הסופר של 'אש קודש' נותן הצצה למאחורי הקלעים

בשורות הבאות אכתוב בעזרתו יתברך כיצד השתלשלו העניינים בכתיבת הסיפורים היקרים הללו אשר בשם 'אש קודש' מכונים.

מוהרא"ש אמר לי פעם בזו הלשון: "תספר הרבה סיפורים ממוהרא"ש, וקודם כל סיפור תגיד שהיה פעם צדיק קדוש בשם מוהרא"ש ומזמן עזב את העולם וכך וכך היה איתו מעשה…".

משנת תש"ס עורר אותי מוהרא"ש הקדוש על כתיבת שיחות שאני זוכה לשמוע ממנו. היה זה בעת שהגעתי ללמוד ב"היכל הקודש" בברוקלין. יומיים לאחר מכן הביא לי פנקס ריק ופקד עלי להתחיל למלאות אותו. "כל שיחה וכל דיבור שאתה שומע ממני – תכתוב!".

וכן השתדלתי לעשות בעזרתו יתברך. זה אמנם לא היה קל, יען שמוהרא"ש הקדוש הוא נחל הנובע ואינו פוסק. ובכל רגע שזוכים להסתופף בד' אמותיו שומעים ממנו איזה דיבור נפלא או שיחה שראוי להעלותה עלי ספר עד שכמעט וחדל הסופ"ר מלכתוב… אך את אשר בכוחי השתדלתי לעשות ואף אחרי שובי ארצה, היה הצדיק קורא לי לכתוב עוד שיחה ועוד דיבור.

ופעם אמר לי לרשום כל שיחה ממנו, כי אפילו שיחת חולין של הצדיק האמת, היא יקרה וגבוהה יותר מתורה של תלמיד חכם אחר. והסביר שהטעם הוא משום שאצל הצדיק אפילו שיחת חולין היא רק אמת ואין בה שום שקר ח"ו, ואמת זה הדבר שהכי חשוב אצל הקב"ה, מה שאין כן אצל תלמיד חכם אחר, אפילו כשלומד ואומר תורה, פעמים רבות הוא בשביל להתגדל על השני וזה השקר הכי גדול ומאוס אצלו יתברך. ואמר זאת לאחר שסיפר לי איזה סיפור מהפצה (מופיע באחד מן החלקים של 'אש קודש' תחת הכותרת 'אלקא דמוהרא"ש ענני') וכשרשמתי ושלחתי אליו שיבדוק, החזיר לי עם כמה תיקונים. ואחר שתיקנתי שלחתי אליו בשנית וגם בפעם הזו אמר שעדיין אינו כראוי ותמה עוד כמה פעמים יצטרך לתקן אותי, ומדוע איני תופס את הסיפור הזה כראוי…

ואמר שמוכרח להיות שכל סיפור יהיה מדוייק ושיהיו לו ידיים ורגליים, אחרת זה סתם דמיון ולא סיפור אמיתי ולבסוף הוא סובל מזה. והירבה להוכיח ולהזהיר אותי על זה, והתנצלתי ואמרתי שזו הסיבה שכל סיפור ושיחה ממנו שאני זוכה לכתוב תיכף אני שולח אליו לבדוק. אחר כך אמר "העיקר תהיה רק בשמחה" וכפל ושילש בזה כמה פעמים, והירבה לדבר מזה כמה שעלי להיות בשמחה ושוב חזר וחיזק אותי להמשיך ולכתוב הכל כי אפילו שיחת חולין של הצדיק האמת וכו' כנ"ל. ואם לא טעיתי בכתיבת הסיפור רק בשביל לשמוע את השיחה הזו, גם כן היה כדאי מאד בלי שיעור.

שלושת הכרכים הראשונים של סדרת 'אש קודש' על מוהרא"ש (צילום: ארכיון נחמן מעהל)

מפעם לפעם הייתי שולח כאמור את הדברים בפקס ללשכתו של מוהרא"ש, בכדי שיעבור עליהם ויתקן את הלשון כפי דרכו בקודש. והיה שולח לי את תשובתו הרמתה – הערות ותיקונים בכדי שיצא דבר מתוקן.

