"ויוכח אמש" מכתב מהרה"צ רבי נחמן שיק שליט"א פרשת שופטים תשפ"ו

יום ו' ערב שבת קודש פרשת שופטים ראש חודש אלול ה'תשפ"ו

לכבוד אנ"ש היקרים הנשארים ונשארו נאמנים לאאמו"ר זי"ע

אנחנו נכנסים לחודש אלול חודש הרחמים והרצון, ומתחילין לתקוע בשופר, ואחינו בני עדות המזרח מתחילים לומר סליחות ולכן אשרי ואשרי מי שאומר סליחות בכל יום, וזה מאוד מעורר את האדם, בפרט אם אומרים את זה בציבור, וזה עושה תיקונים גדולים בשמים. והעיקר לנצל את הימים הקדושים האלה, ומי שיכול ללמוד תיקוני זוהר שזה מאוד מקובל ללמוד את התיקוני זוהר בחודש אלול, רבנו ז"ל מאוד הפליג במעלת לימוד התיקונים, ואמר (שיחות הר"ן שיחה רצד'): "שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּימֵי אֱלוּל שֶׁנּוֹהֲגִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר תִּקּוּנִים וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אַחַר הַתְּפִלָּה וְכוּ', וּמְאַחֲרִין יוֹתֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר שֶׁמֵּהַנִּגּוּן שֶׁל הַתִּקּוּנִים וּמַה שֶּׁהַלֵּב כּוֹאֵב וְחָלַשׁ מֵחֲמַת שֶׁמִּתְאַחֲרִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, מִכָּל זֶה נַעֲשִׂין דְּבָרִים גְּבוֹהִים וּגְדוֹלִים לְמַעְלָה". וכן רבנו ז"ל מביא (שיחות הר"ן שיחה קכז'): "פעם אחד היה מדבר מענין אלול, ואמר שמה שנוהגין לומר תקונים באלול, שהנגון של התקונים וגם מהחלישות הלב שיש לכל אחד אז מחמת שכל אחד מתאחר אז בבית המדרש יותר מרגילותו, מכל זה נעשה דברים עליונים ותקונים גדולים למעלה", וכן (שיחות הר"ן שיחה קכח'): "והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת ה"תקוני זהר", והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה, אפלו שלא בימי אלול, ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'". וכן רבנו ז"ל מביא (חיי מוהר"ן סימן שנט'): " פַּעַם אַחַת אָמַר כְּמַתְמִיהַּ אֵצֶל הָעוֹלָם הַכּל שָׁוִין סֵפֶר הַזוהַר וְהַתִּקּוּנִים וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל וְעָצוּם בֵּין סֵפֶר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ וּבֵין סֵפֶר הַתִּקּוּנִים אַף עַל פִּי שֶׁסֵּפֶר הַזוהַר הוּא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאד אֵין לוֹ שׁוּם עֵרֶךְ נֶגֶד קְדֻשַּׁת וְסוֹדוֹת שֶׁל סֵפֶר הַתִּקּוּנִים". וחבל לבזבז את ימי אלול הקדושים בהבל וריק, בשעה שיכולים למלא את זה עם כל כך הרבה טוב, ואין טוב אלא תורה כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה יט:). וצריכים לזכור מה שרבנו ז"ל אמר 'מעט גם כן טוב', כי בדרך כלל אדם רוצה לעשות הרבה בעבודת השם, ללמוד הרבה, להתפלל ולהתבודד יותר, לקיים את המצוות ביותר הידור, אבל כשהוא רואה שזה לא הולך לו הוא מתרפה ומתרשל וכבר לא עושה כלום, אבל אם יודעים שכל נקודה ונקודה טובה שאתה עושה, כל מצווה ומצווה שאתה עושה, כל לימוד ולימוד שאתה לומד, כל תפילה שאתה מתפלל: שחרית, מנחה וערבית ומי מדבר שזה עוד במניין, זה יעזור לך לצאת מהבוץ והזוהמה שאתה נפלת לשם, וכמו שרבנו ז"ל אומר (שיחות הר"ן שיחה יט'): " ואמר: נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשייה, שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור, וכיוצא. ואמר שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום, רחמנא לצלן רחמנא לשזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום, ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך – יהיה איך שיהיה – בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על־ידי התורה, כי כח התורה גדול מאד", וזה יעזור לך לצאת מהצער והמצוקה והכאב והחלישות הדעת שאתה נמצא, כי כל אחד ואחד בזה העולם, עובר צער ומצוקה וכאב וחלישות הדעת וכו', ירידות ונפילות, כל אחד כפי בחינתו, זה יש לו צער ומצוקה וייסורי מצפון מהעבר שלו, וזה דואג ומוטרד מהעתיד שלו, מה יהיה העתיד שלו, למה לא תחשוב רגע מהווה שלך, מהיום הזה שאתה נמצא עכשיו, מה יכולים לעשות שהיום הזה לא ילך להבל ולריק, מה יכולים להרוויח ולהוציא מהיום הזה שאתה נמצא עכשיו, איזה מצוה אני יכול לקיים היום הזה? איזה לימוד של תורה הקדושה אני יכול ללמוד היום? איזה דיבור אני יכול לדבר אליו יתברך היום הזה? ואפילו בעסקי העולם הזה מה יכולים להרוויח ולהוציא מהיום הזה, וזה מה שרבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רעב'): " הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תְּהִלִּים צ"ה) זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ צָרִיך שֶׁלּא יַחֲשׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך לא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה' נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל וְגַם שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם לֵאמר מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, הַיּוֹם דַּיְקָא, וְהָבֵן". ואם אתה מתפלל כבר היום הזה, אתה מקיים מצוות היום הזה, ואתה כבר לומד תורה היום הזה, תעשה את זה בשמחה, תעשה את זה בחשק, ולא כמצוות אנשים מלומדה, האריז"ל אומר שהגיע לכל מדרגותיו רק על ידי שמחת המצוות, ששמח עם כל מצווה ומצווה, כי עם עצבות ומרירות ודכאון פנימי לא תגיע לשום מקום, וזה רק יהרוס לך את היום ויהרוס לך את החיים, ובסופו של יום מה הרווחת, ומה הוצאת מהעצבות והמרירות והדיכאון שלך, וזה מה שכתוב: "ויוכח אמש", אתמול היית כל כך שבור, היית כל כך בכעס על כל העולם כולו, היית בכעס ומתוסכל מעצמך ומכל הסובבים אותך, ועל מי לא, תסתכל היום מה הרווחת מזה שהיית במצב רוח ירוד אתמול. רבנו ז"ל אמר אדם צריך למשוך את עצמו למדרגות הכי גבוהות ולא ליפול בדעתו ממדרגות הכי נמוכות, וזה צריכים להכניס בעצמנו, מצד אחד אדם צריך להשתוקק ללכת יותר ויותר גבוה, לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, ולחשוב עוד רגע ועוד רגע ש'הכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל', ו'ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם', ואף אחד לא יכול להזיק לי בלעדיו יתברך כלל, ואף אחד לא יכול לקחת ממני מה ששייך אלי מבלעדי רשותו יתברך, ומה ששייך לי זה יחזור אלי כמו שאמרו חז"ל (יומא לח.): "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא". ולא לחשוב אחר דרכו יתברך שמו, ושלא יהיה לנו שום קושיות וספיקות כמו שרבנו ז"ל אמר (שיחות הר"ן שיחה קיח'): " שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר בלשון תמה: על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד, מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיה כלל והכל נכון וישר, כי "ישרים דרכי ה'" (הושע י"ד, י'). וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר: ״על השם יתברך קשה קשיות״ וכו', וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום. אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך, כי בודאי "צדיק ה' בכל דרכיו" וכו' (תהלים קמ"ה, י"ז), רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אופן". ומצד שני אסור ליפול בדעתו ולהתייאש ולהרים ידיים, אפילו אדם עשה כבר מה שעשה ופגם כבר מה שפגם, ולכלך את עצמו בכל מיני חטאים עוונות ופשעים, ובפרט שלכלך את עצמו בהוצאת זרע לבטלה בר מינן, רחמנא לישזבן, שזה העוון הכי חמור, גם כן אסור לייאש עצמו כי תשובה מועיל על הכל, כמו שרבנו ז"ל אומר (שיחות הר"ן שיחה עא'): "בענין מה שכתוב בזהר הקדוש [(ח"א קפח, א) (ח"א ריט, ב)] שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה, אמר רבנו זכרונו לברכה שאין הדבר כן, רק על הכל מועיל תשובה. ואמר שבזה המאמר זהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד. והכלל – שבאמת מועיל תשובה בוודאי על חטא זה, אפילו אם הרבה לפשוע חס ושלום בזה. וכבר מבואר בספרים הנדפסים כבר, שעיקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא, והוא מוכרח לעבור באלו המקומות והעניינים שהיה בתחילה ולהתנסות שם. וכשמרחם על עצמו עכשיו, ואינו עושה עוד מה שעשה מקודם, ומשבר תאוותו – זהו עיקר התשובה". ורק לבוא אליו יתברך ולהתוודות לפניו באמת בלב נשבר כי לב נשבר מאוד חשוב בשמים, ולבקש ולהתחנן אליו יתברך, 'ריבונו של עולם מה אני יכול לעשות יש לי יצר הרע גדול שמתגבר עלי, ומושך אותי עד שאול תחתית ומתחתיו, ומה עוד שהיצר הרע יותר מבוגר מהיצר הטוב בשלוש עשרה שנים, אבל ריבונו של עולם אני מקבל עלי מעכשיו לא לחטוא עוד', ולא מדברים פה חס וחלילה, על אדם שאומר 'אחטא ואשוב', שאז 'אין מספיקין בידו לעשות תשובה', רק לא יכולתי להתגבר על יצרי, ורבנו ז"ל אומר (חיי מוהר"ן סימן תנג'): " אָמַר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר אַף עַל פִּי כֵן לא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קדֶם רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה". וזה התורה שרבנו ז"ל לימד אותנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה רפב') תורה של 'אזמרה', והזהיר אותנו רבנו ז"ל ללכת עם התורה הזאת, וצריכים להיות רק בשמחה ולהרחיק את העצבות, ולדון את עצמו ולדון את חברו לכף זכות.

