-
בימים הסמוכים לראש השנה היה מרבה להסתגר בחדרו ולהרבות כאמור בתורה ובתפילה. היו מגיעים תלמידי חכמים אישי ציבור ועסקנים והיו מבקשים להיכנס אל הקודש פנימה כדי לזכות בברכה לקראת השנה החדשה. מוהרא"ש עם כל אהבת ישראל שהייתה בוערת בו ורצונו העז לחזק ולעודד את נשמות ישראל. היה מבקש ממני : "אל תכניס אף יהודי לחדרי". היה מוסיף ומדגיש באוזני: "גם לי יש ראש השנה… גם לי יש יום הדין… אני צריך לתקן את עצמי… אני צריך להכין את עצמי ולהתכונן לקראת היום הגדול והנורא… וכך ישב בחדרו ושקע בלימוד ובתפילה בחרדת קודש. פעם אחת אמרתי לצדיק: "כעת אני הולך לציון של רבי נחמן לקרוא תיקון הכללי ואחזור תוך שעה. היה מפתח אחד לחדרו של הצדיק והוא היה שמור בכיסי. אמרתי למוהרא"ש: 'אם הרב צריך דבר, תתקשרו מיד אני מגיע…" מוהרא"ש אמר: "אבי, תעשה עימי חסד, תעשה לי טובה גדולה, נעל את החדר מבחוץ ותשאיר אותי ככה לבד עם הספרים אפילו כמה שעות…" כל רצונו של הצדיק להיות דבוק באלוקות ע"י תורה ותפילה קודם יום הדין. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
יחד עם כל הכנותיו הרוחניות של הצדיק לקראת יום הדין, הוא לא היה שוכח ומדי יום היה מתקשר לרבנית הנמצאת בארצות הברית, שואל בשלומה ומתעניין במצבה. ולפעמים היה מתקשר מספר פעמים ביום. הכבוד שהיה רוחש לרבנית היה לשם דבר. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
מוהרא"ש היה מגיע מספר ימים לפני ראש השנה לאומן, והיה מנצל את זמנו הן ללימוד תורה והן להתבודדות. הוא היה יושב ומסתגר בחדרו שעות על גבי שעות לומד בתורה הקדושה או מתבודד, כשהייתי בחדר הסמוך לחדרו הייתי שומע את קולות הבכי כשהיה בוכה בזמן ההתבודדות, הוא היה מתבודד בחדרו כאילו היה נמצא על ציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב. לעיתים, היה הצדיק קורא לי לחדרו להביא לו שתייה או דבר מסוים, אז הייתי רואה איך שפניו היו לוהטות מקדושה ועיניו היו אדומות מבכי ומרוב תפילה… (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
ומלבושו היה
-
בערב ראש השנה באומן, מוהרא"ש היה מבקש מר' אברהם שושן תלמידו, שיטיל לו ציציות בטלית שקנה לכבוד ראש השנה. וכשהיה ר' אברהם מספר לצדיק אילו קשיים הוא עבר בשנה החולפת ובפרט בעניין הפצת ספרי רבנו, היה הצדיק מחייך ואומר: " אברו'ם אברו'ם, עזוב את מה שהיה… העיקר תחייה את עצמך עכשיו…" (מפי בעל המעשה)
-
מוהרא"ש היה מקפיד מתוך הסידור "עת רצון", במהדורתו הישנה שהיה בו נוסחאות התפילה גם של אשכנז וגם של עדות המזרח. כשהיה מגיע לפיוטים שהספרדים היו אומרים, הוא היה אומרם בקול רם. היה רגיל לומר :"פיוטים אלו מעוררים מאוד..". היה לצדיק סידור "עת רצון" כריכה עור מעוצב ומהודר שהיה מתפלל בו. (הגבאי ר' אשר סלמה הי"ו)
-
מוהרא"ש בעצמו היה תוקע בשופר. לפני התקיעות הייתה הפסקה בת עשר דקות. חלק מהקהל היה הולך לעשות 'קידוש' אחרים היו הולכים לציון לקרוא 'תיקון הכללי'. ואילו הצדיק בעצמו היה נכנס לחדרו והיה מתכונן לקראת התקיעות, טובל במקווה ומתבודד קודם שיצא לקהל לקיים את מצוות היום בתקיעת השופר. הצדיק היה שוהה בחדרו לבדו. איש לא הורשה אז להיכנס לחדרו גם לא נכדיו או חתניו. כעבור עשר דקות יצא מחדרו כשהטלית מונחת על ראשו ובזריזות מופלאה של קדושה החל לתקוע בשופר. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
