וכנ"ל. ג. כדי לחבר את היום והלילה בתורה או בתפילה בימים אדירים אלו.
[65] בא"ח (פרשת נצבים אות י"א), כף החיים (סימן תקפ"ג אות ל"ט), אור לציון (ח"ד עמ' מ"ב).
[66] מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל הובא בשלמי מועד (עמ' מ"ו) ובהליכות שלמה (פ"א סכ"ג), חזו"ע (עמ' קפ"ג), תשובות והנהגות (ח"א סמן של"ט). ומו"ר אמר לי, שכדאי מאד שכל אדם יזהר בזה פעם אחת בשנה, כדי שמזלו לא יישן, והרבה צדיקים מקפידים על זה, ויש כאלה צדיקים שזוכים להתעורר מעצמם בעלות השחר.
[67] כ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן כ"ג וסימן נ"ז אות ד'), וכן דעת הגרש"ז אוירבך כמש"כ בספר שלמי מועד עמ' ל"ז ע"ש, חזו"ע עמ' קי"ב בהערה), ילקוט יוסף ימים נוראים עמ' רפ"ט), ונ"ל דהכל תלוי במציאות, כי הספרדים ועדות המזרח אין להם הרבה פיוטים בראש השנה, ומסיימים את התפלה בשעה 11-12, ולכן לא קשה כ"כ ולא צריך לעשות קידוש לפני התקיעות, אמנם אחינו בני אשכנז שיש להם הרבה פיוטים וניגונים וכו', מסיימים את התפילה מאד מאוחר לערך שעה 3-4 ובוודאי שקשה לצום עד שעה כזאת ולהיות ערניים בתפילה ובשעת תקיעת שופר וכו', ואדרבא אסור להתענות בראש השנה לאחר חצות היום, ולכן מנהג העולם לטעום לפני התקיעות (ויש הנוהגים לשתות מים לפני התפילה, ובכך אינם צמים בראש השנה, ואינם טועמים לפני התקיעות).
[68] מטה אפרים סימן (תקפ"ח ס"ב), שלמי מועד (עמ' ל"ח), החיד"א בברכ"י (סימן רפ"ז סק"ז) שו"ת יבי"א (ח"ח סימן ל"א) ילקוט יוסף (שם).
[69] מכיון שלהלכה חובת קידוש חלה רק לאחר מוסף, עיין חזו"ע (עמ' קי"א בהערה), ובחזו"ע (שבת ב' עמ' קמ"ט), ילקוט יוסף (עמ' רפ"ט).
[70] ראש השנה (לג:) רמב"ם (פ"ג מהלכות שופר ס"א והילך), שו"ע (סימן תק"צ – תקצ"ב), של"ה (מסכת ר"ה נר מצוה אות ט"ו). ומאה קולות כנגד שרה אמנו כששמעה שיצחק נעקד ע"ג המזבח, צעקה ויבבה מרוב צערה מאה פעיות, וכדי שיזכור לנו ה' יתברך צעקת שרה אמנו, ויכפר לנו על כל עוונותינו, תוקעים מאה תקיעות, ויש אומרים שהם כנגד מאה פעיות שפעתה אם סיסרא.
[71] חזו"ע (עמ' קמ"ט), בשם האחרונים, שלא תקנו לשמוע תקיעות בתפילת מוסף אלא בציבור, ע"ש.
[72] ראש השנה (כט.) שו"ע (סימן תקפ"ט ס"ח), חזו"ע (עמ' קי"ז).
[73] ע"פ המבואר בשער הציון (סימן תק"צ אות כ"ג), מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הובא בספר תורת המועדים (עמ' רצ"ו), הליכות מועד (עמ' קס"ב).
