פרשת חקת
חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות
אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא
* * *
[א] זאת חוקת התורה. פירש רש"י, לפי שהשטן ואומות העולם מונעים את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה הוא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
וכתבו המפרשים, שכתוב `חוקת` התורה, כי כל מצוות התורה הן בחינת חוק, שאין על זה שום טעם, אלא צריכים לקיים את זה ברצון הבורא יתברך שמו, וזה לאו דווקא על מצות פרה אדומה, ולכן נקט הלשון "חוקת התורה". כי כל התורה הוא בבחינת חוק שאין לנו שום מושג בזה, וכבר ידוע שרבינו ז"ל התלוצץ מאוד מטעמי המצוות שכותבים (עיין חיי-מוהר"ן, סימן תיא), כי כל המצוות הן למעלה מהשגתנו ודעתנו, וככל שנפרש טעמים על המצוות עדיין לא הגענו להבין דבר אחד מדבריו יתברך, אלא עלינו לקיים את המצוות בתמימות ובפשיטות גמורה, בלי שום חכמות והשכלות עצמית כלל, וכשאדם זוכה לקיים את מצוותיו יתברך בתמימות ופשיטות רק מחמת צווי הבורא יתברך שמו, אז יגיע אל שמחה אמיתית, שמחה נצחית, כי הוא נכנס בתוך שמחתו יתברך שהוא נצחי.
ומובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ה) שעל-ידי שמחת המצוות נכנסים כביכול בשמחתו יתברך, כי הוא יתברך ומצוותיו הם אחד, ועל-ידי-זה בעצמו יכולים להגיע לכל המדריגות אבל בלי שום חקירות כלל.
והנה רש"י הקדוש נקט שני מונין. לפי ש`השטן` ו`אומות העולם` מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. ויש לומר, שזה סובב בכלליות על אומות העולם שהם מתגרים בנשמות ישראל, למה לכם לקיים את המצוות? והם לא מבינים, מה הטעם שמקיימים את המצוות, וכן בפרטיות השטן מתגרה בכל בר ישראל, למה לך לקיים את המצוות? ומכניס בו ספיקות, עקמומיות והרהורים רעים נגדו יתברך, ומקררו – `מה לך לעשות את המצוה הזו, ואיזה טעם יש בה`?
ולכן עלינו לידע, כי כל המצוות הן חוקה, גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה. וצריך מאוד מאוד להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, לידע, להודיע ולהיוודע שהוא יתברך מחייה, מהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, וצריכים לקיים את המצוות כי כך רצונו יתברך, בלי שום חכמות כלל. וזו שלמות היהדות, שאדם יקיים את רצון הבורא יתברך שמו, בתמימות ובפשיטות גמורה, בלי שום חכמות והשכלות כלל, והבן למעשה.
∞ ∞ ∞ ∞ ∞
[ב] זאת התורה אדם כי ימות באוהל וגו`. ודרשו על זה חכמינו הקדושים (שבת פג:) אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן א) בר ישראל צריך תמיד להסתכל על השכל שיש בכל דבר, היינו בחיות אלוקות, המחייה, ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזה היצר טוב שמסית את האדם רק להסתכל על רוחניות חיות אלוקות שבתוך הבריאה. ולהיפך, היצר הרע מסית את האדם להסתכל רק על גשמיות של הבלי עולם הזה, וצריכים לתת כוח להיצר טוב להתגבר על היצר הרע, וזה נעשה על-ידי לימוד התורה הקדושה.
אבל צריכים לדעת, שהיצר הרע מתלבש במצוות, העיקר שלא ילמד תורה, כמובא בספר הקדוש `זרע קודש` (פרשת שופטים) שהיצר הרע יתן לאדם אפילו לעשות מצוה, העיקר לא ללמוד תורה, כי הוא מאוד מפחד מלימוד תורה הקדושה. כי התורה הקדושה היא כולה שמותיו יתברך. ואמרו חכמינו הקדושים (קידושין ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית-המדרש, היינו לימוד תורה הקדושה, וכן אמרו (שם) אמר הקדוש-ברוך-הוא, בראתי יצר הרע ובראתי תורה תבלין כנגדו.
