יום ו' ערב שבת קודש פרשת תולדות ראש חודש כסליו ה'תשפ"ו
לכבוד אנ"ש היקרים הנשארו ונשארים נאמנים לאאמו"ר זי"ע
היום נכנסנו כבר לחודש כסליו, חודש שיהיה לנו חג החנוכה, וחז"ל אומרים (ירושלמי תענית ב.): 'אם כל המועדים יהיו בטלים חנוכה ופורים לא נבטלים', חודש של ניסים, חודש של ישועות, צריכים לדעת שזה לא רק בימים ההם אלא גם בזמן הזה, שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים ונפלאות עם כל אחד ואחד, רק צריכים להכיר בזה שהקב"ה אב הרחמן ועצם הטוב, ודרך הטוב להטיב, כמו שכתוב בתהילים (תהילים קמה): "טוב הוי"ה לכל ורחמיו על כל מעשיו", אך לא כל פעם אנחנו קטני ערך וקטני שכל, מבינים דרכי המקום ברוך הוא, וחושבים שלפי הדעת והשכל שלי רציתי שהקב"ה יתנהג איתי כך והיה צריך להתנהג איתי כך, ויתן לי את זה ואת זה שאני צריך, או על כל פנים אני חושב שאני צריך את זה, ונכנסים לקושיות וספקות רחמנא לישזבן על דרכי המקום, למה אני עובר צרות וייסורים כאלה, למה אני עובר ירידות ונפילות כאלה, למה הוצרכתי לעבור ועדיין אני עובר בחיים מה שעברתי, מתחילים להאשים את עצמם, אם הייתי עושה כך אז היה כך, ואם לא הייתי עושה כך לא היה כך, כל אחד כפי דרגא דיליה, כמו שרבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נב'): "ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפמה לומר: אדרבא, כך ראוי להיות דיקא, שיהיו קשיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדלתו ורוממותו. כי מעצם גדולתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך. ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קשיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקשיות כנ"ל ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו, אם כן היה, חס ושלום, דעתו כדעתנו", אז אחי היקר תראה להתחזק בכל המצבים שרק אתה עובר אף שבינתיים זה מר וצר לך מאוד, מרוב צרות וצער וייסורים שאתה עובר, שפשוט יכול לשגע את האדם לגמרי, עד שיש אנשים שכל כך הסתבכו ונכנסים מפלונטר אחד לפלונטר שני, מצרה אחת לצרה שניה, שכל כך מר וצר להם החיים, שמסתובבים עם מחשבות של התאבדות רחמנא ליצלן, וזה שפרש אאמו"ר זי"ע "וישב יצחק בגרר" כי יצחק אותיות קץ ח"י כמו שכתב האר"י הקדוש (עץ חיים שער לא' פרק ג'), שמרוב מה שעובר עליהם הם רוצים לעשות קץ וסוף לחייהם, אבל צריכים לדעת "בג'רר" שאתה נמצא בג'בורות, אתה חושב שהכל הולך במידת הדין איתך, אבל צריכים לדעת שר'חמים ר'בים, "וישב יצחק בגר"ר" בג'בורות עדין הקב"ה מתנהג איתך בר'חמים ר'בים, אבל אנחנו רק צריכים ל'ה'כ'י'ר' שאנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא, ולתת שהקב"ה יוליך אותנו על הצד הכי טוב. ולהסתכל על הטוב שכן יש לנו, ולהרגיל את עצמו לתת תודה והודאה להקב"ה, על כל החסד שעושה אתנו, והמצב עדיין לא כל כך מר ושחור כמו שחושבים, תודה לקל בכל זאת יש לכל אחד ואחד דברים טובים, דברים משמחים בחיים שלו, שהיה לו ויש לו, ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. וצריכים רק להכיר שרק הקב"ה יכול לעזור לנו, ואם אנחנו צריכים משהו הכתובת היחידה זה רק הקב"ה, שהוא מבין אותך, ועוד איך הוא מבין אותך, והוא פה תמיד