[74] מרן הגרע"י זצוק"ל בשו"ת יבי"א (ח"א או"ח סימן ל"ו) ובשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן נ"ה), ובחזו"ע (עמ' קל"ו), האריך להוכיח שע"פ הפשט אין להתוודות בין התקיעות ושיש בזה חשש הפסק, ודי בהרהור תשובה, ושכן העלו גדולי הפוסקים, ע"ש. אמנם בשער הכוונות (שם), איתא שהאריז"ל היה נוהג להתוודות בלחש בעת תקיעת שופר דמיושב באופן שלא היה משמיע לאזניו אז דברי הוידוי עולים בהתחברות קול השופר, וכ"כ השל"ה והאחרונים, והבן איש חי (פרשת נצבים אות י"ג), וכן הוא ע"פ הזוהר הקדוש (פרשת פנחס דף רלא:), וכ"כ מוהרא"ש זי"ע בספרו הנהגות ראש השנה (עמ' קס"ד).
[75] שיחות מוהרא"ש (מועדים).
[76] חזו"ע (עמ' ק"ל).
[77] כ"כ האחרונים, שערי הימים הנוראים (עמ' ק"צ).
[78] שערי הימים הנוראים (שם).
[79] בילדים שהגיעו לחינוך, וכ"כ האחרונים.
[80] שו"ע (סימן תקצ"ב ס"ג), וכתב הרמ"א בהג'ה, "ומיהו בענין התפילות והתקיעות לא הוי הפסק", ולכן כשמתבודד ומפרש שיחתו להשי"ת, מותר.
ולענין אמירת תהלים שהעלנו להתיר, כ"כ בשו"ת בית יעקב (סימן ט"ז) ולקט הקמח (חאגיז הלכות ר"ה), וכ"כ במפורש בספר יסוד ושורש העבודה (שער י"א פ"ד), וכן נהג הגאון הסטייפלר זצוק"ל הובא בספר ארחות רבינו (ח"ב עמ' קצ"א), וכ"כ בדרכי חיים ושלום (אות כ"ה), וכי דוד המלך ע"ה אינו פייטן? (ועיין בשו"ת שבות יעקב סימן מ"ד דתהלים נקרא ג"כ תפלה). וכ"פ בפסקי תשובות (עמ' רמ"ג), נטעי גבריאל (ר"ה פרק ס"ד ה"א).
ומש"כ שהרהור מותר, כ"פ בשו"ת הר צבי (ח"א סימן מ"ב), ובחזו"ע (עמ' ק"מ) שמותר להרהר בד"ת בין תפילת הלחש לחזרה. וכן העלה בספר מקראי קודש (סימן ל' ע"ש), והוסיף שמותר למורה הוראה להורות הוראה הנצרכת לשעה זו, דכל מצוה עוברת אף שהיא מצוה אחרת מותר, דאין איסור לעשות מצוה אחרת רק שלא יהיה בזה ביטול למצוה שעוסק בה.
[81] שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סימן מ"ה), שו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן נ"ד), שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן ע"ט), הליכות שלמה (פ"ב סעיף ט"ז), וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, חזו"ע (עמ' קל"ט).
[82] שו"ע (סימן תקי"א ס"ב) ומשנ"ב (שם סקי"ז).
[83] דעת מרן הגרע"י זצוק"ל בחזו"ע יו"ט (עמ' מ"א חזו"ע שבת ו' עמ' פ"ז בסוף ההערה), להתיר להתרחץ במים שהוחמו ביו"ט בדוד שמש, שאף שמרן אסר להתרחץ במים שהוחמו ביו"ט, מ"מ זהו דוקא בידיים, אך אם הוחמו מאיליהם יש לדונם כמים שהוחמו מערב יום טוב שמותר להתרחץ בהם כל גופו, ודעת האור לציון (ח"ג פרק כ"א תשובה א'), לאסור בזה, ובמים פושרים מותר לכל הדעות, ו 37 מעלות נחשב לפושרים, וכל שמרגיש מעט קור ולא מרגיש נעימות מוחלטת הרי זה פושר שמותר, שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן מ"ד אות כ"ו), אול"צ (ח"ב פל"ה תשובה ג') שו"ת אז נדברו (ח"ב סימן ל"ה).