ולכן צריכים ללמוד תורה בכוח גדול כדי לשבר את הרע והרוח שטות שנדבקו בו על-ידי עוונותיו, כי כך אמרו חכמנו הקדושים (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם-כן נכנס בו רוח שטות, וכשאדם לומד תורה, שובר את הרע שלו, שהוא היצר הרע שבוער בו, ומדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא, והבן למעשה.
∞ ∞ ∞ ∞ ∞
[ג] קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם וגו`. ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם וגו`. ויש להבין היטב, מה באמת היה החטא של הכאת הסלע?
ויובן על-פי המבואר בדברי בינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן כ) שהצדיק המבאר ביאורי תורה, צריך לשפוך שיחו בתפילה לפני השם יתברך, ועל-ידי תפילתו נכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון, ונשפעים משם דיבורים, ועל-ידי-זה הוא ממשיך דיבורים חמים אשר מעוררים את לבות השומעים דבריו, ולכן בשעה שהחכם והצדיק האמת מכין את עצמו לומר תורה, על-ידי-זה הוא מקשר את עצמו עם נשמות ישאל השומעים דבריו, והוא מבקש ומתחנן ממנו יתברך שיתן לו דיבורים חמים כגחלי אש שיעשו פעולות אצל לבות השומעים וכדי שיתעוררו אליו יתברך.
וכן מובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן יג) שהצדיק מעלה את הנשמות הבאות אליו אל מקום שהוא מעלה, והוא יורד עמם יחד עם תורה, כי התורה נעשית כפי הנשמות המתקבצות אליו.
ובאמת כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על-ידי הטוב שבחכם הדורש, ולפי ההכנעה כן נכנעים האויבים, הם הקליפות הסובבות את האדם.
והנה המטה שאמר הקדוש-ברוך-הוא למשה "קח את מטך והקהל את העדה", הוא בחינת ממשלת וכוח הצדיק שנעשה על-ידי עבודתו, שעל ידו נכנעים כל האויבים הן למעלה הן למטה, היינו כי הצדיק הדבוק באין סוף ברוך הוא ולומד תורה לשמה, לשם א`ל עולם, ומקיים את המצוות בדביקות עצומה, בזה קונה לעצמו מטה עוז, שזו ממשלתו שיכול להכניע את הרע, אבל עם המטה הזה צריכים רק להשתמש נגד העם, כמובא (סנהדרין ח.) קח את המטה והך על קודקודן, דַבָּר אחד לדור ולא שני דַבָּרִים לדור. אבל לפני הקדוש-ברוך-הוא צריכים לבוא ברחמים ובתחנונים ולא יתלה בזכות עצמו.
וזו טעות שטעה משה, שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו "קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם", שיקח ממשלת עוזו שיש לו, מצוות ומעשים טובים שלו "והקהל את העדה". ועמם ישתמש עם מטה עוזו להכניע את רעתם. ואחר-כך "ודברת אל הסלע לעיניהם", ואמרו חכמינו הקדושים (שבת סג.) אין דיבור אלא נחת, שישפוך שיחו ותפילתו בתחנונים כרש ודל אל הסלע שהוא לב העליון, בחינת (מגילה יח) מילה בסלע. וסלע הוא בחינת צור כמו שכתוב (תהילים קה) פתח צור ויזובו מים, שזה בחינת (תהילים עג) צור לבבי, לב העליון, ולכן משה רבינו היה צריך להשתמש עם מטה עוזו אל העם להכניע את הרע שבהם, ואל הקדוש-ברוך-הוא צריך לבוא ולבקש ברחמים ובתחנונים, והוא לא כן עשה, אלא זכר טובו וצדקתו בשעת תפילתו, שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא השתמש עם המטה בשעת תפילתו.
וזה וירם משה את ידו ידו – זו תפילתו, כמו שכתוב (שמות יז) ויהי ידיו אמונה, ותרגומו פרישן בצלו, שהרים את תפילתו ולא קישר את עצמו עם הקהל, ויך את הסלע במטהו פעמים כביכול הכה צור ויזובו מים, שלקח את התורה בכוח ובאונס ולא ביקש במתנת חינם.
