מוהרא"ש היה קשור בנימי נפשו אל הצדיק הרבי רבי אלימלך מליז'יענסק זי"ע אותו היה מכנה 'הצדיק הקדוש'. בשיחותיו ובדרשותיו הרבות היה מזכיר ומספר בשבחיו ומצווה לשומעי לקחו להגות וללמוד בספרו הקדוש "נועם אלימלך" ולהידבק בהנהגותיו. ליקטנו דיבורים ועובדות משיחות אלו לקראת יום ההילולא של 'הצדיק הקדוש' שחל ביום כ"א באדר.

ונפשו קשורה בנפשו

מוהרא"ש סיפר שכאשר זכה להיות על ציונו הקדוש של הרבי רבי אלימלך בעיר ליז'ענסק, הרגיש שם הארה כזו, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וגם נפלה עליו שפלות שאי אפשר להסביר כלל, והרגיש שם חיות כזו. עד שאי אפשר היה לעזוב את המקום.

ואמר: 'איך האב נישט געקענט אוועק גיין פון דארט (לא יכולתי ללכת משם)', והייתה נפשו קשורה שם מאוד, וכשחזר לביתו, וקיבל תמונה מן הציון הקדוש של הרבי ר' אלימלך, הייתה התמונה מונחת תמיד על שולחנו בספרייה הגדולה שלו, ובכל פעם היה מסתכל עליה, והיה מרגיש כאילו עומד שם ממש.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט, עמ' רפז)

 

מוהרא"ש מפליג בשבחו של הצדיק הקדוש

מוהרא"ש דיבר ב– כא באדר– יום השנה של הצדיק רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע. הפליג בשבחו ואמר: "זהו יום קדוש מאוד לעם ישראל".

וידוע הספר שחיבר: "נועם אלימלך".

אשר רבנו אמר על ספר זה: "אף שהספר הקדוש 'נועם אלימלך' גבוה עד מאוד, ומגלה שם רזי וסתרי נסתרות הבורא יתברך שמו, כי כל הספר מדבר מגדולת הקדוש ברוך הוא, גדולת הצדיק, עם כל זאת סיים רבנו, בעל המחבר בעצמו היה גדול הרבה יותר מספרו".

(שיחות מוהרא"ש, חלק יד, עמ' שכו)

מדוע מוהרא"ש לא היה אומר תחנון ביום ההילולא של בעל "נועם אלימלך"?

"זה אמת שאני לא אומר תחנון ביום ההילולא של הרבי אלימלך מליזענסק זי"ע, אף שאצל כל הצדיקים כן אני אומר.

כי דבר זה הוא נהוג אצל כל החסידים שבעולם לא לומר תחנון ביום הזה, וגם כלל אנשי שלומנו מערי פולניה לא אמרו תחנון, כי אי אפשר לתאר ולשער כלל גדולתו של הרבי אלימלך זי"ע, עד שרביז"ל הפליג מאד מאד במעלתו וכשהביאו לפניו את ספר "נועם אלימלך" מאד מאד נתפעל רביז"ל  מהספר, ואמר אף שהספר הוא גדול מאד ומלא מדרגות והשגות עם כל זאת הבעל מחבר הרבה יותר גבוה מספרו, ועוד אמר עליו שבחים גדולים".

(שו"ת חסידות ברסלב 159)

ובמקום אחר כתב מוהרא"ש במכתב:

"היום – כ"א באדר – הוא יום ההילולא של הצדיק הקדוש והנורא הרבי רבי אלימלך זי"ע, ובשמים יש שמחה גדולה מאד ביום הזה, ואף שבשאר יומא דהילולא של צדיקים כן מקפידים לומר תחנון, כי אדרבא בשעה שיש הילולא של צדיק אז יש עת רצון גדול בשמים, לומר אז תחנון, אבל לא כן אצל היום הילולא של הרבי רבי אלימלך זי"ע, אז מקפידים כל החסידים לא להגיד תחנון, כי מקובל שהרבי רבי אלימלך זי"ע מסר את נפשו עבור כל ישראל עד סוף כל הדורות, ואף שאין לנו מושג מה זה? עם כל זאת עלינו להתחזק באמונת חכמים שכן מקובל מהצדיקים הקדושים שבכל דור ודור, ובפרט שרביז"ל הקפיד במעלתו מאד מאד".

