לידתו:
רבי שלום אליעזר נולד בחול המועד פסח שנת תרכ"ב כבן זקונים לאביו הצדיק הקדוש רשכבה"ג רבי חיים מצאנז זי"ע, שנודע על שם סיפרו שחיבר ה"דברי חיים" וייסד את חסידות צאנז המעטירה.
אביו הקדוש היה כבן שבעים בהולדת בנו שלום אליעזר, והוא הוא נתן לבנו את שמו על שם הצדיקים הקדושים: הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע, והרה"ק רבי אליעזר הורביץ האדמור מדזיקוב זי"ע.
כשנפטר אביו הקדוש (כ"ה ניסן תרל"ו), היה שלום אליעזר בן ארבע עשרה שנים, מלבדו הותיר הדברי חיים עוד ארבע יתומים קטנים, אותם גידלו וחינכו אחיהם הגדולים ששימשו כאדמורי"ם מפורסמים, ועל ידי אם המלכות מרת רעכיל ע"ה שהייתה מגזע תרשישים מתלמידי החוזה מלובלין זי"ע.
נישואיו:
באלול תרל"ו נשא רבי שלום אליעזר את מרת שרה מרים שהייתה אחייניתו, ביתו של אחותו וגיסו האדמו"ר רבי מרדכי דוב טוורעסקי זי"ע, לאחר החתונה היה סמוך על שלוחן חותנו במשך עשרה שנים רצופות, בשנים אלו התמיד בתורה בשקידה עצומה יחד עם תלמיד חכם גדול מתלמידי הצמח צדק מליובוויטש זי"ע, רבי שלום אליעזר היה בעל אזרחות אוסטרית ובשל כך גורש ע"י הממשלה הרוסית יחד עם עוד יהודים רבים ועבר לגור ליד אחיו הגדול הרה"ק רבי יחזקאל משינוואה זי"ע שהתגורר בגליציה, לאחר מכן עבר לגור בעיר טראנוב שהייתה גם כן בגליציה, עיר זו הייתה מרכז של חסידי צאנז.
בהנהגת העדה:
בשנת תרנ"ח עבר להונגריה, שם החל לשמש באדמורו"ת ונעשה למנהגים של חסידי צאנז במדינה, בתחילה התגורר בעיר טגלאש ובסוף שנת תרנ"ח קבע את מושבו בעיר ראצפרט, בעיר זו התגורר במשך ארבעים שנה והנהיג את עדתו ביד רמה עפ"י דרכם של אבותיו הקדושים תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע,
הנהיג את צאן מרעיתו בתבונה ובאהבה, אלפים שיחרו לפתחו וגדולי הצדיקים רחשו לו כבוד והערכה, בחתונות שערך לילידיו השתתפו אף פקידי ממשל ערלים שחלקו לו כבוד רב, נודע כפועל ישועות ורבים נושעו מברכותיו, היה מחזק ומעודד את שומעי לקחו באמונה ברורה ומזוככת בהקב"ה כפי שקיבל אצל אביו הקדוש.
הרבי היה מידי תקופה נוסע מעיר לעיר בהונגריה, על מנת לחזק את עם ישראל ומידי שנה היה מגיע לגליציה ביום היארצייט של אביו הקדוש יחד עם בני משפחתו ואלפי חסידים, כמו כן מידי פעם היה מרחיק עד לטרנסילבניה וגם שהו נהו אחריו רבים וטובים.
בתקופת השואה האיומה
בשנת תרצ"ט ביקש לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בעיר הקודש והמקדש ירושלים תובב"א, ושיגר מכתב לאחד ממקורביו שיתחיל בביצוע הפעולות הכרוכות לעליה ארצה, אך הדבר לא עלה בידו, ברוח קודשו חזה את העתיד להתרחש ואמר: "יודע אני שחורבן גדול בא לעולם, ויודע אני שבארץ ישראל יכולים לפעול ישועות".
כמו כן ניסה בכול כוחו להציל את חתנו הרב הקדוש רבי בן ציון הלברשטאם האדמו"ר מבאבוב זי"ע וכה דברי קודשו במכתב ששיגר לעסקנים: " אתם ידעתם את נפש חתני הרב הצדיק מבאבוב ובני ביתו…והם כולם בצרה גדולה מה לי להאריך ולספר הלא אתם תדעו יותר בשם. היום קיבלתי מכתב מנכדתי רבקה תחיה, מכתב מרירות תסמר שערות כל נפש כל חי…" אולם למגינת לב גם מאמציו אלו עלו בתוהו וחתנו נעקד על קדוש ה' בשואה האיומה.
הרבי גורש לגיטו נירג'האז, משם נשלח יחד עם עוד יהודים רבים מקהילתו למחנה ההסגר ווריו-לאפאש שם עינו אותו בצורה אכזרית ביותר, שם גם נפטרה זוגתו הרבנית והיא בת שמונים וחמש, מספר ימים קודם שבועות, הועלה הרבי על רכבת למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נעקד על קידוש ה' ב – ט"ז סיון תש"ד.
ילדיו:
שני בנים וארבע בנות היו לרבי אותם שידך עם משפחותיהם של גדולי האדמורי"ם.
סיפור נורא על שהותו באושוויץ:
יהושוע רוזנבלום עבד בזונדרקומאנדו, באושוויץ באחד הימים העמוסים ביותר שהיו באושוויץ, בהם היו מובלים אלפי יהודים להשמדה ללא מיון, יהושע עבד בפינוי הכבשנים מגופות הקדושים, לפתע נעצר לידו יהודי קשיש התבונן בו ושלא אותו: מאין אתה נער יקר? מאיזה עיר? יהושע ענה שהתגורר הוא בסביבות העיר קראקוב.
אם כך ענה הקשיש, אחי, רבי ישעיל'ה טשכויבר, גר בקראקוב. יהושע הבין מיד שלמולו עומד לא אחר מהאדמו"ר הצדיק רבי שלום אליעזר מראצפרט ,אולם בתוך גיא צל מוות לא היה פנאי לשוחח, יהושע פנה לרבי ואמר לו: רבי בוא ועשה עמי וידוי לפני מותך, יהושע עזר לו ללבוש את הטלית קטן שהיה ברשותו ואז אמר הרבי את הוידוי בהתלהבות ובדמעות שליש, בסיום הוידוי ניגש הרבי ליהושע לחץ את ידיו בחמימות, ואמר לו: אתה, נערי, תזכה ותינצל. אתה תישאר בחיים. אולם אני מאוד מבקש אותך, אנא, תזכור היטיב מה שראית ותספר לעולם כולו את אשר עוללו לנו הרשעים. ספר!
*תמונת הצדיק באדיבות ויקיפדיה