המסע שחולל מהפך בחיי נכדו של מוהרנ"ת מברסלב

רבי דוד צבי שטרנהרץ ז"ל, היה צאצא ישיר למורנו הרב הקדוש רבי נתן מברסלב זיע"א. בן אחר בן, נין של נין לפי סדר הדורות הבא: מוהרנ"ת זיע"א, בנו רבי יצחק, בנו רבי דוד צבי, רבי אברהם, רבי יצחק ורבי דוד צבי שנפטר שנים ספורות לאחר המסע המרתק עליו נספר להלן.

הוא, שהיה בשר מבשרה של קהילת חסידי ברסלב, ופעל במשך שנים רבות למען שחרור הקלויז של זקנו רבי נתן מברסלב באומן, לא צלח במשימתו לגאול את המקום. אך פועלו היה ועדיין נדבך חשוב ומרכזי בניסיונות לגאול את הקלויז של מוהרנ"ת.

רבי דוד צבי שטרנהרץ נולד בעיירה טולטשין בשנת תר"ץ לאביו, רבי יצחק שטרנהרץ, דור רביעי למורנו רבי נתן זיע"א. סבו, רבי אברהם שטרנהרץ, שהתגורר אף הוא בטולטשין, היה נינו של מוהרנ"ת, והילד הקטן גדל בבית שכולו חסידות.

"במשך דורות שימרה משפחת שטרנהרץ את עיסוקה הקבוע", מספרים בניו (שהם נינים ישירים של נינו של מוהרנ"ת). "בנו של מוהרנ"ת, רבי יצחק מטולטשין, עבד כידוע ב'בית הדואר' בטולטשין, והעיסוק עבר במשפחה מדור לדור. גם אביו של אבא, שנקרא אף הוא יצחק, עבד בבית הדואר בעיירה, והמשפחה חיה בשלווה יחסית תחת השלטון הרוסי".

אמו של רבי דוד צבי נפטרה בהיותו בן ארבע, והוא חי בבית אביו, כאשר אחת לשנה, בהתקרב יום הדין, היו בני המשפחה עושים את דרכם לעיר אומן השכנה, על גבי עגלות הרתומות לסוסים, להשתתף בקיבוץ ראש השנה אצל רבינו הקדוש.

"הקיבוץ באותם הימים היה קטן מאוד", מספרים בניו, "אבל אבא לא פספס אף פעם את תפילות ראש השנה באומן. התפילות התקיימו בקלויז, ואבא בעיקר זכר את התפילות של רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל שהיו לשם דבר בקרב כלל החסידים. הוא סיפר לנו לא אחת שבתפילות ראש השנה היה עומד בסמיכות לרבי לוי יצחק, מביט בו בהערצה ומשתוקק לחקות אותו. פעם אחת, סיפר לנו, ניגש כילד לאביו ושאל אותו כיצד ייתכן שרבי לוי יצחק, שהיה החזן, אומר בתפילת 'הנני העני ממעש' את המילים כי 'חוטא ופושע אני' – 'הלא מדובר ברבי לוי יצחק!' שאל הילד את אביו. 'איך ייתכן שהוא חוטא?', המשיך בתמימות של ילד יהודי רך בשנים שביקש להדבק בדמויות ההוד של הימים ההם".

מתפללים בציון רבינו נחמן מברסלב זי"ע לפני שנים רבות

בהגיעו לגיל שבעים וחמש, שנתיים וחצי לפני פטירתו, החליט רבי דוד צבי לשוב אל המקומות שבהם גדל ולנסות ולמצוא את קברי אביו וסבו, צאצאיו של מוהרנ"ת. יחד עם שלושת בניו. הוא הגיע לאומן בערב ראש השנה תשס"ו, לראשונה מזה שנים רבות.

"בכל השנים שבהן שלטה ברית המועצות באוקראינה, אבא לא היה באומן", מספרים הבנים. "אבא לא התפלל באומן בראש השנה מאז היותו בן עשר. שישים וחמש שנה מאוחר יותר, כשהגענו בערב ראש השנה לציון, אבא לא האמין למראה עיניו. כמויות האנשים שהגיעו מכל רחבי העולם אל ה'קיבוץ' הגדול, היו בעיניו לפלא. הוא עמד והתבונן בהמונים, והתקשה שלא להתרגש".

רבי דוד צבי, שראה את התפילות על ציונו של רבינו בהיותו ילד, לפני שנות דור, התקשה להאמין כאשר ראה את ההמונים צובאים על פתח הציון. "ריגש אותו במיוחד מעמד התיקון הכללי העולמי", משחזרים הבנים. "אבא אמר שבעודו ילד, הוא לא חלם שמעמד כזה יוכל להתקיים על אדמת אוקראינה".

לאחר ימי ראש השנה המשיך בסיור בקלויז העתיק אותו חפץ מאוד לגאול ובהמשך אף נסע לעיירה טולטשין, שם איתר בדרך ניסית את ציונו של סבו. לאחר המסע המרגש הזה, שב רבי דוד צבי לישראל.

בשל המסע, השנתיים האחרונות לחייו, מספרים בניו, נראו אחרת לגמרי. "הוא חזר מהמסע הזה כאדם אחר", הם מספרים. "רגשות העבר החלו לצוף אצלו. אז הוא סיפר לנו קצת יותר על העבר. במרבית שנות חייו הוא היה אדם של עשייה. איש שעסק בצרכי ציבור. אם זה בסיוע לקהילת ברסלב, בסיוע לעולים מרוסיה, לחסרי בית, בניהול בית הכנסת השכונתי 'תורה ותפילה' בשכונת מאטרסדורף, ובעצם בכל צומת בחייו. אבל המסע הזה שינה אותו לחלוטין. הוא החליט לחזור לשם משפחתו המקורי – שטרנהרץ (שאותו שינה ל'כוכב לב' כשהגיע לישראל), והרגשנו כיצד המסע הזה השפיע עליו. הוא הרגיש שהשלים את משימתו בחיים".

יהי זכרו ברוך.

» לסיפורים ומאמרים נוספים