פרשת עקב חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא * * * |
[א] והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר הוי"ה אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קסט), שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה, פרשה יג, סימן ה) כל מקום שנאמר והיה – שמחה; שהאדם צריך להיות כל-כך שמח, עד שגם הרגלין, שהם העקביים, ירגישו את השמחה, וזה זוכים על-ידי שהאדם שופט את עצמו, היינו, שהאדם צריך לשפוט את מעשיו, איך שהוא מתנהג, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא משפטים) כשיש דין למטה, אין דין למעלה; היינו שהאדם צריך להתבודד אליו יתברך, ולבקש ולהתחנן ממנו יתברך כל דבר שהוא עושה שיהיה על-פי התורה, ואז תמיד יהיה בשמחה, ועל-ידי שמחה ישמור אותו הקדוש-ברוך-הוא שלא יבוא לידי פגם הברית. ועל-ידי-זה זוכים ושמר הוי"ה אלוקיך לך את הברית שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו ישמור אותך שלא תבוא לידי פגם הברית, כי עיקר פגם הברית בא לאדם מחמת העצבות והדיכאון שתופסים אותו, אבל אם האדם שמח אז הוא ניצול מפגם הברית, ואז נמשכים עליו חסדים רבים, שזה ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי על-ידי פגם הברית נמשכים לאדם דינים ועונשים קשים ומרים, רחמנא לצלן. כי אין עוד מרירות וצרות לאדם כמו מי שפוגם בברית, אבל אם הוא שופט את עצמו במה שהוא עושה שהכל יהיה על-פי התורה, בזה נמתקים ממנו כל הדינים, ונמשך עליו חסד ורחמים רבים, ורש"י פירש: אם המצוות קלות שהאדם דש בעקביו – תשמעון. ובאמת, אין לך עוד מצוה יותר גדולה כמו מצות השמחה, שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן כד), מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד; וזה מצוה שהאדם דש בעקביו, שהוא מזלזל בהם, כי נדמה לו שאינו מצוה, ולכן צריכים להתחזק מאוד מאוד להיות בשמחה תמיד, והשמחה צריך להגיע לו עד הרגלים – שירקוד מרוב שמחה. ואיך זוכים לזה? על-ידי שהאדם שופט את עצמו על כל דבר שהוא עושה, ומתבודד להקדוש-ברוך-הוא, וזה מוציא ממנו את כל המרירות והעצבות, ועל-ידי-זה הוא נתעלה בתכלית העליה, עד שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו שומר לו את הברית שלא יכשל חס ושלום בעברות חמורות. ולכן מצות השמחה היא המצוה הגדולה ביותר, כי בה תלויות כל המצוות, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא תזריע) אמר הקדוש-ברוך-הוא, אם אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהם, אני מוסיף לכם שמחה; וצריכים למסור את נפשו עבור מצות השמחה, כי זו המצוה שבאה לאדם מאוד מאוד קשה, אם מצד זלזול שהאדם מזלזל בה, ואם מצד מרירות ודיכאון, שתופס את האדם מפגעי ומקרי הזמן, ולכן צריכים להתגבר בכל יום ויום בשמחה מחדש, ואסור לדחות את השמחה מיום ליום, וכמאמרם ז"ל (תנחומא שמיני) אין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר; והבן למעשה. [ב] והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו`. