פרשת קרח
חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות
אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא
* * *
[ב] ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי את דתן ואבירם וגו`. ופירש רש"י: ודתן ואבירם, בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו וכו`, מה עשה עמד וכנס מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו וכו`, והלבישם טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו בפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחד חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?
ובמדרש אמרו (תנחומא קרח) אמר לו קרח למשה רבינו, משה טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פורה מן הציצית, אמר לו משה חייבת בציצית, אמר לו קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה? בית שמלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה, אמר לו כל התורה כולה ער"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, עיין שם.
ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן יט) עיקר התכלית והשלימות הוא רק לעבוד השם בתמימות גמורה, בלי שום חכמות כלל. כי יש מחקרים שאומרים שעיקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמו שהוא, כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא? כי יש משכיל, משכל ושכל, דהיינו הכוח המשכיל והשכל בעצמו. והדבר המשכל. ואלו התכלית והעולם הבא אצלם, שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל. והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המושכלות, שזוהי התכלית אצלם.
וזהו בעצמו העולם הבא לדעתם, רק שבעולם הזה שמלובשים בגוף, אין להם תענוג כל-כך מן החקירות. ובעולם הבא שיתפשטו מהגוף, יתענגו מאוד מזה. ולדעתם הרעה, עיקר השגת התכלית הוא על-ידי חקירות וחכמות חיצוניות שלהם. אבל באמת, אצלנו עיקר השגת התכלית הוא רק על-ידי אמונה ומצוות מעשיות, לעבוד השם על-פי התורה בתמימות ובפשיטות. ועל-ידי-זה בעצמו זוכין למה שזוכין "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו", כמו שכתוב (תהילים קיא) "ראשית חכמה יראת ה` ", שעיקר ראשית וקדימת החכמה הוא רק יראת ה`, שצריך להקדים את היראה לחכמה.
ודע, שאין הדבר כדעתם, חס ושלום. כי אם-כן לא ישיגו התכלית, רק מתי מעט מעט מאוד, דהיינו הבעלי שכל פילוסופים ומה יעשו קטני הערך, שאין להם שכל כזה לחקור חקירות, לדעת המושכלות, שהם רוב ועיקר העולם, איך ישיגו הם את התכלית? אבל באמת עיקר השגת התכלית הוא רק על-ידי תמימות דייקא, דהיינו יראת השם ומצוות מעשיות בפשיטות גמורה.
וזה (קהלת יב) "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם", היינו ששלמה המלך, עליו השלום, מלמד אותנו, שעיקר השגת התכלית, שהוא בחינת סוף דבר, הוא רק על-ידי תמימות ופשיטות, ליראה את ה` ולשמר מצוותיו בפשיטות. וזהו "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור", שזוהי בחינת תמימות ופשיטות, ליראה את ה` ולקיים מצוותיו בעובדה וכו` בפשיטות.
וזה שסיים "כי זה כל האדם", היינו כי זה יכול כל אדם לקיים ולהשיג על-ידי-זה את התכלית, מאחר שעיקר הוא "את האלוקים ירא" וכו`, על-כן יכול כל אדם להשיג התכלית, כי זה כל אדם יכול לקיים. ובזה נבין את הפגם של קרח שהלך בחכמות, בלי שום צמצום, על-ידי-זה נפל לעומקא דתהומא רבא, עד שבלעו האדמה.
וזה שפירש רש"י וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? היינו הפירוש הוא, מה ראה לשטות זו – `שקרח פקח` היה, שהלך עם חכמות, ורצה להבין את כל דבר עם שכל. ולכן פגם במצות ציצית דייקא, ואמר טלית שכולה תכלת בודאי פטורה. וזו הייתה טענתו, כי הציצית מורה על הצמצום. והוא מחמת שהלך עם חכמות כפר בעיקר, כמאמרם ז"ל (במדבר רבה, פרשה יח) קרח מין היה, כי לא היה אצלו הצמצום. ועל-כן טעה והטעה רבים מאחינו בני ישראל, וכן במה שהתלוצץ ממצות מזוזה, זה גם-כן היה פגם הצמצום, כי אדם צריך לקשר את החוץ לפנים, ואת הפנים לחוץ, היינו לגלות ולפרסם לכולם את אמיתת מציאותו יתברך, לידע שמלא כל הארץ כבודו, והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין ואין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, והפנים זה חוץ והחוץ זה פנים, והכל אין סוף.