לעזור לך כמו שאומר הנביא ירמיהו (יז, ה'): "כה אמר הוי"ה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן הוי"ה יסור לבו", ו"אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" (תהילים מ'), כי אם פונים אל בשר ודם ורצים אחר פלוני ומחניפים לאלמוני, אחר כך יש הרבה אכזבות, אכזבות קשות, כי בשר ודם הוא מוגבל תחת מקום וזמן וגוף ומצב רוח, ולא בכל פעם הוא במצב שיכול לעזור לך, עם כל רצונו הטוב, ותודה לקל יש הרבה אחינו בני ישראל שמוכנים למסור נפשם בשביל הזולת, כי יש הרבה חסד אצל עם ישראל, אבל לא תמיד אדם יכול אפילו לעזור לעצמו, כמו שכתוב (תהילים קמו): "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה", הוא לא יכול לעזור לעצמו ואיך יעזור לך? כי הקב"ה הוא תמיד פה בשבילך ולא מוגבל בשום דבר, כי אלוקות זה הכל והכל זה אלוקות, ורק צריכים לפתוח את הפה, ואתה תיכף ומיד יכול לדבר אל הקב"ה בשפת האם שלך, כי אצל הקב"ה לא צריכים שום תור ושום פרוטקציה, כי אתה תיכף ומיד אצל הקב"ה, ואתה יכול לספר לו מה שמעיק לך ומצער אותך.
צריכים רק ל'ה'כ'י'ר' שהזמן הוא מתנה טובה ויקרה שהקב"ה נתן לנו, אם אדם יודע רק לנצל את זה, עם דברים טובים, ללימוד תורה הקדושה ולקיום המצוות, ואין דבר שיכול לשמח את האדם כמו לימוד התורה הקדושה, וזה נותן סיפוק לאדם, אדם מרגיש את עצמו מלא, וזה נותן לאדם הרגשה טובה, שפעלתי משהו עם החיים שלי, עם הזמן שלי, ואני שווה למשהו, מלבד עצם העניין של לימוד התורה הקדושה שכל אות ואות של לימוד התורה זה מצווה בפני עצמה ואמרו חז"ל (ירושלמי פאה ד.'): "ותלמוד תורה רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה", אם אדם מקיים את המצוות בשמחה מרגיש שעשיתי משהו עם החיים שלי, ואפילו משהו בעסקי העולם הזה, אבל אם מבזבז ושורף את הזמן שלו בלי כלום, האדם הזה הכי מקולל והוא לא מוצא את עצמו, כמו שחז"ל אומרים (בבא קמא צז.): 'הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה', אדם פשוט משתגע משעמום וזה מביא אותו לכל האי נעימות בחיים שלו, וזה מביא אותו למחלוקת לשון הרע רכילות הלבנת פנים וכו', כי אם לא עושים כלום עם החיים שלו ועם הזמן שלו, המוח מתחיל לדמיין כל מיני דמיונות, ופוזל לכל מיני שטויות, שזה מביא אחר כך לכל מיני השלכות שסופן מי ישורנו. וזה מאוד חבל שבזמן היקר שיכולים לעשות כל מיני דברים טובים פשוט מבזבזים את זה ושורפים את זה, כמו שיש מאמר החכם (מדרש פליאה): "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו דמיו חוזרים וימיו אינם חוזרים", כי אם אדם עסוק ושמח בחלקו אז מה יש לו עם אחר, כמו שרבנו ז"ל סיפר בסיפורי מעשיות מהמעשה מהחכם ותם: "זה עניין שלו וזה עניין שלי ועוד מה לנו לדבר מאחרים", אז מה יש לקנאות בזולת, וזה שאמרו חז"ל (יומא לה): " בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה", ומה לך לחפש מהזולת תשומת לב, בשעה שאדם שאתה מקנא ומחפש ממנו תשומת לב, אותו האדם מחפש ממך תשומת לב. ואם אתה היית רואה את הפנימיות שלו והיית יודע מה שעובר עליו בכלל לא הייתה מקנא בו, אבל זה טבע של אדם שתמיד מקנא את הזולת, ותאמינו שיכולים עוד להאריך דפים שלמים על זה אבל לקצר אנחנו צריכים.
הכותב והחותם