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ספר-המידות, אות ענווה, חלק ב`, סימן ד) לפעמים על ידי שפלות, שהאדם משפיל את עצמו או אחרים משפילים אותו, על-ידי-זה מבטלים מעליו גזרת מיתה. כי באמת האדם צריך להגיע למדרגה כזו, שיהיה בטל ומבוטל בעיני עצמו כלא ממש, שזו המדרגה העליונה ביותר שרק יש, כי כשאדם מבטל את עצמו לגמרי, עד שאינו רואה לאינו שומע, ואינו מרגיש שום דבר רק אמיתת מציאותו יתברך, על-ידי-זה נכנסת בו שמחה עצומה. ולכן אמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה, פרשה יג, סימן ה) כל מקום שנאמר והיה – שמחה; ואימתי זוכים לשמחה אמיתית, בחינת והיה? זה רק על-ידי עקב, כשאתה נידוש בעקב ובני-אדם משפילים אותך, ובפרט רשעים ארורים המדברים עליך, ורוצים רק לשבור אותך, על-ידי השפלות שמשפילים אותך, צריך שתכנס בך אז שמחה עצומה, כי על-ידי-זה אתה ניצול מגזירת מיתה, ובודאי כל מה שקורה אתך זה ממנו יתברך, כי דבר גדול ודבר קטן לו נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, כמאמרם ז"ל (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם-כן מכריזין מלמעלה. וצריך שתדע אהובי בני! אשר כל הצדיקים האמיתיים שהיו צופים במרכבה העליונה, לא זכו להגיע למדרגתם הגבוהה, אלא על-ידי שהיו נדושים מרשעים ארורים, כמו שהיו נדושים בעקביים, והחזיקו מעמד. כי בזה העולם עיקר גדולת בר ישראל איך שהוא מתחזק ומחזיק מעמד בכל מה שעובר עליו, כי אין אדם שלא יעבור עליו איזה משבר בחייו, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן עז) שכל בר ישראל צריך להרגיש בכל יום צער, ומי שדעתו יותר גדולה, סובל יותר, בסוד: (קהלת א) "יוסף דעת יוסיף מכאוב", ומעלת הצדיקים שהם שמחים בייסורים, שזה היה עקב, אפילו שנדושים בעקביים, הם שמחים ועליזים, ומתענגים מזיו שכינת עוזו יתברך. ואז זוכים לשמוע כרוזים עלאין, איך ששופטים אותם בעולמות העליונים, שזה את המשפטים האלה, היינו ששומע כרוזים מלעילא, איך ששופטים אותו, שזה את המשפטים, כי חכמינו הקדושים אמרו (ראש השנה טז.) אדם נידון בכל יום. וזה האלה ראשי תיבות (דברים כו) "ה'גדתי ה'יום ל'הוי"ה א'לוקיך". ולכן ראה לחזק את עצמך בכל מה שעובר עליך, ואל תשים לב אל החירופין וגדופין, עלבונות ביזיונות ושפיכות דמים שאתה סובל מהני רשיעי, כי דייקא על ידם תזכה להיות דבוק בחי החיים בו יתברך, ותשמע כרוזין דלעילא. והבן למעשה. [ד] לא תערוץ מפניהם כי הוי"ה אלוקיך בקרבך א`ל גדול ונורא. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ספר-המידות, אות פחד, סימן כה) כששוכחים את השם יתברך, ואינם נשענים עליו, על-ידי-זה נתפחדים מאומות. כי באמת אדם צריך להכניס בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, לידע, להודיע ולהיוודע שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל עצם עצמיות אלוקותו יתברך, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון. והנה על האדם עוברות בזה העולם עליות וירידות, שזה מה ששובר את האדם, אך רבינו ז"ל גליה לנו (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ד) כשהאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. ועיקר הידיעה, לידע אשר הן הוי"ה, והן אלוקי"ם, הכל אחד. וזו נקראת שלימות הדעת כשמחבר חסד עם גבורה. וזה לא תערוץ מפניהם, לא תצטרך לפחד מאומות העולם, בשעה שתחדיר בעצמך את הדעת האמת, שהיא לידע אשר חסד וגבורה הם בסוד הדעת, שזה כי הוי"ה אלוקיך נמצא בקרבך, כי הוא א`ל גדול ונורא ובידיעות אלו לא תפחד משום בריה שבעולם, ובאמת כל הצרות והייסורים והמרירות העוברים על בני-אדם, זה רק מחמת חסרון אמונה, כי אינו יודע ואינו