אף שמוהרא"ש היה בקי מאוד בספרי קבלה, לעיתים היו מגיעים אנשים שבקיאים בחוכמת הנסתר לדירתו באומן, מוהרא"ש היה מרמז לי לצאת מהחדר והיה יושב איתם שעות ומדבר איתם ברזי חוכמת הנסתר. מ"מ מוהרא"ש היה מתפלל דווקא מתוך סידור "עת רצון". היה רגיל לומר הכוונה הגדולה ביותר בתפילה זה לכוון את פשט המילים ושאתה עומד ואומר אותם לפני מלכו של עולם. בחדרו באומן, היה לו סידור מלא כוונות וייחודים שהביא לו מקובל גדול בשם הרב יחזקאל בינג שליט"א. מוהרא"ש היה משבח את המחבר שעשה עבודה יפה אך הקפיד להתפלל בסידור רגיל. פעם כששהיתי בחדרו, ביקש ממני להביא לו את הסידור הנ"ל, ואז מוהרא"ש פנה אלי ואמר: "אבי, אתה מבין את הפשט בסידור הזה?…" והוסיף ואמר : "מי שיודע את הכוונות והייחודים הוא מכניס אותם בפשט המילים של הסידור ואומר אותם בפשטות לפני מלך המלכים, כמו שהוא אומר את אשרי בעל פה". (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
בליל ראש השנה, הצדיק היה ממעט בשינה, (וכשאני אומר 'ממעט בשינה' כוונתי שכמעט ולא ישן…) היה לי חדר באומן הצמוד לחדרו של הצדיק, רק קיר דק הבדיל בינינו. ומחדרי הייתי שומע את הצדיק יושב ולומד בתורה. מאחר והייתי רוב שעות היממה משמש את הצדיק, הזמן הפנוי היחיד שנשאר לי – היה בשעות הקטנות של הלילה, אז הייתי משאיר את הצדיק בחדרו כשהוא לומד והייתי הולך לציון רבי נחמן זיע"א כדי לומר את 'התיקון הכללי. כשהייתי חוזר ממש לפנות בוקר הייתי רואה את הצדיק יושב עדיין בחדרו ולומד בדבקות נוראית… לפעמים הייתי ישן לילה שלם, ובשעה שבע בבוקר היה קול ניגון הלימוד של הצדיק מעיר אותי משנתי. הצדיק כמעט ולא ישן כל ליל ראש השנה. קרה ושקעתי בשינה עמוקה – היה הצדיק מגיע לחדרי ומעיר אותי ואומר : "אבי …אבי…קום…" ואז הייתי מתעורר ומזדרז לתפילת שחרית. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
בליל ראש השנה הצדיק היה עושה סעודתו ולא היה מתעכב הרבה, היה אוכל את כל ה'סימנים' הכתובים בסידור ואומר את ה'יהי רצון' כנהוג. מיד לאחר הסעודה היה יושב ולומד. בין יתר ה'סימנים' של החג היה על השולחן גזר פרוס לעיגולים כעין מטבעות והצדיק היה אומר לי " יהי רצון שיהיו לך מטבעות זהב". הסביר שכך מובא בשם הצדיקים. ביום ראש השנה עצמו היה לומד מיד אחר הסעודה ולא היה נח כלל. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
בביתו באומן היה מקווה טהרה ושם היה טובל בימי שהותו בראש השנה. בביתו הקודם באומן, לא היה מקווה טהרה והצדיק היה נוהג לטבול במקווה הטהרה של הרה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א. כשהצדיקים נפגשו, היו מרעיפים ברכות עצומות ומברכים כל אחד את רעהו בברכת שנה טובה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
