הפעם האחרונה שזכיתי לפגוש את הצדיק ולשוחח עמו הייתה בחודש כסלו תשע"ה. בהתאם לבקשת מוהרא"ש התכנסו בכירי הקהילה ביבנאל לפגישה דחופה בחדרו של הצדיק, בה נכחו בין היתר הרב אשר טולדנו זצ"ל, עו"ד יצחק טיבי ז"ל ואנוכי מתוקף תפקידנו כיועצים המשפטיים של העמותה.
הייתה זו פגישה חשובה מאוד ומכרעת בנוגע להמשך פעילותה של עמותת "ישמח צדיק". מטרת הפגישה הייתה לייעל את התנהלות העמותה באמצעות תכנית הבראה, על מנת שהיא תוכל להמשיך ולהפעיל את מוסדות התורה, החינוך והחסד המפוארים שהקים הצדיק ביבנאל במסירות נפש.
הדיון על תהליך הבראתה של העמותה החל וכל אחד מהנוכחים בזה אחר זה, הביע את דעותיו וחיווה את דעתו המקצועית ותרם מניסיונו העשיר.
במהלך כל הפגישה, הקדוש ברוך הוא נתן בלבי להסתכל על הצדיק ולהתבונן בתנועותיו ובהבעות פניו.
הסיבה שהתבוננתי כל כך בצדיק, נעוצה אולי בעובדה, שהנשמה שלי כנראה הרגישה שזו הפעם האחרונה שאני זוכה להיות במחיצת הצדיק בעלמא הדין ולדבר עמו, בבחינת מה שאמרו חז"ל: "אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" (מגילה ג.).
בפגישה זו, שכאמור התבררה למפרע כאחרונה שלי עם הצדיק, שמתי לב לדבר מאוד מעניין – כולם דברו, כולם השתתפו בדיון והעלו הצעות לייעול, כולם חוץ מהצדיק עצמו… הוא היה עסוק בניירת שמונחת לפניו וכן בניירת שיצאה זה עתה ממכשיר הפקס.
לכאורה, היה נראה שהדפים יותר מעניינים את הצדיק מאשר דבריהם של אישי הציבור הבכירים הנוכחים בחדרו.
לפתע הזדקף מוהרא"ש והכריז בקול ברור:
"אני רוצה לומר מספר מילים"…
כמובן, שהס הושלך בחדר וכולם חיכו למוצא פיו של הצדיק, היינו בטוחים שכעת מוהרא"ש יעשה סיכום של הדוברים בפגישה וינחה וידריך אותנו כהרגלו בחכמתו הרבה כיצד לנהל ביתר שאת את תהליך ההבראה של העמותה.
שהרי כידוע, עמותת "ישמח צדיק" הוקמה ויוסדה ע"י מוהרא"ש ושימשה כזרוע המבצעת, המוציאה מהכוח אל הפועל את כל רצונותיו של הצדיק להקים ולבנות את יבנאל כעיר ברסלב בגליל עם כל המפעלים האדירים בתחומי התורה החינוך והחסד.
להפתעתנו, הצדיק החל לדבר בנושא אחר, וכך אמר:
"תראו בזמן שאתם מדברים ודנים פה, שלחה לי אישה שאלה בפקס והיא כותבת לי שהיא בהיריון בחודשים מתקדמים בבית החולים, הרופאים מצאו שיש מום בעוברה והמליצו לה לערוך הפלה, רחמנא ליצלן.
האישה שואלת מה לעשות?
אני לא מכיר את האישה הזאת… אבל בשבילי היא ממש כמו הבת שלי, אני צריך כעת להחליט מה טוב עבורה, האם לעשות הפלה או לא.
אני מרגיש מחויבות לעזור לאישה הזאת הנמצאת במצוקה, אף שאיני מכיר אותה ולמעשה זה יותר חשוב לי כרגע מכל הדיונים שלכם, כי זה גובל ממש בפיקוח נפש"…
מוהרא"ש הוסיף והדגיש בפני בכירי הקהילה מהי משאת נפשו – "מה שאני חושק לעשות בחיים זה לענות על כמה שיותר מכתבים, לעזור לעם ישראל, לעודד, לשמח ולחזק את נשמות ישראל מאחר ובהרבה מקרים זה פשוט דיני נפשות, למשל בזמן שאתם דברתם פה בחדר, הייתי יכול לענות כבר על עשרה מכתבים ששלחו לי אנשים"…
התרגשתי מאוד מדבריו של הצדיק שנבעו מלב טהור, המעידים עד כמה בערה בו האש של אהבת ישראל, אף כלפי אלו שלא הכיר אותם כלל.
לשמע הדברים המרגשים אמרתי למוהרא"ש:
"אנו נדאג, בעזרת ה', שהעמותה תעלה על דרך המלך בכל הקשור לייעול ולמקצועיות ונתחיל בתהליך ההבראה של המערכת, נעשה הכול על מנת שהצדיק יוכל להתפנות ולהקדיש את זמנו היקר לענות על המכתבים הרבים ששולחים לו, שזה באמת מה שחשוב לצדיק".
בסיום הפגישה הודיתי לצדיק:
"מוהרא"ש, כל החמש השנים שלמדתי משפטים כדי להיות עורך דין, הכול היה כדאי רק כדי שתהיה לי את הזכות לעזור למוהרא"ש ולעמותה, שכן כל הלימודים שלמדתי ואף סיימתי בהצטיינות היו בהכוונתו, בהמלצתו ובברכתו של מוהרא"ש, ואני שמח שכעת אני מייעץ לעמותה".
מוהרא"ש הסתכל בי, חייך חיוך רחב, ונהנה מאוד מדברי.
מפגישה זו, שהתקיימה במהלך ביקורו האחרון של מוהרא"ש ביבנאל ובארץ ישראל, כאשר זמן קצר לאחר מכן בי"ז בשבט תשע"ה הסתלק הצדיק לשמי מרומים, הבנתי עוד יותר עד כמה הצדיק שם לו למטרה כערך יסודי ומרכזי בחייו לעזור ולסייע לכל יהודי ולכל יהודייה באשר הם, מאחר והחשיב כל אחד ואחת מעם ישראל כבניו ובנותיו לכל דבר, כפי שאף נהג לכתוב בקונטרסים הרבים שחיבר ובמכתביו.
יהי זכרו הטהור של מוהרא"ש זצוק"ל נצור בלבנו לעולמים ובע"ה שנזכה ללכת כל ימי חיינו לאור תורתו ודרכו הקדושה, אכי"ר.