(מכתב מיום כ"א אדר התשס"ט)

מדוע הספר "נועם אלימלך" התקבל כל כך בעולם החסידי?

"כל הספר מדבר משתי נקודות, מגדולת מעלת הצדיק, וממעלת השפלות והביטול אליו יתברך, ועל קוטב זה מסתובב כל הספר. ולכן לא בחינם שספרו נתקבל כל כך בעולם החסידי".

(שו"ת חסידות ברסלב 159)

מה מקור השם של הספר "נועם אלימלך"?

מקובל בפי החסידים ששם הספר "נועם אלימלך" הוא על שני האחים הקדושים הרבי רבי אלימלך זי"ע והרבי רבי זושא זי"ע, כי "זוסיא" תרגומו של "נועם" ו"אלימלך" על שם הרבי רבי אלימלך, אשרי הזוכה להגות בספר הקדוש הזה.

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז, עמ' רו)

מה אמרו הצדיקים על ספר "נועם אלימלך"?

צדיקים אמרו: "כמו שיש מסורת מקובלת, שכל המשתטח על ציונו הקדוש של הרבי רבי אלימלך, זכותו יגן עלינו, בעיר ליז'ענסק אינו מת בלא תשובה, כמו כן, כל הלומד בספר הקדוש 'נועם אלימלך'  בקביעות "חי" בתשובה".

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז, עמ' רד)

מדוע ספר זה נקרא 'ספרם של צדיקים'?

רבנו הפליג מאוד בגדולתו של רבי אלימלך ואמר:

אף שהספר הקדוש "נועם אלימלך" מאוד מאוד גבוה בהשגות גדולות, כי בו מתגלים אורות צחצחות, אורות עליונים, גילויים עליונים, מסוד גדולת הצדיק, עד שהספר זה נקרא "ספרם של צדיקים" אף על פי כן מחבר הספר הרבי רבי אלימלך הרבה יותר גבוה מספרו, כך הגדיר רבנו את הצדיק הקדוש הזה.

(שיחות מוהרא"ש חלק יג, עמ' שיח)

מה הן הסגולות של הספר "נועם אלימלך?

"מקובל בעולם החסידי שסגולה לאשה שהולכת ללדת, לשים תחת הכרית ספר "נועם אלימלך". וכן חולה שצריך לעבור ניתוח ל"ע שמים תחת הכרית שלו".

(שו"ת חסידות ברסלב 159)

ובמקום אחר כתב מוהרא"ש:

הספר הקדוש "נועם אלימלך" מועיל הרבה לרפואת הנפש והגוף, בעזרתו יתברך.

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז עמ' רה)

אילו ערכים חשובים החדיר רבי אלימלך בתלמידיו?

הדבר הראשון אהבה – אהבת התלמידים. שיאהבו זה את זה עד כדי מסירות נפש .

הדבר השני ענווה – שאדם יידע שהוא כלום.

את שתי הנקודות האלו עמל קשות להחדיר בתלמידיו.

(שיחות מוהרא"ש, חלק יד, עמ' שכח)

בזכות מה זכה לעשות מופתים?

פעם שאל רבי זושא את אחיו רבי אלימלך: כיצד זוכים לראות אצלך מופתים רבים כל כך?

עד שבני אדם באים אליך, ועל ידי ברכותיך מתברכים : זה לזיווג, וזה לפרנסה, לבריאות, וזה לפקידת עקרות?

נענע רבי אלימלך ואמר: "אני החדרתי בין תלמידי אהבה גדולה שיאהבו זה את זה, ומזה נעשה מופתים".

(שיחות מוהרא"ש, חלק יד, עמ' שכח)

מדוע המשרתות המבשלות בביתו היו בוכות בכל ערב שבת?

סיפר בנו רבי אליעזר, שבכל ערב שבת, המשרתות המבשלות שהיו בביתו של הרב אלימלך, בכו ובקשו סליחה זו מזו כמו בערב כיפור, כי הייתה יראה כ"כ גדולה בביתו, מרוב קדושת שבת שנכנסה, עד שנכנסו בלב המשרתות הרהורי תשובה, ובקשו מחילה זו מזו, בבכיות גדולות, וכל שכן התלמידים- אשר בקשו סליחה זה מזה. מרוב הקדושה שהייתה בבית רבם.

(שיחות מוהרא"ש, חלק יג עמ' שיט)

מדוע נקרא 'הרבי של כל הרביים'?