ביום הראשון של ראש השנה, המוגדר בספרים הקדושים 'כדינא קשיא', היה עושה הצדיק תענית דיבור מלאה. ביום השני שנחשב 'כדינא רפיא' היה ממעט בדיבורו אך לא עשה תענית דיבור שלם. היה מדבר בחצאי משפטים או בשברי פסוקים כשהיה לו צורך לדבר. בליל ראש השנה תשע"ג, לאחר סעודת ליל החג, התלוויתי לצדיק כדי לצעוד מעט ברחבה הצמודה ל'מיגומטר'. הליכה זו הייתה הכרחית לבריאותו של הצדיק, לאחר שעבר את אירועי הלב הקשים מהם שרד בדרך ניסית. מוהרא"ש הניח את ידו על כתפי וצעד לאורכה של הרחבה. הצדיק היה מדבר איתי, אך הרגשתי שכוונתו הייתה לדבר עם ה', פשוט להתבודד איתו. זכורני שאמר: היום יום הדין… ה' דן את כל העולם… ה' דן אותנו. והיה מדבר מה עברנו באותה שנה… (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
לארגן את סעודות החג של הצדיק זה 'מבצע צבאי' לכל דבר שכן היה הצדיק מקפיד לאכול ולשתות אך ורק מאכלים מתוצרת הארץ ולא מתוצרת אוקראינה. כך למשל, פעם הגשתי לו בסעודה סלט חי. הוא שאלני זה מהארץ : כשהשבתי בחיוב, אז הצדיק אכל. משום כך היה צריך להביא מהארץ את כל מצרכי המזון והשתייה. הרבנית, אשת הצדיק הייתה מבשלת עבורו. היו שנים שגב' אורה מימוני ע"ה הייתה אופה חלות לכבודו של הצדיק. בשנים האחרונות לקחה על עצמה את התפקיד גב' עינת ריימונד תחי' שזכתה לאפות לצדיק גם כשהגיע לשבות ביבנאל וגם בשהייתו בראש השנה באומן. כאשר חלתה הרבנית אשת הצדיק ולא הייתה יכולה כבר לבשל. מוהרא"ש אמר לי: "אבי, אני לא צריך דבר, אם תוכל להביא לי רק גפילטע פיש… זה מספיק לי…" אך, ברוך ה', אנ"ש שלומנו דאגו לכל סעודות החג של הצדיק שיהיה בשפע רב כיד המלך. מי שבישל בשנים אלו היה הרה"ג הרב משה קורץ שליט"א אב"ד ק"ק יבנאל. מוהרא"ש היה מקפיד בכל סעודה לברך ולהכיר טובה לכל מי שהשתתף וסייע בארגון ובלוגיסטיקה של הסעודות ואפילו אם עשה דבר קטן היה מזכירו לשבח ומברך אותו. זו הייתה הכרת הטוב של הצדיק לכל המסייעים. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
בסעודת החג זכיתי לאכול עם הצדיק כשבני הצעיר נחמן היה מתלווה אלי, באחת הסעודות של החג, הבן החליט שהוא הולך להכנסת אורחים של 'שיינער' כדי לאכול יחד עם הסבא את הסעודה. מוהרא"ש פנה אלי ואמר : היכן נחמן? מדוע אינו נמצא? הסברתי לצדיק שבני רצה לאכול יחד עם הסבא. כעבור זמן כשלא מצא נחמן את הסבא הוא חזר כלעומת שבא, כשנכנס לביתו של הצדיק. מוהרא"ש פנה אליו ואמר : "נחמן איפה היית? דאגתי לך! בא שב לאכול, הנה שמרתי לך צלחת ובה מנה של אוכל מסעודת החג." זה היה הצדיק שלנו, אף שמדובר היה בראש השנה יום הדין והיה דבק בדבקות עצומה ברוחניות אלוקית בכל זאת לא שכח את הסובבים אותו ודאג אף לילד קטן. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
מוהרא"ש היה מקפיד לברך ברכת שהחיינו בשני הלילות של החג כשיש פרי חדש על השולחן. את ברכת שהחיינו היה אומר בדבקות עצומה ובשמחה גדולה מאוד. היה מרים ידו למעלה בעת הברכה ומושך בניגון הברכה מתוך שמחה גדולה וכוונה גדולה. לדעתי, הדבר היה משום שכיוון בברכת שהחיינו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להיות בציון הקדוש בראש השנה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