וזה היה הפגם שדחק את השעה, כי אסור לדחוק את השעה. ועל-ידי-זה לא זכה להיכנס לארץ ישראל, כי מובא בדברי רבינו ז"ל ( ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קנה) אשר ארץ ישראל היא בחינת אריכת אפיים, סבלנות, וכיוון שדחק את השעה, נגרם לו שלא יכנס לארץ ישראל שהוא היפך דחיקת השעה. וחכמינו הקדושים אמרו (ברכות סד.) כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו. וכשבר ישראל לומד תורה לשמה, לשם א`ל עולם, ומקיים את מצוותיו בדביקות אמיתית, ועוסק בתפילה ובקשה, על-ידי-זה בורא מלאכים, והמלאכים האלו מכניעים את הרשעים.
אבל אם אין כוח לעלות עם המלאכים, אז צריכים לקחת את חרבו של עשו, שעליו נאמר (בראשית כז) ועל חרבך תחייה, כי אם הרשעים לא רוצים לקבל את כוח המלאכים שהוא הדיבור של הקדושה, אז צריכים לקיים (שמואל-ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו. כי לפעמים, אין מועיל לדבר עם רשעים, ולבקשם בכוח המלאכים שנבראו מהתורה והתפילה.
וזהו שכתוב וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום והם יצאו למלחמה, ויצא לקראת ישראל המדברה ויבוא יָהְצָה וילחם בישראל. שלא רצו לקבל את דברי משה. ולכן, ויכהו ישראל לפי חרב וירש את ארצו כי היות שלא רצו לקבל את דיבוריו, אז השתמש עם החרב עד שהכניעם, וכן צריכים לנהוג גם היום עם רשעים הקמים על הצדיקים, קודם לבקש מהם בלשון נחת, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה, פרשה ט, סימן ט) גדול שלום שאפילו בשעת מלחמה אין פותחים אלא בשלום, וכן אמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שופטים) ראה כמה גדול כוח השלום שאפילו לשונאים אמר הקדוש-ברוך-הוא לפתוח להם בשלום. אבל כשאינם רוצים שלום, אז צריכים לצאת עמהם בחרב ולא לפחד מהם, וכמאמר הבעש"ט הקדוש זי"ע שלרשעים, עיקר הסגולה להכניעם, להראות להם שאין מפחדים מהם. ודבר זה, אתה צריך, אהובי בני, לחקוק בדעתך, אשר אי אפשר להכניע את הרשעים אלא בחרבא ובקטלא פשוטו כמשמעו, ולא לפחד מהם, ודייקא על-ידי-זה יתבטלו לפניך, והבן למעשה.
∞ ∞ ∞ ∞ ∞
[ד] וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. ופירש רש"י ז"ל, אחיך ישראל. מה ראה להזכיר כאן אחווה, אלא אמר לו אחים אנחנו, בני אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך (בראשית טו), ועל שניני היה אותו החוב לפרעו. אתה ידעת את כל התלאה – לפיכך פירש אביכם מעל אבינו, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם לו), מפני השטר חוב המוטל עליהם, והטילו על יעקב.
ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קצה) על הפסוק (תהילים ד) "בצר הרחבת לי" – שגם בצרה בעצמה השם יתברך מרחיב לנו. כי אם יסתכל אדם על חסדי השם יתברך, אזי יראה, שגם בהצרה בעצמה הקדוש-ברוך-הוא מרחיב לו.
וזאת על כל אדם לזכור תמיד, אשר אף אם עוברים עליו כל מיני צרות וייסורים אסור לו להישבר, אלא למצוא הרחבות בתוך צרותיו. וזה שאמר דוד המלך "בצר הרחבת לי", היינו בתוך כל הצרות מצאתי הרחבות, ואם אדם הולך באופן כזה, לבסוף תתבטלנה ממנו כל הצרות, כי אדם צריך תמיד למצוא את ההרחבות, שעושה עמו הקדוש-ברוך-הוא בתוך צרותיו. כי רחמנותו יתברך הוא עד אין סוף, והנה גוי, ערל, טמא, כשעוברת עליו איזה צרה, או איזהו משבר בחייו, אינו יכול להחזיק מעמד, מה שאין כן נשמות ישראל אף שעובר עליהם מה שעובר מאומות העולם, צרות וייסורים וכל מיני מכאובות, הריגות, רציחות, עינויים קשים ומרים, עם-כל-זאת, הם תמיד חוזרים אליו יתברך ואינם בועטים בייסורים חס ושלום, אלא מוצאים הרחבות בתוך צרותיהם.