[84]. משום שע"י כן גורם להפעלת מערכת חימום חשמלית, כשמתחמם ע"י גז אע"פ שיש שם להבה דולקת כבר, מכל מקום כשסוגר הברז מקטין הלהבה ונחשב מכבה, והרי אסור לכבות אש ביו"ט, ואפילו כיבוי במקצת אסור, ומה שהתירו להנמיך את הלהבה בשעת הבישול הוא רק לצורך הבישול כדי שלא ישרף משא"כ כאן, ודו"ק. (וגם אמירה לגוי אסורה).
[85] שו"ע (סימן שכ"ו סקכ"א במשנ"ב ומקורו בתרומת הדשן, רמ"א סימן תקי"א ס"ב ובמשנ"ב שם סקי"ח, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן ע"ד רחיצה אות ג', שש"כ פי"ד סי"א).
[86] כ"כ בספר אור ההלכה מועדים להרב דוד כהן שהורה לו הגרע"י זצוק"ל, ושכן מתבאר בספר חזון עובדיה ימים נוראים (עמ' ס"א, ושם סוף הערה י"ב) ע"ש, וכ"ש לדעת הגרב"צ א"ש זצוק"ל דשרי (הסובר שבשבת מותר לטבול במים חמים פעם אחת ותו לא).
[87] ע"פ הילקוט (פרשת וירא ס"ס צ"ט), המעשה של אברהם אבינו עם השטן, שער הכוונות (שם), וכ"כ המהרי"ל (הלכות ר"ה דף לח).
[88] אליה רבה (ס"ס תקצ"ו) על דרך שאמרו בזוהר באתערותא דלתתא איתער לעילא, כף החיים (סימן תקפ"ג אות ל'), ובשו"ת תורה לשמה (ס"ס ל"א). ורבים נוהגים לקרוא את התפילה שתיקן מרן החיד"א בספרו ציפורן שמיר לאומרה עם התשליך כאשר השבח השביח הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סימן י"ג אות ע') אמירתה שמביאה להתעוררות בתשובה, חזו"ע (עמ' קפ"ז).
[89] משנת חסידים, סידור של"ה, סידור ר' שבתי וסידור התניא, ספר פני המים (אות כ"ו) אלף המגן (על המט"א סימן תקצ"ח אות ט').
[90] כן היה המנהג הקדום כמוזכר במהרי"ל הנ"ל לומר התשליך לאחר הסעודה, וכ"כ המטה אפרים (סימן תקצ"ח ס"ו), שו"ת דברי ישראל וועלץ (ח"א סמן ק"ז) שו"ת שיח יצחק (סימן רע"ז).
[91] כף החיים (שם אות ל') יוסף אומץ (אות תתקע"ה) ספר אשרי האיש (ח"ג עמ' פ"ו) שכן היה מנהגו של הגרי"ש אלישיב לומר תשליך בבור מים ישן הנמצא בשכונת מאה שערים, שו"ת אור לציון (ח"ד עמ' מ"ג) שאם אין בור מים יאמרו לפני ברז מים פתוח, ועיין עוד בילקוט יוסף (עמ' ש"ב).
[92] כן מנהג הרבה צדיקים לומר תמיד סדר תשליך ביום שלש עשרה מדות (ח' תשרי), כן הביא בנטעי גבריאל (פרק ס"ט סעיף ט"ו) ע"ש. וכן מי שלא אמר בר"ה יאמר בעשרת ימי תשובה.
[93] הבא"ח בשו"ת תורה לשמה (סימן קמ"ה) כתב שיאמר ביום השני אחר מוסף, ויש שכתבו שיאמר לאחר מנחה (ברכ"י סימן תקפ"ג אות ו'), מט"א (ס"ו).
[94] כן הזהירו הפוסקים, קצה המטה (סימן תקצ"ח סק"ז), אשרי האיש (ח"ג עמ' פ"ו) ילקוט יוסף ימים נוראים (עמ' ש"ו).