בעולם החסידות הרבי רבי אלימלך זי"ע היה נקרא 'הרבי של כל הרביים', וכולם דברו ממנו בערגה ובגדולה עד מאד, עדי כך שאמרו שבספר "נועם אלימלך" אי אפשר להבין כלום רק בשבת.

(שו"ת חסידות ברסלב 159)

מדוע מוהרא"ש היה לומד בספר "נועם אלימלך" בליל שבת?

אמר מוהרא"ש: "כשלומדים בליל שבת קודש את כל ה"נועם אלימלך" מפרשת השבוע, מרגישים שבת בצורה אחרת.

דרכו היה ללמוד זה שלושים שנה (ויותר – ד.כ.) בכל ליל שבת קודש את כל ה"נועם אלימלך" על הפרשה, וכן בבוקר שבת למד את ה"קדושת לוי" וכך נהג שנים רבות.

ובפרוש גילה לנו כמה פעמים, שכשלומדים "נועם אלימלך" בשבת קודש מרגישים טעם אחר בשבת וכן מבינים יותר את הספר, ממה שלומדים אותו בימי חול.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ה', שמג)

במה התפאר מוהרא"ש?

מי שזכה לאכול על שולחנו הטהור של מוהרא"ש, בליל שבת קודש, הוא עד לזה, כי מוהרא"ש, היה הוגה הרבה בספר הקדוש "נועם אלימלך" בשעת הסעודה, והיה אומר מפעם לפעם גרגרים של גילוי אלוקות שהיה מוציא מהספר הקדוש הזה.

ופעם בשנת תשס"ה לפ"ק, התפאר מוהרא"ש לפני אנשי שלומנו היקרים ואמר:" זה לי, תהילה לקל, ארבעים שנה שאני לומד בכל שבת קודש את הספר "נועם אלימלך" על פרשת השבוע, והשם יתברך היה בעזרי שלא החסרתי שבת אחת מללמוד בו.

כי אפילו כשהייתי בדרך ללא ספרי, תמיד המציא לי השם יתברך את הספר הקדוש "נועם אלימלך" מאיזה מקום, ללמוד בו בשבת קודש, ואשרי הזוכה להגות בו תמיד" .

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז, עמ' רד)

על אילו ספרי חסידות היה ממליץ מוהרא"ש ללמוד? ועל מה במיוחד?

אמר מוהרא"ש: "אשר אין לך עוד טוב, ערבות ונעימות בחיי האדם כמו לימוד התורה הקדושה, ומי שמרגיל את עצמו ללמוד בכל יום תורה, הרי מרגיש כל מיני טעמים נעימים בחייו, כי עיקר החיים האמתיים הוא לימוד התורה הקדושה.

ולכן טוב לעיין בספרי החסידות על פרשת השבוע, כגון: "נועם אלימלך", ה"תולדות", ה"דגל מחנה אפרים", ה"קדושת לוי", ה"מאור עיניים", ה"עבודת ישראל", ה"אוהב ישראל", וכו'. כל ספרי החסידות שיש.

(שיחות מוהרא"ש, חלק שישי רפ)

החזיק את עצמו לכלום

ידועה מידת הענווה שהייתה אצל הרבי הרב אלימלך, שהחזיק את עצמו לכלום. כאשר באו אליו אנשים רבים לבקש ברכה ועצה, כל אחד בא עם חבילת צרותיו לבקש על נפשו: לזה אין ילדים, לזה אין פרנסה, וזה לא מצא את זיווגו וכו'

אזי הרבי הרב אלימלך זעק לעצמו : 'מלך', 'מלך', אתה חטאת, ובעבור זה אין לפלוני ילדים, 'מלך', אתה חטאת, לכן אין לפלוני שלום בית, 'מלך', אתה חטאת, לכן אין לפלוני נחת מהילדים, וכו' וכך תלה את החיסרון בעצמו תמיד, מחמת שהחזיק עצמו ללא כלום.

(שיחות מוהרא"ש, חלק יג עמ' שיט)

מה סיפר הרב הקדוש בעל התניא זי"ע על מידת הענווה של רבי אלימלך?

