לפני יותר מחמש עשרה שנה הכרנו חסיד של מוהרא"ש שהותיר בנו רושם גדול. חסיד שהיה עובד ה' גדול מאוד בהנהגותיו – בשמירת העיניים, בהפצה ובדקדוק גדול בשמירת המצוות.
אותו חסיד סיפר לנו על קבלת קהל של הצדיק מיבנאל ברעננה. זה היה בערך בסוף שנת תשס"ח וכנראה מקבלות הקהל האחרונות של מוהרא"ש מחוץ ליבנאל.
עד אז לא פגשנו את מוהרא"ש, רק הכרנו את הקונטרסים שלו. חשבנו לעצמנו שאם החסיד כל כך ירא שמים, וודאי הרב שלו עצום ונפלא, כך שכדאי לקבל ממנו ברכה, מה עוד שבאותה תקופה חיפשנו כל סגולה, עצה וברכה להיפקד בזרע של קיימא לאחר שנפטר לנו תינוק קטן כמה חודשים לפני.
הגעתי לבדי, אם המשפחה, לקבלת הקהל אשר נערכה בפאר גדול, בר עשיר במגדנות המתין לציבור בחדר ההמתנה הרחב, ואני חשבתי לתומי כי עוד רגע ואכנס לפגישה אישית בארבע עיניים עם כבוד קדושת הצדיק.
מה רבה הייתה אכזבתי כאשר הוכנסנו קבוצה של עשרות אנשים יחד לחדר שבו ישב הצדיק.
הוא קיבל את פנינו בזה אחר זה. התרגשתי מאוד וכשנעמדתי מולו, פנים אל פנים, ראיתי את פניו הזוהרות וחיוכו הרחב והרגשתי כאילו אין עוד נפש בחדר. הרגשתי ממש לבד מול הצדיק.
ביקשתי מהצדיק ברכה לילדים, מוהרא"ש שאל אותי אם יש לי בעל, והשבתי שכן. 'נו, את צריכה להיות שמחה במה שיש לך', אמר. 'כן', השבתי 'אך אני רוצה ילדים'. י'ש לך ילדים?' הוסיף לשאול מוהרא"ש. 'כן ב"ה יש לי בן אחד', השבתי.
'נו, ב"ה', המשיך מוהרא"ש לחזק אותי, 'את צריכה לשמוח במה שיש לך'. 'כן, תודה', המשכתי גם אני וסיפרתי למוהרא"ש שאיבדנו תינוק בעבר ואנחנו משתוקקים לילדים נוספים. מוהרא"ש הוסיף ברכה והצלחה, והגבאי כאילו דחף אותי במבטו להמשיך הלאה, והנה אני מוצאת את עצמי מחוץ לחדר ההמתנה. מאוכזבת. מאוד מאוכזבת. הייתה בתוכי תחושת מועקה כבדה כאילו חלילה הצדיק לא בירך אותי.
אני לא יודעת מה הייתי עושה היום, אך באותם ימים בתחילת התקרבותי לא חשבתי פעמיים ונכנסתי לתור בשנית…
שוב מצאתי את עצמי עומדת מול הצדיק מיבנאל, הלוא הוא מוהרא"ש הקדוש, והנה כאילו הוקפא בשמים אותו הרגע מול מוהרא"ש והשיחה חזרה על עצמה במדויק: ביקשתי מהצדיק ברכה לילדים, ומוהרא"ש שאל אותי אם יש לי בעל, והשבתי שכן. 'נו, את צריכה להיות שמחה במה שיש לך', אמר. 'כן', השבתי 'אך אני רוצה ילדים'. 'יש לך ילדים?' הוסיף לשאול מוהרא"ש. 'כן ב"ה יש לי בן אחד', עניתי, 'נו, ב"ה', המשיך מוהרא"ש לחזק אותי, 'את צריכה לשמוח במה שיש לך'. 'כן, תודה', המשכתי גם אני וסיפרתי למוהרא"ש שאיבדנו תינוק בעבר ואנחנו משתוקקים לילדים נוספים.
באותו רגע עצר מוהרא"ש והביט בי בעיניים בוחנות: 'האם לא היית כאן כבר?', שאל, 'כן', השפלתי מבט והוספתי, 'אך הצדיק לא ברך אותי!' מוהרא"ש חייך והפטיר בידו הקדושה: (לימים הבנתי כמה כל תנועה של הצדיק אינה תנועה בעלמא אלא ממש סימן ברוח הקודש).
'יהיה לך… אך את צריכה להיות שמחה במה שיש לך!' באותו רגע ממש הרגשתי אנחת רווחה ענקית ושמחה עמוקה הציפה אותי, בנוסף ביקש מוהרא"ש מהגבאי תמונה ממסוגרת שלו עם נוסח הברכה להדלקת נרות שבת והתפילה שאחריה. תמונה זו הוא נתן לי במתנה.
הצבתי את התמונה בפינת הדלקת הנרות בביתנו ומאותו יום התחלתי לברך ולהתפלל רק מתוך התמונה הזו. כך הכנסנו את מוהרא"ש הביתה.
כעבור שנה בערך, בא' בניסן, יום ההולדת של רבנו ז"ל, שהיה גם יום פטירת התינוק שלנו, באותה שעה ממש, נולדה התינוקת שלנו, הלליה חיה.
כעבור שלוש וחצי שנים נוספות עברנו לגור ביבנאל, בדרך נסית ופלאית לא פחות, אך זה כבר סיפור אחר…
לימים אחרי שנים של התקרבות הבנתי שהצדיק ברך אותי בברכה החשובה ביותר – השמחה, כל שאר הברכות מצויות לאדם בצינורות השפע משמים, אך היעדר השמחה חוסם אותן מלהגיע אליו…
רק הצדיק יכול לברך את האדם בשמחה, להיות צינור לרצון לחיות חיי גן עדן בעולם הזה בחינת 'איזהו העשיר? השמח בחלקו!'.
כל הנשמה תהלל- יה הללויה!
א.ש. יבנאל