רבנו ז"ל הקפיד מאוד על לימוד שולחן ערוך, כמו שרבנו ז"ל אמר (שיחות הר"ן שיחה כט'): " ועל לימוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלימודים. וראוי ללמוד כל הארבעה "שלחן ערוך" כולם מראשם עד סופם כסדר. אם יכול ללמוד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפירושים הגדולים – מה טוב, ואם לאו – על כל פנים ילמוד כל הארבעה שלחן ערוך הקטנים.והוא תיקון גדול מאד, כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע, ועל ידי לימוד פוסק שמברר הכשר והפסול המותר והאסור הטהור והטמא, על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע, וכמבואר במאמר "ראיתי מנורת זהב" (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ח') ובשאר מאמרים (עיין שם, סימן סב) מעלת לימוד הפוסקים. ואמר שכל איש ישראלי מחוייב ללמוד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף שלחן ערוך באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשלחן ערוך. כי צריך ללמוד איזה דין בשלחן ערוך בכל יום ויום כל ימי חייו. וכשאינו אנוס ילמד כסדר כל הארבעה שלחן ערוך מדי יום ביומו וכשיגמור ויסיים הארבעה שלחן ערוך יחזר ויתחיל ללמדם כסדר. וכן ינהג כל ימי חייו". כי בלי לימוד שולחן ערוך ובלי לקיים את השולחן ערוך אדם מטעה את עצמו מאוד ומטעה אחרים, ואם אדם הולך מהשולחן ערוך, צריכים לדעת שמשהו לא בסדר אתו, ואם הוא בכלל מהקדושא. כי כל היהדות תלויה בללמוד ולקיים את השולחן ערוך. אז בואו ונקבל על עצמנו ללמוד שולחן ערוך אפילו סימן אחד ואפילו סעיף אחד בכל יום, כמו שרבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפד'): " ודע, שעל ידי למוד פוסקים זוכין להיות מלך ומושל בארץ, ואז יכולין להעמיד ולהקים השערים שטבעו בארץ", ורבנו ז"ל מקשר את זה לפרשת השבוע "שופטים ושוטרים תתן לך", ובפרט שמגיע עכשיו חודש תשרי, שיש כל כך הרבה הלכות, הלכות ראש השנה, כיפורים, סוכות, לולב ואתרוג, כי מי שלומד הלכות החג לפני החג, יש לו טעם אחר בהחג, ויודע מה צריכים לעשות בראש השנה, ומה שצריכים לעשות בכיפור, ומה שצריכים לעשות בסוכות, הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה כבר לשמוע קול שופר של משיח שבוא יבוא ויגאלנו גאולת עולם.

המאחל לכם שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה והעיקר שנזכה להיות אצל רבנו ז"ל בראש השנה השנה שנת ה'תשפ"ז, ולא מספיק שהיינו כבר בראש השנה הקודמים ולא שנהיה בעזרת ה' בראש השנה הבעל"ט, ודייקא להיות השנה – ה'תשפ"ז הבעל"ט, ועל זה צריכים לעשות כל מיני השתדלות ומאמצים לבצע את זה.

הכותב והחותם