וזה שאמר משה אל אדום אתה ידעת את כל התלאה, לפיכך פירש אביכם מעל אבינו, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני השטר חוב המוטל עליהם, והטילו על יעקב. כי באמת כתיב (בראשית טו) "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". וזה היה סובב גם על עשו זה אדום, כי אמר לו "כי גר יהיה זרעך". וזה סובב על עשו, אף-על-פי-כן ברח ולא יכל לקחת על עצמו עול הגלות, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה ג) שהקדוש-ברוך-הוא אומר לאומות העולם, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וכו` מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש-ברוך-הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. כי גוי, ערל, טמא אינו יכול לסבול שום סבל, ואף אם נותנים לו מצוה כל-כך קלה ומתוקה כמצות סוכה שהוא צילה דמהימנותא, שמרגישים בה כל מיני רוחניות חיות אלוקות, כיוון שרק הולך לו שלא כסדר, שיוצא חמה מנרתיקה, הוא בועט בסוכה ומקלל ויוצא, מה שאין כן נשמות ישראל אף שיורד גשם, יוצאים בהכנעה ובבושה ובצער גדול, כי נדמה להם כאילו שפכו קיטון של מים על פניהם.
ולכן בא משה רבינו בטענה אל אדום, ואומר לו אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, כי אנחנו כן יכולים לסבול, ולעומתנו, אתם אינכם יכולים לסבול, ואנחנו הורדנו מכם את השיעבוד שגם אתם הייתם צריכים להתחלק עמנו, על-כל-פנים תנו לנו לעבור, והבן למעשה.
∞ ∞ ∞ ∞ ∞
[ה] וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר וגו` וישלח ה` בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל וגו`. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן ח) אף-על-פי שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא יט) "הוכח תוכיח את עמתך", אף-על-פי-כן, לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין טז:) תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו.
כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו, כי על-ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שהוא מוכיחם, כמו כשמונח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר אין מרגישין הריח רע. אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר אזי מעוררין הריח רע, כמו כן על-ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח על-ידי-זה מזיזין ומעוררין הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שמוכיחם, ועל-כן הוא מבאיש ריחם, ועל-ידי-זה הוא מחליש נשמותיהם, ועל-ידי-זה נפסק השפע מכל העולמות התלויים באלו הנשמות.
כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מג:) מניין שמברכין על הריח? שנאמר (תהילים קנ) "כל הנשמה תהלל יה", איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה הריח, ועל-כן על-ידי-זה המוכיח שהוא מבאיש ריחם, על-ידי-זה נחלשת הנשמה שיניקתה מהריח, וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלויים בהם, וכו`, אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבא! הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על-ידי תוכחתו.
כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל, שעל-ידי תוכחתו נתנה בהם ריח טוב, בבחינת (שיר-השירים א) "נרדי נתן ריחו", שנאמר על מעשה העגל, `עזב` לא נאמר אלא `נתן`, כמו שפירש רש"י שם. וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת פח:) על-ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא. כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח, כי על-ידי קול המוכיח שהוא ראוי, על-ידי-זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שהוא בחינת מזונא דנשמתא.
כי כל בר ישראל הוא חלק אלוק ממעל, וכשיורדת נשמתו בזה העולם הגשמי והחומרי, על-ידי-זה מתגברות עליו הקליפות, ההעלמות וההסתרות, המעלימות, המכסות ומסתירות אורו יתברך, וכמו שהגוף הגשמי צריך לאכול, כדי שלא יחלש הגוף, כמו כן הנשמה צריכה אוכל בכל יום שהוא תורה ומצוות, ואם יום אחד חסר לה אזי היא נחלשת.
