סעודת ליל שבת קודש
רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כא'): יעקב הוא בחינת עיבור וצמצום כמו שכתוב (הושע יב'): "ובבטן עקב את אחיו", כי הוא לשון עקב, שזה מדריגה קטנה ופחותה שאין לו מוחין, בבחינת עקביים, מה שאין כן ישראל זה מדריגה עליונה "לי ראש", שזה המוחין, כמו שכתוב (ישעיה מט): "ישראל אשר בך אתפאר", ועיקר ההתפארות של בר ישראל היא שיש לו מוחין להשיג אותו יתברך.
והנה יש ידיעה ויש בחירה, בחירה שנתנו כוח לאדם לבחור בטוב או להיפך מה שאין כן ידיעה היא שאדם צריך לדעת שהכל ממנו יתברך, דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ובאמת הם שני הפכים בנושא אחד, ובשכל אנושי אי אפשר להבין את זה, אלא כשיתגדל השכל ויצא מגדר האנושי אז יעלה לגדר מלאך, שהוא נשמה בלא גוף.
כי מצד הגוף יש בחירה, ומצד הנשמה יש ידיעה, וזה פירוש: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", ופירש רש"י: "עשיו ולבן", היינו כי את יעקב ניסו בכל מיני ניסיונות, שהנה בא עליו שרו של עשיו שהוא הס"מ ורצה להכניע אותו ולא יכול לו, ולכן קרא הקדוש ברוך הוא את שמו ישראל, על שם "לי ראש", שהוא המוחין, שהיה יכול להחזיק מעמד, בין מצד הבחירה ובין מצד הידיעה.
ובאמת דבר זה עובר על כל אחד בכל יום ובכל שעה, שמצד אחד מתנכלים אליו בני אדם להציקו ולשוברו ולעוקרו מן העולם, והוא צריך להחזיק מעמד, ולא להישבר מכל מה שעובר עליו מצד בעל הבחירה, ואסור לו לאבד עשתונותיו כרגע, אדרבה בכל מה שעובר עליו מבני אדם, הוא צריך להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן פ'): שבני אדם יש להם כוח למנוע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכולת רק כפי כוחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא, אבל האדם הוא כלליות הכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם יותר ממניעות יצר הרע.
ולכן צריכים לשמור מבעלי בחירה, שלא יטעו אותו מדרך האמת, ולא יסיתו אותו נגד הצדיק האמת ואנשיו, כי הדיבור יש לו כוח גדול מאוד להטות את האדם מדרך האמת, ולכן צריכים הרבה לבקש את הקדוש ברוך הוא, שיינצל מבעלי בחירה, שיכולים לעקור אותו משני העולמות לגמרי, וכן להיפך האדם צריך מאוד להתחזק כשעובר עליו ייסורים ודינים קשים, מלמעלה מצד הידיעה שלא ייפול חס ושלום מהאמונה הקדושה, אלא ידע שכל מה שעובר עליו בן בגשמי ובין ברוחני הכל לטובתו, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד'): כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה מעין עולם הבא, וצריכים להרגיל את עצמו לומר על כל מה שעובר עליו גם זו לטובה (ברכות ס'): לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, והבן למעשה.
סעודה שלישית של שבת
רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נו'): כשיש לאדם לב אין שייך אצלו מקום כלל, כי אדרבה הוא יתברך מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, והאלוקות הוא בלב כמו שכתוב (תהילים עג): "צור לבבי", שנמצא מי שיש לו לב יהודי דבוק בו יתברך, אין ראוי לו לומר שמקום זה לא טוב לפניו, כי אין שייך אצלו מקום כלל, כי הוא מוצא את הקדוש ברוך הוא, בכל מקום.
וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פג'): שהתכלית הוא שאדם ידע שאינו יודע כלל, היינו תכלית הידיעה שלא ידע, והתכלית הזה הוא עיקר המקום, היינו מקומו של עולם, שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם, כי אדם צריך לדעת אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ולכן לא שייך אצלו יתברך מקום, וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ו'): הקובע מקום לתפילתו, היינו כי כשאדם תמיד מתפלל אליו יתברך, אזי לא שייך אצלו מקום, אלא בכל מקום שנמצא שם מדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואם הולך בדרך זה הוא פושט גופו המצורע, ולובש בגדי שבת, היינו גוף קדוש מגן עדן, כי מוצא את הקדוש ברוך הוא מתוך מקומו, וזה שנאמר בשבת (שמות טז'): "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", כי היסוד הוא המקום, כביכול הקדוש ברוך הוא שנקרא מקו"ם, היינו הוי"ה בהכאה עולה מקו"ם, י' פעם י', ה' פעם ה', ו' פעם ו', ה' פעם ה', כל זה עולה כמספר מקו"ם, לידע שבכל מקום שם הקדוש ברוך הוא, וזה פירוש "ויעל מעליו אלוקים אל המקום אשר דיבר אתו", כי הנה לזכות להגיע למדרגה זו שימצא את הקדוש ברוך הוא בכל מקום, זה זוכים על ידי הדיבור שאדם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, ואז אפילו שנמשך עליו מידת הדין, שהוא הטב"ע, העולם כמספר אלהי"ם, אז מסלק ממקומו את הטבע שהוא הדין ונמשך עליו אמיתת מציאותו יתברך, ודבר זה יכול כל אחד לראות, אם רק ירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וכל מה שהוא צריך בין בגשמיות ובין ברוחניות לבקש רק ממנו יתברך, אז יהפוך את המקום שלו, אל למעלה מהמקום למעלה ולמעלה מהזמן, ואז יהיה בין חורין אמיתי כי עיקר העבדות והצמצום הצרות והייסורים שאדם סובל זה רק מחמת שנופל לתחת המקום ולתחת הזמן, וזה העצה הנפלאה שגילה לנו רביז"ל אשר כל מה שרק עובר על האדם, שיברח רק אל הקדוש ברוך הוא, וירגיל את עצמו לדבר עמו יתברך ועל ידי זה בעצמו יומתק ממנו כל הדינים, והבן למעשה.
