הוא היה שבור ומיואש, בעיקר בגלל בעיות קשות בשלום בית, אך בנסיעה לעבודתו כמלמד בעיר אשדוד גילה משהו ששינה לו את החיים • הסיפור האישי של יוחנן מבני ברק ט"ו טבת תשע"ד, 18/12/2013 |
||||
|
|
||||
|
שמי יוחנן, אני גר בעיר בני ברק ועושה את דרכי מדי יום לעיר אשדוד שם אני זוכה ללמד תינוקות של בית רבן. לצערי, עברתי תקופה ארוכה שבה הקשר ביני לבין אשתי היה נמצא ממש בשפל המדרגה – כך שויכוחים וצעקות היו דבר שבשגרה אצלי בבית. העניין הזה גרם לי להיות עצבני והשפיע עליי לרעה בתפקודי כמחנך תלמידים. לפני כארבע שנים השתתפתי בשמחת בר מצווה של אחד מחסידי ברסלב באולם שמחות בבני ברק, וכמו בכל אירוע, נוהגים בעלי השמחה לחלק מזכרת למשתתפים. אף באירוע זה חילקו מזכרת, אלא שבשמחה זו המזכרת שקיבלתי הייתה חוברת התחזקות של מוהרא"ש מברסלב. שמתי את החוברת בכיס הפנימי של החליפה ושכחתי ממנה לגמרי. למחרת בבוקר התעורר שוב ויכוח עז ביני לבין אשתי והרגשתי שכבר הגיעו מים עד נפש, איני יכול יותר להתמודד עם כל כך הרבה קשיים בשלום-בית, די! נמאס! כמה אפשר כבר לריב ולהתווכח… מיהרתי לכיוון האוטובוס כדי שזה ייקח אותי לאשדוד ללמד בתלמוד תורה. עליתי לאוטובוס, ומצב רוחי היה ירוד מאוד, כל המריבות האלו ממש התישו את כוחי ודלדלו את מקורות האנרגיה שלי. תוך כדי שהתיישבתי והתארגנתי לקראת הנסיעה, שאורכת בדרך כלל כ-50 דקות, הרגשתי פתאום את החוברת ההיא מאתמול מציקה לי בכיס והחלטתי להציץ בה ולראות במה מדובר. האמת, הופתעתי. הרגשתי כיצד כל שורה מדברת ישירות אל נשמתי המיוסרת, וקראתי כל מילה בשקיקה עצומה. קראתי וקראתי עד שגיליתי את העצה שהצדיק כותב שם: "דבר אל השם, ספר לו מה עובר עליך! דבר עם השם!". העצה הזו הייתה חדשה עבורי לגמרי. אמנם אני מתפלל שלוש תפילות ביום כמו כל יהודי שומר תורה ומצוות, אבל לדבר עם השם ממש בשפה שלי ולספר לו כל מה שעובר עלי?! על אפשרות זו אף פעם לא שמעתי. החלטתי להתחיל מאותו הרגע. ישבתי באוטובוס קו 350 מלא בנוסעים, העושה את דרכו לאשדוד, והתחלתי לדבר עם אבינו שבשמים. אחזתי בידיי את החוברת ועשיתי עצמי כאילו ממשיך וקורא בה, אך למעשה דיברתי עם השם. לא זכור לי מה היה שמה של החוברת אותה קראתי, אך זכור לי גם זכור שדיברתי עם השם מכל הלב, שפכתי את ליבי לפניו במילים חמות שזרמו מפי, ועם המילים פרץ גם סכר הדמעות. דיברתי ודיברתי וסיפרתי כל מה שעובר עליי, ולא הפסקתי לדבר עד שהגענו לאשדוד. כשירדתי מהאוטובוס הרגשתי בן אדם אחר לגמרי. צעדתי לכיוון הכיתה שבה אני מלמד, אך הפעם הייתי רגוע ושליו כמו שהמון זמן כבר לא הייתי. אני זוכר שבאותו יום תפקדתי בכיתה באופן אחר לגמרי, עד שראיתי על פניהם של התלמידים את ההפתעה מהגישה החדשה שלי. מאותו היום השתנו לי החיים – בכל בוקר אני אומר תיקון הכללי ומתחיל לדבר עם השם יתברך, זוהי התרופה שמרגיעה אותי. אגב, גם השלום בית שלי השתפר פלאים ברוך השם. |
||||
