מה אספר לך, הייתי פעם בבית אבות, ולא אוכל לשכוח את אשר נגלה למראה עיני: ראיתי בנים ובנות שהגיעו לבקר את הוריהם הזקנים, ההורים ישבו ובכו לפני ילדיהם: "אל תשאירו אותנו פה, קחו אותנו הביתה", והילדים הסבירו להורים: "לא, טוב לכם כאן, אתם מוכרחים להשאר כאן" וכו', ועד היום, אשר זה סיפור של שלושים שנה – נקרע לי הלב, כשאני נזכר בזה, ההורים היו אמנם קשישים, אבל בכל אופן לא מגיע להם להכניסם שם, אשר בקושי זוכים לביקורי הילדים וכו', והם שם בודדים וגלמודים וכו',.
אזי רואים כמה יכולים להתאכזר כלפי הורים, וצריכים להזהר מאוד ממידת האכזריות והאנוכיות, אשר בני אדם בטבעם נגועים בזה מאוד – לאהוב את עצמם יותר מאחרים, הלא ההורים יגעו וטרחו בעבור הילדים, וכיצד ישליכו אותם הילדים לאנחות?! היכן הכרת הטוב?! אשר כל זה נובע מרוע לב, ממידות רעות, רבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ז'): אם אדם אינו מכיר את הקדוש ברוך הוא, הוא חיה בצורת אדם, יכול להתאכזר להוריו בשאט נפש, אשר לא יאמן כי יסופר.
אשר בנחל חלק לט מכתב ה' תתקצה