מאמין שהקדוש-ברוך-הוא נמצא בתוכו, כי אם אדם היה תמיד מרגיש את הקדוש-ברוך-הוא, שהוא נמצא בקרבו, אז אינו היה מפחד משום בריה שבעולם, וכמו שגילה לנו רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן רמט) אשר עיקר הגבורה היא בלב, ומי שליבו חזק הוא אינו מתיירא משום אדם ומשום דבר, והוא יכול לעשות גבורות נוראות, ולכבוש הכל על-ידי חוזק ותוקף ליבו, שאינו מתיירא משום בריה שבעולם. ואת המידה הזו האדם צריך לקנות, ואז יעבור את החיים בקלות, והבן למעשה. [ו] ונשל הוי"ה אלוקיך את הגויים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קצו), אסור לאדם לעמוד עצמו על שום דבר, היינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש-ברוך-הוא יעשה דייקא את בקשתו, כי זה הוא כמו לוקח דבר בחוזקה, בגזילה, רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים, ואם יתן השם יתברך יתן, ואם לאו לאו, שזה מה שאמר התנא הקדוש, (אבות פרק ב) כשאתה מתפלל על תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים, קבע זה לשון גזילה, כמו שכתוב (משלי כב) "ותקע את קובעיהם נפש", היינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים, או שאר הדברים, אסור להתעקש ולהעמיד עצמו בתפילתו שדווקא יעשה הקדוש-ברוך-הוא את תפילתו, כי זה כמו שלוקח את הדבר בחוזקה. והנה רבינו ז"ל אמר (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן פד) אשר החיות הם הנחשים והעקרבים המבלבלים את מחשבתו של אדם, כי באמת בכל יום נפתח האור אין סוף ויכולים להשיג רוחניות חיות אלוקות במדריגה העליונה ביותר, כי בכל יום ויום מאיר אורו יתברך באור נורא ונפלא מאוד, אך לא כל אחד זוכה להרגיש את האור הזה, ולכן באים נחשים ועקרבים שזה חיות רעות, ומבלבלים לו את המחשבה, כדי שלא ישיג אורו יתברך, וכמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן רלג) שחיות רעות הם המחשבות רעות שבאים תמיד על האדם ורוצים לעקור אותו ממנו יתברך, וידוע אשר עד שאדם זוכה לזכך את עצמו, ולעקור ממנו את כל הרע והזוהמה שנדבקו בו, לוקח הרבה זמן, ולכן צריכים הרבה סבלנות, ולא לדחוק את השעה, כי צריכים לחכות הרבה מאוד עד שזוכים להיכנס אל הקדושה. כי מנסים את האדם לראות אם כוונתו היא עם אמת, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ספר-המידות, אות תשובה, סימן עו) המתחיל לעבוד את השם יתברך, הקדוש-ברוך-הוא אומר לו, יודע אני שחפצך ורצונך לעבוד אותי, אבל מה הוא הבטוחות, שמא למחר תעזוב אותי, אם-כן איך אקרב אותך בשביל הרצון שרצית, ואיך אגלה לך תיכף דברים נסתרים, אלא כן תעשה בתחילה אהוב אותי כך, ותעשה מצוותי אף-על-פי שאין אתה יודע השכל של המצוה, ועבוד אותי פשוט בלא חכמות, וכשתעבוד אותי כמה זמנים, אזי אאמין לך, ואגלה לך טעם ושכל של כל דבר ודבר, ואקרב אותך בכל מיני התקרבות, כי הזמן הרב שעבדת אותי מקודם, הוא בטוחות שלא תעזוב אותי. ולכן כל הזמן הזה שצריכים להמתין, מוכרחים לקנות לעצמו מידת הסבלנות כדי שלא תתגברנה עליו החיות רעות שהן המחשבות זרות הרוצים לעקור אותו ממנו יתברך. וזה פירוש ונשל הוי"ה אלוקיך את הגויים האל מפניך בודאי סוף כל סוף כל התאוות והמידות רעות של שבעים אומות העולם, הקדוש-ברוך-הוא יגרש מפניך, אבל עליך לדעת, אשר מעט מעט זה לוקח זמן, וצריכים לחכות, כי לא תוכל כלותם מהר כי אסור לדחוק