אודות מה שעוברת עליך מרירות וכו', עליך להתחזק עכשיו עם הלמוד שלימד אותנו רבנו ז"ל בלקוטי-מוהר"ן (חלק א', סימן קצה) על פסוק (תהלים ד, ב): "בצר הרחבת לי" שצריכים למצוא הרחבות בתוך הצרות וכו', עין שם; ובאמת תסתכל מה שקורה בעולם, ראוי לך להחיות עצמך, העיקר הוא רק להמשיך עצמך אליו יתברך, אשר הוא נצחי, וכל נצחי הוא טוב, כי הוא רק הקדוש-ברוך-הוא. ומובא בדברי המהר"ל מפראג בספרו "גבורות ה"' (פרק כג): "כאשר הטוב הוא נצחי, הוא טוב בכל, כי אם אינו נצחי, אין טובתו נחשב", ועל-כן רק הקדוש-ברוך-הוא נצחי.
ולכן אם אתה רוצה טוב, הדבק עצמך רק בנצחי, ולעבדה ולמעשה הוא, כי כל דבר של הבלי העולם הזה הוא מלא חסרונות, ואם נדמה לך שכאן טוב, שם יהיה רע, וכמו-כן להפוך.
וכן בכל פרט ופרט בחיים, אם אין בו התכלית הנצחית, שהוא גלוי אלוקות, אז תמיד יחסר לו, כי רק הנצחי הוא השלם; ועל-כן תמיד תחפש רק אותו יתברך, העיקר תשלים עם המצב ואל תקשה שום קושיות וספקות עליו, שאז כבר יש חסרון, וכבר אינו נצחי, כי ענין נצחי הוא השלמות שאין שלמות אחריה, ועל-כן בכל פרט ופרט תסתכל על הנצחיות של הדבר, ותעשה רק מה שנשאר לנצח.
וזה כל סוד דבר רבנו ז"ל, שלא תלוי בשום דבר נפרד, כי הוא "נצח", שעולה בגימטרייה שמו הקדוש "נחמן" עולה כפי מספרם אתוון דדין כדין, ועל-כן הוא לשון נחמה, כי כל העניין של רבנו ז"ל הוא רק לנחם הכל ולשמח הכל (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן ב'), וזה ששם אביו הוא שמחה, כי הנחמה יוצאת דייקא מהשמחה, ועל-כן הזהיר כל-כך להיות תמיד בשמחה כי מהשמחה יוצאת הנחמה וזה ענין נצחי. ועל-כן כל אבל באים ומנחמין, ומגלים בזה ענין הנצחיות, כי ההכרח להיפרד מהחמר שהוא כלה ונבלה בארץ ואינו נצחי כלל מה שאין כן הנפש היא נצחית, ואף פעם לא תפרד ממנו יתברך, כי הנפש עולה למעלה ונתאחדת יחד עמו יתברך, כי ישראל הם אחדות אחת עמו יתברך, ואי אפשר להם להפרד זה מזה;
ועל-כן אמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה ב, ה) : "פתחי לי אחותי רעיתי תמתי" (שיר השירים ה, ג), מה התאומים הזה, שאם חשש אחד בראשו חברו מרגיש, כן אמר הקדוש-ברוך-הוא כביכול: "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו), ונאמר בו יתברך: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט); ובאמת מה שייך כביכול אצלו יתברך דבר זה, כי הלא הוא השלמות הנצחית, אלא יובן גם על-פי הקדמה זו הפסוקים (בראשית ו, ו): "נתעצב אל לבו", וכן (שופטים י, טז): "ותקצר נפשו בעמל ישראל", והעניין הוא כי הנצחי הוא השלמות, ומי שאינו מקבל את השלמות הנצחית הוא דייקא בבחינת עצבות; וכן: "נתקצר נפשו בעמל ישראל", כי החיסרון הוא רק מהמקבלים ולא מצד המשפיע, ועל-כן אף שנראה שהפסוקים האלו סובבים והולכים על הקדוש-ברוך-הוא, באמת סובבים רק על ישראל בעצמם, כמובא בלקוטי-מוהר"ן (חלק א', סימן כב), שצריכים להיכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, שאז הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מתפלל, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו לומד, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מקיים מצוותיו, ודו"ק;
כי עמוק עמוק הוא איך שהאדם כלול באין סוף ברוך הוא, שהוא השלמות הנצחית, נאמר כביכול: "בכל צרתם לו צר", הינו שבר ישראל חסר מהשלמות הנצחית, ועל-כן "ויתעצב אל לבו", הוא נופל אל תוך עצבות, סוד קבלת התורה "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה, ד), שהדבור דבר עם כל אחד ואחד, ויוצא מכל אחד ואחד מאחר שנכלל בו יתברך באנפין נהורין (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קנג), וזה סוד גדול רזי דרזין, אם תזכה להבין את זה ולקבלו, ועל-כן הכל תלוי דייקא בך בעצמך, באילו פנים תבוא, אם תהיה באנפין נהירין, ותקבל כל הבא עליך, ותמצא הטוב והרחבות בחייך, אז יאיר בך מלך הכבוד בעצמו ותזכה לראות ולשמע וכו' וההפוך מובן ממילא וכו'.
ראה אהובי, ידידי היקר, להתעמק בענינים אלו, כי יותר ממה שכתבתי כאן גנוז בעטי, ולא הכל יכולים לרשם על פני הכתב, משום "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד), אבל מאחר שאתה כל-כך עצוב ושבור וכו', ונדמה לך כאלו אבד מנוס ותקווה ממך, עלי להודיעך כי הכל תלוי בך, ואתה דיקא יכול להשלים עצמך דיקא עכשיו, כשאתה בטל מכל וכל.
אשר בנחל חלק ט מכתב א' כט
