אלישמע מאשדוד מספר:
"אהוד, בן אחי, רצה מאוד להתחתן, אך לא עלתה בידו. ניסה בכל כוחו לחפש את בת זוגו, אך לשווא. השנים עברו חלפו ביעף אהוד הגיע לגיל ארבעים והשידוך ממנו והלאה…
אהוד, נשבר… פשוט נשבר…
"די, איני יכול יותר, אין לי כוח יותר לחפש את הזיווג, אני לא מתחתן וזהו"… כך היה עונה למכריו כל אימת שהיו שואלים אותו, מדוע אינו מתחתן…
כדרכן של הסבתות הדוחקות בנכדיהן להתחתן, גם סבתי מרים לא הייתה מרפה ממנו ואומרת לו השכם והערב:
"אהוד, תתחתן, אני כבר מבוגרת ורוצה לראותך תחת החופה…
הייתי אומר לה: "סבתא, תעזבי את אהוד, הוא כבר לא רוצה להתחתן, וכשאת מדברת עמו על החתונה… את ממש דוקרת אותו בשיפודי ברזל ורק מכאיבה לו… תניחי לו ודי"…
"לא, לא"- הייתה אומרת סבתא, אני לא מוכנה לוותר יש לי אמונה חזקה בה', ואמונה חזקה בצדיק מיבנאל שבזכותו אהוד ייוושע.
אהוד, בחור צעיר מסורתי, התייאש לשאת אישה, אך הסבתא לא אמרה נואש. נסעה לציון של מוהרא"ש ביבנאל, קראה את כל ספר התהילים מתחילה ועד סוף, בקשה התחננה בעבור הנכד אהוד, שכבר הגיע לגיל ארבעים…
הישועה הגיע, ברוך ה', בשעה טובה ומוצלחת ובשנת תשפ״א התקיימה ביום רביעי, לסדר פרשת נח חתונה. בפרשה זו קראנו שנח נכנס לתיבה וניצל ממי המבול.
אהוד יקירנו ניצל אף הוא מהמים הזדונים הפוקדים את דורנו המבולבל ונכנס בברית הנישואין בשמחה גדולה.