ידוע שהרב הקדוש בעל התניא זי"ע היה פעם אצל "רב" 'מתנגד' וישב ורגליו היו דורכות על הספר הקדוש "נועם אלימלך" באופן בזיוני מאד, ושאל בצחוק את הבעל התניא זי"ע מה אומר על הספר הזה שמונח תחת רגליו, ענה לו הבעל התניא זי"ע תאמין לי אפילו אם היית עושה ככה לבעל המחבר הזה שהיית מניח אותו תחת רגליך ודורך עליו לא היה עונה לך והיה מקבל הכול באהבה, כי היה מפורסם בין כל תלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע למופלא ומופלג במידת ההתבטלות והענווה.

(שו"ת חסידות ברסלב 1117)

מה נמשך על האדם המגיע לציונו?

אמר מוהרא"ש: "השפלות של רבי אלימלך, הייתה עד אין שיעור ואין תכלית, כי היה כל כך בטל ומבוטל בעיני עצמו, עד שאחז את עצמו לכלום ממש, ולכן גם כל ההוגה בספרו הקדוש, נמשכת עליו מידת השפלות, ויכולים להרגיש איך שמידת השפלות צועקת לאדם מתוך הספר הקדוש – 'נועם אלימלך'.

וכן כל מי שזוכה להיות על קברו הקדוש של הרבי אלימלך בעיר ליז'ענסק, נמשכת עליו שפלות גדולה מאוד, כי מרגיש שם הארה נוראה מאוד.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט, עמ' רפז)

מדוע נטמן רבי אלימלך הקדוש דווקא בעיר ליז'ענסק?

סיפר מוהרא"ש, שפעם קרא הרבי רבי אלימלך זי"ע את תלמידו הנאמן רבי קלונימוס קלמן, בעל ה"מאור ושמש" זי"ע, שייצא עמו אל השדה, ובהגיעם אל השדה, אמר לו הרבי רבי אלימלך, שיאחז באבנטו ויעצום עיניו ולא יפחד, וכן עשה, ופתאום ראה איך שכדור אש נורא ואיום מאוד יורד מן השמיים, ומתפוצץ באמצע השדה, ונחלק לשישים ריבוא ניצוצות של אש, והאיר את כל השדה באור נורא מאוד.

אמר לו הרבי רבי אלימלך: שהכדור של אש היה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וזו הייתה מסירת נפשו בכל עת על קדושת שמו יתברך.

לקח הרבי רבי אלימלך ארבע מקלות, והעמיד אותם סביב המקום שירדה האש בארבע פינותיו, ואמר לבעל 'מאור ושמש: 'שכאן הוא מקום טוב לנוח ולהיקבר", וזה היה אחר כך מקום מנוחת כבודו של הרבי רבי אלימלך בעיר ליז'ענסק, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז, עמ' קפט)

על מי רמז רבנו בסיפור של שבעת הקבצנים?

גם ידוע בין אנשי שלומנו, בשעה שסיפר רבנו, את הסיפור הארוך ביותר בסיפורי מעשיות, מעשה י"ג, מהשבעה קבצנים מיום הראשון, שיש שמונה זקנים שזוכרים מהזיכרון הראשון שלהם, שהבינו מרבנו, בשעה שסיפר את הסיפור, שאחד הזקנים מרמז על הרבי רבי אלימלך.

(שיחות מוהרא"ש, חלק יג עמ' שיט)

איזה תיקון נתן רבי אלימלך ליהודי שלמד בספרי מינים?

רבי אלימלך זי"ע, נתן תיקון ליהודי שלמד ספרי מינים וכו', שילמד הרבה בספר "עין יעקב", ואמר לו: "שהלימוד הזה ירחוץ את הלכלוך והטינופת שנכנסו בו מלימוד בספרי מינים, רחמנא ליצלן".

(שיחות מוהרא"ש, חלק א, עמ' רנז)

מדוע מוהרא"ש היה מורה לפונים אליו לבחור שם של צדיק עבור תינוק שנולד?

עליך לדעת אשר צריכים לשמור מאד איזה שם נותנים לילדים, כי כפי השם כך נמשך נשמת ומזל הילדים, כמובא מהצדיק הקדוש הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע (נועם אלימלך – במדבר) שהשם יתברך ברוך הוא גזר בבריאת העולם שיהא כך וכך שמות ראובן וכך וכך שמות שמעון, ועתה כשנתגלגל איזה אדם בעולם ונותנים לו שם בשם צדיק אחד שהיה כבר בעולם, זה גורם לאיש הלזה שיהיה גם כן צדיק מחמת שנתעורר האור של הצדיק שהוא בעולם העליון.