במשך כל ימי ראש השנה היה שרוי בשמחה עילאית. מרגע שהדליק הצדיק את נרות יום טוב לכבוד ראש השנה, היה נכנס לעולם שכולו שמחה ואושר. מיד לאחר הדלקת הנרות היה מחייך חיוך רחב ביותר ופניו היו קורנות משמחה וגיל. וזה לא משנה מה עבר באותו יום או באותו שבוע, הצדיק שכח את הכול ונכנס לחג בשמחה אדירה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
בשנים האחרונות היה קשה לצדיק לפלס לו דרך בין ההמונים ולהגיע לציון רבנו, שכן רבים היו האנשים שנגשו אליו ורצו לקבל ברכה. הצדיק היה מצהיר בהזדמנויות שונות שאינו רוצה שבגללו ידחפו אנשים והדבר גורם לו לעוגמת נפש מרובה. אפילו לדירתו באומן היה קשה להגיע, לשם כך היה אופנוע של 'הצלה' מפלס דרך לרכבו של הצדיק בין ההמונים ואופנוע אחר של 'הצלה' היה מלווה את הצדיק מאחור. באחת הפעמים ראה מוהרא"ש שהאופנוען שפילס את הדרך הינו איש בריא וחסון וביקש ממנו אם יכול לסייע בידו ולעזור לו להגיע לציון של רבנו. האופנוען, אף שלא נמנה על תלמידיו של הצדיק, נעתר בחפץ לב לבקשתו של הצדיק ומתוך רצון טוב , פילס לו דרך בין רבבות האנשים שהגיעו לציון הקדוש. כשסיים האופנוען את עזרתו הוא ניגש אלי ושאל : "אני יכול לבקש ברכה מהצדיק?" "בוודאי"- עניתי, "מה השאלה". תבוא לביתו של הצדיק ואני אכניס אותך. וכך היה. האופנוען הגיע לצדיק וסיפר לו שכבר שנים רבות שאין לו ילדים ועל כך דאגתו. הצדיק ברכו בלבביות ולשנה הבאה נולדה בשעה טובה ומוצלחת בת לאיש ההצלה בזכות ברכת הצדיק. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
-
מספר הרה"צ הרב יצחק לעזער שליט"א כשהייתי עם מוהרא"ש בציון רבנו, פגשנו יהודי אחד בעיר אומן, שהיו משלמים לו כדי שידליק את נר התמיד בציון. אותו יהודי סידר את הפתילה עם השמן והתכונן להדליק את נר התמיד. ניגש אליו מוהרא"ש, וביקשו שייתן לו רשות להדליק את נר התמיד. ומסר לו את זה בשמחה, וכשהדליק מוהרא"ש את נר התמיד, ביקש אז הרבה ממנו יתברך, כשם שהוא מדליק עכשיו את נר התמיד על ציון רבנו, כן יזכה להדליק את אור רבנו בכל נשמות ישראל, ויאיר אור רבנו בכל העולם כולו ואחר כך היה בשמחה גדולה ואמר לי : "אני מאוד שמח על הזכות שנפלה בחלקי להדליק את נר התמיד, על ציון רבנו". (ע"פ שיחות מוהרא"ש חלק ו' , עמ' רכד)
-
פעם אחת אחר ראש השנה, כשחזר מוהרא"ש עם כל תלמידיו מציון רבנו, ניגש אחד מתלמידיו, שלא זכה להצטרף לנסיעה לראש השנה, ואמר בכאב לב גדול מאוד: "לא יכולתי לנסוע בשום פנים ואופן לנסוע, מה יהיה עמי?" והחל מוהרא"ש לחזקו בכל מיני חיזוק, ואמר לו: "כשהאדם משתוקק כל השנה ברצונות ובכיסופים עצומים לבוא אל ציון רבנו, לראש השנה ומוציא את הרצונות ואת הכיסופים שלו מפיו, על ידי זה עושה כלי, וזוכה להוציא מהכוח אל הפועל כיסופיו בנקל. ובא לציון רבנו, בלי מניעות ועיכובים, על כן עצתי, שתתחיל מעכשיו לכסוף ולהשתוקק להיות בראש השנה הבא עלינו לטובה באומן. ותבקש על זה בכל יום ויום, ואז תראה שתזכה להוציא מהכוח אל הפועל לבוא שם".