ועיקר מעלת המוכיח לשם שמיים, הוא לקרב את נשמות ישראל לחזקם, לעודדם ולשמחם, ומחדיר בהם תקווה שלא יתייאשו, על אף שעובר עליהם מה שעובר, וזו מעלת הזוכה להיות מקורב אל צדיק אמת, שהוא המוכיח האמיתי, שעל-ידי תוכחתו הוא יכול לקרב את כולם אליו יתברך.
וזה וידבר העם באלוקים ובמשה וגו`. ומובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן נב) כמו שיש קושיות על הקדוש-ברוך-הוא כן יש קושיות על הצדיקים, כי הצדיקים מתדמים לקונם. כי בכל אחד נכנס בכל יום אילו קושיות וספיקות עליו יתברך, רחמנא לישזבן, על-ידי מעשיו המגונים, ונדמה לו כאילו יש אצלו עוות הדין, שהקדוש-ברוך-הוא הולך עמו במידת הדין. ולכן נכנסות בו קושיות על הקדוש-ברוך-הוא, שאילו קושיות ואפיקורסות, וכמו כן נכנסים באדם קושיות וספיקות על הנהגת הצדיק, כי כל אחד חושב שהצדיק צריך להתנהג כפי דעתו המצומצמת והמעוקמת, ואינו יודע שהוא סך הכל טיפה סרוחה, איך הוא יכול להתערב בהנהגת הצדיק הדבוק בחי החיים בו יתברך.
ולכן תכף-ומיד אשר וידבר העם באלוקים ובמשה וגו`, בא עליהם העונש וישלח ה` בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל. ומובא בשם הבעל-שם-טוב הקדוש זכותו תגן עלינו (עיין תולדות יעקב יוסף, פרשת קדושים) שפירש, הנחשים השרפים וינשכו את העם סובב על אלו בעלי המוסר והמוכיחים שאינם ראויים, שהם נושכים את העם, ומפילים אותם, וגורמים – וימת עם רב מישראל.
כי מיתה זו ירידה, היינו מי שאינו ראוי להוכיח את עם ישראל, הוא מפילם וגורם להם ירידה, שימותו רחמנא לצלן. וזה העונש על אלו שמדברים נגדו יתברך ונגד הצדיקים, שהקדוש-ברוך-הוא שולח תלמידי חכמים שדים יהודאין, והם מקבלים תורתן מהשדים, כמובא מדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן כח) שעליהם נאמר (ישעיה ז) "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלוקים", כי מיגעים אנשים שבאים לשמוע דרושם ותורתם. ואנשים חושבים שיבואו לאיזו תועלת על ידם, היינו שיבואו לדעת את ה` איך לעבוד, והם האנשים אין משיגים שום תועלת. כי תורתם של אלו התלמידי חכמים, אין לה כוח להדריך את האדם בדרך הטוב. כי מבישא לא הוי טבא, ולא עוד כי תלאו גם אלוקים, כאילו ילאה הקדוש-ברוך-הוא מלעזור לעובדים אותו.
נמצא, שעל-ידי-זה אלו בני-אדם נופלים בכפירות גדולות, וחושבים חס ושלום "לא יראה ולא יבין אלוקים במעשה בני-אדם", וזה מי שמדבר על הקדוש-ברוך-הוא ועל הצדיק, עונשו שצריך אחר-כך לשמוע תוכחה ומוסר מש`קרנים צ`בועים ר`מאים, ש`ר`ץ` השורץ על הארץ, ומתקרב אליהם והם מרחקים אותו מהקדוש-ברוך-הוא ונופל בנפילה כזו שאין לה תקנה.
ולכן אתה אהובי בני, תבקש תמיד ממנו יתברך שתזכה להיות מקורב רק אל צדיק אמת שיכול לקרב אותך אל הקדוש-ברוך-הוא, ויכניס בך ריח טוב, שנשמתך תתענג עם תורה וקיום המצוות ותפילה ודביקות בחי החיים בו יתברך, והבן למעשה.
למאמרים נוספים מתוך הספר "זאת התורה"
מאת כ"ק מוהרא"ש שליט"א – הצדיק מיבנאל עיר ברסלב לחץ כאן