ולכל זה אי אפשר להגיע אלא על-ידי צמצום. וקרח מחמת שלא היה לו צמצום אלא הלך אחר חכמות וההבל, לכן כפר והתלוצץ גם ממצות מזוזה, כי אמר, בית שמלא ספרים למה שלא יפטור את כל הבית, כי פגם באמונה שזה סוד מזוזה, שנאמר בו יחוד הוי"ה ברוך הוא. וזה מה שהפיל אותו לגמרי עד שמשך אחריו ראשי סנהדראות, וכן כל אחד שהולך אחר חכמתו, נופל לנוקבא דתהומא רבא.
ועל-כן כל מי שהולך אחר חקירות וחכמות, לבסוף נופל לשאול תחתית ומתרחק מן היהדות לגמרי, ולכן אהובי, בני! ראה לברוח מכל מיני מחקרים וחוקרים חכמים בעיניהם, ותתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ותחזיק בהצדיק האמת כל ימי חייך ואז טוב לך כל הימים, והבן למעשה.
[ג] ויקח קרח. ופירש רש"י: פרשה זו יפה נדרשת וכו`. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קסא), המחלוקת מגביה ומרים את האדם, כי "האדם עץ השדה" (דברים כ). והנה עץ המונח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו כי אם על-ידי שבאין עליו מים שוטפים, אזי המים מרימין ונושאין את העץ, והמחלוקת נקראת מים, כמו שכתוב (תהילים פח) "סבוני כמים כל היום תקיפו עלי יחד".
ולכן דבר זה שייך בכל דור ודור, שעל כל צדיק וצדיק יש עליו מחלוקת, כדי להגביה אותו, שיוכל לצמוח ולגדול ולהתפרסם בעולם. וכן אמר רבינו ז"ל (חיי-מוהר"ן, סימן תב), שיש מדרגות והיכלות כאלו, שאי אפשר לבוא אליהם רק על-ידי מחלוקת, ואדם נדמה כעץ השדה, וכל מה ששופכים מים סביבו ביותר, הוא גדול ביותר.
ואמר רבינו ז"ל (שם סימן תא), שלכן יש עליו כל-כך הרבה מחלוקת, כי הוא עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה, ויען שלפני כל מדרגה צריך מחלוקת, כי המחלוקת מרימה את האדם, ויען שהוא עולה בכל פעם מדרגה למדרגה, לכן צריך שיהיה עליו בכל פעם מחלוקת.
וזה ויקח קרח ודרשו חכמינו הקדושים (תנחומא קרח), שלקח לעצמו מקח רע; בזה שהתחיל לחלוק על משה. וזה שפירש רש"י: פרשה זו יפה נדרשת; כי היא שייכת בכל דור ודור, על כל צדיק וצדיק, והבן למעשה.
[ד] רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי"ה ומדוע תתנשאו על קהל הוי"ה וישמע משה ויפול על פניו. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן עב) שעיקר הגדולה שמקבלים מהצדיק הוא שפלות, וזה הסימן שהוא מקורב אל צדיק האמת, כשנופלת עליו שפלות שאז הוא יכול לטעום תענוג עולם הבא שהוא בלא גבול, וכשאדם הוא בטל לגמרי בעיני עצמו, על-ידי-זה הוא יכול להשיג השגות בלי גבול, ולהיפך, אם נופלת על האדם גדלות, סימן שהוא מקורב אל איזה מפורסם של שקר.
והנה התורה הקדושה העידה על משה (במדבר יב) "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", ולכן היה בכוחו להמשיך אלוקותו יתברך בכל בר ישראל, וקרח שכפר בעיקר כמאמרם ז"ל (ירושלמי, פרק י`, הלכה א) קרח אפיקורסי היה וכו`, באותו שעה אמר קרח אין תורה מן השמיים.