ואז, סמוך ונראה לחנוכה של שנת תשס"ג, החלה כתיבת הסיפורים – 'אש קודש'. היה זה לאחר קבלת שבת. בין כל ההמון שהמתין להגיע עד למוהרא"ש הקדוש ולקבל את ברכתו לשבת שלום, המתנתי גם אני. ובהגיע תורי עמדתי לפניו, נשקתי את ידו הקדושה, התברכתי מפיו וביקשתי להמשיך בדרכי שלא לעכב את הציבור. אלא שלאחר הפסיעה הראשונה משך אותי הצדיק חזרה ואמר: "עכשיו תתחיל לכתוב סיפורים!". שמחתי מאד על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, אלא שלא ידעתי מאין לי כל כך הרבה סיפורים שיהיה בהם 'כדי ספר' (עיין ספר המידות, ספר ח"ב סעי' ב'). על כך השיב הצדיק: "אל תדאג. אנ"ש יספרו לך. תכתוב את הכל, תשלח לי, אעבור על הדברים ואתקן היכן שצריך".

את הסיפור הראשון שלחתי כמה ימים לפני חנוכה של השנה ההיא, ומוהרא"ש הקדוש כינה אותו 'חידושי תורה' כמובא במכתב התשובה שהשיב לי (מצורף לכתבה).

וכיון שהיה אז מי שביקש להתערב במלאכת הכתיבה ולהציע הצעות שונות – מה כן לכתוב ומה שלא לכתוב וכדומה. על כן שאלתי את מוהרא"ש הקדוש כדת מה לעשות, והשיב לי במכתב: "אתה אל תתבלבל מאף אחד, תמשיך לכתוב מה שיותר סיפורים, ושיהיה מוכן אצלך, כי יבוא יום, ונוכל להדפיס את זה כמו שאתה הכנת, ודעת לנבון שאני צריך לעבור על הכל לפני ההדפסה סופית, ולכן אל תתבלבל ממה שאחרים אומרים לך, אתה תמשיך לקיים מה שביקשתי ממך. ראוי לך גם לדבר עם האברך … נ"י, שיש לו המון המון סיפורים לספר לך, ותרשום את הכל, כי יבוא יום שיצטרכו כל סיפור וסיפור, כי יאמרו וידברו, ועוד יספרו לבניהם ולבני בניהם מה קרה כאן וכו', ומה סבלתי בזה העולם וכו', ולמה זיכני הקדוש ברוך הוא וכו'. נא ונא תקיים את דבריי, ולא תבלבל את עצמך משום בריה שבעולם, ותמשיך לכתוב, ותאגור את כל הסיפורים במקום אחד, ואל תמסור את זה לאף אחד, אפילו אם תוכל להכין עשר כרכים, מה טוב ומה נעים, ועוד יבוא יום, שהסיפורים האלו יהיו מאד מאד יקרים, ויחפשו ויבקשו וישאלו איש את רעהו, לעוד סיפורים, ויחיו את עצמם מעוד סיפורים".

בעת ההיא התעוררה אצלי השאלה 'מתי הסיפורים יודפסו למען יקראו בהם רבים?'. וכששאלתי את מוהרא"ש הקדוש, השיב: 'אחר מאה ועשרים. לא נהוג להדפיס את שבחו של אדם בחייו'. והגם כי דרכו בקודש היתה לחיות עם היום האחרון, וכן הירבה לדבר עמנו מזה והכין אותנו לכך, אך לא היה רצונו הקדוש שהסיפורים יודפסו לעת עתה. וכיון שכך, המשכתי במלאכת הכתיבה. עוד סיפור, עוד שיחה. ומחמת שעסקתי עם תלמידים, יעץ לי הצדיק לעת עתה להדפיס להם את הסיפורים. וכן לספר לאנשי שלומנו בעל פה או בעלונים פנימיים שיחולקו ביבנאל.

