הקדוש ברוך הוא יכול ברגע אחד להוריש להעשיר את האדם!

בפרשת שלח אנחנו קוראים על מעשה המרגלים, שנשלחו לראות את הארץ ובמקום לבוא ולשבח את הקב"ה על כך שנותן לעם ישראל ארץ טובה כזאת, חזרו ודברו לשון הרע, עד שכפרו בטובתו של הקב"ה, ובגללם נגזר על כל עם ישראל למות במדבר, ולא רק זה, אלא שיום ט' באב שבו בכו נגזר על עם ישראל לדורות עולם כיום שקרו בו פורענויות לעם ישראל, לא תקום צרה פעמיים.

בזוהר הקדוש מובא כי המרגלים דברו רע על ארץ ישראל מפני שפחדו שעם ישראל יכנסו לארץ, כי ידעו שבארץ ישראל הם לא יהיו הנשיאים, לכן לקחו עצה זאת למנוע מעם ישראל להגיע לארץ ישראל.

דבר זה, שבני אדם עושים חשבונות רחוקים שאם יהיה כך וכך, יקרה כך, ולכן נעשה כך, הוא בעיה שחוזרת על עצמה אצל כל אחד ואחת, שבמקום לחשוב מהרגע הזה, ולהאמין בה' יתברך שיהיה טוב גם להבא, פוחדים כל הזמן, ואע"פ שהקב"ה מבטיח שיהיה רק טוב עדיין פוחדים.

"החוזה מלובלין" רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ מלובלין, אמר פעם בדרשתו על הפסוק "ה' מוריש ומעשיר" שהקב"ה יכול ברגע אחד להוריש (לעשות עני) את האדם וברגע אחד להעשיר אותו, ישב שם חסיד אחד שהיה עשיר גדול ושאל "אדם שהוא עשיר מופלג וברשותו אלפי דינרי זהב וכן נכסים – בתים ושדות וכדומה, איך יתכן שיהיה עני ברגע אחד" (רבינו ז"ל כבר אמר: או שלוקחים את המעות מהאדם או שלוקחים את האדם מהמעות ח"ו – שיחות הר"ן נ"א) ענה לו הצדיק: "ימים יגידו, תלך לביתך ובקרוב תבין את כוונת הדברים".

בדרך נסיעתו לביתו עבר האיש דרך עיר אחת שם גר כומר שהיה ידידו, והנה לפתע הרגיש רצון חזק להמיר את דתו ח"ו, ניסה להתנגד לרצון שתקף אותו אך הרגיש שהדבר חזק ממנו, לכן נכנס לביתו של הכומר ואמר לו כי ברצונו להתנצר.

הכומר שהכיר את אותו יהודי וידע כי הוא חסיד וירא שמים חשב שהיהודי עושה ממנו ליצנות לכן ביטל את דבריו בזלזול, אך היהודי התעקש איתו שאכן ברצונו לעשות את אשר ביקש, אמר לו הכומר: "כדי שאאמין לך שאתה מתכוון ברצינות, תחתום שאם תתחרט אתה נותן לי את כל רכושך במתנה גמורה בשטר קניין, ואז אעשה כרצונך", והיהודי הרגיש שרוח טומאה שולטת בו הסכים וחתם על השטר.

והנה רק חתם היהודי על השטר הרגיש היהודי כמו אדם שמתעורר מחלום, רוח הטומאה עזבה אותו, והוא החל להתחרט על רצונו הטמא, מיד ברח היהודי מבית הכומר, תוך כדי שהוא בוכה ומתוודה לפני ה' על המילים שיצאו מפיו, ובליבו החליט כי הוא מוותר בשמחה על כל רכושו כדי להציל את נשמתו מרדת שחת.

מיד שב היהודי על עקבותיו וחזר לביתו של החוזה מלובלין, שם סיפר לפני הצדיק את כל אשר קרהו, אמר לו החוזה: "עכשיו אתה רואה שאפשר ברגע אחד להפסיד את כל הרכוש, אולם סע לביתך, ובעז"ה אתה גם תראה שהמשך הדברים יכול להתקיים, שברגע אחד ה' יתברך יכול להעשיר אותך מחדש".

נסע היהודי לביתו ושפך תפילה לפני הקב"ה שיציל אותו מהגזירה שנפלה עליו, והנה כשהגיע לביתו שמע כי שריפה פרצה בבית הכומר ונשרף הוא יחד עם כל הבית, כמובן הבין היהודי שגם השטר עליו חתם נשרף כלא היה, ונוכח לדעת איך כל דברי הצדיק מתקיימים, וכי להקב"ה אין גבול, ויכול לעשות ככל אשר ירצה ברגע אחד.

כך היה עם המרגלים, הם חשבו שימצאו עצה איך להישאר עם הכבוד שנתן להם ה', וחשבו שאם יעברו על רצונו יתברך יועיל להם, אבל לא רק שלא הועילו, אלא ברגע אחד הפסידו הכל, שמתו במגיפה לפני ה', ופירש רש"י – מדה כנגד מדה: הם חטאו בלשון – ונשתרבב לשונם עד טיבורם, ותולעים יוצאין מלשונם ובאים לתוך טיבורם, ואף גרמו לכל עם ישראל שלא יכנסו לארץ ישראל 40 שנה.

אם ניקח את הלימוד הזה, להסתכל תמיד על הטוב, ולהאמין שהקב"ה ביכולתו לעזור לנו ברגע אחד, נזכה לחיים טובים ומאושרים