(שו"ת  חסידות ברסלב 2982)

במה היה רבי אלימלך מצטיין במיוחד?

בדבר הזה נצטיין הרבי הרב אלימלך ביותר, שהיה תמיד מוסר את נפשו על קדושת שמו יתברך, ולמעשה, זה קשור יחד עם מידת השפלות. כי ככל שהאדם מרגיש את עצמו שפל ביותר, הוא מוכן בכל עת ורגע למסור את נפשו אליו יתברך, ומחמת זה כל דבריו בספריו הקדושים בוערים כלפיד אש, כי הוא אמרם במסירות נפש ממש.

כמו שהעיד בנו הרב הקדוש רבי אליעזר, כששאלוהו אחר הסתלקות אביו הקדוש, מה ציווה אביו הקדוש לפני מותו ?

ענה ואמר: "אם תרצו לדעת צוואת אבא, דרשו אותו מעל הספר הקדוש "נועם אלימלך". כי כ"ב שנים לפני מותו אמר הדברים האלו שבספרו, וידעתי שבכל יום ויום היה מצווה מחמת מותו…"

(שיחות מוהרא"ש, חלק ט, עמ' רפט)

כיצד מודדים מדרגתו של צדיק?

מוהרא"ש היה רגיל לומר, אשר מדרגת הצדיק נמדדת כפי מסירות הנפש שלו, היינו כפי שהוא מוכן ומזומן בכל עת ורגע למסור נפשו על קדושת שמו יתברך, והוא מוכן בכל עת לקפוץ אל תוך האש הגדולה, ולהישרף לגמרי על קדושת שמו יתברך.

מוהרא"ש היה רגיל לחזור על דברי הרב הקדוש הרבי רבי אלימלך, זכותו תגן עלינו, בתחילת ה'צעטיל קטן' שלו וזו לשון קודשו:

"בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מיטתו ואינו יכול לישון יהיה מהרהר במצוות עשה זו של 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש השם יתברך ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מקיים מצוות עשה דאורייתא".

מוהרא"ש מקיים את דברי רבי אלימלך פשוטם כמשמעם –

ומוסר נפשו אליו יתברך

בשעה שהיה מוהרא"ש חוזר על דיבורים אלו, היו כל היושבים לפניו יכולים לראות בחוש איך שהוא מקיים את דברי הרבי רבי אלימלך פשוטם כמשמעם, והוא מוסר את נפשו לגמרי אליו יתברך, והיה נמשך פחד גדול על היושבים שם.

הרחמן הוא יזכנו להישרף על קידוש ה'

פעם ביום פורים הקדוש, בעת ברכת המזון, שמעו מפי מוהרא"ש, אחר אמירת "הרחמן", שהוסיף ואמר: "הרחמן הוא יזכנו להישרף על קידוש ה'", והיטה בידיו הקדושות על אוזניו, לרמז שרוצה לשמוע מפי אנשי שלומנו שיענו "אמן", ונפל פחד גדול על כולם…

(שיחות מוהרא"ש, חלק טז, עמ' קפח)

פה נטמן החסיד האמתי … מסר נפשו אליו יתברך

מוהרא"ש הצדיק מיבנאל, שהיה דבוק כל חי בדבקות בחי העולמים, צדיק אמת איש אמת שמסר נפשו למען  נשמות ישראל. ביקש שיחרטו על מצבתו את המילים הבאות:

"פה נטמן החסיד האמתי, עובד ה' בתמימות ובפשיטות, מסר נפשו אליו יתברך, בכל יום ויום מיום עומדו על דעתו. וסבל יסורים קשים ומרים כל ימי חייו, רבים השיב מעוון וקרבם אליו יתברך, והעמיד תלמידים רבים…"

והמילים מדברות בעד עצמם.

מוהרא"ש מצטט בתשובותיו את דברי התורה של בעל "נועם אלימלך":

 

שמעתי שהעולם מקפידים לא לתת שם אחר צדיק גדול מאוד – האם זה נכון?

והנה בעצם השם לתת שם אחר צדיק גדול מאוד, ששמעת שהעולם מקפידים לא לתת, זה אינו אמת כלל.

