ואמר מוהרא"ש ז"ל, שהנה על פי כל ההקדמות הנפלאות האלו, נדמה לי שכבר יותר קל להבין מה שדיברנו אתמול בלילה, על פי הפסוק (דברים ז, יב): "והיה עקב תשמעון וכו', ופרש רש"י "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון", והסברנו, שזה סובב והולך על כל מצוות התורה, שאצל רב בני אדם הן מצוות קלות מאוד, מחמת שאינם מבינים עוצם מעלתן, ולכן אינם מדקדקים בהן ואין שמחים עמהם, כגון למשל מצוות כיבוד אב ואם, נדמה להם שהיא מצווה קלה, ואין צריכים לדקדק בה כל כך.
וכן חושבים, שלהתפלל במניין בבית הכנסת בוקר וערב, היא הנהגה טובה, אבל אינה חובה כל כך. וכן לתת קצת צדקה בכל יום, אפילו כמה פרוטות, אין לזה חשיבות כלל, רק נתינה גדולה והוגנת, זו חשובה אצל השם יתברך, ובינתיים אינם יודעים שכל נקודה קטנה חשובה ויקרה מאוד, שאין לה שיעור וערך, רק לא היה להם רבי ומלמד טוב, שיבנה להם את ה"בטחון עצמי", ושסביר להם דבר זה היטב, שכל נקודה קטנה חשובה מאוד בשמים, ומחמת זה הם דשים על המצוות בעקבם, ואינם שמחים בהן, אבל אילו היו מתחילים להבין עוצם מעלת נפשם בשמים, איך שכל יהודי חשוב ויקר מאוד למעלה, וכל תנועה קלה שעושה בשביל השם יתברך, מנענע כל העולמות כולם, בוודאי היו עושים יותר ויותר, ובשמחה עצומה מאוד.
וכן עכשיו תבינו היטב את דברי הרב הקדוש רבי אברהם מקאליסק זי"ע, שהסביר לאנשי קהילתו החדשה את החילוק וההבדל בין בעלי המוסר, לבין נושאי דגל דרך החסידות – תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, כי שניהם נותנים כלי נשק ורובה ביד האדם ללחום עם הרע, רק בעלי המוסר כיוונו את הרובה אל כיון האדם שיורה בעצמו כדורים, והורג את הרע שבקרבו, אבל על פי רב זה שובר רוח האדם לגמרי, ומוחה ממנו כל זכר של בטחון ואמון עצמי, עד שלא נשאר לו כח ללחום עם היצר הרע, מה שאין כן דרך החסידות של תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, היה לכוון הרובה לבחוץ, לכיוון היצר הרע והסמ"ך מ"ם – לירות פרקים של משניות, ודפים של גמרא, ודיבורים של תפילות והתבודדות, ומעשי המצוות, עד שיהרוג היצר הרע והסמ"ך מ"ם לגמרי, כי בכל דיבור של תורה ותפילה, וכן בכל עשיה של מצוה, אפילו הכי קטנה, פועלים פעולות נוראות בשמים, אשר עין לא ראתה, וכשאדם יודע זאת, אזי לאט לאט נבנה אצל ה"בטחון עצמי", ועושה בכל פעם יותר ויותר, עד שמצליח מאוד בחיים, והקדוש ברוך יעזור לנו להיות חזקים בעבודתו מאוד, ותהיה חשובה ויקרה בעינינו כל נקודה קטנה, ונשמח על זה מאוד בשמחה עצומה שאין לה קץ ותכלית!
והנה נברך עכשיו את 'ברכת המזון' בכוונה גדולה ועצומה, ונאמר מילה במילה מתוך הסידור, שדבר זה הוא סגולה המסוגלת מאוד לעשירות, ואחר כך נתפלל ערבית במתינות ובכונת הלב ובשמחה עצומה, ונחיה את עצמנו עם כל נקודה ונקודה של יהדותנו, עדי נזכה לראות בישועת השם יתברך, ובשמחתם וישועתם של ישראל, ולקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.