-
מוהרא"ש מספר סיפור אישי כדי לחזק אברך שהיה שבור מאוד וכך סיפר הצדיק לאברך: "הנה אספר לך סיפור, וממנו תלמד עד היכן אסור לאדם ליפול בדעתו. הנה ידוע גודל ההתלהבות וההתעוררות של אנשי שלומנו בכל ערב ראש השנה, ואיך שכולם מתקבצים ביחד השכם בבוקר לומר סליחות "זכור ברית". ואחר כך אומרים "תיקון הכללי" ומתבודדים עמו יתברך. בפרט היום שאנחנו זוכים להיות על ציון רבנו בערב ראש שנה, אין לשער ולתאר כלל את גודל ההתעוררות שיש שם, אבל פעם בערב ראש השנה, בשנים שהיה הציון עדיין סגור ומסוגר, סיבב השם יתברך סיבובים עמי, שהייתי צריך ללכת השכם בבוקר לאיזה משרד לסדר עניין כלשהו שהיה נחוץ לי מאוד, כי היה זה עניין של פיקוח נפש ממש, כי הייתי מסובך בחובות, ובאו אלי בעלי החובות ממש באלימות, והוצרכתי להיות באיזה משרד, ובעל הבית שהיה איש טוב, ורצה לעשות עמי חסד גדול, ציווה לי לחכות לו בשעה מוקדמת בבוקר, ומחמת זה לא הייתי יכול לומר סליחות בציבור, והיה לי ההכרח לשבת בחוץ ברחוב על איזה ספסל ולהמתין שיפתחו את המשרד. היה לי אז לב נשבר כזה שאי אפשר לתאר כלל, כי הייתי מדמה לעצמי איך בעת כזאת כולם נמצאים בבית הכנסת ועוסקים בעבודתם בהתלהבות גדולה, ואני צריך לשבת כאן על הספסל בחוץ ברחוב… אך, החושב אתה שנפלתי בדעתי ? לא נפלתי בדעתי כלל. רק נטלתי בידי את ה"תיקון הכללי" ודימיתי לעצמי שאני יושב עכשיו על יד ציון רבנו, ואומר שם את "התיקון הכללי". הרגשתי כאילו אני יושב שם ממש, והפכתי את כל הבלבול שלי לדבקות גדולה, ותהילה לאל, לא איבדתי את עצמי כלל, וזו נקודת האמת, שיזכה האדם למצוא את השם יתברך בכל מקום ומצב שהוא רק נמצא. אשרי מי שזוכה למידת האמת כראוי"- סיים הצדיק את סיפורו לאברך. (שיחות מוהרא"ש ,חלק י', ערך אמת)
-
מאז הפעם הראשונה שזכה להיות בציון רבנו, בשנת תשכ"ו. קיבל על עצמו שיעשה כל מיני מאמצים שבעולם, לעורר לחזק לאמץ לפרסם ולגלות לכל עם ישראל את מעלת ציון רבנו. בימים ההם לא היו יכולים לנסוע לאומן, רק עד העיר קייב, ומשם היו לוקחים מונית או רכב פרטי, והיו משנים את הלבוש ללבוש רוסי ונוסעים אל ציון רבנו בלילה. מוהרא"ש נסע כך הרבה פעמים, ותמיד הצליח להגיע אל ציון רבנו באמצע הלילה, ושהה שם כמה שעות. רק פעם אחת נתפס הוא ועוד עשרים מאנשי שלומנו. בערב ראש השנה תשל"ח, נסעו עשרים ואחד אנשים להיות בראש השנה על ציון רבנו, תפסו אותם באמצע הלילה, והושיבום בבית הסוהר עד ערב ראש השנה בצהריים, ואז החזירו אותם לקייב. ואמר מוהרא"ש שאם האדם זכה להיות פעם בציון רבנו, ראוי לו לרקוד בכל יום מרוב שמחה על החסד חינם שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, כי אין זכות גדולה יותר מלהיות על ציון רבנו. אשרי מי שבא בכל פעם אל ציון רבנו". (שיחות מוהרא"ש ,חלק י', ערך ציון)
-
בימי ראש השנה שנת תשנ"ב, הגיע אחד מאנשי שלומנו מארץ ישראל לעיר אומן, ורץ תיכף ומיד לאכסניה של מוהרא"ש לקבל שלום כנהוג. תיכף ומיד שאלו מוהרא"ש, אם כבר היה בציון רבנו ואמר שם את "התיקון הכללי" וענה האיש למוהרא"ש: שהוא הגיע עכשיו ברגע זה, והוא עייף מאוד מהנסיעה וכו', אמר לו מוהרא"ש שאין זו דרך נכונה כלל, רק צריכים לילך לציון רבנו, תיכף ומיד יהיה כמו שיהיה. כי לעומת הדעת של רבנו, אין שייך אצלנו יישוב הדעת כלל, אנחנו כמו שאנחנו מבוהלים ומבולבלים מאוד, צריכים לבוא לרבנו, כי אם האדם חושב, שכבר יש לו ישוב הדעת ושכל וכו' הלא הוא רק מטעה את עצמו, ואינו בא לרבנו עם אמת כלל, ולכן עיקר השלמות הוא שיבוא לרבנו, דייקא עם כל הבלבולים שלו, ויבקש שם תיקון גמור ואמיתי לנפשו, הלה ציית לדברי מוהרא"ש, ותיכף ומיד רץ לציון רבנו, ואחר כך סידר מה שהיה צריך לסדר, אשרי מי שזוכה להיות אפילו פעם אחת בימי חייו על ציון רבנו. (שיחות מוהרא"ש חלק ז' ערך ציון רבנו)
חג הפסח בברסלב סיטי
ומנהגו היה – הנהגותיו הנפלאות של מוהרא"ש זצוק"ל
למאמרים נוספים של חסידות ברסלב
|
