וקישר מוהרא"ש ז"ל את העניין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאוד, כי הנה כתיב (בראשית כח, י') ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה – ויש לומר, שבפרשה הזאת מרומז כל עניין השגה הנ"ל, שעיקר עבודת האדם, למצוא אלוקותו יתברך במקומו, ולהחיות את עצמו עם כל נקודה שזוכה לחטוף בזה העולם, עד שיזכה לחזור למקומו בעולם העליון, ולהכלל באור האין סוף ברוך הוא לגמרי, שזהו ויצא יעקב מבאר שבע, יעקב – הוא נשמת איש הישראלי, שיוצא ממקומו שבעולם העליון הנקרא באר שבע – ששם הבארות של כל שבעת הספירות, מחסד עד מלכות, ומן הבארות האלו שואבים כח וגבורה לרדת לזה העולם, ולעבוד את השם יתברך מתוך כל גשמיות עולם הזה, אבל תכף ומיד שמגיע לזה העולם, וילך חרנה, הולך לחרון אף וכעס, כי מתחילים לעבור עליו כל מיני ניסיונות קשים ומרים, ויש לו צרות וייסורים שלא תאר עליהם כלל, ועל ידי זה התעורר בתוכו כעס וחרון אף, ואינו יודע לשית עצה לנפשו ולהחזיק מעמד בכל אשר עובר עליו.
ואז עיקר העצה, ויפגע במקום (יא) – ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות כו ע"ב): 'אין פגיעה אלא לשון תפילה' – מכאן שתיקן יעקב אבינו תפילת ערבית, כי אין עצה אחרת נגד כל הניסיונות הקשים והמרים, והצרות והייסורים שעוברים על האדם – רק תפילה! לבקש ולהתחנן לפניו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, בלשון שרגיל לדבר בה, שיזכה לעמוד חזק בכל אשר עובר עליו, ולמצוא אלוקותו יתברך במקום שהוא נמצא שם, שזהו ויפגע "במקום" דיקא, היינו במקומו השפל והירוד שנמצא בו, כי התפילה תרים ותגביה אותו למעלה ממקומו השפל, ותעלה ותדבק אותו בהשם יתברך באמת.
אבל לא בפעם אחת נפטרים מכל הצרות והייסורים, ואפילו אחר שכבר קיים "ויפגע במקום" – עוד הפעם חוזר החושך – וילן שם כי בא השמש – שנופלות עליו שינה וכבדות, ונדמה לו כאלו בא השמש בצהרים, ונחשך לו הכל, ואז עוד הפעם צריך להתחזק ולהתאזר בתפילה ובהתבודדות, ולעשות תפילות ובקשות מכל הצרות והייסורים שעוברים עליו במקום שהוא נמצא, ולבקש ממנו יתברך שימתקו מעליו כל הדינים, וייהפך החושך לאור, שזהו וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו – אבנים הן אותיות (כמובא בספר יצירה), שצריך לקחת אבנים ואותיות "מאבני המקום", ומכל הצרות והייסורים שעוברים עליו במקום ההוא, ולעשות מהן תפילות ושירות ותשבחות אל השם יתברך, שזהו "ויישם מראשותיו", ועליו לבקש ממנו יתברך על כל פרט שעובר עליו, ולפרש שיחתו לפניו יתברך בפרטי פרטיות, ועל ידי זה יצא ממקומו השפל, ויעלה את המקום שלו אל השם יתברך, שהוא מקומו של עולם.
דא"ח סעודה שלישית פרשת ויצא ה'תשע"ג