עיין בנועם אלימלך בפסוק (במדבר, כו, ב):

"שאו את ראש בני ישראל". כשנתגלגל  איזה אדם בעולם, ונותן לו שם בשם צדיק אחד שהיה כבר בעולם, זה  גורם לאיש הלזה שיהיה גם כן צדיק מחמת שהתעורר האור של הצדיק שהוא בעולם העליון" וכו', עיין שם.

על כן אין בדברי העולם שום ממש (אם לא שהיו כאלו שמקפידים לא לתת שם אחריהם).

ועיין בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי, חלק ב', סימן לג): "יש בשמות הצדיקים הכנה גדולה להשרות עליהם את השפע האלוקי, כמו שכתוב בבצלאל  (שמות, לא, ב): "ראה קראתי בשם", ואחר כך  "ואמלא אותו רוח אלוקים" וכו' , עיין שם.

(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקלג, שנת תשל"ד)

 יש לבני  בקרוב בר מצווה מה כדאי שיאמר בדרשה?

אודות בר המצווה שיש לך וכו', אמרתי לרשום לך כמה נקודות שאתה יכול להרחיבם.

קוראים לילד שנכנס לעול המצוות "בר מצווה" ולמה לא קוראים אותו בשם "בעל מצווה"?

אלא יש לומר, כי כשבר ישראל מקיים מצוות הוא נדבק באין סוף ברוך הוא, ונעשה כביכול בנו יתברך, כמו שכתוב: (דברים יד) " בנים אתם לה' אלוקיכם".

והנה ההפרש בין בן לבעל וכו'. כי בן אפילו שיחטא נשאר ונקרא בן ואי אפשר לגרשו. ואפילו שמגרשים אותו עדיין נקרא בן מה שאין כן בעל יכולים לגרש והם כבר אחר הגירושין אנשים זרים, כי אחר הגירושין נפסק הקשר ביניהם.

מה שאין כן בן, לעולם נשאר בן, אפילו שחוטא אי אפשר לגרשו, וזה ילד שנכנס לעול המצוות, ועושה את רצונו יתברך, ומתחיל לקיים את מצוותיו יתברך, לכן נקרא" בר מצווה".

מה שאין כן אם אדם, חס ושלום, חוטא נקרא "בעל עבירה", ולמה נקרא בשם זה. אלא כמו בעל שיכול להתגרש ואז כבר אינו נקרא בעל, כמו כן אם אדם חוטא, בר מינן, אזי הוא נקרא "בעל עבירה", אף שעכשיו התגרש כביכול ממנו יתברך, עם כל זאת הוא יכול לחזור בתשובה ולהיקרות "בעל תשובה", מאחר שחוזר בתשובה הוא יכול לחזור ולהתקשר יחד.

מספרים על הבן של הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, רבי אלעזר, (שזכה לכתוב את תורת אביו שמזה יצא הספר הקדוש 'נועם אלימלך') שעד גיל בר המצווה היה ילד שובב מאוד, ולא רצה ללמוד בשום פנים ואופן.

היה לרבנית צער גדול מאוד ממנו אבל אביו לא הסתכל על זה, אלא קודם בר המצווה קנה חתיכת בד וקרא לביתו חייט שיתפור לבנו בגד. והתנה תנאי עם החייט שמוכרח לבוא לביתו, ויאמר עמו כל מה שהוא יגיד וכו' שיאמר אחריו.

הסכים החייט, כי מה אכפת לו, כי הוא מקבל את הכסף. פרש הרבי רבי אלימלך זי"ע את הבד על השולחן, והחייט התחיל לחתוך את הבד כנהוג, וכשהתחיל לחתוך  אחז עמו הרבי רבי אלימלך זי"ע את המספרים וחתכו ואמר: "החלק הזה השרוולים – והחייט אומר אחריו – ומהיום בני לא יוכל לעשות עם ידיו כלום רק את רצונו יתברך". המשיך לחתוך את הבד ואמר: "החלק הזה זו הכתף – והחייט אומר אחריו –  מהיום בני לא יוכל לזוז בלי לעשות את רצונו יתברך".

וכן בכל פרט מחלק הגוף שעליו צריכים לתפור את הבד, היה הרבי רבי אלימלך זי"ע אומר באימה וביראה ברתת ובזיע, שאת החלק הזה שהוא נגד חלק גופו לא יוכל לעשות שום דבר אלא את רצונו יתברך.

