"ויחי יעקב" דרשות שבת קודש פרשת ויחי מכ"ק מוהרא"ש זי"ע

סעודת ליל שבת קודש

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן א'): שאיש הישראלי צריך תמיד להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שזה החיות אלוקות שיש בכל פרט מפרטי הבריאה, וכשבר ישראל מסתכל רק על החיות אלוקות שיש בכל פרט מפרטי הבריאה שזה השכל שיש בכל דבר, ולומד מכל דבר איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא, אז השכל הזה מאיר לו בכל דרכיו, כי השכל הזה הוא אור גדול, היינו חוכמת האלוקות שמלובש בכל פרט מפרטי הבריאה המחייה והמהווה את כל פרט ופרט מפרטי הבריאה דומם צומח חי מדבר, זה מאיר מאוד למי שמדבק את עצמו אל נקודת חיות אלוקות שיש בחלק זה מחלקי הבריאה.

 וזה מדריגת הצדיקים שמאיר להם תמיד האור האלוקי כשמש בצהרים, וזה (משלי ד'): "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", היינו שהצדיקים רגילים להסתכל באור האלוקי המחייה את כל פרט מפרטי הבריאה, ולכן מאיר להם המוח באור גדול מאוד, אך מחמת שהאור הזה הוא אור גדול מאוד, לראות את אמיתת מציאותו יתברך מכל פרט מפרטי הבריאה, אי אפשר להשיגו אלא על ידי הצמצום שנקרא נו"ן, שהוא הדיבור, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן עג'): שהדיבור הוא מלכות שנקרא נו"ן, שעל ידו מקבלים את השכל ומקשרים יחד את המוח מחשבה אל הדיבורים שמדברים, וזה סוד (דברים ד'): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", שאת הידיעה שמאיר לו עליו להכניסו היטב אל לבבו, שזה בעצמו קישור החכמה עם המלכות, המוח עם הלב, שישתדל שהמוח ישלוט על הלב, ויחדיר בעצמו אשר אין בלעדיו יתברך כלל, כי "הוי"ה הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", אין בלעדיו יתברך כלל.

וזה המדריגה שהיה ליעקב אבינו שתמיד הסתכל על החכמה והשכל שיש בכל דבר, עד שנכלל לגמרי בו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (מגילה יח.): מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? שנאמר (בראשית ל"ג): "ויקרא לו אל אלהי ישראל", כי הוא נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, שזה עיקר השלימות שבר ישראל צריך להגיע לזה, שיהיה בטל ומבוטל רק בו יתברך, עד שלא יהיה לפני מראה עיניו רק אמיתת מציאותו יתברך.

וזה "ויחי יעקב" ופירש רש"י: למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרות השעבוד שהתחילו לשעבדם, כי תיכף ומיד שרק נסתלק יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל, ובאמת אמרו חכמינו הקדושים (תענית ה:): יעקב אבינו לא מת וכו', מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. ולכן כל זמן שהלכו בדרכו של יעקב היה יעקב חי כיון שנדמה להם שיעקב מת, אז התחילו צרות השעבוד, שזה "ויראו אחי יוסף שמת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו", ואז התחילו צרות השעבוד, כי כל זמן שהרגישו שיעקב חי אז גם הם הסתכלו בכל דבר על חיות אלוקותו יתברך, והיה מקושר מוחם אל ליבם, והמוח היה שליט על הלב, כיון שנסתלק יעקב נסתמו עיניהם וליבם של ישראל, כי אמרו חכמינו הקדושים (ברכות יב: ): אחרי לבבכם זה מינות ואחרי עיניכם זה ניאוף, ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה'): ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה אמר הקדוש ברוך הוא, אי יהבית לי ליבא ועינא אנא ידע דאת לי, וכן אמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י' סימן ו'): מה ראה הקדוש ברוך הוא לשאול מישראל הלב והעיניים שיהיו אחריו, לפי שהעבירה תלויה בהם, העיניים רואות את הזונה והלב מהרהר אחריה, נמצא שתכף ומיד שהייתה הסתלקות יעקב שהוא החדיר בבניו להסתכל בכל דבר בשכל שיש בו שהוא החיות אלוקות המחיה והמהווה והמקיים את הדבר הזה, על ידי זה כבר לא הסתכלו אליו יתברך שבגלל זה נסתם עיניהם ולבם של ישראל, וזה כל עניין שובבי"ם שמתחילים תיכף ומיד להתעורר בתשובה בארבעים ימים אלו, כי על ידי שפוגמים בעיניהם ולא מסתכלים אליו יתברך, על ידי זה נתקרר הלב, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נד'): שאדם צריך לזכור בעלמא דאתי, היינו שתמיד עליו להסתכל עם עיניו אליו יתברך שזה "לזכרון בין עיניך", כי עיקר הזיכרון תלוי בעיניים, ואם אינו מסתכל בעיניו אליו יתברך, שאינו זוכר בעלמא דאתי, על ידי זה נעשה מיתת הלב, שאז ההתחלה של השעבוד של גלות מצרים.

ולכן תיכף ומיד אחרי קריאת פרשת ויחי מתחילים ימי השובבי"ם, שאז קוראים את הפרשיות של גלות מצרים, ואיך שעם ישראל השתעבד על ידי המצרים, שהם היו הכי מזוהמים כמאמרם ז"ל (תורת כהנים אחרי): מגיד הכתוב שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין, וכן אמרו (תנא דבי אליהו רבה פרק ז'): אין לך אומה בעולם שהייתה שטופה בדברים מכוערים וחשודים בכשפים ובזימה ובמעשים רעים, אלא המצרים בלבד, ועם ישראל היו צריכים להשתעבד תחת אומה מזוהמת כזו, ועבר עליהם מה שעבר, עד שבא משה רבנו שהוא הצדיק האמת והוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוליכם למדבר והביאם אל הר סיני והוריד להם את התורה, שעל ידי זה נטהרו מכל הזוהמות כמאמרם ז"ל (שבת קמו.): ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ולכן דייקא ימים אלו ימי שובבי"ם הם מאוד מסוגלים לתקן את כל מה שפגם האדם, ולכן בשבועות אלו עלינו להתעורר ביותר בתשובה שלימה, והבן למעשה.