את השעה, פן תרבה עליך חית השדה כי אם דוחקים את השעה, אז המחשבות זרות והרהורים רעים שהם החיות טורפות, יתגברו עליך בקושיות וספיקות עליו יתברך. [ז] ועתה ישראל מה הוי"ה אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי"ה אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את הוי"ה אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן פב) מה שהולך לאדם שלא כסדר הוא מחמת הישות והגאות שיש בו, בבחינת אנא אמלוך, כי כשאדם רוצה איזה ישות בזה העולם, על-ידי-זה הולך לו שלא כסדר, וצריך להשפיל את עצמו ולהיות בבחינת מה, מה חיינו מה כוחנו, שיהיה בטל ומבוטל לגמרי לאין סוף ברוך הוא, ואז יתחיל לילך לו כסדר. וזה פירוש מה הוי"ה אלוקיך שואל מעמך היינו שיהיה לך בחינת מה, שתבטל את עצמך לגמרי אליו יתברך, ועל-ידי-זה תזכה ליראה, שתראה ותפחד רק ממנו יתברך, שזה סוד ח`כ`מ`ה` ראשי תיבות (דברי-הימים א`, טז) "ח`ילו מ`לפניו כ`ל ה`ארץ", כי חכמ"ה אותיות כ"ח מ"ה, כי עיקר החכמה לבטל את עצמו לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, ולהיות בעיני עצמו מ"ה דייקא, ולדעת שכוחי מ"ה נגדו יתברך, ואז הוא רק יאהוב אותו יתברך ויראה רק מלפניו יתברך. והנה חכמינו הקדושים אמרו (ברכות לג:) הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, כי זה תלוי בבחירת האדם, ולמדו את זה מפסוק זה ועתה ישראל מה הוי"ה אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי"ה וגו`, ולכן עיקר השלימות להגיע אליה הוא על-ידי בחינת מ"ה, שהוא מבטל את עצמו לגמרי אליו יתברך, אז יזכה אל יראה ואהבה, ויעבוד את הקדוש-ברוך-הוא, בכל לבבו ובכל נפשו, ויזכה להיות כלי לקבל בו הארת האין סוף ברוך הוא, והבן למעשה. [ח] לשמור את מצוות הוי"ה ואת חוקותיו אשר אנכי מְצַוְךָ היום לטוב לך, הן להוי"ה אלוקיך השמיים ושמי השמיים הארץ וכל אשר בה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ערב) שמפרש את הפסוק (תהילים צה) "היום אם בקולו תשמעו", אם רוצים לשמוע בקולו יתברך צריכים לדעת שאין לו רק היום הזה. כי רוב בני-אדם מתבלבלים ממה שהיה אתמול וממה שיהיה מחר, ולכן העיקר רק לחשוב מה עלי לעשות היום, ואם אדם הולך בצורה כזו, על-ידי-זה הוא מצליח דרכו, כי רוב הבלבולים של בני-אדם, הן בגשמיות, ומכל-שכן ברוחניות, שמבלבלים את עצמם מה היה העבר, ומה יהיה העתיד, וזה מה שמונע את האדם להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא, ולכן אם אתה רוצה לשמוע רק בקולו יתברך, עליך לדעת שאין לך רק היום הזה. ומובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן פד) שבכל יום ויום נפתח האור הגנוז, ומשיג אלוקות. וזה לשמור את מצוות הוי"ה ואת חוקותיו אשר אנכי מְצַוְךָ היום לטוב לך אם אדם זוכה לקיים בכל יום את המצוות והחוקים של הקדוש-ברוך-הוא, ויודע שאין לו רק את היום הזה, על-ידי-זה מתגלה לו אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, שזה הן להוי"ה אלוקיך השמיים ושמי השמיים הארץ וכל אשר בה שזה גילוי אלוקות, שהקדוש-ברוך-הוא נמצא, ואין בלעדיו נמצא, ונפתחים לפניו השמיים ושמי השמיים, ורואה ומרגיש אלוקותו יתברך, שגם בתוך הארץ הגשמית וכל אשר בה, יש אלוקותו יתברך, כי בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, והבן למעשה. |
למאמרים נוספים מתוך הספר "זאת התורה" |