בכל בוקר אני זוכה ללמוד חברותא עם האברך היקר ר' ברוך מגידיש שליט"א. באחד הימים הגיע אברך והצטרף ללימוד המשותף שלנו. בסיום הלימוד, שאלני האברך:
"האתה דן כהן, מחבר הספרים "ונהר יוצא מעדן"?
"כן, זה אני" – עניתי.
ברצוני לספר לך סיפור אישי:
מזה מספר חודשים שאני עובר תקופה מאוד לחוצה . אני שרוי במצוקה במחנק רגשי גדול וכתוצאה מכך אין לי חשק ללמוד. לא היה לי חשק לפתוח אפילו ספר… הדבר הזה שבר אותי לגמרי. בפרט, שרעייתי הייתה מעירה לי על כך:
אני נושאת בעול הפרנסה כדי שתהיה אברך כולל אך אתה לא מתאמץ להשקיע את ראשך בלימודים…
משפט כל כך מכאיב בפרט ליהודי כמוני שנמצא בלי טעם בלימוד התורה.
באחד הערבים, הלכתי לבית החיים בעיר בני ברק. שם בציונו של הצדיק רבי יהודה זאב ליבוביץ זצוק"ל, מצאתי את ספרייך "ונהר יוצא מעדן" – עיינתי בהם והרגשתי עד כמה הדברים הכתובים בהם חודרים ללבי הפצוע ומרגיעים את רוחי.
בכרך השני של "ונהר יוצא מעדן", בפרק החמישי, קראתי על שיטת סדר הלימוד, שיטת לימוד שלא נתקלתי בה בעבר.
החלטתי לאמץ שיטה זו ולגרוס בכל יום כמה שעות: דפי גמרא, חומש, משנה, הלכה, זוהר ועוד.
מרוב לימוד קבלתי חשק רב ללמוד את מקצועות התורה גם בבקיאות וגם בעיון רב. למדתי כמו "אריה". חשתי כי המילים הבעירו בי חשק גדול ואהבה רבה ללימוד התורה הקדושה".
שמחתי מאוד למשמע סיפור מחזק זה ואמרתי לאברך:
"ראה מה זו השגחה פרטית, אני כהן ואיני נכנס לבית החיים, שלחתי ביד החברותא של הר' ברוך מגידיש הי"ו את הספרים "ונהר יוצא מעדן" על מנת שיניחם בציונו של הצדיק הרב ליבוביץ זי"ע. והנה אתה מגיע קורא ומתחזק בלימוד התורה.
זכינו ששלושתנו נזדמנו לאותו פונדק. אני – כותב הספרים, הר' ברוך מגדיש שהניח את הספרים בציון, ואתה האברך שקראת והתחזקת.
נלמד מזה עד כמה עצום כח ההפצה, גם אם מניחים ספרים בבית החיים, יהודי מתחזק בהם והופך להיות לומד שקדן ומתמיד בתורת ה'.