אחר כך ציווה הרבי רבי אלימלך זי"ע לחייט שיתפור את הבגד. כייון שגמר והיגיע יום בר המצווה. הלביש הרבי רבי אלימלך זי"ע את בנו את המלבוש ומאז נשתנה לגמרי ונעשה עובד ה' גדול מאוד.

לא היה יכול להזיז את הידיים רק לעשות את רצונו יתברך, וכן לא היה יכול לנטות שכם, רק לעשות רצונו יתברך.

מאז נעשה עובד ה' גדול מאוד, עד שזכה להיות הכותב את תורת אביו, שמזה יצא הספר הקדוש והנורא "נועם אלימלך" שהרבי רבי אלימלך זי"ע בעצמו התפאר מהספר הזה.

כי פעם כשאמר את התורה בסעודה שלישית ובמוצאי שבת, בנו רשם את זה על הכתב, ונשאר הכתב יד על השולחן, וכשעבר הרבי רבי אלימלך זי"ע ראה את כתב היד והתחיל לעיין בו. שאל את בנו "מי אמר את זה?"

השיב לו בנו רבי אלעזר: "אבא, אתה אמרת את זה בסעודה שלישית".

ענה ואמר לו אביו הרבי רבי אלימלך זי"ע: "זה לא יכול להיות, כי תורה כזו לא יכול להגיד יליד אישה, אלא מלאך או שרף"…

כי מרוב דבקותו באין סוף ברוך הוא שכח לגמרי שהוא אמר את זה, ולכן אמר שלא יכול להיות שיליד אישה יאמר דברים כאלו.

מכל זה יכולים להבין את גדולת בנו רבי אלעזר שהיה בכוחו לרשום את תורת אביו שיצא מפיו בדבקות עצומה כזו.

רשמתי לך רק כמה מילים כדי שתוכל להרחיב את הדיבור, וההכרח לקצר מרוב עייפותי, ועוד חזון למועד.

(אשר בנחל, כרך קסג, מכתב ה, תמוז שנת תשס"ז)

מי יזכה לטעום טעם גן עדן ממש?

אשרי הזוכה להגות בדבריו הקדושים וגם לבקר בציונו הקדוש בעיר ליז'ענסק, כי תומשך עליו הארה גדולה ממידותיו הרמות ויטעם גן עדן ממש.

(שיחות מוהרא"ש, חלק, ט עמ' רפט)

מוהרא"ש מצווה ללכת בדרכו של הרב אלימלך?

עלינו לילך בדרכו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מיז'ענסק זי"ע.

מצד אחד – לשוב בתשובה שלמה על אשר עשינו, ולבכות בכל יום לפניו יתברך: "ריבונו של עולם, סלח לי על עוונותי ופשעי שעשיתי ופגמתי לפניך, ולא בזדון אלא שלא היה דעת ושכל".

ומצד שני – לאהוב את כל אחד מישראל, ולחזק את כולם, ובפרט תלמידי הצדיק, שצריכים לעזור אחד לזולתו, לסייע ולחזק זה את זה, לשמח ולעודד את הבריות, זה הסימן שמקורבים לצדיק האמיתי, הקדוש ברוך הוא יעזרנו, שזכותו תגן עלינו ועל כל  עם ישראל.

(שיחות מוהרא"ש חלק יג, עמ' שכב)

כחיצים ביד גיבור

סיפר לי אחד מתלמידיו הוותיקים של מוהרא"ש, שבתחילת דרכו לפני שהתקרב לחסידות ברסלב, הוא פגש את הצדיק ושאל אותו :

"האם בברסלב לומדים גם ספרי חסידות אחרים?

חייך הצדיק, ואמר :"בוודאי שכן".

ותוך כדי דיבור הראה לי ספרו "נועם אלימלך" שהיה מלא בחיצים וסימונים, בו היה רגיל ללמוד.

(מפי בעל המעשה)

יום כ"א באדר – יהיה יום של שמחה ביבנאל

לפני שנים רבות בעת ההילולא של הצדיק בעל ה'נועם אלימלך' אמר מוהרא"ש לר'  יחיאל זילבר הי"ו בזה הלשון:

תרשום לפניך, יום כ"א אדר יהיה יום של שמחה ביבנאל… של ישועה גדולה ביבנאל…

תרשום לך על הדף…

(מפי בעל המעשה)

אנחנו מחכים ליום הזה ולישועה הגדולה שתהיה ביום הגדול הזה…