סעודה שלישית של שבת

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"א): כשמתקשרים בקשר אחד כמה אנשים על איש אחד יכולים להפיל אותו, כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכל אחד מהם, ועל ידי זה נתבטל חלק הכבוד שלו, ונופל על ידם, היינו כי זה ידוע שמלא כל הארץ כבודו, וכל בר ישראל הוא חלק אלקי ממעל, וכתיב (משלי כ'): "נר הוי"ה נשמת אדם", היינו שכל בר ישראל הוא בחינת נר, וכשמתקבצים הרבה נרות נעשה אבוקה, ונר אחד ששמים על יד אבוקה תיכף ומיד מרוב מאור וחום הנר מתבטל, כמו כן כשמתקבצים הרבה נשמות, על נשמה אחת יכולים להפיל אותה.

וזה שביקש יעקב אבינו על משה רבינו שלא תזיק לו מחלוקת קורח (בראשית מ"ט): "בקהלם אל תחד כבודי", היינו שלא יתייחדו חלקי הכבוד שלהם שיש לכל אחד מהם, ששם היו "חמישים ומאתיים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם", ובוודאי לכולם היה חלק גדול בחלק אלוקי, שהוא חלקי הכבוד, שהיה אצל כולם, ולכן ביקש יעקב אבינו שלא יתאחד כבודם להפיל את משה, ועל ידי זה בוודאי יוכל משה לעמוד נגדם ולהפילם, אבל באמת הם לא ידעו שחלק הכבוד שהיה למשה רבינו היה הרבה יותר מכולם ולכן לא יכלו לעשות לו שום דבר, כי אם יש נשמה שכלולה מכל נשמות ישראל אותה לא יכולים להפיל אפילו שכולם יתאחדו, וזה שאמרו חכמינו הקדושים (שיר השירים רבה פרשה א' סימן ס"ה): ילדה אשה אחת במצרים שישים ריבוא בכרס אחת, היה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד שישים ריבוא של ישראל, ולכן לא יכלו לעשות לו שום דבר כי היה כלול מכל כלל ישראל.

ואמר רביז"ל אם מפילים את האדם עיקר הנפילה שנופל הוא לתאוות ניאוף השם יצילנו, ובזה יובן מה שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י"ח סימן כ'): וישמע משה מה שמע אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מלמד שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהילים קו): "ויקנאו למשה במחנה", אמר רבי שמואל בר יצחק אמר רב מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה, ולכאורה איך יתכן אפילו לחשוד את משה רבינו בדברים כאלו, אל הם החזיקו שהם מאתיים וחמשים ראשי סנהדרין קרואי מועד אנשי שם, וקרח וכל עדתו, בוודאי חלק הכבוד שלהם הוא הרבה יותר גדול מחלק הכבוד של משה רבינו ולכן בוודאי הפילו אותו, אל תאוות ניאוף, אבל הם לא ידעו שמשה רבינו היה כלול מכלל נשמות ישראל, והוא היה בעלה דמטרוניתא, ולכן חלק הכבוד שלו היה כלול מכל חלקי הכבוד של כלל ישראל ואותו לא יכולים להפיל.

ובזה נבין דבר פלא איך היו יכולים להפיל את יוסף הצדיק בנסיון כל כך קשה, אלא התאחדו כל האחים הקדושים נגדו: "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום", על ידי זה שנתאחד חלק הכבוד שלהם נגדו, היו יכולים להפילו, וזה וימררוהו ורבו וישטמהו בעלי חיצים: ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו גו', ופירש רש"י: וימררוהו אחיו, לשון וימררו את חייהם, ורבו נעשו לו אחיו אנשי ריב, בעלי חיצים שלשונם כחץ. ותרגומו: מרי פלוגתא, וזה שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה לו): "ותשב באיתן קשתו", אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר ששבה קשתו לאיתנו, ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, כי על ידי שהתאחדו חלקי הכבוד של השבטים הקדושים יכלו להפיל את יוסף, וזה שאמרו חכמינו הקדושים (שם): תניא, היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית ל"ז): "אלא תולדות יעקב יוסף", אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו, ופירש רש"י: תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף, עיין שם.

ואתה למד שהתאחדו נגדו חלקי הכבוד שלהם, ולכן מי שיש לו חולקים עליו לבקש הרבה ממנו יתברך שלא יפילו אותו בתאוות ניאוף, וצריכים לבקש רחמים רבים, רחמים מרובים על זה יומם ולילה, כי רבים חללים הפילה המחלוקת, וצריכים לזכור אשר עכשיו נכנסים ימי השובבי"ם, שהם ימים שמאוד מסוגלים לתקן את מה שקלקלו בפגם הברית, ועיקר התיקון לשמוע ביזיונו ידום וישתוק, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו'): כשמחרפים ומבזים את האדם והוא שותק על ידי זה  הוא מכניע את הדם שבחלל השמאלי, ויכול להכלל באין סוף ברוך הוא, ויהיה נעשה אדם היושב על הכסא, ואז לא יוכלו להפיל אותו, וזה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת פח): הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחים בייסורים, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". שמאיר להם פני משה, שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא עה.): פני משה כפני החמה, והבן למעשה.