נמצא, שמי שחיפש גדלות וישות היה רק קרח, והוא אומר "ומדוע תתנשאו על קהל הוי"ה", כי מה שהיה בו זרק על משה, ומובא באור החיים הקדוש על פסוק "וישמע משה ויפול על פניו" הטעם שנפל על פניו, להראות שזה ההיפך ממה שחשדו בו, אדרבה גילה הכנעה ושיווה נפשו כעפר הארץ כעבד המשתחווה לפני השררה. והכל כדי לגלות שאין בו לא מיניה ולא מקצתו ממה שחושדים בו. וזאת הייתה הטעות של קרח, כי על-ידי הכפירות והישות שהייתה בו, יצא נגד משה, וחלק עליו, וחשדו בהתנשאות.
ודבר זה נוהג בכל דור ודור, שהצדיק האמת בטל ומבוטל בעיני עצמו לגמרי, ושוכב בפישוט ידיים ורגליים על הארץ, ומבקש ומתחנן תמיד ממנו יתברך, שיוציאו מכל התאוות והמידות רעות, ושיהיה בטל ומבוטל באין סוף ברוך הוא, והוא נעשה שכן לעפר בחייו, ולהיפך, אלו הרשעים החולקים והמתנגדים עליו, ומדברים סרה כאילו כל כוונתו להתנשאות, הם המתנשאים והמתגאים על עם דל, ועושים ליצנות מהם, וצריכים לבקש הרבה ממנו יתברך שלא יפול ברשתם הרעה, והבן למעשה.
[ה] רב לכם בני לוי. פירש רש"י, דבר גדול אמרתי לכם. ולא טיפשים היו, שכך התרה בהם וקיבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה.
ויש לדייק, למה לא נשאלה שאלה זו על המאתיים וחמישים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם רק על קרח?! אלא יש לומר, שקרח כן היה יודע את גדולתו ופרישותו של משה רבינו, כי הרי היה בן דודו, והיה יודע את מעלתו, ואת מסירות נפשו עבור עם ישראל, ולכן דייקא על קרח שאל `וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה`.
אבל מאתיים וחמישים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, איך היו יכולים להתפתות על-ידי הליצנות של אדם אחד, כמו שפירש רש"י, ויקהל עליהם קרח – בדברי ליצנות, כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופיתה אותם, כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, אני מקפיד אלא בשביל כולכם. ואיך היה יכול להוליך אותם שולל? אין זה אלא שבאמת היו טיפשים.
כי באמת אמרו חכמינו הקדושים (פסחים קיט.) על פסוק (קהלת ה) "עושר שמור לבעליו לרעתו", אמר רבי שמעון בן לקיש: זו עושרו של קרח. ואמרו (שמות רבה, פרשה לא, סימן ג) יש עושר שהוא עושה רע לבעליו, זה עושרו של קרח, שהוא היה עשיר מכל ישראל. נמצא שהכסף עיוור את עיניהם, שחשבו שיקבלו ממנו כסף ולכן הם באמת טיפשים, ודבר זה סובב בכל דור ודור, מי שנמשך אחר ליצנים שהם מתנגדים על הצדיק הדבוק באין סוף ברוך הוא, הוא טיפש גדול מאוד.
ודבר זה ראינו בדורות האחרונים, שהיו צדיקים נוראים – הבעל-שם-טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים זי"ע, וכן המגיד הקדוש ממעזריטש ותלמידיו הקדושים זי"ע, וקמו נגדם מי שקמו, אשר הכל היה מחמת ליצנות שהוליכו לפניהם לצים ורשעים ארורים, דיברו נגדם כל דבר אסור, וזה מה שגרם לגדולים ומפורסמים לצאת לריב עם צדיקים קדושים הדבוקים באין סוף ברוך הוא.
ולכן צריכים הרבה לבקש מאת הקדוש-ברוך-הוא לפני שיוצאים לרדוף מישהו, אשר יכול להיות שזה צדיק גדול, וכשבאים רשעים ארורים להוכיח שזה בכלל לא צדיק, אסור לקפוץ ולקבל לשון הרע, אלא לידע, שמי שנמשך אחר ליצן ועשיר, הוא באמת טיפש, ועל זה צריכים הרבה רחמים שלא יכשל בעוון מחלוקת, שהוא גרוע מאוד מאוד, והבן למעשה.
למאמרים נוספים מתוך הספר "זאת התורה"
מאת כ"ק מוהרא"ש שליט"א – הצדיק מיבנאל עיר ברסלב לחץ כאן