אחד המכתבים של מוהרא"ש זי"ע לסופר של 'אש קודש' (צילום: באדיבות המצלם)

שיחות רבות בכתב ובעל פה זכיתי לשמוע ממוהרא"ש הקדוש ממעלת הסיפורים הללו במרוצת השנים. באחת מהן גם אמר שכשאספר ממנו לאנשי שלומנו, אפתח את הסיפור בנוסח המוזכר לעיל: 'פעם היה צדיק קדוש וקראו לו מוהרא"ש. וכך וכך ארע איתו מעשה…'. וכל זה היה עוד בחיים חיותו – – –

אכן, היו פעמים שמתוך תוקף טרדותיו העצומות היה נדמה כי שוב לא יוכל לסייע במלאכת הכתיבה. והגם כי שלחתי כמה סיפורים בכדי שיעבור עליהם ויחווה את דעתו הקדושה, היו עתים שכמעט ונבצר ממנו לעשות זאת. אלא שאז עמדה לי העצה שיעץ לי תמיד: 'תהיה עקשן!'. והתעקשתי. שוב ושוב שלחתי בפקס את אותו מכתב עם אותו סיפור. עד שזכיתי למענה. ומוהרא"ש תמיד ביקש ממני: "לא לכתוב שום גוזמאות".

ואז, בימים שלפני חנוכה תשע"ד. אחת עשרה שנים לאחר תחילת הכתיבה, שאלתי את הצדיק שאלה בנוגע לסיפורים (כי כשדיבר עמי בעל פה בעת ההיא, הבנתי שאולי הגיעה השעה לחלק"ם ביעקב ולהפיצ"ם בישראל). וזו היתה תשובתו: "הצדיק רבי ישראל מרוזין זצ"ל נתן שם לבן אחד מבניו ר' מרדכי שרגא פייביש זצ"ל שממנו התחיל החסידות הוסיאטין, ושאלו את אביו למה ועל מי נתן לו את השם מרדכי? ענה ואמר על הצדיק הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע, שאלו אותו הרי עדיין הוא חי? ענה ואמר: הצדיק הזה כבר כמה שנים לא נמצא בזה העולם, ולכן יכולים לתת שם אחריו אפילו שהוא עדיין חי, כי הוא כבר לא נמצא בזה העולם. ולכן זכור גם זכור מה שאמר רביז"ל שיהיה מה לספר ממנו וגם מתלמידיו וכו' וכו', ולכן הטוב בעיניך עשה ומי שרוצה שידפיס ויצליח, והקדוש ברוך הוא יעזרנו שלא נטעה את עצמינו לעולם כלל, ולא נטעה את אחרים".

בחודש תמוז של השנה ההיא – תשע"ד, קרא לי בעת סעודת הבר מצוה של אחד מתלמידיי והושיבני לידו. ענה ואמר: "תראה לכתוב הרבה סיפורים ממני כי זה מה שישאר. בקרוב אעזוב את העולם". ותיכף התפלאתי ושאלתי מדוע מדבר כך והלא אנו זקוקים לו מאד וכו'. והשיב על זה: "לא, לא! אתה תראה לכתוב הרבה כי אני פתאום, פתאום, פתאום אעזוב את העולם". ובכל פעם שאמר תיבת 'פתאום' עשה תנועות בידיו כאויר הפורח שנעלם תוך כמה רגעים.

בחנוכה תשע"ו, שלוש עשרה שנים לאחר תחילת הכתיבה, הודפס בחסדי ה' הכרך הראשון של 'אש קודש'. יעזור ה' יתברך שעוד יודפס ויחזור ויודפס במהדורות רבות, לקיים את רצונו הקדוש שעוד יבוא יום שהסיפורים האלו יהיו מאד יקרים ויחפשו אחריהם. וכיון שיחפשו אחריהם, צריך שהם יהיו מצויים לכל דורש ומבקש, ומן הראוי שיודפסו בתכלית הפאר והיופי כנאה למי שמסופר עליו, אשרי מי שיהיה לו חלק בזה.

» לעוד חדשות ברסלב הקליקו כאן